אמון מכוסה - הגאון ר' סער מייזל זצ"ל

[איש_ספר]

הגאון האמיתי, אדם ביקר, דגול מרבבה, איש המעלה, יחיד סגולה, רבי סער מייזל זצ"ל
ההלוויה באחת וחצי מבית הלוויות שמגר. אין לנו תמורתו. לא הניח אחריו כמותו.

[זנב לאריות]

ברוך דיין-האמת
ת"ח מופלג וצנוע.
היה חתנו של ראש ישיבת מיר הג"ר אריה פינקל זצוקללה"ה
[רעיתו שתבלחט"א היא הסופרת השנונה לאה מייזל שתחי']

האם היה חולה? לא שמעו על כך.

[כולי האי]

נראה לי שבתו הקטנה נישאה לפני כמה חדשים לנכדו של הגר"ה זקס

[לבי במערב]

האם היה חולה? לא שמעו על כך.

פורסם שסבל מ'המחלה הידועה', ה"י. ומסיימין בטוב.

[גלאגוזים]

אוי.
שוד ושבר.
רבי סער זצ"ל.
"מאליו, בן שמונה שנה החל לדרוש מאלוקיו...לא קם כמוהו"
תנצב"ה.

[דעת_האברך]

הגאון האמיתי, אדם ביקר, דגול מרבבה, איש המעלה, יחיד סגולה, רבי סער מייזל זצ"ל
ההלוויה באחת וחצי מבית הלוויות שמגר. אין לנו תמורתו. לא הניח אחריו כמותו.

לפום גודל ערכו ולמיעוט פרסומו אולי נכון להקדיש לו אשכול נפרד. שלא יהיה בגדר תלמיד חכם שלא נספד כהלכה לפחות מצידנו. אמרתי לבחורים בשיעור שלדעתי הוא אחד מעשרת תלמידי חכמים גדולים שבדור ואם לא היינו חיים בעלמא דשיקרא היתה אמורה להיות לו הלויה של רבבות!

[גלאגוזים]

מליצות נפרזות אין בהם משום יקרא דשכבי, ובודאי לא יקרא דחיי.
ואולי תואיל בטובך לגלות אזננו מיהם התשעה הנותרים יבלח"א?

[כדכד]

מלבד גדלו בתורה יש לציין את נועם מידותיו הטובות, ענותנותו ודרך שיחתו הנעימה עם צעירים ממנו הרבה בחכמה ובשנים

[בן ירושלים]

בד"ה . ש"ב ושכן טוב הגאון ר' סער ז"ל.
רק לפני חודש אמר לי חתנו שהרופאים אופטימיים...
יקר יקרים, ת"ח מופלג , מעלי וצנוע.
היה מעורכי האנציקלופדיה התלמודית. פעם התקשר כי שמע שעומדים לפרסם מאמר בגנות האנצקלופדיה, והיה חרד מכך. טען שמותר לבקר אבל לא להרוס יצירה כזאת. דבר בכל השכנוע אבל בכזה נועם.
פעם נתקענו עם כמות אדירה של מוצרים שצריכים הקפאה, הוא עמד ופינה כמה מגירות במקפיא שלהם ורק שכנע שאין בעיה והכל טוב.
מילותיו היו מדודות, התהלך בצידי הדרכים.
נדמה לי שבחוברת זכרון לגאון המופלא ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל פרסם הספד עליו. וכן פרסם כמדומני (איני זוכר היכן) מאמר על חשיבות העבודה של האנציקלופדיה וניתח לדוגמה איזה ערך.
בעז"ה לאחר הבלבול הראשוני אפשר לכתוב דברים מסודרים יותר.

כיבוד אם שלו היה מיוחד אמו היתה נמצאת אצלם ברוב השבתות והחגים והתיחסו אליה כמלכה ממש. קוריוז מענין : אמו עו"ד וייצגה רבות את הקנאים והנטו"ק במשפטיהם. מדי חול המועד היו באים ראשי הקנאים לבקרה בבית בנה מתוך הוקרה רבה על פעילותה למענם.

[עקביה]

זכיתי להכיר את ר' סער מינקותי, וקשה וכואב לי מאד לדמיין את העולם בלעדיו.
הוא היה עבורי בערך כמו דוד יקר ואהוב.

אולי בהמשך אכתוב יותר, כעת אסתפק בלהעתיק את מה שנראה לי מתאים לו מאד:

ספר חובות הלבבות שער ט - שער הפרישות פרק ד
רך מחמאה ומתוק מדבש, מצוה על האמת, דובר צדק, עוזב מאויו, מצפה ליומו, אומר ועושה, חכם, זריז, נפשו יקרה, ולבריות נוח. נר מאיר בארץ, נצול מכל גנות. עזרה לדל ותשועה לעשוק. לא יחלל כבוד אדם ולא יגלה סוד. צרותיו רבות ותלונתו מעוטה. כשיראה טוב, יזכרנו, ואם יראה רע, יכסנו. רצוי וזך, פקח וירא שמים. חברתו שמחה, הרחקתו אנחה. זקקתהו החכמה, ויפתהו הענוה. מזכיר למשכיל, מלמד לסכל. כל מעשה אצלו זך ממעשהו וכל נפש בעיניו יותר ברה מנפשו. יודע את מומו, זוכר את עונו, אוהב את האלהים, רודף רצונו. לא ינקם לנפשו ולא יתמיד בקצפו. חבר לותיקים, יושב עם העניים, אוהב לאנשי הצדק, נאמן לאנשי אמת, עוזר לרש, אב ליתום, בעל לאלמנה, מכבד הדלים.

[איש_ספר]

יש הרבה מה לכתוב עליו והלוואי ואגיע לכך. היו בו כ"כ הרבה סגולות ומעלות יחודיות וצריך מחשבה לסדר הדברים. מה גם שההיכרות שלו איתו לא היתה מספקת כדי להקיף. תוסיפו לזה גם את צניעותו והיותו נחבא אל הכלים (גיסו הצדיק ר' בנימין פינקל התבטא בהלויה בהתרגשות: 'כזו יונה שקטה... לא ראיתי אמון מוצנע כמוהו'), הרי כל זה הופך את מלאכת הכתיבה לקשה שבעתיים ובכ"ז אכתוב קצת רק מתוך החוויה האישית המצומצמת שלי.

כשרון הכתיבה שלו היה מדהים. היכולת לתמצת במילים בודדות, מהלך שלם. הכשרון הזה היה מפליא שבעתיים כשהוא היה עושה את זה בחומר של אחרים. כלומר היה נוטל שורות ארוכות של כותב אחר, (כזה שניסה גם הוא לכתוב באופן מדויק וחסכני) יורד כהרף עין לסוף הדברים, ומצליח לבודד מהם את המשפט המבטא את הכל. היה בזה שילוב של כשרון כתיבה מעולה אבל יותר מזה, תפיסה מהירה ובהירה מאין כמוה.

בכל ההתנהלות שלו היה משהו אריסטוקרט, אצילי, מאופק, מוכתר בנימוסין! אבל הכל היה מהול בכזו נעימות וחביבות שובת לב, שהפכו אותו לכזה שחברתו נעימה. איש מתוק ! אין לי הגדרה מתאימה יותר. (גם גיסו ר' אברהם שפירא התבטא בהלוויה באופן דומה). אם היה לו חשש שדבריו הסבו פגיעה למישהו, אע"פ שכמובן לא עלתה על דעתו אותה פרשנות שייחס לו אותו אדם, הרי שלא נח ולא שקט עד שלא פייס אותו בפה מלא ובהשתתפות כנה. פלוני השתתף בשמחת נישואי בתו, וכאות הכרת טובה נתן לזוג מתנה צנועה. גם זה לא נעלם ממנו והוא שלח מיד דברי תודה נלבבים. כשהוא לא מסתיר את התרגשותו מהעובדה שאותו פלוני חושב שהוא תרם לו וכו'.

במסגרת עבודתו הקדושה באנצ"ת הוא שימש הרבה בתפקיד של מבקר. מלבד הכשרון הנצרך לעבודה שכזו (הכולל יכולת לרדת לעומק הסוגיות ולשורש הדברים דרך כתיבה שכתבו אחרים וזו מלאכה שאולי קשה יותר מכתיבת הדברים בעצמם), עוד יותר יש צורך במידות נאצלות וברגישות יתירה על מנת שהדברים יתקבלו אצל המבוקר ברוח טובה. וזו היתה בר' סער במידה גדושה. הוא הביא למלאכה זו את כשרונו הכביר ואת נפשו היפה והנקיה, וכך הדברים היו מתקבלים בשמחה ובאהבה.

היה איש אמת במשמעות הכי מלאה של המילה. ידע להודות על טעות בלי לחפות ובלי לעטוף במליצות. היה מוכן לשנות הנהגות שהתרגל בהם כשעמד שיש דרך טובה יותר. (כך למשל כתב בער"ה האחרון על איזה ספר של הנהגות של גדול אחד זצ"ל: מדי פעם אני רואה בספר שבידי... ומתפעל ממנו יותר ויותר. חלק גדול ממה שראיתי (בעיקר מה שאינו בנוי על קבלה, שלצערי אין לי מושג בה, ובעיקר איני יודע איזה משקל לתת לה, וקשה לי לשנות ממנהג הבית כשאין לי הסבר אלא שכך קבלה) אני משתדל , בל"נ, לאמץ בשתי ידיים). לא היה אצלו שום מחסום של מפלגה קבוצה זהות חיצונית. זה היה אצלו טפל לגמרי ולא חשוב בכלל, לא כאיזה שיטה של לקבל מהכל וכו', אלא פשוט תולדה של נקיות ולב טהור שעי"כ ראה בכל דבר את החשוב ואת העיקר וכל השאר לא מעניין. ואכמ"ל בדוגמאות פרטיות מאהבת הצניעות.

את האמת הזו הוא הביא גם לכתיבה שלו באנצ"ת. הוא הקפיד והנחה כך גם את מלומדיו, לתת משקל נכון לכל שיטה, משקל שהכותב צריך לסגל אחרי לימוד מעמיק, ואם ישנה שיטה שהכותב חש שאין בה אמת, הרי שמוטל עליו לעשות הכל כדי שזה יבוא לידי ביטוי בערך. אמר פעם (אולי בשם פלוני), מי הוא זה מחבר הראוי שדבריו יבואו בערך? זה שאנו משערים שאם היינו מעמתים אותו עם איזו קושיא על דבריו הוא היה מתאמץ ליישבם עד מקום שידו מגעת, אבל מחבר שאם היו מציגים לפניו קשיים במהלך שלו, הוא היה מוותר ע"ז ואומר, אם לא טוב לכם בזה, יש לי עוד כמה אחרים, דבריו אינם ראויים להקבע בספר...)

כששמעתי על חוליו לפני פחות משנה, אזרתי אומץ (לא הייתי מהיותר קרובים אליו כמובן, ופער הגילאים גם הוא לא מבוטל) ושלחתי לו דברים המבקשים להביע השתתפות הלב, ומאז עשיתי זאת שוב בכמה הזדמנויות. הוא קיבל את ההשתתפות הזו בכזו טבעיות טהורה, והתגובות שלו שכללו שיתוף במה שעובר עליו, שבו את הלב ממש.

היו לנו פעם דיון על אימוץ הנהגות 'בלתי מקובלות' והנהגתם בפרהסיא. אצטט את דבריו שהם משקפים את מכלול אישיותו: אמת וענוה, צניעות וזהירות מכל זיוף. נא ונא לא להסיט הדיון להנהגות עצמם, להם יש אשכולות מיועדים לדיון.

למשומדים אני אומר גם בפרהסיא (כשמזדמן, ודוקא במנינים מזדמנים ולא בבית כנסת שיש בו מנין קבוע) ואני מניח תכלת בצינעא (איני רוצה להתריס חלילה כנגד כל אלו שאינם מניחים, ובהם גדולי הדור, וגם לא לריב, אמנם בפועל קשה להסתיר את הדבר, ויש ת"ח אחד שכמעט כל שבוע בא אלי עם טענות חדשות נגד התכלת, אבל כולן לא לגופו של ענין), כלומר בט"ק, ובט"ג רק אם אני נמצא במקום שכך מנהגו (לעתים בחגים או שבתות אני מתפלל בחורבה), וט"ג שלי נתתי מתנה למישהו ואיני מתכוין לקנותה (וכמובן שאיני מברך עליה). על פניו קשה להבין את המתנגדים, לכאורה הראיות שזו התכלת חזקות, והוא ודאי או קרוב לודאי, וממילא לכאורה יש לחוש לפחות כספק, והרי אין בזה לכאורה שום צד נזק (יש את הסברא הידועה של בית הלוי, שגם אם נחמיר אולי לא קיימנו את המצוה, אבל איני יודע כמה היא להלכה, וגם אם משום דיני ספק אין חיוב גמור, לכאורה ראוי לכל בעל נפש להחמיר בכה"ג. ועכ"פ סברתו לא מועילה כלל לומר שמותר ללבוש בגד בלי תכלת, אלא רק לומר שאין חיוב להטיל, אבל מי מחייב ללבוש בגד שחייב). אני רגיל לומר שהראדזינר גרם נזק גדול בתכלת שלו, כי אני משער שאלמלא נסיונו, היו היום הרבה יותר מטילי תכלת, אבל לפי הנסיון העגום שהוא עשה, הרבה מסתייגים, וגם הגריש"א ז"ל כתב בין יתר טעמיו שהראדזינר טעה, ואולי גם תכלת שלנו היום זו טעות, אע"פ שפשוט שזה כלל לא שיקול, בשום מקום והלכה אחרת, ומסתמא גם כאן לא היתה כוונתו שזה עיקר לדינא. זו דוגמא מצוינת שהשגור בין הבריות "אם לא יועיל לא יזיק", אינו נכון, ומה שלא מועיל, תמיד עלול להזיק.

ועוד משהו מזמן אחר, דברים המשקפים את תביעתו הבלתי מתפשרת לאמת, גם אם ישומה כרוך בתשלום מחיר אישי:

"...ואפשר שמשמים רומזים לי שהגיע זמן לשנות כיוון. שמעתי, שידוע שהח"ח רצה להגיע לא"י וחזר בו, ואמר שרואה שמשמים מעכבים, ושאלוהו אם בכתיבת המ"ב לא היו כל מיני מעכבים ומפריעים, אבל התגבר והמשיך, ולמה שם לא אמר שמשמים מעכבים, ואמר שיש דברים שהם ודאי לשם שמים, ולא שייך בזה שמשמים מעכבים, אלא הם נסיונות, אבל להגיע לא"י אינו אלא מעלה, ושייך שמשמים מעכבים. ובעניי, ---- כפי שהיתה בעבר, כמו שאתה מגדיר עבודה יסודית ומקיפה, ובכלל זה בדיקת השיטות והתחשבנות בהן, וסידור ועריכת הדברים כראוי, נדמה לי שהוא ודאי לש"ש, ואם יש מפריעים אינם אלא נסיונות, אבל ברגע שעוברים למתכונת של הדפסת כל הבא ליד, ובלבד להזדרז ולהוציא, הרי שגם אם יש מזה איזו תועלת ללומדים שונים, זה כבר נכנס לגדר של מן השמים מעכבים.

יפה לקרוא עליו דברי הרמב"ם על דמות החכם המקדש את השם בהליכותיו: וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

[פלוריש]

נדמה לי שבחוברת זכרון לגאון המופלא ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל פרסם הספד עליו.

הובא כאן, עמ' כד: viewtopic.php?f=19&t=29736&p=728964&hilit=%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7+%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F#p410925

וכן פרסם כמדומני (איני זוכר היכן) מאמר על חשיבות העבודה של האנציקלופדיה וניתח לדוגמה איזה ערך.

בספר היובל למנכ"ל האנצ"ת הרב פרופ' אברהם שטיינברג, מצ"ב

מאחורי הקלעים של עריכת האנציקלופדיה התלמודית; המנהג לכפול בהלל - הרב סער מיזל.PDF

(1.23 MiB) הורד 278 פעמים

ומעניין לראות את דבריו כאן: https://kursmila.co.il/?page_id=251

[ראש]

הדבר הכי חסר טעם שיכתב עליו, ואעפ"כ.
ראיתי פעם את מחברת קשר של ביתו כשהיתה בכיתות בית הספר.
משובב עין. כל איחור או חיסור וכד' היה בחרוזים מיוחדים. מחברת מליאה שמחת חיים וכישרון!
שום כיבה שם לא היתה בכתיבה הרגילה של ביתי מאחרת בידיעתי וכד', הכל בעליזות נשפכת.

[דעת_האברך]

בקובץ ישורון שיצא לעילוי נשמת הג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל יש מכתב שר' רפאל כתב לר' סער מייזל ושם הוא מתווכח עם ר' סער על צורת הכתיבה והעריכה שלו באנצילפ"ת לאחר שר' סער ביקר אותה. המכתב ממש מאלף.

[מן הדרום]

תודה לכל המטעימים אותנו מגודל אישיותו
מה רקעו? לפי השם נראה שיש מה לספר בזה?

[אדיר במרום]

לאי מי יש תמונה של הנפטר זצ"ל, חשקה נפשי לראות את הדמות המופלאה המדוברת כאן.

[מחולת המחנים]

מה רקעו? לפי השם נראה שיש מה לספר בזה?

כמו שהזכיר הרב בן ירושלים אמו שתחי' היא חנה מייזל לבית חובב, בעבודתה כעו"ד היא עזרה מאד לרבי אהרן קצנלנבויגן ואנשי נטורי קרתא.
המנוח הג"ר סער זצ"ל למד בתחילה בישיבת נתיב מאיר, לאחר מכן למד בישיבת איתרי, ובקיץ שנת תשל"ד הגיע ללמוד בישיבת מיר, באתו הזמן הגיע גם ללמוד בישיבת מיר יבדלחט"א הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א, בשנת תשל"ט נלקח ר' סער לחתן אצל הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

[פלוריש]

תודה לכל המטעימים אותנו מגודל אישיותו
מה רקעו? לפי השם נראה שיש מה לספר בזה?

לפי שמות ילדיו נראה שנשאר מקורי, ללא רגשות 'מה יגידו'

[עקביה]

הדבר הכי חסר טעם שיכתב עליו, ואעפ"כ.
ראיתי פעם את מחברת קשר של ביתו כשהיתה בכיתות בית הספר.
משובב עין. כל איחור או חיסור וכד' היה בחרוזים מיוחדים. מחברת מליאה שמחת חיים וכישרון!
שום כתיבה שם לא היתה בכתיבה הרגילה של ביתי מאחרת בידיעתי וכד', הכל בעליזות נשפכת.

כילדים, כל אימת שהיה צורך בחרוזים או בשיר או באיזה חיבור קליל, פנינו אליו.
היו נשפכים לו מהשרוול חרוזים ששעשעו את כולם.

[עקביה]

ר' סער כתב בצוואתו שלא יספידו אותו, וכן שההלוויה תצא לדרכה לא יאוחר מ20 דק' לאחר השעה שנקבעה.

אינני יודע מה היו הטעמים שלו, אבל זה מסתדר לי עם אשיותו. הוא היה מאד תכליתי ומאד דייקן.
לא הייתה אצלו מריחה של זמן, ואולי היה חשוב לו שגם הלווייתו תיראה כך.
בביקורים שלו ושל אשתו הם היו יושבים זמן קצר והולכים. הביקורים האלה היו תמיד מסתיימים בצער מצד המארחים על שהאורחים כבר הולכים, ובטעם של עוד.

[עקביה]

לפני מספר שנים התפרסמה בעיתון משפחה כתבה גדולה על אמו - גב' חנה מייזל-חובב, יאריך ה' ימיה בטוב ובנעימים.

[ברוז]

לאי מי יש תמונה של הנפטר זצ"ל, חשקה נפשי לראות את הדמות המופלאה המדוברת כאן.

בבקשה.
מכאן: https://kursmila.co.il/?page_id=251

כמה שנים ניסיתי ללמוד איך למול, שהרי מדינא דגמרא תלמיד חכם צריך לדעת למול.

הסתובבתי עם כמה מוהלים שידריכו אותי, הרבה מוהלים גילו רצון טוב להסביר, אבל באופן מעשי לא הצלחתי להגיע דרך אף אחד מהם למילה בפועל.

מאז שהכרתי את הרב קיין זכיתי למול כבר כמה וכמה פעמים בעצמי, וגם שניים מבניי שלחתי אליו, אף הם כבר זכו למול ב”ה בעצמם בהצלחה מרובה.

[גביר]

היש שיוכל לכתוב תמצית תולדותיו ?

[דרומי]

נשמע אישיות מעניינת ומקורית, חבל שלא זכינו להכירה.

איך מנקדים את שמו?...

בן כמה היה?

והאם עליזותו המתוארת כאן קשורה לזה שרעייתו תבלח"ט עסוקה בכתיבה הומוריסטית (כמדומני שקראתי פעם באחד העיתונים)?

[עקביה]

איך מנקדים את שמו?...

בן כמה היה?

והאם עליזותו המתוארת כאן קשורה לזה שרעייתו תבלח"ט עסוקה בכתיבה הומוריסטית (כמדומני שקראתי פעם באחד העיתונים)?

סַעַר.

היה בן 67 או 66.

בדר"כ לא היה לו קשר לכתיבתה של אשתו.

[יגל]

ועוד משהו מזמן אחר, דברים המשקפים את תביעתו הבלתי מתפשרת לאמת, גם אם ישומה כרוך בתשלום מחיר אישי:

"...ואפשר שמשמים רומזים לי שהגיע זמן לשנות כיוון. שמעתי, שידוע שהח"ח רצה להגיע לא"י וחזר בו, ואמר שרואה שמשמים מעכבים, ושאלוהו אם בכתיבת המ"ב לא היו כל מיני מעכבים ומפריעים, אבל התגבר והמשיך, ולמה שם לא אמר שמשמים מעכבים, ואמר שיש דברים שהם ודאי לשם שמים, ולא שייך בזה שמשמים מעכבים, אלא הם נסיונות, אבל להגיע לא"י אינו אלא מעלה, ושייך שמשמים מעכבים. ובעניי, ---- כפי שהיתה בעבר, כמו שאתה מגדיר עבודה יסודית ומקיפה, ובכלל זה בדיקת השיטות והתחשבנות בהן, וסידור ועריכת הדברים כראוי, נדמה לי שהוא ודאי לש"ש, ואם יש מפריעים אינם אלא נסיונות, אבל ברגע שעוברים למתכונת של הדפסת כל הבא ליד, ובלבד להזדרז ולהוציא, הרי שגם אם יש מזה איזו תועלת ללומדים שונים, זה כבר נכנס לגדר של מן השמים מעכבים.

גם בשבעה לא"מ זלה"ה כשעלה הנושא הזה אמר משפט קצרצר בנוסח דומה וכמדומה לי חתם באנחת השלמה.

[החתן סופר]

מוסף שבת קודש יתד נאמן פ' צו התשע"ו

[זכור דבר לעבדך]

קראתי השבת את התרגום, וכשהגעתי לפסוק 'וכען מיזל אזלתא, ארי חמדא חמידתא לבית אבוך', הצטמררתי.

[לבי במערב]

מאשכול בפורום:

מן הסתם כבודו מכיר מה שטען ע"ז הגר"מ פיינשטיין, אלא שלא חש להזכיר כאן. לכן אעשה זאת אני הק'.
(שמעתי מאחד שנתקבל לראיון עבור עבודה באנצ"ת, והרב סער מייזל הציג בפניו נידון איך מביאים באנצי' פסק כזה של המהרש"ל ושאר אחרו' שהביאו דבריו, לעומת טענתו של הגרמ"פ שאין הלכה כן. באמת זאת המחשה נפלאה מה נוסח יכול לעשות...)

בתשו' רע"י שלזינגר דן בטענה הנ"ל.

יעו"ש כל הנדון.

[לבי במערב]

עלון 'שולחן עורך' - מטעם האנצ"ת

[דעת_האברך]

כפי שפורסם הוא ביקש שלא יספידוהו, וזה כבר מצאנו אצל לא מעט.
חידוש שלא שמעתי עליו קודם הוא שהוא ביקש שאפילו בשבעה לא ידברו עליו שבחים.

[נוטר הכרמים]

כפי שפורסם הוא ביקש שלא יספידוהו, וזה כבר מצאנו אצל לא מעט.
חידוש שלא שמעתי עליו קודם הוא שהוא ביקש שאפילו בשבעה לא ידברו עליו שבחים.

קשה לי להכיל את זה,
התינח הספדים פומביים, נו, נו.
אבל אפילו בשבעה?
קודם כל, יש בסיפור שבחי המת הרבה תועליות רוחניות גם לנשמה וגם כל ההתעוררות שנגרמת,
ולפעמים יש מקרים שממש הדברים מכים שורש רציני ועושים פירות,
אבל העיקר, האם הנפטר הוא המחותן היחידי כאן, יושבים אבלים שבורים ורצוצים אחרי מיתת אביהם
שנפטר לא מבוגר מדי, האם זו מצוה גדולה למנוע מהם מלשתף כלום על האבא.
איך ניתן להתנחם בצורה כזאת?
קצרה בינתי.

[דעת_האברך]

בקובץ ישורון שיצא לעילוי נשמת הג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל יש מכתב שר' רפאל כתב לר' סער מייזל ושם הוא מתווכח עם ר' סער על צורת הכתיבה והעריכה שלו באנצילפ"ת לאחר שר' סער ביקר אותה. המכתב ממש מאלף.

בדקתי שוב את העניין והתברר לי שהמכותב היה הר' יהושע הוטנר ולא ר' סער מייזל.
מכל מקום ליקרת הדברים ולשייכות לאנקלפ"ת לא אימנע מלצרפם כאן.

[חברא]

כפי שפורסם הוא ביקש שלא יספידוהו, וזה כבר מצאנו אצל לא מעט.
חידוש שלא שמעתי עליו קודם הוא שהוא ביקש שאפילו בשבעה לא ידברו עליו שבחים.

חיבור התשובה למאירי, שבר גאון, מאמר ב פרק א

ואצלי לפרש 'טוב לשמוע' (קהלת ז, ה - 'טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים') סובב על 'טוב ללכת אל בית אבל', ר"ל שבבית אבל טוב הוא לשמוע גערת חכם וחרדת המשפט שאומר החכם כי בדין עושה להם השם וכל דרכיו משפט, ואינו מחניף לקרובי המת לשבחו, משמוע שיר ושבח הכסילים שמאריכים בשבחו, ואמר כי השיר ההוא הוא כקול הסירים, שישמע קולם בהשרפם וידמה שהלהב ההוא יתקיים זמן רב ואשם לא תכבה והם כלים לשעתם, כן שחוק הכסיל לא יתקיים ושבחיו לא יתקיימו, ובא הנה להזהיר שלא יהיו דבריהם בבית האבל רק ליסרם ולהוכיחם על רוע מעשיהם למען תהיה תורת יי בפיהם לשוב לשם, ויזכרו הלכה בראותם מעשה העונש והמשפט, ואל זה כוונו לפי דעתי באמרם במסכת ברכות, אין אומרים המת אלא דבריו של מת, ולכן לאשר אין לבם על הדבר הזה עד כדי שמתוך עמידתם שם יפשפש כל איש במעשיו, ויכין עצמו בפרזדור כדי שיכנס לטרקלין, ויתכוין שאין תענוג העולם הבא נתון אלא למי שכבר קדם וזכה בו בעולם הזה, כאמרם ז"ל מעוות לא יוכל לתקון מי שהוא מעוות בעולם הזה אי איפשר לו לתקן בעולם הבא, ואז"ל דרך צחות לעולם הבא אומר רשע לפני הב"ה רבונו של עולם הניחני ואעשה תשובה, והב"ה אומר לו העולם הזה דומה לשבת והעולם שבאת ממנו דומה לערב שבת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, העולם הזה דומה לים והעולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אדם מכין ביבשה אוכל בים אם אינו מכין ביבשה מה יאכל בים, ועל זה הצד אצלי אמרם שמיתת הצדיקים מכפרת כאמרם ז"ל בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה הזכיר מיתתן ביום הכפורים לומר לך מה יום הכפורים מכפר אף מיתת הצדיקים מכפרת, ביאורה אצלי שבמיתתם יתעוררו מפחדם על עצמם ויתבוננו משפטי יי בהגדיל שם מדורת ההספד והוות החכמים, שם יתנו משפטי יי יכנע לבבם הערל יעזוב רשע דרכו, הנה התבאר מכל מה שהנהיגו לעשות בבית האבל הכונה בכל להעיר הישן משינת הסכלות ומתרדמת פחזותו ליראה את יי והמשכיל יבין ויראה בעיניו ובאזניו ישמע ושב ורפא לו.

[תולדות]

כפי שפורסם הוא ביקש שלא יספידוהו, וזה כבר מצאנו אצל לא מעט.
חידוש שלא שמעתי עליו קודם הוא שהוא ביקש שאפילו בשבעה לא ידברו עליו שבחים.

גם רבי יהודה לייב סלאנים, בנו של הרמ"ח, שנפטר בשנה האחרונה, ביקש שלא ידברו עליו בשבעה.

[בן ירושלים]

כפי שפורסם הוא ביקש שלא יספידוהו, וזה כבר מצאנו אצל לא מעט.
חידוש שלא שמעתי עליו קודם הוא שהוא ביקש שאפילו בשבעה לא ידברו עליו שבחים.

ישבתי בשבעה , ודברו אף דברו. גם המנחמים וגם הבנים. באותה עת אף אחד לא הזכיר ולא רמז שזה בניגוד לרצונו.

[מה שנכון נכון]

צורת הניחום המקובלת כיום - העלאת זכרונות וספורי שבחים - אינה עתיקת יומין בישראל.

[חברא]

צורת הניחום המקובלת כיום - העלאת זכרונות וספורי שבחים - אינה עתיקת יומין בישראל.

אולי יפרט כת"ר עם מקורות, כיד ד' הטובה עליו?

[צופה_ומביט]

צורת הניחום המקובלת כיום - העלאת זכרונות וספורי שבחים - אינה עתיקת יומין בישראל.

אל תקרא לזה "ניחום", תקרא לזה "הספד" וא"ש.

[מקדש מלך]

צורת הניחום המקובלת כיום - העלאת זכרונות וספורי שבחים - אינה עתיקת יומין בישראל.

אולי יפרט כת"ר עם מקורות, כיד ד' הטובה עליו?

עיין בבא קמא דף לח.