קריה"ת בליל הו"ר בלי ברכה

[יושב סתר]

מטו בשם הגריש"א ועוד גדולים שאסור לקיים המנהג של קריאת משנה תורה בליל הו"ר משום שאסור לקרוא בתורה ברבים בלי ברכה.
וחשבתי עצה פשוטה לזה - שהבעל קורא ילך לישון לשעה לפני הקריאה ויתחייב בברכת התורה.

[צופה_ומביט]

לא הבנתי למה צריך עצות, ומה האיסור לקיים המנהג. כלומר, אם אסור לקרוא בתורה ברבים בלי ברכה - כלומר שצריך ברכה - אז שיברכו. מה הבעיה לברך לפני הקריאה, כמו בכל עליה לתורה ביום שמברכים ברכה"ת אף שכבר בירכו איש לעצמו מקודם, וכמו בליל שמחת תורה לנוהגים להעלות ג' קרואים אחרי ערבית והקפות לקריאת וזאת הברכה שעולים ומברכים.

[יושב סתר]

לא הבנתי למה צריך עצות, ומה האיסור לקיים המנהג. כלומר, אם אסור לקרוא בתורה ברבים בלי ברכה - כלומר שצריך ברכה - אז שיברכו. מה הבעיה לברך לפני הקריאה, כמו בכל עליה לתורה ביום שמברכים ברכה"ת אף שכבר בירכו איש לעצמו מקודם, וכמו בליל שמחת תורה לנוהגים להעלות ג' קרואים אחרי ערבית והקפות לקריאת וזאת הברכה שעולים ומברכים.

ואני לא מבין את שאלתך, מהיכ"ת לברך על מנהג בן מאה שנים?
א. אסור לקרוא בתורה בלי ברכה. ב. א"א לברך על קריאה שאינה מחוייבת.
על קריה"ת בליל שמח"ת כבר האריכו בזה וי"א שהוא מנהג קדום מאד.

[צופה_ומביט]

אני לא מבין איך אפשר מצד אחד לומר שקריאה כזו מחייבת ברכה ומצד שני לאסור לברך...
זו לא סתירה בעיניך?

אם אני עושה מעשה - שמחייב אותי בברכה - איך אפשר לאסור עלי לברך?
הברכה כאן היא על המנהג? היא על קריאה בתורה בציבור - שעליה אומרים הפוסקים שחייבים לברך.
אז אני קורא בציבור - ומברך.
באם על מנהג לא מברכים - למה מחייבים אותי לברך על כל קריאה בתורה גם כזו שהיא רק מנהג?
ואם עצם הקריאה מחייבת ברכה - אז כל מי שקורא בתורה בציבור - תהיה הסיבה אשר תהיה - יברך.
מה אני מפספס כאן?

כאילו יש כאן איזו הרכבה מוזרה שאומרת: על קריאה בתורה בציבור חייבים לברך, ולכן - כדי להתיר לברך - אני צריך שעצם הקריאה תהיה מחוייבת - כי על מנהג לא מברכים - וכאן המנהג גורם לחיוב ברכה - לכן - מצד החובה לברך - זה "חיוב" - אבל מצד "ההיתר" לברך - זה לא נחשב "חיוב" אלא "מנהג" - ולכן המסקנה: אסור לעשות את המנהג הזה.

וזה מה שאני לא מבין. איזה איסור יש בברכה על קריאה בתורה בציבור [של מנהג]? ברכה שאינה צריכה? קשה לי מאד לשמוע לע"ע מה "לא צריכה" יש בזה.
יש מנהג לקרוא, הוא עצמו לא מיותר, יש לו סיבות. והקריאה מחייבת ברכה. לכן זו ברכה צריכה.

ומוזר לי עד מאד מה שכתבת בסוף שהחילוק בין קריה"ת בליל שמחת תורה לקריה"ת בליל הו"ר תלוי במספר השנים מאז התחיל המנהג. איך דבר כזה משפיע על החיוב/היתר לברך, בדבר שמצד עניינו הוא זהה לגמרי?
מה באמת האריכו לגבי קריאה זו? ומדוע מה שאמרו לגביה אינו תקף כאן?
ומה באמת ידוע בוודאות, לא כדעת "יש אומרים" וכיו"ב, על מקור המנהג ההוא?

מחילה שההודעה שלי מליאה סימני שאלה, כאמור, זו הודעה שמסבירה מה אני "לא מבין".

[שמואל שלומוביץ]

המ"ב פוסק בהלכות תענית שברכה על קריאה לא מחוייבת היא ספק ברכה לבטלה, ואוסר לברך בספק חיוב קריאת התורה.
אלא שהתורת רפאל ואולי קדמוהו מחדש שחובה לברך על קריאת התורה בציבור בכל שעה, ואסור לקרא בלא ברכה.
לכן לא נראה לי שאי מי יהין לברך על קריאת התורה שאין בה מנהג קבוע כליל שמחת תורה.
ובשמחת תורה עושים כמה קולות לכבוד התורה, והיכא דנהוג נהוג.

הקריאה בליל הו"ר בספר מ"ת יסודה בדברי הקדמונים, והתפשטה בישראל ע"פ כתבי האר"י שכתב שמתיקוני הלילה לקראא בספר משנה תורה ואחריו ספר תהילים.
אמנם אין שום מקור וסיסבה לקרא דווקא בס"ת, ואדרבה המנהג הקבוע במשך מאות שנים היה שהמסלסלים עצמם במנהגי האר"י קורים מתוך חומש בסוכה, וכך נמצא בספרי העבודה שהזכירו את המנהג.
לפי זכרוני מי שהנהיג לקרא מתוך ס"ת היה הדברי חיים מצאנז זי"ע, שהיה יוצא עומד וקורא בעצמו מתוך ס"ת והקהל היו באים לשמוע.
וזה היה דרכו ומנהגו בעוד קריאות מתוך ס"ת כמו קריאת פרשיות הנשיאים בימי ניסן.
ומשום מה המנהג הזה הלך והתפשט גם בקרב קהילות המתנגדים, ולא כ"כ ברור על מה ולמה.
סביר שזה מפני החוסר בתכנית שתתן את ההרגשה היחודית של ליל הו"ר. וכמו בשירת הים בליל שביעי ש"פ ואכמ"ל.

בעיני פשוט שהחסרון בקריאה בברכה מלבד שהוא סב"ל ובחשש ברכה לבטלה, בעיקרו הוא שא"א להנהיג קריאות בברכה מתי שרוצים.
שזה ביטול צורתה של קריאת התורה, שהוקבעה לימים מיוחדים לפי ענינם, ואין קורים אלא אחת לג' ימים או בימי מקרא קודש לפי תקנת חז"ל,
ואם קובעים קריאה בכל פעם לפי איך שרוצים ומברכים עליה יש כאן שיבוש של צורת תקנת קריאת התורה.
ולכאו' פשוט שאפי' אם הבעל קורא לא בירך ברכות התורה לא ראוי שיברך בציבור.
ואם יעשו כן הרי יחשיבוה חובה ושנה הבאה יעשו תשלומין ביום הו"ר למי שאיחר למשנה תורה ואין לדבר סוף...
מלבד שלא מצינו קריאת התורה בלא ג' קרואים, ועוד ספיקות שיש בזה.

[צופה_ומביט]

יישר כוח. ועל ההשקעה והפירוט ודברי הטעם.

איפה המשנ"ב?

שתי נקודות לא הבנתי ברור מדבריך [לכן אני רוצה לראות בפנים]:
האם המשנ"ב אומר שזה סב"ל ופטור מלברך, או שאומר שאסור לברך?
האם המשנ"ב אומר שמשו"כ אין לקרוא או שיש לקרוא בלא ברכה?

[יוצא פוניבז']

כמדומני יש בענין מאמר מהרב רובין (מהר נוף) שדעתו לקיים המנהג, כי להלכה פוסקים שהברכה רק מדרבנן ולא מדאורייתא. איני זוכר היכן.
הענין לקרוא מתוך ס"ת, כי מתוך חומש יש בעיה של דברים שבכתב וכו' כשבאים להוציא אחרים. (אך אפשר כמובן שכ"א יקרא לעצמו).
שהבעל קורא יישן קודם, זה יעזור רק לדעת הגריש"א, לדעת שאר המורים והמנהג, מברכים רק אחרי השינה העיקרית של הלילה.

[שמואל שלומוביץ]

יישר כוח. ועל ההשקעה והפירוט ודברי הטעם.

איפה המשנ"ב?

שתי נקודות לא הבנתי ברור מדבריך [לכן אני רוצה לראות בפנים]:
האם המשנ"ב אומר שזה סב"ל ופטור מלברך, או שאומר שאסור לברך?
האם המשנ"ב אומר שמשו"כ אין לקרוא או שיש לקרוא בלא ברכה?

כעת אינני מוצא אבל שמעתי כן מהרש"צ רוזנבלט בנידון קריאת התורה בט"ו בספק פורים (הנדון היה בלוד שנקטו שחיובה בטו קרוב לודאי),
ולא הסכים שיקראו משום חשש ברכה לבטלה והוכיח כן מדברי המ"ב.

ומה שמצאתי כעת הם דברי המג"א סי' קלז בשם מהר"ם לובלין ובפמ"ג א"א שם ס"ק ו, ובמ"ב ס"ק יא.

אבל כידוע יש שנהגו לקרא בברכה בכל המסופקות וכדברי התיקון יששכר. ועיי"ש שגנאי ומכוער לקרא בלא ברכה ואכמ"ל. והב"י הסכים עמו והניח המנהג.

[במסתרים]

באחרונים (שואל ומשיב? ועוד) דנו על מנהג לקרוא התוכחות בפ' בחוקותי ותבוא בלי ברכה.