האמנם הבחין רבינו תם בין הסתמאים לבין התנאים והאמוראים...?

[איש_ספר]

מפי א"מ שליט"א

--------------------

ז"ל רבינו תם בהקדמת ספר הישר: ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו, שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז היה משובח. ואף על גב דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמודא הכי והכי תהוי, לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם, כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן. ולא יתכן כן לכל יראי השם. כי גם רבינו שלמה זקיני זצ"ל אם הגיה הגירסא, בפירושיו הגיה אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.

את הלשון 'ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם' פירשו כמה חוקרים שר"ת מבחין בלשון הגמרא בין לשונות האמוראים ללשונות מסדר התלמוד או עורך הסוגיא, וחמורה בעיני ר"ת הגהת לשון האמורא מהגהת לשון המסדר. והיינו שאמר: לא די להם בגרסות הנראין פירוש, כלומר לא די להם שהגיהו את הגרסות שאינן של האמוראים עצמם אלא של מפרשי האמוראים, אלא שהגיהו את דברי האמוראים עצמם.

אבל כדי לקיים פירוש זה, עלינו לדלג כמה מהמורות: א. שהטקסט אותו באים להגיה מכונה 'גרסות', להבדיל מדברי האמוראים המכונים בהמשך המשפט 'דברי'; ב. שדברי מסדר או עורך הסוגיא נקראים 'פירוש'; ג. מה כוונתו באומרו 'הנראין' פירוש. ד. וזו הקשה שבכולן, שאכן ר"ת מדרג את האמוראים לחשובים פחות וחשובים יותר, שהרי גם המסדר-עורך לא היה הבחור הזעצער אלא אמורא.

ונראה לי שכך הוא פשטם של דברים:
בשלל ההגהות שר"ת תוקף אותן ישנן שני סוגים, יש שהמגיה שינה את לשון התנא או האמורא, ויש שהמגיה הוסיף פירוש ללשונן. לא מחק ולא שינה אלא הוסיף פירוש או התנייה.

הסוג הראשון הוא דוגמת הגהת רבינו אפרים 'מנה ימים וקדש יובל', במקום הגרסא הישנה 'מנה ימים וקדש חדש' (סה"י התשובות עמ' קנא). וכן הגהתו 'שמא עשאן בעל הבית תרומת מעשר' במקום 'תרומה ומעשר' (שם עמ' קסא). ועוד כיוצא באלו.

הסוג השני הוא ההוספה - לדעת רבינו - בפסחים ל ע"א על מאמרו של רבא 'הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור' – הוסיף מי שהוסיף 'במשהו כרב' (תוס' שם ד"ה אמר). זו אינה מחיקה או תיקון אלא תוספת פירוש. כיו"ב מצינו בב"ב דקל"ז ע"ב אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד אבל פריש או רמון לא. המלים שהדגשתי ודוקא וכו', שדנים בהם ר"ת ורבינו משולם (חלק התשובות עמ' קצא וריד) אם הם מגוף הגמרא אם לאו - אף הם אינם הגהת לשון האמוראים אלא תוספת פירוש או התנייה.

לשני סוגי הגהות אלו מתייחס רבינו תם, והיינו דקאמר: לא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם, כלומר לא די להם שהכניסו בלשון הגמרא גרסאות שתכנן פירוש, כגון 'במשהו כרב', שהן לפחות נראין פירוש, כלומר עדיין ניתן להבחין שהם [תוספת] פירוש, או לכל הפחות לטעון שהם תוספת פירוש, לשבשם, לשבש על ידם את הספרים, [ובלשון רבים משום דקאי על מה שאמר לעיל 'מגיהי ספרים'], אלא ששינו את דברי האמוראין והתנאין עצמן: תרומת מעשר במקום תרומה ומעשר, מנה יובל במקום מנה חדש.

(ולפי פירושנו, הקולא בהוספת פירוש לעומת תיקון בדברי האמוראין - אינה מעצם היותו 'רק' פירוש, אלא מכך שאופיו של פירוש שהוא ניכר בזרותו, לעומת תיקון בגוף דברי האמורא שאינו ניכר ולכן חמור הוא יותר.

ואילו החלוקה בין סתמא דגמרא לבין דברי אמוראים הוא תנאים, לא עלתה על דעתו של ר"ת כלל.

[יושב ירושלים]

הרי כבר בדברי רש"י מבוארת ההבחנה הנ"ל,
וז"ל רש"י [שבת נה:]:

והא כתיב מעבירים, אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב. קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן, כי אומר אני שטעות גדול הוא, ולא גרסינן לה להא מילתא, שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין - ולא נמנה זה, והם מנויין על פי החשבון, וזו אינה קשיא, דהאי מעבירים - לאו לשון עבירה הוא, אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו), והכי קאמר להו: לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם, והאי מעבירים - לשון רבים הוא, ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי, שהרי הם היו עוברים, ולא היו מעבירים את אחרים.


וכן ביארו בדבריו להדיא המהר"ם, והחכם צבי [שו"ת לג];
אמנם חשוב לשים לב למרחק הרב שיש בין הבחנה זו העוסקת בהיתכנות לטעות, להבחנה המקובלת בקרב ה"חוקרים".

[מקדש מלך]

לפו"ר כוונתו שיש גירסאות שנראות "פירוש", כלומר הוספה מאוחרת, וזה עצמו במידה מסוימת כבר "לשבשן". כלומר עצם ההבחנה שהקטע הינו הג"ה מאוחרת שבאה לפרש את התלמוד ולא מגוף התלמוד. מה שאין כן מימרא שנאמרת בשם אמורא, שזהו שינוי נוסחא גמור, שהרי ברור שאינו הוספה מאוחרת.
ואם כן אין כאן "סתמאים" ואמוראים, אלא הבחנה בין טקסט שיכול להיחשד בגלל מראהו ותוכנו כהגה"ה מאוחרת (תופעה שאין ספק שהיא קיימת), לבין טקסט שניתן רק לקבוע שהיא גירסא מוטעית. שזה דבר חמור יותר.
מה שאין כן הנוסח המקורי של התלמוד, כפי שיצא מפי עורכיו הקדושים והקדומים, שלא מצינו בו חילוק בין אמורא ששמו מפורש או עורך סתמאי.

[פלגינן]

התבקשתי וכו':

החוקרים האנונימיים הם ככל הנראה פרופ' רמי ריינר, שבספרו שהופיע באביב האחרון הקדיש פרק שלם לנושא זה, וכל הדוגמאות המובאות בדברים כאן נידונו שם. הפרק מצ"ב לתועלת הקורא המתעניין בצדדים השונים של הסוגיה, וגם המאמר באנגלית בנושא יחסו של ר"ת לנוסח התלמוד.

[איש_ספר]

כבר קדמו לריינר, פרו' שמא פרידמן ופרופ' רש"ז הבלין ואולי גם פרופ' הרב שפיגל שליט"א. כך שריינר אינו מושא ההשגה כאן.

ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.

[עדיאל ברויאר]

לפו"ר כוונתו שיש גירסאות שנראות "פירוש", כלומר הוספה מאוחרת, וזה עצמו במידה מסוימת כבר "לשבשן". כלומר עצם ההבחנה שהקטע הינו הג"ה מאוחרת שבאה לפרש את התלמוד ולא מגוף התלמוד. מה שאין כן מימרא שנאמרת בשם אמורא, שזהו שינוי נוסחא גמור, שהרי ברור שאינו הוספה מאוחרת.

דברים נכוחים (כמובן ש"לשבשם" לא נסוב במקור על כך שהמשפטים הללו נחשבים כפירוש אלא על לומדים שמשנים את הנוסח שלהם עקב כך).
יחד עם זאת, מחילופי הנוסח של הבבלי נראה שאכן יש הבחנה בין חלקי הסוגיה הנ"ל. חילופי הנוסח ב"סתם התלמוד" רבים יותר, הן בכמות והן באיכות, באופן משמעותי מאשר חילופי הנוסח שנמצאים בדברי התנאים והאמוראים שבתלמוד. אבל זה דיון שכבר אינו נוגע לכותרת האשכול.

[גנזאי]

"גרסות הנראין פירוש" הן כמובן התוספות המאוחרות בגמ' (לאו דווקא ע"י אמורא סדרן אלא אף מאוחרות יותר), וכפי שהעירו נכוחה מעליי.

זה היה שמן תמיד בפי גאונים וראשונים: עי' פי' ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, תרגום ר"י קאפח (י-ם תשט"ו) עמ' 11; ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, עמ' 26; בית אהרן (מגיד), ח"ו עמ' קפ"ג; שרידי אש, ח"ד עמ' קי"ח; ועוד.

לשבש תוספות אלו ג"כ חמור בעיני ר"ת, אבל פחות מאשר שיבוש הגמ' עצמה. וקשה להוציא דברי ר"ת מפשוטם זה.

[עדיאל ברויאר]

"גרסות הנראין פירוש" הן כמובן התוספות המאוחרות בגמ' (לאו דווקא ע"י אמורא סדרן אלא אף מאוחרות יותר), וכפי שהעירו נכוחה מעליי.

זה היה שמן תמיד בפי גאונים וראשונים: עי' פי' ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, תרגום ר"י קאפח (י-ם תשט"ו) עמ' 11; ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, עמ' 26; בית אהרן (מגיד), ח"ו עמ' קפ"ג; שרידי אש, ח"ד עמ' קי"ח; ועוד.

לשבש תוספות אלו ג"כ חמור בעיני ר"ת, אבל פחות מאשר שיבוש הגמ' עצמה. וקשה להוציא דברי ר"ת מפשוטם זה.

אני הבנתי שמקדש מלך טוען שר"ת מבקר את אותם שמשנים את מה שנחשב בעיניהם כפירוש בגלל שאליבא דאמת ר"ת סבור שאין אלו פירושים

[סגי נהור]

"גרסות הנראין פירוש" הן כמובן התוספות המאוחרות בגמ' (לאו דווקא ע"י אמורא סדרן אלא אף מאוחרות יותר), וכפי שהעירו נכוחה מעליי.

זה היה שמן תמיד בפי גאונים וראשונים: עי' פי' ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, תרגום ר"י קאפח (י-ם תשט"ו) עמ' 11; ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, עמ' 26; בית אהרן (מגיד), ח"ו עמ' קפ"ג; שרידי אש, ח"ד עמ' קי"ח; ועוד.

לשבש תוספות אלו ג"כ חמור בעיני ר"ת, אבל פחות מאשר שיבוש הגמ' עצמה. וקשה להוציא דברי ר"ת מפשוטם זה.

אכן, זו נראית כוונתו הפשוטה, היינו שאף בעיני ר"ת נראות גרסאות אלו "פירוש" (ודלא כמ"ש הרב מקדש מלך שבזה גופא נחלק על המגיהים).
וראוי להוסיף שמלשונו כבר מוכח שאין כוונתו לחלק בין האמוראים ל'סתמאים', דא"כ לא היה לו לומר "גרסות הנראין פירוש". נראין היינו - שנראה בדרך השערה מתוכן/מסגנון הדברים שאינם במקור אלא הם תוספת פירוש. אין לשון כזו נופלת על החלוקה בין דברי האמוראים הנזכרים בשמם לסתמא דגמרא שהיא ברורה ומובהקת.

[מקדש מלך]

אם אין ויכוח על כך שהפיסקא הספציפית היא הוספה מאוחרת, מה גרוע כל כך לשבש אותה? וכי גברא אגברא קרמית.

מה שאין כן לפי הבנתי, שהוא טוען שהם ממהרים מדי לקבוע על פיסקאות של פירוש שהן הוספה מאוחרת, וממילא מרשים לעצמם לתקן את נוסחתה או לקבוע שהיא משובשת ותלמיד טועה כתבה, שהבעייתיות בכך ברורה (רבינו תם כמובן מודה ששתי התופעות קיימות, זו יותר וזו פחות - בהתאמה. אלא שלדעתו אין למהר בקביעת דברים אלו).

אבל יתכן שאין בכך שאלה, שכן מכל מקום מדובר בהוספות קדומות ומקובלות.

[איש_ספר]

סיכום הדיון עד כה:

ר"ת מבקר את המגיהים כשההוא מבחין בין שני סוגי מגיהים/הגהות: ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם, כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן

א. לדברי כמה חוקרים, ר"ת מבחין בין הגהת דברי הסתמאים ולזה כוונתו 'גרסת הנראין פירוש', לבין הגהת דברי תנו"א עצמם. הקושי שבהצעה זו: קשה לייחס לר"ת חלוקה שכזו, כמו"כ הלשון אינה סובלת פירוש זה.

ב. להצעתו של א"מ, ר"ת מבחין בין גרסאות שהם על דרך פירוש, כלומר לשתול מילים בתוך הטקסט, היינו להוסיף בתוך הגמ', פירוש וכו'. לבין שינוי דברי הגמרא עצמה. היתרון שבהצעה זו, ר"ת אכן התמודד עם שני סוגי הגהות אלו כמובא למעלה. אכן הלשון 'גרסאות הנראים פירוש' עדיין צולעת במקצת.

ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.

ד. להצעתו של גנזאי, ר"ת מבחין בין שליחת יד להגיה דברי הגמרא עצמה (וגמרא כוללת הכל) לבין הגהת פסקאות מסוימות ואע"פ שיש מקום לחשוד/לשער שהם תוספת מאוחרת, מ"מ גם אותם ר"ת מבקש לשמור מן המגיהים. מכל ההצעות דלעיל זו ההצעה היותר הולמת את לשונו של ר"ת וכפי שהעיר סג"נ, 'גרסאות הנראין פירוש' היינו שיש למקום לטעון שהם פירוש ועכ"ז אין להגיהן. החסרון בהצעה זו כמו בקודמתה, שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש.

שימו לב, שהמילה גרס[א]ות בדברי ר"ת, משתנה מהצעה להצעה. אם משמעותה, במובן של הגהות, או משמעותה קטעי גמרא מסוימים.

[איש_ספר]

הראני א"מ שיח' דברי ר"ת בסה"י חלק החידושים סי' תעא עמ' תרב: ומאן דגריס במילתיה דרבא בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב טועה הוא. ועל פי ההלכות גדולות כתבוהו פרשנים שבשנים.

א"א להתעלם מההקבלה ללשון ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם.

אגב, הרשימה שהעלה גנזאי למעלה, לא הבנתי מה ענינה. כל שמצאתי שם הוא דיווח על התופעה הידועה של תוספות מאוחרות שנכנסו לגמרא. אבל אין שם מאומה מהכינוי 'גרסאות הנראין פירוש'.

[עדיאל ברויאר]

ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.

מכיוון שאני מזדהה עם הכיוון שהציע מקדש מלך, אתייחס להערותיך -
כתבת: "ר"ת מבין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא [...] לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח".
להבנתי המגיהים כאפשרות הראשונה לא בהכרח מכריזים "המשפט הזה נוסף בשלב מאוחר" (כמו שרש"י למשל מעיר כך בברכות על "והלכתא" שנוסף מחיבורו של רב יהודאי), אלא בשני סוגי המקרים ההגהות עשויות להיות מנוסחות באותו אופן. ההבחנה ביניהן היא בתודעה שאיתה פעל המגיה, האם הוא מגיה משפט שברור שהוא חז"לי או משפט שלהערכתו הוא עשוי להיות (או בוודאי) הוספה מאוחרת וממילא קל לו יותר להגיהו.
לפי זה, לא קשה שלא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה (כמובן שלא בדקתי בכל חיבורי ר"ת, אבל אני סומך על אביך שליט"א), שכן ההגהות עשויות להיראות אותו דבר, השאלה העיקרית היא כיצד נראה המשפט בתלמוד שהוגה.
לא הבנתי איזה קושי מצאתם לפי הבנה זו ב"גרסאות הנראין פירוש". הסיבה שאני מעדיף את ההבנה הזאת היא דווקא בגלל שהיא נראית לי הכי פשוטה בלשונו של ר"ת.

הראני א"מ שיח' דברי ר"ת בסה"י חלק החידושים סי' תעא עמ' תרב: ומאן דגריס במילתיה דרבא בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב טועה הוא. ועל פי ההלכות גדולות כתבוהו פרשנים שבשנים.

א"א להתעלם מההקבלה ללשון ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם.

אכן יש הקבלה מילולית, אך אין התאמה בתוכן. שם הוא מדבר על פרשנים ששיבשו וכאן הוא מדבר על גרסאות שנראות כמו פירוש ולכן באים ומשבשים אותן על אף שהן חלק מגופו של התלמוד. ולכן, למרות ההקבלה המילולית האומרת "דרשני", לענ"ד אין מכאן ראיה לנידוננו.

[גנזאי]

מטרת הרשימה שהבאתי לעיל הייתה לבאר שמכיוון שבדרך כלל המילה "פירוש" מציינת תוספות מאוחרות בתוך הגמ', מסתבר שגם ר"ת מתכוון כאן למשמעות זו.

לדעתי התמיהה "שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש" איננה קושיא אלימתא. לא אופייני לר"ת לכתוב נוסח שיש בו סנגוריה על המגיה, כגון "ואף שלדעתי נראה כי גירסא זו ששיבשת אינה מן הגמ' אלא פירוש, מ"מ לא טוב עשית בהגיהך אותה" וכיו"ב. היינו מצפים יותר לשמוע טענה כזו מפי המגיה עצמו המתגונן מפני ר"ת (ר"מ ממילואן, היראים וכדו'), וייתכן שדבריו לא נשתמרו.

לפי זכרוני קיים בסה"י לפחות מקום אחד בו ר"ת אומר על נוסח כלשהו שאינו מן הגמ' אלא תוספת מתקופת הגאונים. גם במקום אליו ציין הרב א"ס מפי אביו שליט"א נראית תופעה כזו: ר"ת טוען שקטע מהגמ' אינו מקורי אלא מועתק מהלכות גדולות. כלומר, הוא טוען שזו "גרסא הנראית פירוש" (בהקשר שונה מדבריו הנדונים כאן, כמובן). אי"ה אעיין בסה"י שנית למצוא קטעים דומים.

[בן מיכאל]

לפו"ר כוונתו שיש גירסאות שנראות "פירוש", כלומר הוספה מאוחרת, וזה עצמו במידה מסוימת כבר "לשבשן". כלומר עצם ההבחנה שהקטע הינו הג"ה מאוחרת שבאה לפרש את התלמוד ולא מגוף התלמוד. מה שאין כן מימרא שנאמרת בשם אמורא, שזהו שינוי נוסחא גמור, שהרי ברור שאינו הוספה מאוחרת.
ואם כן אין כאן "סתמאים" ואמוראים, אלא הבחנה בין טקסט שיכול להיחשד בגלל מראהו ותוכנו כהגה"ה מאוחרת (תופעה שאין ספק שהיא קיימת), לבין טקסט שניתן רק לקבוע שהיא גירסא מוטעית. שזה דבר חמור יותר.
מה שאין כן הנוסח המקורי של התלמוד, כפי שיצא מפי עורכיו הקדושים והקדומים, שלא מצינו בו חילוק בין אמורא ששמו מפורש או עורך סתמאי.

בעיני פשוט כדבריך.

[בן מיכאל]

כבר קדמו לריינר, פרו' שמא פרידמן ופרופ' רש"ז הבלין ואולי גם פרופ' הרב שפיגל שליט"א. כך שריינר אינו מושא ההשגה כאן.

ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.

נשמח לדעת על מה יצא הקצף (עדיין לא קראתי את הספר).

[תורת המן]

ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.

אני עדיין באמצע, ואולי לא הגעתי עד שם, אך מה שראיתי הוא רק דרכי החוקרים כסיל למו, לחפש אחר האינטרסים העומד אחר כל פסק, ושכל כוונתו בפסקיו היתה למטרה זו או אחרת, אשר בוודאי כגבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיהם מדרכינו, ועפ"ל.
אך דברי נבלה לא ראיתי.

[איש_ספר]

מטרת הרשימה שהבאתי לעיל הייתה לבאר שמכיוון שבדרך כלל המילה "פירוש" מציינת תוספות מאוחרות בתוך הגמ', מסתבר שגם ר"ת מתכוון כאן למשמעות זו.

לדעתי התמיהה "שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש" איננה קושיא אלימתא. לא אופייני לר"ת לכתוב נוסח שיש בו סנגוריה על המגיה, כגון "ואף שלדעתי נראה כי גירסא זו ששיבשת אינה מן הגמ' אלא פירוש, מ"מ לא טוב עשית בהגיהך אותה" וכיו"ב. היינו מצפים יותר לשמוע טענה כזו מפי המגיה עצמו המתגונן מפני ר"ת (ר"מ ממילואן, היראים וכדו'), וייתכן שדבריו לא נשתמרו.

לפי זכרוני קיים בסה"י לפחות מקום אחד בו ר"ת אומר על נוסח כלשהו שאינו מן הגמ' אלא תוספת מתקופת הגאונים. גם במקום אליו ציין הרב א"ס מפי אביו שליט"א נראית תופעה כזו: ר"ת טוען שקטע מהגמ' אינו מקורי אלא מועתק מהלכות גדולות. כלומר, הוא טוען שזו "גרסא הנראית פירוש" (בהקשר שונה מדבריו הנדונים כאן, כמובן). אי"ה אעיין בסה"י שנית למצוא קטעים דומים.

בדוגמא שהבאתי ר"ת אכן אומר על נוסח שאינו מן הגמרא, אבל מה שמתבקש לאור הצעתך, זו הגנה של ר"ת כנגד הגהה של פלוני, המתייחסת לקטע שהוא עשוי להיות תוספת פרשנית שהוטמעה בגמ'. מה שכתבת בתחילת ההודעה, אכן דברי טעם.

---

אגב גם ריינר בספרו עמ' 217 בענין המלים 'במשהו כרב' שר"ת טען שהן תוספת, כותב: בעת שראה ר"ת את ההלכה כבלתי אפשרית ידע לחפש את מוזרותה בטעות שאינה אלא 'גרסות הנראין פירוש' כהגדרתו. הרי שהוא מפרש את האמור בהקדמה כהצעתו של אבי שבתחילת האשכול, אבל בעמ' 201 שכח שכך פירש והרחיב את ההגדרה ל'לשונות הפירוש שהן חלק מן התלמוד להבדיל מגופן של המימרות'.

----

[איש_ספר]

ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.

אני עדיין באמצע, ואולי לא הגעתי עד שם, אך מה שראיתי הוא רק דרכי החוקרים כסיל למו, לחפש אחר האינטרסים העומד אחר כל פסק, ושכל כוונתו בפסקיו היתה למטרה זו או אחרת, אשר בוודאי כגבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיהם מדרכינו, ועפ"ל.
אך דברי נבלה לא ראיתי.

הקורא בספר זה וכיו"ב, מובן שאינו מצפה למצוא שם את סגנונו של רמ"מ שולזינגר למשל, אבל דברי מתייחסים לסגנון, שגם אורבך למשל לא היה נכשל בו.
כגון לכתוב על ר"ת, שבמסגרת פולמוסו עם רבינו משולם, הוא מעלה טיעונים שהוא כלל אינו מאמין בהם, והוא עושה בהם שימוש רק על מנת להכניע את בר פלוגתתו. או כלשונו של ריינר 'מיטב הפולמוס כזבו'. היה ראוי שאתרגם את הדברים ומשמעותם בשפה צחה יותר, אבל גם המסך לא סובל הכל.

[חיים שאול]

לפי זכרוני קיים בסה"י לפחות מקום אחד בו ר"ת אומר על נוסח כלשהו שאינו מן הגמ' אלא תוספת מתקופת הגאונים. גם במקום אליו ציין הרב א"ס מפי אביו שליט"א נראית תופעה כזו: ר"ת טוען שקטע מהגמ' אינו מקורי אלא מועתק מהלכות גדולות. כלומר, הוא טוען שזו "גרסא הנראית פירוש" (בהקשר שונה מדבריו הנדונים כאן, כמובן). אי"ה אעיין בסה"י שנית למצוא קטעים דומים.

יש כה"ג כו"כ פעמים בראשונים ובפרט בתחילת ב"מ

[עכ''פ]

(ערש"ק אצלי)

ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.

ד. להצעתו של גנזאי, ר"ת מבחין בין שליחת יד להגיה דברי הגמרא עצמה (וגמרא כוללת הכל) לבין הגהת פסקאות מסוימות ואע"פ שיש מקום לחשוד/לשער שהם תוספת מאוחרת, מ"מ גם אותם ר"ת מבקש לשמור מן המגיהים. מכל ההצעות דלעיל זו ההצעה היותר הולמת את לשונו של ר"ת וכפי שהעיר סג"נ, 'גרסאות הנראין פירוש' היינו שיש למקום לטעון שהם פירוש ועכ"ז אין להגיהן. החסרון בהצעה זו כמו בקודמתה, שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש.

שימו לב, שהמילה גרס[א]ות בדברי ר"ת, משתנה מהצעה להצעה. אם משמעותה, במובן של הגהות, או משמעותה קטעי גמרא מסוימים.

קשה עלי הצעה ג', הרי אם טענת ר"ת על המגיהים שמחליטים על פסקאות מסוימות שהן הוספות, בעוד שלדעתו אינם, נמצא שזה הרבה יותר חמור מלהגיה סתם! הרי מוחקים פסקאות שלמות!
אמנם להצעה ד' א"ש, כי גם ר"ת מודה שהם הוספות, ובכך זה פחות חמור להגיהם.
(גם הצעה ב' לא נ"ל דמלשון ר"ת משמע ששניהם דבר אחד דהיינו להגיה ולשנות, ולהצעה זו הראשון הוא דוקא הוספה והשני הגהה, והלשון סתום)

[עדיאל ברויאר]

(ערש"ק אצלי)

ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.

ד. להצעתו של גנזאי, ר"ת מבחין בין שליחת יד להגיה דברי הגמרא עצמה (וגמרא כוללת הכל) לבין הגהת פסקאות מסוימות ואע"פ שיש מקום לחשוד/לשער שהם תוספת מאוחרת, מ"מ גם אותם ר"ת מבקש לשמור מן המגיהים. מכל ההצעות דלעיל זו ההצעה היותר הולמת את לשונו של ר"ת וכפי שהעיר סג"נ, 'גרסאות הנראין פירוש' היינו שיש למקום לטעון שהם פירוש ועכ"ז אין להגיהן. החסרון בהצעה זו כמו בקודמתה, שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש.

שימו לב, שהמילה גרס[א]ות בדברי ר"ת, משתנה מהצעה להצעה. אם משמעותה, במובן של הגהות, או משמעותה קטעי גמרא מסוימים.

קשה עלי הצעה ג', הרי אם טענת ר"ת על המגיהים שמחליטים על פסקאות מסוימות שהן הוספות, בעוד שלדעתו אינם, נמצא שזה הרבה יותר חמור מלהגיה סתם! הרי מוחקים פסקאות שלמות!
אמנם להצעה ד' א"ש, כי גם ר"ת מודה שהם הוספות, ובכך זה פחות חמור להגיהם.
(גם הצעה ב' לא נ"ל דמלשון ר"ת משמע ששניהם דבר אחד דהיינו להגיה ולשנות, ולהצעה זו הראשון הוא דוקא הוספה והשני הגהה, והלשון סתום)

כשהם חושבים שאלו הוספות יש מקום להבין את המעשה, לשיטתם. משא"כ בדברי התנאים והאמוראים.

[עכ''פ]

כשהם חושבים שאלו הוספות יש מקום להבין את המעשה, לשיטתם. משא"כ בדברי התנאים והאמוראים.

גם המגיהים לשיטתם יש להבין, כי כמו שכתוב בספרים קשה מאיזה קושיא...

[עדיאל ברויאר]

כשהם חושבים שאלו הוספות יש מקום להבין את המעשה, לשיטתם. משא"כ בדברי התנאים והאמוראים.

גם המגיהים לשיטתם יש להבין, כי כמו שכתוב בספרים קשה מאיזה קושיא...

נו באמת

[גנזאי]

הבטחתי במעלה האשכול שאעיין בספר הישר על הנושא הנדון כאן, והנני מקיים דבריי. נראה לי ששני מראי-המקומות המצורפים להלן פותרים בס"ד כמעט בבירור את השאלה שהעלה הרב איש ספר, והרי לפנינו דברי ר"ת (הציונים לסה"י חלק החידושים):

סימן ל"ה: "הא 'ואין לי אלא צרותיהן צרות צרותיהן' וכו' – שיבוש הוא, ובתורת כוהנים הוגהה וברוב ספרים כמו כן. ופירוש משובש היה, כדי לפרש מנא הני מילי אכולה [מילתא ד]מתני'... אלא ודאי לא גרסי', ופירוש משובש הוא."

סימן שי"ט [סי' זה נכפל בסי' תק"א בנו"א קצת]: "נר' בעיני דלא גרסי' 'ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף', אלא ה"ג: 'קלעים חמש עשרה אמה', ולא יותר... ופירוש הוא בספר [בסי' תק"א: בספרים] האי 'ואומר ואל הכתף'. ... ומה שבספרים בלשון קושיא ותירוץ 'והא כי כתב בגובהה כתיב' פי' משובש היה, ולפי מה דכתבו בספרים 'וקומה חמש אמות' ולא כתבו 'ברוחב חמש אמות' טעו והגיהו".

כלומר: ר"ת מכנה בשם "פירוש" תוספות שנשתרבבו לתוך הגמ' בדורות המאוחרים. והוא מבדיל בין "פירוש" סתם ל"פירוש משובש": "פירוש" שלדעתו אינו נכון, "פירוש משובש", הוא גוזר להשמיטו מהגמ' ושלא להתייחס לדבריו.

מכך יובן כי דבריו בהקדמתו מתייחסים לאלו המגיהים תוספות אלו, ומשבשים את ה"תוספות הנראים פירוש".

[גנזאי]

אלא שעדיין ליבי מהסס בדבר, ולאחר מחשבה נוספת נראה לי שאין זה הפירוש הנכון בדברי ר"ת. שהרי ר"ת בעצמו מגיה הספרים עשרות פעמים בסה"י, ואעפ"כ בולט מאוד שלעולם הוא אינו מצדיק הגהה שלו בטענה שהיא רק ברובד ה'פירוש' (דמבואר כאן שהגהה כזו קילא יותר בעיניו, וא"כ היה מצופה שישתמש בטענה זו); הוא אכן היה מודע לתופעה זו ופעמים שהוא באמת מגדיר דברים מסויימים כ'פירוש', כמו שהבאתי, אבל לעולם אינו מגיה ברובד ה'פירוש', אלא או מוחקו כולו או מותירו לגמרי. קושיא זו כבר שאל הרב א"ס לעיל, ולדעתי היא קשה ביתר שאת על הגהותיו של ר"ת עצמו בסה"י.

לכן נראה לי כעת לפרש את כוונתו כפי שכתב הרב א"ס בראש האשכול מפי אביו. לפי האמור לעיל יש לפרש כי ר"ת מוחה מפני עצם התופעה של הוספת "פירוש" בתוך הגמ' ושיבושה בצורה זו, שכן פעמים רבות הפירוש הוא פירוש מוטעה: "ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם", ולא די למגיהי הספרים בכך שהם מוסיפים לגמ' מדילהון גירסאות הנראות כלפי חוץ כ"פירוש" אך בעצם אינם אלא "שיבוש" של כוונת הגמ', "כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן" הם מגיהים, ומסלפים את נוסחאותיהן של הגרסאות הקיימות! שיבושים מן הסוג השני חמורים הרבה יותר, כפי שביאר הרב א"ס, הן מפני שהגהת הטקסט שלפנינו חמורה יותר מהוספת פירוש בעלמא, והן מפני שקשה הרבה יותר לזהות שינוי מילה מאשר משפט חדש שנשתל בתוך הגמ'.

ואכן פירוש זה פותר את השאלה היטב, שהרי לאורך כל הספר ר"ת אכן מתמודד עם תופעה זו במקומות רבים, והוא מהלך בעקבות מוסיפי ה"פירושים" ומסקל את השגיאות שהסבו לגמ' בהצהירו עליהם כ"פירוש משובש". הוא מכריע בלא היסוס כי דברים מסויימים הם שיבוש, וכתבום תלמידים טועים, פרשנים שבשנים, או לומדים שכתבום לפי ספרים אחרים (כבה"ג ותוספתא וכדו'). מדרכו זו למדים אנו כי טענה שמשפט מסויים הוא "פירוש" ולכן ראוי להסירו היא טענה רבתי בעיניו, והוא משתמש בה רבות - ומסיבה זו אף הביא ד"ז בהקדמת ספרו, כדי להסביר שידי "פרשנים שבשנים" חלו בגמ' וכשהוא מסיר את תוספותיהם הוא עושה מלאכה כשרה וגדולה!

ולפי"ז הדמיון בין הצירופים "הנראין פירוש לשבשן" ו"פרשנים שבשנים" שעמד עליו הגר"ד דבליצקי אינו מקרי, ואכן אותם "פרשנים שבשנים" הם שכתבו את "הגרסות הנראין פירוש לשבשן".

ולסיכום: ר"ת אכן מתכוון בדבריו לתופעת ה"פירוש" המתוארת בדברי גאונים וראשונים, "פירוש" שנוסף בתקופות קדומות ומאוחרות כאחד לאחר חתימת הגמ', ומוחה נגדה בחריפות, שכן כפי שהוא עתיד להראות בגוף הספר, פעמים רבות מוסיפי הפירוש לא הועילו אלא רק שיבשו את דברי הגמ' כתוצאה מקוצר דעתם.

[עכ''פ]

למעשה הלשון "לשבשם" משמע לשבש את הגרסות הנראין פירוש. מאידך אכן פי' זה הולם דרכו של ר"ת בספרו.
אולי יש להגיה לשבש- ר"ל לשבש נוסח התלמוד ע"י גרסות הנראין פירוש (שהם כמובן הוספות), ולא די להם בזה אלא גם בד' התו"א משבשין (וכמובן זה בשאר הגהות).
ואולי י"ל כן גם לנוסח שלפנינו.

[איש_ספר]

הבטחתי במעלה האשכול שאעיין בספר הישר על הנושא הנדון כאן, והנני מקיים דבריי. נראה לי ששני מראי-המקומות המצורפים להלן פותרים בס"ד כמעט בבירור את השאלה שהעלה הרב איש ספר, והרי לפנינו דברי ר"ת (הציונים לסה"י חלק החידושים):

סימן ל"ה: "הא 'ואין לי אלא צרותיהן צרות צרותיהן' וכו' – שיבוש הוא, ובתורת כוהנים הוגהה וברוב ספרים כמו כן. ופירוש משובש היה, כדי לפרש מנא הני מילי אכולה [מילתא ד]מתני'... אלא ודאי לא גרסי', ופירוש משובש הוא."

סימן שי"ט [סי' זה נכפל בסי' תק"א בנו"א קצת]: "נר' בעיני דלא גרסי' 'ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף', אלא ה"ג: 'קלעים חמש עשרה אמה', ולא יותר... ופירוש הוא בספר [בסי' תק"א: בספרים] האי 'ואומר ואל הכתף'. ... ומה שבספרים בלשון קושיא ותירוץ 'והא כי כתב בגובהה כתיב' פי' משובש היה, ולפי מה דכתבו בספרים 'וקומה חמש אמות' ולא כתבו 'ברוחב חמש אמות' טעו והגיהו".

כלומר: ר"ת מכנה בשם "פירוש" תוספות שנשתרבבו לתוך הגמ' בדורות המאוחרים. והוא מבדיל בין "פירוש" סתם ל"פירוש משובש": "פירוש" שלדעתו אינו נכון, "פירוש משובש", הוא גוזר להשמיטו מהגמ' ושלא להתייחס לדבריו.

מכך יובן כי דבריו בהקדמתו מתייחסים לאלו המגיהים תוספות אלו, ומשבשים את ה"תוספות הנראים פירוש".

אלא שעדיין ליבי מהסס בדבר, ולאחר מחשבה נוספת נראה לי שאין זה הפירוש הנכון בדברי ר"ת. שהרי ר"ת בעצמו מגיה הספרים עשרות פעמים בסה"י, ואעפ"כ בולט מאוד שלעולם הוא אינו מצדיק הגהה שלו בטענה שהיא רק ברובד ה'פירוש' (דמבואר כאן שהגהה כזו קילא יותר בעיניו, וא"כ היה מצופה שישתמש בטענה זו); הוא אכן היה מודע לתופעה זו ופעמים שהוא באמת מגדיר דברים מסויימים כ'פירוש', כמו שהבאתי, אבל לעולם אינו מגיה ברובד ה'פירוש', אלא או מוחקו כולו או מותירו לגמרי. קושיא זו כבר שאל הרב א"ס לעיל, ולדעתי היא קשה ביתר שאת על הגהותיו של ר"ת עצמו בסה"י.

לכן נראה לי כעת לפרש את כוונתו כפי שכתב הרב א"ס בראש האשכול מפי אביו. לפי האמור לעיל יש לפרש כי ר"ת מוחה מפני עצם התופעה של הוספת "פירוש" בתוך הגמ' ושיבושה בצורה זו, שכן פעמים רבות הפירוש הוא פירוש מוטעה: "ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם", ולא די למגיהי הספרים בכך שהם מוסיפים לגמ' מדילהון גירסאות הנראות כלפי חוץ כ"פירוש" אך בעצם אינם אלא "שיבוש" של כוונת הגמ', "כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן" הם מגיהים, ומסלפים את נוסחאותיהן של הגרסאות הקיימות! שיבושים מן הסוג השני חמורים הרבה יותר, כפי שביאר הרב א"ס, הן מפני שהגהת הטקסט שלפנינו חמורה יותר מהוספת פירוש בעלמא, והן מפני שקשה הרבה יותר לזהות שינוי מילה מאשר משפט חדש שנשתל בתוך הגמ'.

ואכן פירוש זה פותר את השאלה היטב, שהרי לאורך כל הספר ר"ת אכן מתמודד עם תופעה זו במקומות רבים, והוא מהלך בעקבות מוסיפי ה"פירושים" ומסקל את השגיאות שהסבו לגמ' בהצהירו עליהם כ"פירוש משובש". הוא מכריע בלא היסוס כי דברים מסויימים הם שיבוש, וכתבום תלמידים טועים, פרשנים שבשנים, או לומדים שכתבום לפי ספרים אחרים (כבה"ג ותוספתא וכדו'). מדרכו זו למדים אנו כי טענה שמשפט מסויים הוא "פירוש" ולכן ראוי להסירו היא טענה רבתי בעיניו, והוא משתמש בה רבות - ומסיבה זו אף הביא ד"ז בהקדמת ספרו, כדי להסביר שידי "פרשנים שבשנים" חלו בגמ' וכשהוא מסיר את תוספותיהם הוא עושה מלאכה כשרה וגדולה!

ולפי"ז הדמיון בין הצירופים "הנראין פירוש לשבשן" ו"פרשנים שבשנים" שעמד עליו הגר"ד דבליצקי אינו מקרי, ואכן אותם "פרשנים שבשנים" הם שכתבו את "הגרסות הנראין פירוש לשבשן".

ולסיכום: ר"ת אכן מתכוון בדבריו לתופעת ה"פירוש" המתוארת בדברי גאונים וראשונים, "פירוש" שנוסף בתקופות קדומות ומאוחרות כאחד לאחר חתימת הגמ', ומוחה נגדה בחריפות, שכן כפי שהוא עתיד להראות בגוף הספר, פעמים רבות מוסיפי הפירוש לא הועילו אלא רק שיבשו את דברי הגמ' כתוצאה מקוצר דעתם.

יש"כ גדול על הדברים היסודיים והנכוחים!