"חצי דבר" בשימוש בעדות שכבר התקבלה

[איש_ספר]

ראיתי בשו"ת מהריק"ש סי' טז דבר שנראה בעיני מוזר

הנידון שם, בת שהתקדשה לדעתה, והאב מערער שהיא קטנה וקידושיה בטלים.
כדי להוכיח את טענתו הוא מציג את כתובתו, ובה תאריך נישואיו, ועוד מביא עדים המעידים שיש לו בת גדולה יותר.
מתוך דברי שניהם עולה שבת זו שלפנינו, קטנה היא.
מהריק"ש דן אם יש לחוש לחצי דבר, שהרי דבר היותה קטנה עולה מצירוף עדי הכתובה ועדי הבת הגדולה ביחד.
(בכלל לא כ"כ ברור לי האם הכתובה משמשת כאן כעדים או כגילוי מילתא בלבד מתי היה הנישואין. וכי אם היו מוצאים את ספר ההזמנות של אולם השמחות לא היה די בכך?)
את הבעיה הזו פותר מהריק"ש לפי"ד רי"ף בהסבר הנמוק"י, שכל שיש נפק"מ מדברי עדות אחת, אפילו לענין אחר, אינו חשוב עוד חצי דבר


ואני התם שואל, האם מצינו פסול חצי דבר כשאנו מבקשים לסמוך על עדות שכבר התקבלה בב"ד כמו הכתובה? האם צריכים כאן לסברת הרי"ף והנמוק"י ?

[רציני]

ואני התם שואל, האם מצינו פסול חצי דבר כשאנו מבקשים לסמוך על עדות שכבר התקבלה בב"ד כמו הכתובה? האם צריכים כאן לסברת הרי"ף והנמוק"י ?

עיין בקובץ ערוגת הבושם (ה, עמוד סד) שהביא לשון כמה ראשונים שלא התחשבו על זה ש"עדות שהתקבלה כבר בבית דין" ודלא כהאחרונים שהביאו סברא זו. ועיין מורשת משה (ב"ב עמוד תקא).
ועוד דבר לומדים מהמהריק"ש שיש חצי דבר בעדות שבשטר עיין מורשת משה (בבא בתרא עמוד תקו).

[איש_ספר]

תודה רבה ויש"כ גדול!