השוואות...

[עושה חדשות]

שערי יושר ג,כו -
אלא ודאי שענין פסיק רישיה אינו תלוי כלל בידיעת האדם, אלא אם הדבר במציאות פסיק רישיה אסור אף שלא ידע העושה מה שיהיה תכלית הפעולה, שהטעם העיקרי בפסיק רישיה שבאופן כזה המעשה נקראת על שם זה גם בלי כונת העושה, ורק היכא דלא הוי פסיק רישיה סובר רבי שמעון דאין המעשה נקראת על שם זה רק ע"י הכונה, דמלאכת חרישה אינה נקראת בשם מלאכה זו אלא רק אם עושה למטרת חרישה, אבל כשעושה למטרת גרירת ספסל, שם המעשה בזה מלאכת העתקת הספסל ממקום למקום, אבל כשחותך ראש בעל חי גם בלי כונת הריגה הפעולה עצמה נקראת בשמה, וכעין שחלקו בגמרא ריש זבחים (ג א) דקדשים סתמא לשמה קאי אם לא שמכוון להיפוך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

המשך עניני הגרדומין:

עי' חת"ס יו"ד סי' רנו בענין גרדומין בלולב ושופר. והזכיר שם ענין גרדומין כלפי דין שיורי טהרה. עי"ש.
ובחי' חת"ס סוכה דל"ו הכשיר מנומר מחמת משמוש הידים מטעמא דגרדומין.
ובהג' הרד"ל במנחות שם ג"כ דן על שופר וכו' ומצדד לומר דמכשרי' דוקא בדרבנן, וכן צידדו הפוס' כהלבוש בהל' ציצית ועוד.
ובאבנ"ז או"ח סי' שטז דן האם יש דין גרדומים כלפי איסורים, לגבי בל יראה על שארית חמץ פחות מכזית.

אבל הא ודאי דהאוכל גרדומי כזית של איסור אינו חייב, וכן האוכל גרדומי כזית מצה ודאי לא יצא יד"ח, דסו"ס אין כאן מעשה אכילה.

בדברי החת"ס יש או"ש ידוע.

[עושה חדשות]

זבחים מז.
דתניא א"ר אלעזר ברבי יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין אמר רבא מ"ט דרבי אלעזר ברבי יוסי דאמר קרא והקריב המקריב אמר אביי רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אליעזר ור"ש בן אלעזר כולהו סבירא להו זה מחשבה וזה עובד הויא מחשבה רבי אלעזר ברבי יוסי הא דאמרן רבי אליעזר דתנן השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה ורבי אליעזר פוסל ר"ש בן אלעזר דתנן כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה.

[עושה חדשות]

ראיתי דבר נפלא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, (נדפס בשמו בכמה מקומות).

יש כמה יסודות מהחזו"א, חלקם מפיו וחלקם מפי כתבו, והגרח"ק נקט דהדברים שייכים זל"ז.
א. מבטלין ת"ת למקרא מגילה, וצ"ע למה מגילה ל"ה בכלל תורה, וי"ל דאתי שֵם מקרא מגילה ומפקע שֵם ת"ת.
ב. הח"ח כתב דבדיבור לשה"ר יש גם עבירת ביטול תורה, והחזו"א ס"ל דשֵם עוון לשה"ר מפקיע שֵם ביטול תורה.
ג. מלאכות שבת מפקיעים זה את שמו של זה. ולכן כל מכה בפטיש אינו בונה, וכיו"ב.
ד. אבות נזיקין מפקיעים כנ"ל, ואם יש מזיק שהוא גם שור וגם בור, אז שמו העיקרי מפקיע את שמו המישני.
ה. בקיום מצוות השבת העבוט, לא נכלל קיום של שאר מצוות באדל"ח.
ו. הגרח"ק העיר בזה למה שֵם שבועת העדות אינו מפקיע מזה שֵם שבועת ביטוי.

והדברים נאים עד מאד!

בנוסח אחר קצת, במשך חכמה פרשת שופטים -

והנה במגדף דגם העד צריך לאמר ולנקוב השם, אם מתזם הרי נקב את השם, ויהרג למ"ד חבר אינו צריך התראה, ועל כרחין כיון דאין מתכוון לקוב השם רק להרוג את הנידון אין זדונו גדול כ"כ. וכן מצאנו בשבועות הפקדון, שאם נשבע לפטור את עצמו אינו מביא חטאת רק אשם, דאין עבירה על שבועת שקר רק שהוא מתכוון להפסיד ממון חברו. והענין מושכל בכמה מקומות דעבירה חדא מקילה את חברתה.

[עושה חדשות]

תוס' מנחות מב:
מה טעם טעימה פסולה. ואפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה.
ועי' או"ש גירושין א,א, חי' הגרשש"ק יבמות סי' לח, וקוב"ש ח"ב סי' כב.

[האויצרניק]

דמוי בין מצות ציצית-איסור כיבוס בשבת- כיבוס דם החטאת
בחמדת שלמה (או"ח סי' שב סעי' ט') כתב דממה שמבואר במנחות (מ:) שעור לא נחשב בגד מן התורה לענין שמי שלובש בגד מעור פטור מציצית, למד מכך הרמב"ם ג"כ לענין כיבוס בשבת שמותר לכבס עור בשבת מכיון שבתורה הוזכר בלשון בגד (ויקרא ו, כ) לענין כיבוס, א"כ האיסור כיבוס בשבת הוא רק בבגד ולא בעור, אלא שלמעשה אסרו בעור רך שהוא דומיא דבגד
(ובאמת גם בגמ' שם יש דימוי מעניין בין כיבוס בגד עם דם החטאת לכיבוס של שבת ועמדו בזה האחרונים שם))

[עושה חדשות]

תוס' מנחות פ:
כולהו חליפין דהדדי נינהו. אביי לטעמיה דאמר כי האי גוונא בהקומץ רבה (לעיל דף כד:) גבי עשרון וכן בפרק כלל גדול (שבת עא.) גבי קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות ושמא אין שייך אלא לדמות הנך תרתי דמדמי להו הכא תודה וחטאת.

[עושה חדשות]

שו"ת הרשב"א ג,שלא -
וראיתי בתשובת הגאוני' ז"ל שנשאלו על מי שנשבע או נדר בחלום, והשיבו מביאין עשרה בני אדם דידעי למיקרו ויתירו לו את נדרו ובחרטה נמי שנדר ונשבע בהקיץ, ומייתי ראיה מההיא דאמרינן החוטא לחבירו ומת מביא עשרה בני אדם ומשתטח על קברו ויאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולך, ויענו כלם מחול לך מחול לך מחול לך שלשה פעמים, וראוי להתנהג על פיהם.

[עושה חדשות]

שם משמואל חג הסוכות (לא בדקתי באבנ"ז) -
ויתבאר עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, דגר שנתגייר אין כלי תשמיש שלו צריכין טבילה, ומדמה לה לנתעברה ואח"כ נטרפה, שהטריפות חל על העיבור באמצעות האם, כן פקעה טומאה מהכלים, וחלה עליהם קדושת ישראל באמצעות טבילתו של הגר, עכ"ד.

[עושה חדשות]

או"ש שבת כא,י
שוב אשתכח דלמ"ד צער בעלי חיים דבר תורה הרי אמרו פרק מפנין (שבת קכח, ב) גבי בהמה שנפלה לאמת המים דאתי צער בעלי חיים דהוי דבר תורה ודחי אסור בטול כלי מהיכנו דהוי דרבנן, א"כ מה יעשה, יניח כרים וכסתות תחת משאות גדולות, הלא מבטל כלי מהיכנו, יניח ע"ג בהמה איכא צער בעלי חיים ד"ת, יתיר השקים ויפלו, הלא משתברין, ואיכא הפסד מרובה, ובמקום פסידא שרי לצער בעלי חיים, א"כ שרי להניח ע"ג בהמה, מאי תאמר איכא צער בעלי חיים ולדחי לביטול כלי מהיכנו, ויבטל כרים וכסתות מהיכנו ויניח, תו הלא מצי להציל ע"י פסידא, דיתיר שקים וישתברו, ולא יהיה צער בעלי חיים רק פסידא, ובמקום הפסד לא שרי לבטל כלי מהיכנו, ולכן הדין הוא למ"ד צער בעלי חיים ד"ת דיעשה כמו שהיה עושה בחול, ואותו הדבר העומד נגדו נדחה כאן, דוגמא רחוקה למה שכתבו הקדמונים בסוף יומא בחולה בשבת ששוחטין לו, ואין מאכילין אותו נבילה, מפני שהדבר העומד נגדו הוא השבת, כן הכא, אילו בחול או דהיה פורק בידו או שהיה מניח כרים תחתיהן, אבל לא היה מצער בעלי חיים, לכן עושה כן גם עכשיו.

[עושה חדשות]

כריתות דף ו:
וא"ר יוסף במאי פליגי רבי מאיר ורבי יהודה גבי מלכים וכהנים ר"מ סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים נינהו ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוו א"ר איקא בריה דרב אמי ואזדו לטעמייהו דתניא בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי ר"מ וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משלמת הקרן ואינה משלמת החומש ומיתתה בשריפה.

[עושה חדשות]

שו"ע הרב קו"א סי' רנט
וברז"ה פי"ז מבואר דהיינו מן הצד של היתר עיין שם, אבל כאן עיקר טלטולו הוא דבר האסור, ואינו מטלטל מן הצד של היתר אלא מטלטלו כדרכו על ידי ההיתר, שההיתר נעשה לו כידא אריכתא, דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה בסי' תרנ"א... ומהאי טעמא נמי שרי לעשות שביל באוצר ברגלו שמפנהו לכאן ולכאן, כמו שכתב הר"ן בריש פי"ח ועיין שם במלחמות ובמג"א ריש סי' ש"ח, משום דהוי כלאחר יד דאין דרך טלטול בכך. אבל ע"י דבר אחר שבידו דרך הוא לטלטל. וכהאי גוונא ממש מצינו ביין נסך ביו"ד סי' קכ"ד דנגיעה ושכשוך ע"י דבר אחר שבידו מיקרי שכשוך כדרכו אפילו לענין ניסוך ואוסר בהנאה לכולי עלמא, וכל שכן לענין טלטול בעלמא, אבל ע"י רגל רבו המתירים שם.

[עושה חדשות]

במדבר רבה פרשת שלח;
הלכה תינוק שיש בו [בידו] אבן בשבת מהו לטלטלו - שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה ואבן בתוכה - מדור המדבר את למד שהיה הקדוש ברוך הוא נושאם במדבר כביכול כאשר ישא איש את בנו והיתה עבודת כוכבים בידם שנא' כי עשו עגל מסכה וכן את מוצא כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם שנא' ועבר בים צרה ובכל כך לא הניחן הקדוש ברוך הוא ואמר למשה קרעתי להם את הים והכעיסוני שנא' כמה ימרוהו ואף כאן הוציאו על הארץ שם רע ואיני יכול לסבול עד מתי אהיה סובל להם עד מתי לעדה הרעה.

[האויצרניק]

כתב הכף החיים (או"ח רכ"ו סק"ד) שיש שאסרו לברך ברכת האילנות בשבת מדין בורר, מכיון שכתבו המקובלים שע"י שמברך מברר ניצוצי קדושה מהצומח

[האויצרניק]

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נא
"וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים"

[האויצרניק]

השוואת ריאה שנרטפה לאתרוג שנטרף
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לו עמוד א
בעי רבא: נולדו באתרוג סימני טרפה מהו? - מאי קמיבעיא ליה? אי נקלף - תנינא, אי נסדק - תנינא, אי ניקב - תנינא. - כי קא מיבעיא ליה - כדעולא אמר רבי יוחנן: ריאה שנשפכה כקיתון - כשרה. ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא, הא לא קיימי סימפונהא - טרפה. הכא מאי? דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא - הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא - סרוחי מסרחת, או דלמא לא שנא? תא שמע: אתרוג תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, כושי, לבן, ומנומר - פסול. אתרוג ככדור - פסול, ויש אומרים: אף התיום. אתרוג הבוסר, רבי עקיבא פוסל, וחכמים מכשירין. גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול. קתני מיהת: תפוח, סרוח, מאי לאו: תפוח - מבחוץ, וסרוח - מבפנים! - לא, אידי ואידי מבחוץ, ולא קשיא: הא - דתפח אף על גב דלא סרח, הא - דסרח אף על גב דלא תפח.

[עושה חדשות]

חי' המאירי ביצה ב.

וצריך אתה לידע שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאכילתו מוקצית מדעתו של אדם ושלא היה דעתו על אותו דבר מערב יום טוב ועקר אסורו יצא לנו בכל המוקצים מאחד הנקרא מוקצה למצותו כגון נויי סוכת מצוה שלא התנה עליהן בין השמשות וכגון אתרוג של מצוה לאכילה והדס של מצוה להריח וכגון עצי סוכה להנאה ומוקצה זה יצא לנו ממה שנאמר בתורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ליי' מה חג ליי' אף סוכה ליי' מלמד שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה והוא שעצי סוכה אסורין כל שבעה ואפילו נפלה עציה אסורין מתורת מוקצה ואפילו היה חולו של מועד שאין בו מוקצה מחמת סתירת אהל מ"מ יש בה מוקצה מצד המצוה והוא הנקרא מוקצה למצותו ואם נפלה ביום טוב אסורין עציה מתורת מוקצה למצותו ומוקצה לאיסורו ר"ל מחמת סתירת אהל ומכאן נאסרו כל המוקצין הן מחמת חסרון כיס הן מחמת איסור ומחמת מיאוס ואחרים מלבד אלו שכל שאדם מסיח דעתו ממנו שלא לאכלו באותו זמן מחמת איזו סבה שיתיאש ממנו נקרא מוקצה שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאין דעתו של אדם עליו עכשו והוא נחלק לענינים רבים ודיניהם ארוכים מאד.

(חיפשתי הרבה האם מישהו מבאר את דברי המאירי הנ"ל, אשר בשורשם מבוארים כבר בעצם הסוגיא המדמה את דיני מוקצה דשבת ופלוג' ר"י ור"ש להלכה של 'הוקצה למצותו', ולא מצאתי בזה שום ביאור. רק באקראי נתקלתי בשיעור של הרמ"ל בהר-עציון בנושא זה, שם הוא מסביר שענין ה'מוקצה' ביסודו הוא משום שהנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, וזה גם קשור לדין מעילה בקונמות, ועוד חידושים מפליאים... עי"ש).

[עושה חדשות]

שו"ע או"ח רסג,י -
וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה.
ובביהגר"א -
פלוגתתם תליא בחילוף הגי' בפ"ד דביצה ל' ב' אבל עצי סוכה כו' ויש שאין גורסין וער"ן שם שפי' דה"ק באומר איני בודל כו' וחזר בו מתי' הראשון דאפי' בעצי סוכה דמצוה מהני.

[עושה חדשות]

אבנ"ז או"ח תצג -
מענין שאנו עסוקים בה נראה לי סמך לדברי המגן אברהם סימן תרל"ח סק"ב דמי שיש לו סוכה בנוי' משנה לשנה כיון שעבר החג בטלה קדושתה ולשנה הבאה צריך לעשות בה מעשה מחדש יעיין שם. ונראה לי סמך לדבריו מהא דעגלה ערופה אינה נאסרת קודם ירידתה לנחל איתן דאפילו הזמנה לא הוי דבמקום שהיא אינה ראוי' לעריפה והכי נמי סוכה קודם החג בזמן זה אינו ראוי למצוה ולא חשיב הזמנה לחג. וכיון דבעינן אזמני' וצר בי' והכא דלא הוי הזמנה צר בי' לחוד לא מהני לחג של שנה הבאה. וצר בי' ואחר כך אזמני' לאחר שלקח ממנו התפילין פשיטא דלא מהני. והכי נמי כשעבר החג שבטל הצר בי' הזמנה שאחר כך בבוא החג לא מהני. והא דנאסר האתרוג לשיטת הפוסקים החולקים על השאילתות אף דעדיין אינו זמן מצוה. צריך לומר כמו שכתב האור זרוע פ"ד דביצה סי' ש"ס לענין דיחוי בלולב דמשקידש היום חשיב נראה אף שעדיין אינו זמן נטילה. כיון שהגיע זמן שבו ביום יהי' ראוי לנטילה:

אבנ"ז חו"מ נב -
ועיין במלחמות (פ"ד דביצה) בענין עצי סוכה ונוי' דלא מהני תנאי רק איני בודל כל בין השמשות דלא חלה הקדושה כלל אבל מתנה ליקח למחר לא מהני. ושם בתוספתא שאם מתנה כשארצה אטול מותר. וכ"כ בה"ג דלא כהר"ן דכי אמר כשארצה הרי חל האיסור קודם שרצה אלא דכה"ג לא חשיב איסור כלל. והכי קי"ל בטוש"ע (או"ח סי' תרל"ח) דכי אמר כשארצה אקח מותר. וה"נ כיון שאינו יכול לכופו רק כשרוצה הפועל ואם אין הפועל רוצה אינו מחוייב לעבוד הא חשיב שאין על הפועל שיעבוד כלל. וכמו בסוכה ונוי' דכיון כשרוצה מותר ליקח לא חשיב איסור ה"נ כיון שכשרוצה אינו מחוייב לעבוד לא חשיב שעבוד כלל וחשיב שאין לבעה"ב עליו כלום. וכיון שלא חל הקנין לבעה"ב עליו ממילא גם בעה"ב יכול לחזור. ודווקא בפועל דאפי' כשרוצה עבד הוא ע"כ חל עליו חיוב עבדות אפי' לכוף אותו הגם שיכול לחזור בו ואינו יכול לכופו מ"מ כל כמה דלא הדר בי' חל הקנין וע"כ אין בעה"ב יכול לחזור. אבל בקבלן שלא קיבל עליו להיות עבד כלל ולא חל הקנין כלל גם בעל הבית יכול לחזור. והוא ענין נפלא ועמוק למבין:

[עושה חדשות]

שו"ע סי' תרלח; ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא; אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות.

ובביאוה"ל; ...כעין מה שאמרו בשבת קל"ג בענין מילה כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין והטעם דכולה חדא מלתא הוא כפירש"י ולאחר שפירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין ולכן אמר אם אחר שעשה וכו' הוסיף דופן ור"ל דלאחר שגמר שיעור הכשר סוכה נתיישב בדעתו שצריך לעשות עוד דופן רביעי הוא מלתא באנפי נפשיה אבל אם עשה ארבעתן ר"ל שלא הפסיק בינתיים נחשבו כל הארבעה בכלל סוכה וכולן הן מן התורה.

[עושה חדשות]

ירושלמי ברכות פ"ז - רב הונא אמר ג' שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין. רב חסדא אמר והן שבאו משלש חבורות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו ג' כאחת רבי יונה על הדא דרב הונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן רב חסדא אמר והן שבאו מג' חבילות. על דעתיה דר' זעירא וחבורתיה והוא שהטביל שלשתן כאחת אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הא פחות מיכן כשירה מהו לישן תחתיו התיב רבי יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו.

היה צריך להתחיל את האשכול עם הירושלמי הזה, לפלא שנשמט עד עתה.

[עושה חדשות]

שו"ת מהר"ח או"ז סי' פא -
ועוד הודיעוני כי נ"ל אעפ"י שבעלי חיים מוקצים נינהו. מ"מ נ"ל להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובו. דליכא למיחש דילמא שמיט גדפייהו כיון שבני אדם נהנים בקולם לאו מוקצים נינהו. מידי דהוי אסליקוסתא שהיא למראה. וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה. וצא ולמד מכל כלי שיר דאי לאו גזירה שמא תפסק נימא היה מותר לטלטלן ולשורר בהן.

[עושה חדשות]

ב' דימויים יפים בענין תו"ש.


רבינו יונה ברכות -
אבל כשמקבל שבת מבעוד יום ומדליק תחלה סמוך לקבלה אף על פי שעוד היום גדול אין בכך כלום והיה אומר ה"ר יעקב מאורלינ"ש ז"ל שאע"פ שתוספת שבת די בכל שהוא אפ"ה אם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת הוי וחייב עליו אף על פי שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות בו שום דבר כמו תוספת כל שהוא וכיוצא בזה אמרו לענין תרומה (ע"ז ע"ג וכ"מ) שאע"פ שחטה אחת פוטרת כל הכרי אפ"ה (תרומות פ"ד מ"ה) אם תרם הרבה הכל דיינינן ליה תרומה.



ר"י וייל -

שות רבי טיאה וויל.png (46.43 KiB) נצפה 8602 פעמים

[עזריאל ברגר]

חי' המאירי ביצה ב.

וצריך אתה לידע שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאכילתו מוקצית מדעתו של אדם ושלא היה דעתו על אותו דבר מערב יום טוב ועקר אסורו יצא לנו בכל המוקצים מאחד הנקרא מוקצה למצותו כגון נויי סוכת מצוה שלא התנה עליהן בין השמשות וכגון אתרוג של מצוה לאכילה והדס של מצוה להריח וכגון עצי סוכה להנאה ומוקצה זה יצא לנו ממה שנאמר בתורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ליי' מה חג ליי' אף סוכה ליי' מלמד שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה והוא שעצי סוכה אסורין כל שבעה ואפילו נפלה עציה אסורין מתורת מוקצה ואפילו היה חולו של מועד שאין בו מוקצה מחמת סתירת אהל מ"מ יש בה מוקצה מצד המצוה והוא הנקרא מוקצה למצותו ואם נפלה ביום טוב אסורין עציה מתורת מוקצה למצותו ומוקצה לאיסורו ר"ל מחמת סתירת אהל ומכאן נאסרו כל המוקצין הן מחמת חסרון כיס הן מחמת איסור ומחמת מיאוס ואחרים מלבד אלו שכל שאדם מסיח דעתו ממנו שלא לאכלו באותו זמן מחמת איזו סבה שיתיאש ממנו נקרא מוקצה שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאין דעתו של אדם עליו עכשו והוא נחלק לענינים רבים ודיניהם ארוכים מאד.

(חיפשתי הרבה האם מישהו מבאר את דברי המאירי הנ"ל, אשר בשורשם מבוארים כבר בעצם הסוגיא המדמה את דיני מוקצה דשבת ופלוג' ר"י ור"ש להלכה של 'הוקצה למצותו', ולא מצאתי בזה שום ביאור. רק באקראי נתקלתי בשיעור של הרמ"ל בהר-עציון בנושא זה, שם הוא מסביר שענין ה'מוקצה' ביסודו הוא משום שהנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, וזה גם קשור לדין מעילה בקונמות, ועוד חידושים מפליאים... עי"ש).

ברוך שכיוונתי לסברתו (שכל סוגי המוקצה - הם דברים שהאדם התייאש מהם והקצה אותם מדעתו) - viewtopic.php?p=369624

[עושה חדשות]

עוד בענין ראוי לבילה

ספר ארבעה קנינים לר''י קנפנטון.png (88.23 KiB) נצפה 8580 פעמים

[האויצרניק]

שו"ת תורה לשמה סי' קפ"ט בעניין אגד כלי

[עושה חדשות]

רש"ש שביעית פ"ד - במשנה ב"ש אומרים אין אוכלין פרות שביעית בטובה כו'. הן לפי הגי' שלפנינו בעדיות פ"ה והיא גי' הראב"ד שם צ"ל גם הכא בדברי ב"ש אלא בטובה. ובזה יישבתי המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן ישר כחכם. אשר רבים לעגו ע"ז כיון שהם מצווים בכך. ועוברים בג' עשין אם לא יברכו. דהא ה"נ מצווים הבעלים להפקיר ואפ"ה מותר להחזיק להם טובה לכ"ע:

[עושה חדשות]

ראיתי דבר נפלא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, (נדפס בשמו בכמה מקומות).

יש כמה יסודות מהחזו"א, חלקם מפיו וחלקם מפי כתבו, והגרח"ק נקט דהדברים שייכים זל"ז.
א. מבטלין ת"ת למקרא מגילה, וצ"ע למה מגילה ל"ה בכלל תורה, וי"ל דאתי שֵם מקרא מגילה ומפקע שֵם ת"ת.
ב. הח"ח כתב דבדיבור לשה"ר יש גם עבירת ביטול תורה, והחזו"א ס"ל דשֵם עוון לשה"ר מפקיע שֵם ביטול תורה.
ג. מלאכות שבת מפקיעים זה את שמו של זה. ולכן כל מכה בפטיש אינו בונה, וכיו"ב.
ד. אבות נזיקין מפקיעים כנ"ל, ואם יש מזיק שהוא גם שור וגם בור, אז שמו העיקרי מפקיע את שמו המישני.
ה. בקיום מצוות השבת העבוט, לא נכלל קיום של שאר מצוות באדל"ח.
ו. הגרח"ק העיר בזה למה שֵם שבועת העדות אינו מפקיע מזה שֵם שבועת ביטוי.

והדברים נאים עד מאד!

ועוד באותו ענין;

הקושיא מכלאים.png (69.16 KiB) נצפה 8241 פעמים

[עושה חדשות]

ירושלמי פ"ג דסוכה (תלוי בפירושים השונים שם)
דאמר ר' אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו. א"ר אבון זאת אומרת שהוא אסור בהנייה תני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת. רבנן דקיסרין אמרין ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת. אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. מן מה דא"ר יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה. הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן.

[עושה חדשות]

מנחת יצחק ח"ט סי' ל
ע"ד שאלתו אם שייך באיסור בישול בשבת ענין ביטול, כגון שנתערב כמות קטנה של מים שאינם מבושלים, בהרבה מים מבושלים שנצטננו, למאן דס"ל דאין בישול אחר בישול, והניחו על גבי האש בשבת, אם עבר בזה איסור דאו' של בישול בשבת... אמנם כפי מה שכתב לי כעת ת"ח גדול א', ששמע בשמי לענין כוס רטוב ממים, דאם ע"י שמניפו באויר לנגבו אין יוצאין ג' טיפין, אמרינן דהמעט רטיבות הנשאר כמאן דליתא דמי, ומותר לערות לכלי זה מכלי ראשון, והוא עפ"י המבואר במתני' (תרומות פי"א מ"ח) דתנן שם המערה מכד לכד ונוטף שלוש טיפין נותן לתוכה חולין עיין שם, והאמת אומר שאינני זוכר שהבאתי ראי' ממתני' הנ"ל, דשם י"ל דשאני דהקילו בתרומה בזה כמבואר במפרשי המשנה שם, ועל ראי' זו, נוכל רק לומר, אעפ"י שאין ראי' לדבר יש זכר לדבר, למה שראיתי באחרונים שהקילו בכלי שקשה לנגבו כגון לתוך הבקבוק, להקל כשיערה היטב כל הטיפות, ואם נשאר דבוק איזה טיפה אינו ניכר כלל, ול"ש ע"ז שם בישול...

[עושה חדשות]

או"ש תפילה י,ב
עובדא הי' בש"ץ שנחלה אחרי כורעים הג' במוסף יוהכ"פ, השבתי דדומה למה דאמר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג), בוטטי אישתתק באופני כו', מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה, כן העבודה הוא כסדר קדושה, וכיון דשלמו סדר עבודה כתחילת ברכה דמי, ומתחיל ממה שפסק הראשון.

[עזריאל ברגר]

או"ש תפילה י,ב
עובדא הי' בש"ץ שנחלה אחרי כורעים הג' במוסף יוהכ"פ, השבתי דדומה למה דאמר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג), בוטטי אישתתק באופני כו', מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה, כן העבודה הוא כסדר קדושה, וכיון דשלמו סדר עבודה כתחילת ברכה דמי, ומתחיל ממה שפסק הראשון.

ועד"ז נחלקו הפוסקים לגבי ש"ץ שטעה בהמלך הקדוש - האם חוזר לראש התפילה ויאמרו קדושה שנית (שו"ע הרב בהלכות תפילת שחרית, וקשו"ע בהלכות עשי"ת) או שהקדושה הפסיקה ויחזור ל"אתה קדוש" (ילקוט יוסף, כמדומני בשם המאירי).

[עושה חדשות]

קהלת יעקב או''ח סימן תקא.png (43.81 KiB) נצפה 7553 פעמים

[עושה חדשות]

פני יהושע ביצה כד:
דלקושטא דמילתא מחובר דמי לגמרי לגרוגרות וצמוקים דמודה בהו ר"ש דנהי דגרוגרות וצמוקים מאתמול לא הוו חזי לאכילה והנך מחוברין מאתמול הוו חזו מ"מ כל פירות במחוברין אין שם אוכל עליהן כדאשכחן דאין מקבלין טומאת אוכלין ולא הכשר מה"ט גופא דלא מיקרי אוכל וכי היכי דלענין טומאה לא הוי אוכל לענין שבת נמי לא הוי אוכל כדאשכחן האי לישנא גופא בכמה דוכתי במסכת שבת דכי היכי דלענין טומאה לא הוי מנא לענין שבת נמי לא הוי מנא כדאיתא להדיא בר"פ כל הכלים לענין מוקצה דטילטול כלים ע"ש וא"כ ה"ה לענין אוכל.

[עושה חדשות]

ביאור הלכה סי' קלה
אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת - - ועיין בעט"ז דמסתפק אם דוקא בשוגג או אפילו במזיד נמי צריך להשלים ובפמ"ג ובשלחן עצי שטים כתבו דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו במזיד נמי משלימין אכן מביאור הגר"א דנסיב טעמא דהאי דינא מדין תפלה דקיי"ל טעה ולא התפלל איזה תפלה משלים אותה בתפלה הסמוכה משמע לכאורה דדוקא בשוגג כמו התם שאין לה תשלומין במזיד וכמבואר בסימן ק"ח ועיין.

ובס' יביע אומר הביא מס' צנצנת המן שכ' לקרות חובת היום קודם, ומדמה לתפלה דהחיוב קודם לתשלומין, עי'.

[איש טלז]

מאירי גיטין דכט' דבתרומה שליח עושה שליח אע"פ דהוי מילי דשאני תרומה דאיתא במחשבה ואכ"מ

[עושה חדשות]

ספר הישר לר"ת סי' קד - ובמסקנא פסק דאין צריכין שרטוט אך אם שירטט לא פסל. כדאמרינן גבי דופן שלישי (דופן) [אפי'] טפח וכל שכן אם יש ארבעה. כ"ש הכא דאין הלכה לגבי תפילין לא לשרטט.

[עושה חדשות]

פנים מאירות ב,קכו הובא בגי' רעק"א לאו"ח סי' תקפא, ועי' שע"ת שם.
נשאלתי לפי המנהג שמי שמוחזק בתפלה בימים נוראים שאינו נדחה ואחד הי' מוחזק לתקוע בשופר ביום ראשון דר"ה ואחד היה מוחזק ביום שני לתקוע וחל יום א' דר"ה בשבת למי דוחין אי ראשון נדחה או שני נדחה נראה דדין זה תלוי בפלוגתא וחילוק המנהגים דהביא הלבוש באו"ח בסי' תרמ"ב דאין אומרים מערבית ביום א' דסוכות שחל בשבת ואז אומרים בליל שני מערבית של יום ראשון ובפוזנא אין נוהגין כן משום דהואיל דאידחי אידחי. וכתב המג"א דבסוכה דף נ"ה משמע דהשני נדחה דלא כמנהג פוזנא א"כ לפי מנהג פוזנא דאמרינן דהואיל אדחי אדחי ה"נ הואיל דאדחי אדחי אבל לפי המנהג העולם השני נדחה ה"נ זוכה הראשון במצוה.

[עושה חדשות]

תויו"ט נגעים יב -
בית טריגון. פי' הר"ב שיש לו ג' זויות כו'. וה"ה בית שיש לו שתי זויות או חמש. בת"כ תניא ובפ' גט פשוט דף קס"ד מייתי לה. וקרי לשל שתים דיגון. ולשל חמש פנטיגון. ופירש"י דיגון. פינות שתים. מצד אחת עגול וצדו אחת יש לו שתי פינות. עד כאן [ונ"ל גם לשון דיו שבלשון יון הוא שתים. כמ"ש הר"ב בריש פ"ב דערובין. ושוב מצאתי כן בערוך ערך הין. וכתב עוד שגין לשון פינה. בלשון יון שקורין לפינה גיניאה. וכן מפרש פינטגין שחמש בלשון יון פינטו] וכתב מהר"ם תימה לי אמאי לא קתני נמי הכא. ובשלמא דיגון לא אצטריך. דכיון דקתני טריגון אינו מטמא. כ"ש דיגון. אבל קשה לתני פנטיגון דהוה רבותא טפי. דאע"ג דאיכא למ"ד שיש בכלל חמש ארבע גבי ציצית ומחייבין לה בציצית כמו בעלת ד'. הכא לא אמרי' הכי. לכן נ"ל דפלוגתא דתנאי הוא. דכי היכי דפליגי בהא גבי ציצית בפ"ב דזבחים [דף י"ח] וס"פ הקומץ רבה (דף ל"ו) ובפ' התכלת (דף מ"ג). ה"נ פליגי הכא בנגעים. דתנא דמתני' ס"ל דבעל חמש מטמא בנגעים ולתנא דברייתא לא מטמא. ואין להקשות דבשלמא התם אתרבי ליה מאשר תכסה בה. אבל הכא ליכא ריבויא. די"ל דהכא נמי אמרינן בעלת חמש. מדכתיב קירות תרי זימני. וכתיב נמי קיר. דכתיב (ויקרא י"ד) ומראיהן שפל מן הקיר. עכ"ל. אבל הרמב"ם בפי"ג מהט"צ העתיק בעל חמש. ולא העתיק בעל שתים. ואפשר משום דבמכ"ש אתיא:

[האויצרניק]

ידוע ומפורסם ושמא אישתמיט

נימוקי יוסף מסכת בבא קמא דף י עמוד א
אשו משום חציו. כאילו בידיו הבעירו כדאמרן. ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוון להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן [שבת דף יט ב] משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוה לן למפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידיה דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב