מלבב כתב:האיך ישנים בסוכה של ז טפחים, בשכיבה או בישיבה? לכאורה בשכיבה אין מקום יותר מהראש עד בערך אמצע הבטן או קצת יותר, יוצא שרוב הגוף מחוץ לסוכה, האם זה לא צער לישון בישיבה? או שנאמר שרוב הגוף זה חוץ מהרגלים?
לייטנר כתב:יודעני על אחד מב"ב ששאל אחד מגדולי הדור כיצד יישן בסוכה כזו, והרב פטר אותו משינה בסוכה!
מלבב כתב:מי שנפל סוכתו ביום השביעי, האם חייב לבנות סוכה חדשה, ומה אם נעשה מצב של מצטער, האם חייב לבנות סוכה חדשה באופן שלא יהיה לא צער.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:אם זה מעשה הדיוט למה שיהיה אסור?
על מה הנידון כאן, לאכול שם מותר אבל לא לברך? [יעויין גם בדברי השיבולי הלקט עצמו לפני שהביא את השובה]וגם בשם ר' נטרונאי גאון ז"ל מצאתי, שאין בני העיר יכולין לסמוך על סוכה שבבית הכנסת לצאת בה ידי חובתן, ואין יוצאין אלא בסוכה שעושה כל אחד ואחד בחצירו, לפיכך אסור לברך בסוכה של בית הכנסת. ואני שאלתי מלפני מורי הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו בלשון הזה, ילמדנו רבינו על מה שנוהגין במקומינו להשתתף הצבור יחד ולעשות סוכה בחצר בית הכנסת, אותם בני אדם שלא עשו סוכה בבתיהן ואין אוכלין ושותין בתוכה ומברכין לישב בסוכה ויושבין שם ישיבה מועטת ויוצאין מיד, אם ראוי לגעור באותן שמברכין משום ברכה לבטלה. והשיב לי בכתב גלילי ידיו, סוכת השותפין כשירה דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת (סוכה כז:), ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא, אוכל ושותה בסוכה וישן בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה, ואין מעכבין זה את זה, הלכך אותה ישיבה מועטת אם תימצי לומר דלא גרעה מטיול אין כאן ברכה לבטלה, כל שכן אם ידברו דברי תורה זה עם זה דהוי ליה שינון, ואכילת עראי נמי ביום טוב ואפילו שתיה חשיבה כקבע הואיל ואדם קובע סעודתו ביין ומברך זה אינו ראוי לגערה, אלא האוכל והשותה חוץ לסוכה דעבירה הוא בידו דעבר אדאוריתא. וגלי עמיקתא ומסתרתא שמיה מברך כל ברכתא ליסייען על כל מילתא, לאסוקי אליבא דהלכתא, ונזכי לעלמא דאתי והיית בריתו אתנו החיים והשלום.
גל של אגוזים כתב:מלבב כתב:מי שנפל סוכתו ביום השביעי, האם חייב לבנות סוכה חדשה, ומה אם נעשה מצב של מצטער, האם חייב לבנות סוכה חדשה באופן שלא יהיה לא צער.
לכאו' כוונתך לשאול על חוה"מ דביו"ט ודאי אסור לבנות.
והנה עי' רמ"א דאם הוא מצטער אי"צ לילך לסוכת חבירו [ובפשטות משמע אפילו אינו מצטער לילך שם כגון סוכת אביו וכו']. ובהגהת חת"ס שם משמע שמחלק דקודם יו"ט מחוייב כאו"א לבנות סוכה אך בתוך החג כיון שכבר בנה סוכה ועכשיו הוא מצטער אין מחייבין אותו. אך אם לא בנה סוכה כלל אע"פ שאם יבנה עכשיו סוכה יהיה מצטער [כגון שיש לו רק סכך עם סירחא דגרגושתא] צריך לילך לסוכת חבירו [לכאו' באופן שאינו מצטער בכך]. ע"ש היטב. כן נראה לי בכוונתו אך לא עיינתי כה"צ כדבעי ואולי טעיתי.
לפי"ז לענין שאלתך נראה דאינו חייב לבנות סוכה.
שומע ומשמיע כתב:לשיטה שחובת לולב שבעה נוהגת בכל ירושלים, לכאורה אין כ"כ נפק"מ מהפטור בגבולים, שהרי כל זכר צריך להיות לפחות זמן מסוים ביום בירושלים כדי לאכול שלמי שמחה.
אכן?
עושה חדשות כתב:ב. לא מובן לי בכלל למה זה נקרא מתעסק, אטו אם להיכנס לסוכה היה 'עבירה' והיה נכנס שם רק כדי לגבות חובו, האם יהיה פטור כדין מתעסק?
עושה חדשות כתב:
א. האם ידוע מיהו אותו גדול שאמר כן.
ב. לא מובן לי בכלל למה זה נקרא מתעסק, אטו אם להיכנס לסוכה היה 'עבירה' והיה נכנס שם רק כדי לגבות חובו, האם יהיה פטור כדין מתעסק?
עושה חדשות כתב:לגבי הישן תחת המיטה בסוכה דלא יצא יד"ח, מבואר בסי' תרכז דכילה עם גג טפח גם פוסלת.
אבל במשנ"ב שם סקי"ב לגבי סדין המופלג מן הסכך כ' דהשיעור הוא ד"ט. וצ"ע. (ושמא אם אין מחיצות שאני).
מן הדרום כתב:לא הבנתי להיכן נעלם האיסור לאכול שלא בסוכה , בשני המ"ב דלקמן, מדוע הוא מתיחס לזה כמצוה בלבד?
משנה ברורה סימן תרלא ס"ק לד
תב הפמ"ג כל מקום שיש פלוגתא דרבוותא בסוכה אם הוא בדאורייתא אזלינן לחומרא ואי לית ליה סוכה אחריתא אוכל שם בלי ברכה
משנה ברורה סימן תרלב ס"ק יט
(יט) יש להסתפק וכו' - ולכן אם אפשר לתקן יתקן [טו] ואם א"א לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך דספק ברכות להקל:
הוא בירושלמי סוכה פ"ב ה"ה: "רב חונה [היינו רב הונא, ויש הגורסים כן להדיא (פנ"מ שם)] אזל לעייני טב ל[מ]ימנה, מי אתי צחא גו איסרטא ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל לי' למטללתי' דר' יוחנן ספרה דגופתא" (הובא במג"א סי' תרמ ס"ק טז, ועוד).עזריאל ברגר כתב:ופעם הראו לי מקור לזה בירושלמי (כמדומני סיפור על רב הונא שהיה צמא ולא שתה עד שהגיע לסוכה)
אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
יבנה כתב:אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
קריאת שאר המגילות היא רק מנהג.
אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
עזריאל ברגר כתב:אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
אף בקריאת מגילת אסתר - מעיקר הדין זה תלוי במנהג אם לברך אחריה או לא.
והברכה שאחריה איננה ברכת המגילה אלא סוג של ברכת הנס.
אריק כתב:יבנה כתב:אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
קריאת שאר המגילות היא רק מנהג.
אז מדוע אתה מברך וצוונו?
עושה חדשות כתב:רש"י בפרשת פנחס -
פרי החג ע' הם כנגד ע' אומות עו"ג שמתמעטים והולכים סימן כליה להם ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין
זה סימן כליה להם או הגנה מן הייסורים?
יבנה כתב:אריק כתב:יבנה כתב:אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
קריאת שאר המגילות היא רק מנהג.
אז מדוע אתה מברך וצוונו?
רמ"א סימן תצ סעיף ט
ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת. ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם). והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.
משנה ברורה סימן תצ ס"ק יט
(יט) והעם נהגו וכו' - וכן הסכים הט"ז ומ"א הסכים עם אותן הפוסקים המצריכין לברך על כולם חוץ מקהלת והגר"א בביאורו כתב דאף על קהלת יש לברך. ולכן הנוהג לברך עכ"פ כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו.
המברכים נמשכים אחרי מנהג אשכנז שמברכים וציוונו על מנהגים.
אריק כתב:יבנה כתב:אריק כתב:יבנה כתב:אריק כתב:בקריאת התורה בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת נביאים בצבור מברכים לפניה ואחריה. בקריאת מגילות מברכים רק לפניה ולא לאחריה, פרט למגילת אסתר.
מדוע?
קריאת שאר המגילות היא רק מנהג.
אז מדוע אתה מברך וצוונו?
רמ"א סימן תצ סעיף ט
ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת. ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם). והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.
משנה ברורה סימן תצ ס"ק יט
(יט) והעם נהגו וכו' - וכן הסכים הט"ז ומ"א הסכים עם אותן הפוסקים המצריכין לברך על כולם חוץ מקהלת והגר"א בביאורו כתב דאף על קהלת יש לברך. ולכן הנוהג לברך עכ"פ כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו.
המברכים נמשכים אחרי מנהג אשכנז שמברכים וציוונו על מנהגים.
גם על מנהג שלא התקבל על ידי כל ישראל?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 63 אורחים
