מקדש מלך כתב:אני מתפלא לשמוע שיש מישהו שחושב שיש כאן שאלה בכלל "מהי כן עבודה זרה", אבל אם כן, אטרח להסביר את המובן מאליו.
עבודה זרה היא כשמאמינים שהקב"ה אינו בורא או מנהל בעצמו את העולם, אלא מישהו משתתף איתו בהנהגת העולם.
תורת החסידות היא הקיצונית ביותר בהבנת יחוד ה', וסוברת שאפילו אבן קטנה אינה זזה בעצמה אלא בהשגחת ה' הבלעדית והיחידית.
הצדיק, הוא עובד ה', ובטל אליו באופן המוחלט ביותר, עד שאין לו שום רצון עצמי וישות כלשהיא, ולכן גילוי מלכותו יתברך הוא רק על ידו (ובלשון התניא, שיתף מידת רחמים וגילה את אלוקותו על ידי הצדיקים ואותות ומופתי התורה).
ולכן מוראו כמורא שמים, ומתרבה באת ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים (ועיין מהר"ל בנתיבות עולם נתיב יראת שמים בפרקים העוסקים במורא תלמידי חכמים).
ולכן יש להתדבק בחכמים ותלמידים, ואני מעלה עליך כאילו נדבקת בשכינה.
גם עבודת ה' של האדם מגיעה רק בכח נשמתו של הצדיק, שכן כל עם ישראל היא נשמה כללית אחת העובדת את בוראה, והאדם הפשוט הוא בבחינת עקב, ועל כן הוא נזקק לעבודתו של הצדיק שהיא בבחינת מח.
כל השפע שה' מוריד לעולם הוא רק על ידי התורה ועבודת בני ישראל את בוראם, ובלי זה לא היה העולם קיים אף לא לרגע, והיות ועיקר עבודת בני ישראל היא עבודת הצדיקים, שהם הלב והמח של ישראל, הרי שכל השפע שבעולם קיים רק מכח עבודתם, וגם כל כוחו של האדם לעבוד את בוראו קיים רק מכח עבודתם.
מלבד זאת נתן הקב"ה לצדיקים כח לברך (ובעצם גם להדיוטות, ובעצם להרבה דעות גם נתן כח לקלל), וברכותיהם פועלות. ובגמרא מבואר שאפילו אמירה שלהם בטעות פועלת - "כשגגה היוצאת מלפני שליט".
תפילה מותרת אך ורק לקב"ה, כי תפילה היא לא בקשה רגילה, אלא עבודה והשתעבדות לאלהות.
בקשה מצדיק (בקשה - לא תפילה והשתעבדות חלילה), שיברך, או שיתפלל לקב"ה, בחייו מותרת בוודאי. במותו, נחלקו הפוסקים, ובעדות החסידים נוהגים להקל.
למותר לציין שבקשות אלו הן עבודת ה' לכל דבר ועניין, ואין לאדם בכל מגמתו אלא עבודת הבורא היחיד, כיון שהוא ציוה להידבק בצדיקים, ואין הכוונה בשום אופן לעבודת זולתו. להיפך, כל מהות הצדיק היא לגלות בעולם ובנשמות בני ישראל את יחודו יתברך (כאותו מוציא קונטרס שלאחר ביקורו בקבר מוהר"נ התעורר לדעת שרק ה' מנהיג את העולם, ובכך קיבל את השפעתו "בבחינת אחוריים" כנודע...).
הסיבה שיש חילוק בין צדיק לכוכב, נאמרו בה כמה וכמה פנים, והארכתי בה בכמה אשכולות. אבל עניין זה הוא מיסודי התורה, שהרי מורא רבך כמורא שמים (וראה במהר"ל המובא לעיל שמורא שייך מאלקות. וכל זה לא קשור לשאלה האם הוא בעל בחירה או לא), וכן לספר בשבחו ולכבדו וכו' (כמה טיפשאי אינשי דלא קיימי מקמיה גברא רבה, ועוד יותר מזה, בקיצוניות גדולה בימי חז"ל, ואכמ"ל). ואת ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים וכו' וכו'. ולא עלינו תלונת השואל כי אם על חז"ל וכל מאמיני תורה שבעל פה.
ונשאר רק לבאר את טעם העניין ולא דיון בעצם קיומו.
ובכל מקרה לא מדובר בעבודה זרה. אלא שבכוכב ומלאך יש טעם לפגם וסטייה אפילו בנתינת כבוד, ובצדיק הוא גופא מצוות הקב"ה לעבדיו. אבל עבודה עצמה אינה כי אם לבורא הכל. ובטעמו של דבר הארכתי במ"א (לינקקתי מקודם)
וכל אלו דברים פשוטים, כביעתא בכותחא.
בס"ד
א. ראשית יישר כח שכבודו הסכים לענות על שאלה - שאינה צריכה יחס ומתאימה לרשתות חברתיות - מהי עבודה זרה שאסרה לנו הש"י שוב ושוב וכל התורה מזהירה על כך. (כוונתי בדרך צחות אבל הנושא כמובן ענייני לגמרי).
ב. לא כתבתי בשאלתי 'חסידים' ולא 'ברסלב' ולא שם של אף חוג, עדה, קבוצה, לאום, צבע טבע וגזע. כנראה שהתבלבלת בין אחרים לביני.
לגופם של דברים:
עבודה זרה היא כשמאמינים שהקב"ה אינו בורא או מנהל בעצמו את העולם, אלא מישהו משתתף איתו בהנהגת העולם.
תפילה מותרת אך ורק לקב"ה, כי תפילה היא לא בקשה רגילה, אלא עבודה והשתעבדות לאלהות.
בעצם זו תשובתך. כל דברי השבח שהם צדיקים ביותר ועניינם הוא יחוד ה' וכו'- דברים נפלאים אבל אינם נוגעים לנ"ד. וכן שמענו מספיק מה מותר וטוב, ואין טעם לחזור ולהביא מקורות שוב ושוב, השאלה היא מה אסור, וזאת ענית בשתי השורות הללו.
ואען ואומר, אבל מה אעשה שכן רואים הבנות אם תירוצים והבאת מקורות שהעולם מונהג על ידי הצדיק.
ולגבי תפילה באר נא ידידי מהי תפילה? מה לומר? הרי ראינו שטוב ומותר להתוודות, טוב ומותר לבקש ממנו בקשות, טוב ומותר לעשות לו נחת רוח - וכל זאת משום שהוא יכול להשפיע שפע טוב על נשמת המתפלל. ושאלתי במקומה עומדת: מה אסור? להתפלל מה?
לשון הרמב"ם:
הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א - ב
הלכה א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
הלכה ב
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ,
ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, עכ"ל לענייננו.
כלומר גם הם לא סברו שהכוב הוא הבורא עצמו ח"ו אלא שכיון שהוא המשרת וה' נתן לו גדולה ראוי ליראה ממנו לאהבה אותו כדי שהוא ייטיב או ירע.
ועתה אם לא אומרים זאת על כוכב אלא על אדם ומפרסמים ענינו או תמונתו ואומרים, תגיש בקשה בפתק לפרנסה ולבריאות, עשה כך וכך ואז אותו האדם שכל ההשפעות עוברות דרכו ייטיב לך. הרי גם לדבריך זו עבודה זרה גמורה. והאם זה לא קיים בעו"ה?
ואני שוב מדגיש אין זה נפק"מ כלל אם זו עדת חסידים או מבקשי צדקה או דורשי הילולות. הנושא הוא ענייני לגמרי ונוגע בחמורה שבחמורות.