בסי' תרע"ג האריכו השערי תשובה ובאר היטב בשאלה זו ויסוד הספק הוא האם מחמת הידור מצווה מעבירין על המצוות או לא, ונחלקו בזה לראשונה לכאורה החכם צבי והשבות יעקב, והמשנ"ב לא הזכיר בזה מאומה.
אך לכאורה מצינו גילוי דעתו של המשנ"ב בזה במקו"א דהמשנ"ב סי' צ סקכ"ח הביא משו"ת יד אליהו (לובלין) סי' מב שאם מתפלל שחרית בהשכמה ויכול להתפלל כעת מוסף במקומו או לילך למנין של רוב עם להתפלל מוסף אזי עדיף טפי ללכת להתפלל מוסף ברוב עם וביאר ביד אליהו משום שמחמת הידור מצוה יש להעביר על המצוות ולכן ילך להתפלל ברוב עם ויעביר את התפילה שבמקומו. ומבואר א"כ שאף אם הכין נרות של שעווה יניחם ויקח שמן זית. דלכאורה כיוון שעומד בית הכנסת דמי טפי למכין נרות שעווה שכבר התחיל במצווה ממש.
אך צ"ע שבסי' תכו בשאלה האם להמתין עד מוצאי שבת או לקדש מיד הביא הרמ"א מתרומת הדשן סי' ל"ה שיש להמתין למוצאי שבת ולא לקדש מיד, כי משהין מצוה לעשותה מן המובחר במקום שאין להסתפק שמא יפסיד המצוה לגמרי. ובביאור הלכה הביא דעת הב"ח והגר"א שלא להחמיץ את המצוה אלא אחר שעברו עליה שלשה ימים מהמולד מקדשין.