על כמה וכמה קטעים ומשפטים בתפילות נטען שהם תוספות ממאמיני שבתי צבי.
כל משפט שכלל את תיבת 'צבי' היה בחזקת החשד.
האם קיימת רשימה למשפטים חשודים אלו?
ואם לא רשימה, האם החברים יוכלו לרשום את הידוע להם.
(ואין זה משנה אם בסופו של דבר החשד התברר כמופרך).
מקדש מלך כתב:שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?
מקדש מלך כתב:שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?
יבנה כתב:יש לציין שמקור הרבה דברים בסידור הם מחמדת ימים שנטען עליו שהיה שבתאי,
יבנה כתב:[לקוח מכאן http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... A&start=25] ע"ש שאר האשכול
"
תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
...
זמירות למוצאי שבת
...
למעשה איז אנגענומען אז די פיוטים קומען נישט פון די שבתאים, והא ראיה אז אידן האבן דאס שוין געזאגט הונדערטער יארן איידער שבתי צבי איז געקומען,
...
יום-טוב'דיגע פיוטים
...
למעשה איז דער פיוט שוין געדרוקט געווארן אין די מחזורים דפוס וויניציא, אין יאר שכ"ח, בערך הונדערט יאר איידער שבתי צבי איז נתגלה געווארן, און לויט דעם איז קלאר אז עס איז אן אויסגעהאלטענער פיוט.
אזמר בשבחין
...
למעשה איז אבער אנגענומען אז דאס שטיקל פון "שביתין" האט דער אריה"ק קודם מחבר געווען, און שפעטער האט ער אויפגעטוישט דעם שטיקל אויף "שכינתא" (אדער "שכינתיה" לויט אנדערע גירסאות).
בלילה ההוא[/b
דער מהרי"ל ? שרייבט אז דאס וואס דער וועלט פירט זיך צו העכערן דער קול, אנהויבנדיג דער קאפיטל פון "בלילה ההוא" אין די מגילה, שטאמט די מנהג פון שבתי צבי וועלכער פלעגט זיך אזוי פירן, צוליב דעם וואס עס ווייזט אויף די גאולה. ...
[b]"בית" סופריהם
...
למעשה ווערט די ווארט אראפגעברענגט אינעם סידור פונעם בעל-התניא ווי אויך אין אנדערע סידורים, אזוי אז עס איז כמעט נישט קיין ספק אז די ווארט איז אויסגעהאלטן און עס ליגט נישט דערין קיין שבתאי'שער רמז.
חד ברנש כתב:מדוע אתה מסיט את האשכול? פתח בבקשה אשכול חדש. (שם גם תוסיף את עניינו של 'ישוע שר הפנים' שכתבו בעניינו כמה וכמה, ואחד מהם הוא רש"א).
מקדש מלך כתב:שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?
בברכה המשולשת כתב:נוסח קדום מאוד,
בברכה המשולשת כתב:וכידוע מש"כ הרמב"ם בהלכות מתנ"ע על נוסח זה ומה שהעירו על כך
יבנה כתב:תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
[b]"בית" סופריהם
אין די ברכה פון על הצדיקים, זענען פאראן פארשידענע גרסאות, טייל זאגן "על פליטת סופריהם, און טייל לייגן צו דער ווארט "בית" סופריהם. עס זענען פאראן מיינונגען אז דער ווארט "בית" איז אריינגעריקט געווארן דורך די שבתאים, ווייל עס איז פאראן דערין א רמז צו שבתי צבי. למעשה ווערט די ווארט אראפגעברענגט אינעם סידור פונעם בעל-התניא ווי אויך אין אנדערע סידורים, אזוי אז עס איז כמעט נישט קיין ספק אז די ווארט איז אויסגעהאלטן און עס ליגט נישט דערין קיין שבתאי'שער רמז.
יבנה כתב:תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
בלילה ההוא[/b]
דער מהרי"ל שרייבט אז דאס וואס דער וועלט פירט זיך צו העכערן דער קול, אנהויבנדיג דער קאפיטל פון "בלילה ההוא" אין די מגילה, שטאמט די מנהג פון שבתי צבי וועלכער פלעגט זיך אזוי פירן, צוליב דעם וואס עס ווייזט אויף די גאולה.
אין חמדת הימים (אויף וואס עס איז פאראן א חשד אז דער מחבר איז נתן העזתי) שרייבט ער אז דער פסוק פון בלילה ההוא זאגט דער גאנצער עולם צוזאמען, און דערנאך ליינט עס דער בעל-קורא איבער.
יבנה כתב:מנהגים שונים
עס זענען אויך פאראן פארשידענע מנהגים וואס מיר טוען היינט, וואס עס איז פאראן דערין חששות אז עס שטאמט פון די שבתאים, א דוגמא דערויף איז דער עסק פון חמשה עשר בשבט, וואס מאנכע זאגן אז דער פירות עסעריי שטאמט דירעקט פון שבתי צבי. אין פאקט זענען פאראן גאנצע פיוטים אויף לאדינא לכבוד חמשה עשר בשבט, וואס פארמאגט אפענע רמזים איבער דאס אנקום פון שבתי צבי (אויב דער עולם איז אינטערעסירט וועל איך ארויפלייגן דעם שיר)."
אברהם בן ארוש כתב:מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע,
אברהם בן ארוש כתב:אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.
פרנצויז כתב:האם הוא דרדעי?
פרנצויז כתב:אברהם בן ארוש כתב:אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.
האם אתה חושש "למיחש מיהא בעי" לכל מילה של לץ, על ענינים קדושים?
הרי הכותב לא הביא אפילו ראיה אחת או מקור אחד לדבריו. הוא רק ניסה למצוא רמזים למילים בלטינית (שהוא בעצמו לא מבין) בשם הקדוש הנזכר.
אפשר באותה מידה, עם דמיון מפותח למצוא ש"דחוח" או "אברהם בן ארוש" זה שם של עבודה זרה, האם באותו יום תרוץ להחליף שם משפחה?
ומה שכתבת שהמקור זה הרמ"ז, קודם כל הרמ"ז הוא לא קטלא קניא, והוא ידע מה שהוא אומר. זאת ועוד, הרמ"ז היה בקי מאוד בשפה הלטינית (יותר מהזד יהיר הלז). ושלישית, הכותב הלז כתב במפורש שהמקור הוא בס' פרי עץ חיים שחיבר "חיים ויטאל תלמיד האר"י" [כך, בלי התואר ר', כנראה שהוא חבר שלו מבית הכנסת של הדרדעים].
האם מהיום אם יש מחלוקת בין הפרי עץ חיים ללץ יהיר הלז, אתה פוסק כמוהו?
אברהם בן ארוש כתב:בנוגע לפרי עץ חיים, בכוונה לא הזכרתיו כמקור ראשון כיוון שידוע שיד זרים שלטה בו, ולכן בדרך כלל אין סומכים על האמור בו למעשה.
דרך אגב, טענתו שרבי חיים ויטאל חיבר את פרי עץ חיים שגויה, העורך הינו רבי מאיר פאפירש תלמיד רבי יעקב צמח, שהיה גם הוא פחות או יותר בן-דורו של ש"צ.
אברהם בן ארוש כתב:הובא באשכול אחר:
מי הוא זה "דיקרנוסא"?
מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.
מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:
א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".
ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".
ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.
מקור השם "דיקרנוסא"
נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.
זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.
מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.
אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.
אני כבר שנים לא משתתף באתר הזה ב"ה, אבל לנוכח ההבלים שפורסמו כאן אין מנוס מלהגיב. יש כל כך הרבה בעיות עם התזה של רפאל שועבי* הרזה והשרירי,** שקשה לדעת אפילו איפה להתחיל. אז נצביע על הבעיות והכשלים באופן אקראי וכפי שיזדמן.
א. להשתמש בתרגום של גוגל בכדי לברר אטימולוגיה אפשרית, זה צעד חובבני וחסר אחריות. וכבר הצביעו אחרים על הטעויות שנגרמו לו בגין כך.***
ב. אם המונח חדר ליהדות מהספרדית או מהלטינית, הרי שהיינו מצפים למצוא 'שם' זה במקורות נוצריים, ולא מצאנו מושג זה בכלל אצל הנוצרים.
ג. הראשון שהעלה הצעה הזו הוא יוסף פעור הארגנטינאי, אם כי בניסוח אחר סביר יותר. ומכיון ששועבי מטיף בצורה אובססיבית למוסר וליושר עד שדבריו יגעים וחוזרים על עצמם, היינו מצפים ממנו להתנהג במינימום המוסריות, ולהצביע על מקורו. ודברי חז"ל על הצבועים ידועים.
ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.
ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.
ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.
* ראו: www.facebook.com/groups/48012808906/per ... 988338907/
** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fb ... 9299445526
*** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fb ... 4449942415
ובכן, הבל הבלים.
ראשית, המילה Carnosa כלל אינה קיימת בספרדית...
שנית, המילה שכן קיימת, Carnoso, נושאת במשמעות שונה והיא: "בשרני", דהיינו "בעל תכונה של בשרנות" (או: שמן, רך ועסיסי. כמו בשר) ולא "העשוי בשר". או: יש הרבה דברים בשרניים שלא עשויים מבשר בכלל.
שלישית, להצמיד את שם התואר "בשרני" (Carnoso) למילת היחס "של" (De)? זה כמו להגיד על משהו שהוא "של בשרני". אין לזה את המשמעות שיוצר הסרטון רוצה למצוא במילה דיקרנוסא.
נוריאל עזרא כתב:אברהם בן ארוש כתב:הובא באשכול אחר:
מי הוא זה "דיקרנוסא"?
מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.
מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:
א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".
ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".
ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.
מקור השם "דיקרנוסא"
נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.
זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.
מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.
אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.
כאן:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=3142420
כתב על זה המכונה: "chouteng" כך:אני כבר שנים לא משתתף באתר הזה ב"ה, אבל לנוכח ההבלים שפורסמו כאן אין מנוס מלהגיב. יש כל כך הרבה בעיות עם התזה של רפאל שועבי* הרזה והשרירי,** שקשה לדעת אפילו איפה להתחיל. אז נצביע על הבעיות והכשלים באופן אקראי וכפי שיזדמן.
א. להשתמש בתרגום של גוגל בכדי לברר אטימולוגיה אפשרית, זה צעד חובבני וחסר אחריות. וכבר הצביעו אחרים על הטעויות שנגרמו לו בגין כך.***
ב. אם המונח חדר ליהדות מהספרדית או מהלטינית, הרי שהיינו מצפים למצוא 'שם' זה במקורות נוצריים, ולא מצאנו מושג זה בכלל אצל הנוצרים.
ג. הראשון שהעלה הצעה הזו הוא יוסף פעור הארגנטינאי, אם כי בניסוח אחר סביר יותר. ומכיון ששועבי מטיף בצורה אובססיבית למוסר וליושר עד שדבריו יגעים וחוזרים על עצמם, היינו מצפים ממנו להתנהג במינימום המוסריות, ולהצביע על מקורו. ודברי חז"ל על הצבועים ידועים.
ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.
ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.
ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.
* ראו: http://www.facebook.com/groups/48012808 ... 988338907/
** ראו: http://www.facebook.com/permalink.php?s ... 9299445526
*** ראו: http://www.facebook.com/permalink.php?s ... 4449942415
ובכן, הבל הבלים.
ראשית, המילה Carnosa כלל אינה קיימת בספרדית...
שנית, המילה שכן קיימת, Carnoso, נושאת במשמעות שונה והיא: "בשרני", דהיינו "בעל תכונה של בשרנות" (או: שמן, רך ועסיסי. כמו בשר) ולא "העשוי בשר". או: יש הרבה דברים בשרניים שלא עשויים מבשר בכלל.
שלישית, להצמיד את שם התואר "בשרני" (Carnoso) למילת היחס "של" (De)? זה כמו להגיד על משהו שהוא "של בשרני". אין לזה את המשמעות שיוצר הסרטון רוצה למצוא במילה דיקרנוסא.
נוריאל עזרא כתב:כאן:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=3142420
כתב על זה המכונה: "chouteng" כך:
יבנה כתב:למקור המילה ולענין דברי פאור, עי' כאן [באנגלית] https://lists.h-net.org/cgi-bin/logbrow ... &user=&pw=
יבנה כתב:דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.
פולסברג כתב:יבנה כתב:דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.
האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?
פולסברג כתב:יבנה כתב:דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.
האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?
בברכה המשולשת כתב:פולסברג כתב:יבנה כתב:דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.
האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?
למיטב זכרוני בשו"ת של הגר"י ששפורטש יש על קהילה ספרדית מסויימת שנהגה לשאת כפים בכל יום בגלל הנ"ל, ועליה רק עליה נסובה תשובתו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 508 אורחים