תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מה עמוד א
אמר רב נחמן אמר שמואל: תקנות קבועות שנו כאן, עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר, משום כדי חייו. משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית? בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דאיתגרון ליה פועלין. אדרבה, שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע, כי היכי דליגריה בעל הבית! בעה"ב על כורחיה אגר. שכיר נמי על כורחיה מיתגר! אלא, בעה"ב טרוד בפועליו הוא
אלו דברי הגמרא עליהם אני שואל.
כפי שעינכם רואות, הגמרא דנה שבעל הבית מתרצה שהשכיר ישבע ויטול כדי שימצא פועלים, ודוחה שהשכיר מוותר כדי שימצא מי שישכור אותו.
הגמרא אומרת סברות, שלכאורה לא נשאר לנו מהם דבר.
האם למדנו משהו מהשו"ט הזו?
אני כמובן מחפש מספרי הקדמונים.
תודה