ישראל שעובד ע"ז - נהיה גוי?

[אשרי יושבי ביתך]

אמר לי אחד שראה בליקוטי הגר"א בסוף זרעים, שכותב שישראל שעובד ע"ז נקרא גוי. ואמר לי הנ"ל שהביאו הפרדס יוסף עה"ת (שמות לב, טז) [לא עיינתי בפנים, רק כך מסר לי אותו אחד, ולא היה לי פרד"י לעיין בו]. ודבר זה תמוה מאד, ובפרט שידוע מחז"ל דישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא (סנהדרין מד, א)? וצע"ג.

האם מישהו מהחברים שמע פעם דבר זה?
או יוכל להעלות כאן את דברי הגר"א או הפרד"י שהביאו?
יישר כח גדול!

[בן סופרים]

יעוין במרגליות הים סנהדרין בשמעתתא דעיר הנידחת הביא דברי הגר"א, וכן הוא כמדומה ברמב"ם במורה נבוכים על אנשי עיר הנידחת דנעשו גויים והותר דמם להרגם.

[צופה_ומביט]

זה לשון הרמב"ם בפיה"מ בהקדמה לפרק חלק לאחר י"ג היסודות/העיקרים:

וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם – הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע – הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.
וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות – הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט".

[דרומי]

ראה רמב"ם סוף הלכות שבת

[חרסון]

ראה ברשימות הרבי מליובאוויטש חוברת קפח שדן בדברים המיוחסים לגר"א בזה. ונדון עוד בכ"מ. ראה באוצר החכמה.. (ולדוג' בספר חק ומשפט של הג"ר יהודה גרודנער גרשוני)