מהו כוונת המסילת ישרים בעצת המושלים ביצרם

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מעודי תמהתי על דברי המסילת ישרים בענין הזהירות, וחיפשתי באוצר בספרים שנכתבו לדייק בדבריו ולא מצאתי מרגוע.

כאשר ביאר ענין הזהירות, הזהיר הרמח"ל באיזה עניינים צריכים להזהר, וחילק את ה'השקפות' לשנים, מהו הטוב האמיתי ומה הם מעשיו, והשני ג"כ נתחלק לשנים: בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה. והזהיר מאד על הצורך לזה, הן מסברא כמו הסוחרים הגדולים והן מדרשת חז"ל בענין המושלים ביצרם.

אמנם ה'חשבון' של המושלים ביצרם אינו קשור כלל למש"כ מקודם. הם הזהירו לחשב שכר מצוה נגד הפסדה והפסד עבירה נגד שכרה. הם לא הזהירו לפקח על המעשים, ולא בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה, הם דיברו על נושא אחר. והאריך שאין לסמוך על השכל אלא על אזהרת המושלים, והוא עצמו העלים את עיניו מדבריהם!

מהו הפשר בזה ומהו כוונתו?

[יבנה]

בדקת בסדר הויכוח ג"כ?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בדקת בסדר הויכוח ג"כ?

עיינתי שמה (לא נמצא באוצר, אבל מצאתי בביהמ"ד) ואין שום הבדל, רק שכאשר מביא את הגמ' מביאו באופן נחשב חשבונו של עולם וכו', ואינו גומר את האימרא, משא"כ במסילת ישרים שלנו שגומר את המשפט 'שכר מצוה נגד הפסדה'.

אגב, מענין מאד שהחשבון של עולם הוא השכר שמקבל האדם עבור מצוותיו. כהיום יש הרבה חכמים בעיניהם המזלזלים בעבודת ה' הנועדה אך ורק לשם קיבול שכר (ולא חלי ולא מרגיש שמזלזלים באמוראים שאמרו שיעשו כן 'כדי לאפושי אגרא'), והכא בא המסילת ישרים וצעק נגד אלו שחושבים שיש להם דרך יותר יעיל ממה שאמרו המושלים ביצרם, שלא ע"י חשבונות של שמים ושמי השמים אלא על ידי חישוב פשוט של שכר מצוה והפסד עבירה יגיע האדם למשול ביצרו.

[לעמל יולד]

הרי הרמחל מתחיל את הפרק למי שרוצה לפקח על עצמו צריך שתי השקפות, א' שיתבונן מה טוב האמתי, ב' לראות אם מעשיו הם מכלל הטוב או הרע.
וממשיך לבאר את הצורך לערוך חשבון הנפש.

ותראה שבסוף הפרק סיכם שלוש העניינות האלו. כללו של דבר שצריך שיהיה לאדם זמן קבוע לחשבון הנפש, ובכלל זה ראשית לדעת מהו הדרך האמתי ע"פ חוקי התורה, ושנית אם מעשיו הם ע"פ הדרך הזה אם לא.

עוד תראה שבאמצע הפרק סיכם את החוב לעצם החשבון שצריך לעשות "כלל הדבר יהיה האדם מעין על מעשיו כלם" וכו'.

אחרי הסיכום האמצעי, המשיך לומר סברת עצמו, והנני רואה צרך לאדם שיהיה מדקדק וכו' וביאר דרך הסוחרים שעושים חשבון בקביעות. הנה כבר לא דיבר על "מתי" לערוך את החשבון בשעת במעשה ושלא בשעת מעשה, אלא מכאן הוא רק מבאר את הצורך לערוך חשבון בקביעות עכ"פ.
ולזה הביא ראיה ממה שאמרו חז"ל על כן יאמרו המשלים באו חשבון, ומבאר שהחכמים שכבר משלו על יצרם נותנים עצתם לעשות חשבון הנפש, וא"כ מבואר שצריך לעשות חשבון, ובלי חשבון לא יתכן והגיע ליעד בלי שיאבד.

ולעניין עצם החשבון של שכר מצוה נגד הפסדה לכאורה זה כוונתו כשכתב שצריך לדעת מה הטוב והרע ע"פ חוקי התורה, כי ע"י חישוב השכר והפסד שכתוב בתורה תדע מה הטוב ומה הרע.

ולענ"ד הרמח"ל חידש כאן חידוש נפלא במאמר חז"ל זה. שהרי באמת המאמר קשה מאד שמי שכבר מושל ביצרו צריך לחשב שכר מצוה נגד הפסדה, ולכאורה נראה שעושים ע"מ לקבל פרס.
ולזה ביאר הרמחל שאין החשבון הזה להם עצמם, כי באמת מי שכבר מושל ביצרו וחסיד גמור הוא, יעשה לשם שמים כמו שביאר במידת החסידות. רק שהם מייעצים לכל מי שטרם מושל ביצרם, איך ימשלו וישיגו דרגות גבוהות, וזה ע"י שיעשו חשבון שכר מצוה נגד הפסדה.

ותראה שבאמת העשיה לשם שמים גמור שלא ע"מ לקבל פרס הוא מדרגה גבוהה, והרמחל מנה אותו במידת החסידות שהוא אחרי מדרגות רבות ומפורטות על דרך שכתב את המס"י. ומי יאמר שהשיג מדרגה זו? ואכן רע ומר אלו שמזלזלים בשכר ועונש ודורשים שיעשו הכל לשם שמים אם לא הגיעו למידה זו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

'חשבון חשבון 'גזירה שווה?!
מתי כתב חשבון כזה של שכר מצוה והפסדה, ומתי עזב את החשבון הראשון של פיקוח מעשיו?
והחשבון 'מהו הטוב האמיתי' איננו זהה ל'שכר מצוה נגד הפסדה' כלל וכלל. פעמים רבות ילך האדם בדרכו בטוח בצדקתו, והוא משום שלא חשב מעולם האם הוא צודק או לא. שכר מצוה נגד הפסדה פירושו להקטין הנסיון כאשר האדם יודע שצעדים מסוימים אסורים, וקשה לו להתגבר על היצר בזה, וע"ז באה העצה להזכר שכל התועלת של העבירה או אי עשיית המצוה אינה שווה לעומת ההפסד או השכר שירוה ע"י העבירה או המצוה. זה בכלל לא אותו חשבון, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

[לעמל יולד]

'חשבון חשבון 'גזירה שווה?!
מתי כתב חשבון כזה של שכר מצוה והפסדה, ומתי עזב את החשבון הראשון של פיקוח מעשיו?
והחשבון 'מהו הטוב האמיתי' איננו זהה ל'שכר מצוה נגד הפסדה' כלל וכלל. פעמים רבות ילך האדם בדרכו בטוח בצדקתו, והוא משום שלא חשב מעולם האם הוא צודק או לא. שכר מצוה נגד הפסדה פירושו להקטין הנסיון כאשר האדם יודע שצעדים מסוימים אסורים, וקשה לו להתגבר על היצר בזה, וע"ז באה העצה להזכר שכל התועלת של העבירה או אי עשיית המצוה אינה שווה לעומת ההפסד או השכר שירוה ע"י העבירה או המצוה. זה בכלל לא אותו חשבון, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

הלא הרמחל ממשיך לבאר על דרך זה בכל הפרק הבא (פרק ד'), ותראה איך שחילק גם שם לשלמי הדעת ולפחותים מהם. ואכן דרוש דרש משה חשבון השכר והעונש והכל לפי המבייש והמתבייש.

וכן בפרק ב כביאור במדת הזהירות כבר הזכיר כל עניין השכר והעונש וכפי הנ"ל.

והנה הרמח"ל באופן מפליא כדרכו המשיך לבאר על דרך הסוגיא הנידונה שם בבאר בתרא ממש בהמשך למאמרו זה וביאר מה שאמרו "מלמד שכל אדם נכווה מחופתו של חבירו", והוא כפי שביאר הרשב"ם שם בסוגיא בבא בתרא ע"ש.

ואיני יודע למה מע"כ יחשוב שצריך כאן גזירה שווה, הלא לדעתך חשבון שכר מצוה וכו' הוא מה שיגרר אחריו אם יעשה את המצוה או לא באופן פרטני, והרמחל מבאר שאין דרך להצליח רק כל אימת שיבוא אליו מצוה או עבירה, אלא צריך לערוך חשבון כללי גם כן.
אבל זה ברור שהגמ' מצריך עשיית חשבון, ועל זה הוא מביא את הגמ', רק שהוא ז"ל מבאר שלא יספיק החשבון הקטן כל פעם, אלא כמו שמנהל עסק צריך לנהל חשבון כללי, גם אם ירצה האדם לנהל חשבון שכר מצוה צריך הוא לנהל חשבון כללי וגם פרטי.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אז לדעתך, צריך האדם לקבוע עתים ושעות בכל יום לחשוב בשכר מצוה נגד הפסדה וכן להיפך? זהו כוונת הרמח"ל? וגם עוד עתים ושעות לפקח על מעשיו האם הם תואמים את ידיעותיו בענין המצוות?
נכון, בפרק הבא, כאשר בא לבאר את דרכי קניית הזהירות, והיינו הדרך שעל ידו יגיע לחשבון יומי, הוא ע"י ההתבוננות בשכר ועונש, כל אחד לפום דרגא דיליה. אבל כאן מדובר בהתכלית הבא אחרי 'דרכי קניית הזהירות'.

אגב, כמו כן תמיד תמהתי האיך התעלם הרמח"ל מדבריו בעצמו, שחז"ל אמרו תורה מביאה לידי זהירות, והוא כותב שההתבוננות של שלשה סוגי בני אדם הוא המביא לידי זהירות. הרי הוא עצמו הזהיר שלא להתעלם מעצת התורה, ואחד העצות הם שהתורה מביאה לידי זהירות, ולמה יחשוב שיש דרכים אחרים ג"כ?

[לעמל יולד]

אז לדעתך, צריך האדם לקבוע עתים ושעות בכל יום לחשוב בשכר מצוה נגד הפסדה וכן להיפך? זהו כוונת הרמח"ל? וגם עוד עתים ושעות לפקח על מעשיו האם הם תואמים את ידיעותיו בענין המצוות?
נכון, בפרק הבא, כאשר בא לבאר את דרכי קניית הזהירות, והיינו הדרך שעל ידו יגיע לחשבון יומי, הוא ע"י ההתבוננות בשכר ועונש, כל אחד לפום דרגא דיליה. אבל כאן מדובר בהתכלית הבא אחרי 'דרכי קניית הזהירות'.

אגב, כמו כן תמיד תמהתי האיך התעלם הרמח"ל מדבריו בעצמו, שחז"ל אמרו תורה מביאה לידי זהירות, והוא כותב שההתבוננות של שלשה סוגי בני אדם הוא המביא לידי זהירות. הרי הוא עצמו הזהיר שלא להתעלם מעצת התורה, ואחד העצות הם שהתורה מביאה לידי זהירות, ולמה יחשוב שיש דרכים אחרים ג"כ?

לענ"ד אכן זה כוונת הרמח"ל, וכמובן החשבון הוא לפי שיעור כל אדם כמו שהולך הרמחל ומבאר.

הנה הזכיר הרמחל עניין התורה בהתחלת פרק ד', וכן במפסידי הזהירות. ונראה ממה שכתב "הנה מה שמביא את האדם על דרך כלל אל הזהירות הוא לימוד התורה והוא מה שאמר רבי פנחס בתחילת הברייתא תורה מביא לידי זהירות, אמנם על דרך פרט....וכו'.
נראה שהרמח"ל למד שאין "תורה" אחד מהמידות אלא הוא שורש להם (זה מזכיר דעת הרמב"ן בספר המצוות על אנכי ה' שאין זה ממנין המצות אלא השורש שלהם).
הגם שבמידת החסידות הוא מפליג יותר בצורך התמדת התורה.