מכשירין ריש פרק א' (בדברי ס' משנת טהרות)

[י. אברהם]

בס' משנת טהרות מס' מכשירין כתב בשם הר"ש דלא כמש"כ בפירושו, וכנראה השומע לא הבין.

‏‏לכידה.PNG (76.41 KiB) נצפה 1258 פעמים

פי' הר"ש

2.PNG (35.34 KiB) נצפה 1258 פעמים

מבואר שאם התלישה היתה לרצון א"צ שתהא נפילת המים על הפירות לרצון, אבל אם התלישה לא היתה לרצון בעינן שתהא הנפילה על הפירות לרצון.

[בתבונה]

בס' משנת טהרות מס' מכשירין כתב בשם הר"ש דלא כמש"כ בפירושו, וכנראה השומע לא הבין.

‏‏לכידה.PNG

פי' הר"ש

2.PNG

מבואר שאם התלישה היתה לרצון א"צ שתהא נפילת המים על הפירות לרצון, אבל אם התלישה לא היתה לרצון בעינן שתהא הנפילה על הפירות לרצון.

לדעת הרמבם יש דין רצון גם על הפירות שירטבו.
ואילו לדעת הר"ש דין הרצון הוא רק במים כדי שיקבלו שם משקה.
אבל אין דין רצון ביחס לפירות שיהיו רטובים.
אמנם אם הוא רוצה בנפילה על הפירות יש בזה בעקיפין רצון על תלישת המים, ואלו הם דברי המשנת טהרות שטעם הר"ש הוא שיש בכך רצון על התלישה ולא רצון הרטבת הפירות
שהרי אותם מים עצמם שהוא שמח בנפילתם על פרי פלוני ולכן הכשירו אותו. אותם מים יכשירו גם פירות אחרים גם אם הוא ממש לא רוצה שאותם פירות ירטבו, כי המים כבר קבלו דין משקה ומכשירים

[י. אברהם]

מאיזה לשון של הר"ש הוצאת את הפירוש הזה?
מנין שלזה התכוון בעל המשנת טהרות? (וכי כותבים חידושים כאלו ברמיזה? אילו היה ראשון...)

[בתבונה]

מאיזה לשון של הר"ש הוצאת את הפירוש הזה?
מנין שלזה התכוון בעל המשנת טהרות? (וכי כותבים חידושים כאלו ברמיזה? אילו היה ראשון...)

כך מבואר לכל אורך המסכת בשיטת הר"ש

[י. אברהם]

לדעת הרמבם יש דין רצון גם על הפירות שירטבו.
ואילו לדעת הר"ש דין הרצון הוא רק במים כדי שיקבלו שם משקה.
אבל אין דין רצון ביחס לפירות שיהיו רטובים.
אמנם אם הוא רוצה בנפילה על הפירות יש בזה בעקיפין רצון על תלישת המים, ואלו הם דברי המשנת טהרות שטעם הר"ש הוא שיש בכך רצון על התלישה ולא רצון הרטבת הפירות
שהרי אותם מים עצמם שהוא שמח בנפילתם על פרי פלוני ולכן הכשירו אותו. אותם מים יכשירו גם פירות אחרים גם אם הוא ממש לא רוצה שאותם פירות ירטבו, כי המים כבר קבלו דין משקה ומכשירים

אחר עיון חוזר הבנתי דבריך
אך כותב הספר לא ביאר כלל. ובפרט חסר מה שכתבת בשורה אחרונה הנפק"מ בין הר"ש ודעימי' להרמב"ם.
וכמדומה שהר"ש אינו מכנה בשום מקום את הנפילה על הפירות בלשון "סוף תלישה".

במש"כ בשחיטת חולין (לג. עמ' רפב טור ב), צ"ל וא"צ שיהא הנתינה ע"ג (המים) [הפירות] לרצון, ואם [לא] נתלש לרצון אין מקבלין טומאה

[י. אברהם]

א. פירושו של המשנת טהרות צע"ק שהרי הר"ש לא רמז מזה כלום, ובפרט בסופו לרצון הו"ל לפרש דאינו משום דבעי נתינה על הפירות לרצון אלא משום שם משקה. (מלבד מה שהק' שם לפירושו דכיון דבעינן שם משקה גם לענין דיני טומאה, מ"ט לא נקט התנא בסתמא ה"ז משקה וממילא הוי ידעינן הן לענין הכשר והן לענין טומאה, ועי' מש"כ).
ב. אף שהביא ראיות דבעינן שם משקה, צ"ב מהו המקור.

והנה פשוט דשם משקה הוא ענין הלכתי, כלומר שיש תנאים שנדרשים שיהיו במים כדי שיחול דין מסויים, ובלאו הכי, אף שהוא מים במציאות, לא יחול הדין ההוא.
ומאחר שהתורה אמרה לענין הכשר דלא סגי שיהא מים במציאות אלא בעינן שיהיו לרצון, ע"י זה שיהיו לרצון יהיו למים שם משקה.
נמצא ד'שם משקה' ו'לרצון' היינו הך. ושם משקה הוא תוצאה של דין לרצון (עי' היטב בפי' הרא"ש טהרות שהביא שם).
וממילא קשה לפרש כפי' הגאון שליט"א בסופו לרצון.

[י. אברהם]

וע"ע בשיעורי רבינו הגרי"מ (פיינשטיין, סי' כג אות ב) שדייק מדברי הר"ש שכתב "אבל בתחילת ביאתן הוקשה בעיניו", דמחשבה על המים [לחול עליהם שם משקה] מהני רק בתחילת ביאתן ולא אח"כ (וכן מבואר מל' רש"י חולין טז. דהמחשבה מהני רק בשעת ירידת הגשמים),
וע"כ דהא דמהני מחשבה בשעה שנפלו על הפירות אי"ז מצד מחשבת רצון על המים דזה הרי שייך רק בתחילת ביאתן.

[י. אברהם]

בפ"א מ"ב המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין לכו"ע היוצאין בכ"י, מבואר דאף שאין לו צורך במים מהני מה דרצונו להסיר המים להיות בכ"י.
וקשה למש"כ במשנת טהרות דמה דבעינן רצון הוא משום דעי"ז יש להם שם משקה,
בשלמא אם נפרש דהא דמהני תחילתו לרצון לאו משום שם משקה אלא דסגי בכל ניחותא דאית בהו (וכל' רבינו מיוחס בפ' שמיני ואפילו לא חשב על הפירות אלא על המשקין כו' 'שהרי יש בהן רצון') אף כאן א"ש דסגי ברצון להסיר המים,
אבל לדברי המשנת טהרות איך יועיל רצונו בהסרת המים (שאין לו צורך בהם) לשווי' עליהם שם משקה.