ולקחתם לכם ביום הראשון - ראשון לחשבון עוונות

[גדליה]

מה המשמעות שרק מסוכות מתחיל ''חשבון'' העוונות?
ועד אז???

[רחמים]

פשוט בין כיפור לסוכות כולם עסוקים....

ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנא

אמר רבי כתיב כי עמך הסליחה למען תורא הסליחה מופקדת אצלך מר"ה, וכל כך למה, למען תורא ליתן אימתך על הבריות מיוהכ"פ עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו וביום טוב הראשון של חג הם נוטלין לולביהן ואתרוגיהן בידיהן, ומקלסין להקב"ה, והקב"ה אומר להן כבר מחלתי לכם על מה שעבר מכאן ואילך חשבו עונותיכם [לפניכם]. לפיכך אמר ביום הראשון ראשון לחשבון עונות מיום הראשון של מועד ואילך.

[אחד הלומדים]

ידוע בשם הרש"מ דיסקין זצ"ל ע"פ הגר"א שבכל עבירה יש "דין" על העבירה עצמה ו"חשבון" על הזמן שעשה בו את העבירה והיה יכול לעשות בו מצוה.
וכיון שכולם עסוקים לכן לא יתבעו אלא על גוף העבירה אבל לא על ה"חשבון" וזהו ראשון לחשבון עוונות...

[גאולה בקרוב]

עסקו במאמר זה כבר הראשונים וביחוד השל"ה הקדוש, וכבר מובא אצל אביו בעמק ברכה,
[וראה בתחילת חוברת "מדובקים ביראתך", מובאת כאן בבית מדרש, עמ' 11-12 ו-26]

[ארזי ביתר]

ישנו ווארט יפה מאוד מהבארדיטשובער זי"ע, בענין זה.

ידוע, שכשאדם שב בתשובה מיראה, זדונות נעשין לו כשגגות, אך כששב מאהבה, זדונות נעשין לו כזכויות. בחציו הראשון של ירח האיתנים, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, התשובה היא מיראה, כך שכל זדונותינו נעשין כשגגות. אך, בסוכות התשובה היא תשובה מאהבה, וזדונותינו נעשין כזכויות.

יום הראשון של סוכות, הוא ראשון לחשבון עוונותינו של השנה שעברה, בכדי שיהפכו לזכויות...

אדמו"ר הזקן מסאדיגורה, ביאר על משקל זה, מדוע מסככים את הסוכה ב"פסולת" גורן ויקב.

[אליהו חיים]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו [ואולי יש בזה דרגות שונות אך צריך ביאור וגדר ברור לחלק בין הדבקים].
אולי יש להלומדים דרך ליישב הערה זו

[בקרו טלה]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו

[אוהב עמו]

שמעתי פעם מרבי יגאל רוזן שהטענה שכולם עסוקים תעזור רק לעבירות בידיים אבל אפשר לעבור עבירה במתעסק, וזה תלוי בנידון (עי' שו"ת רעק"א סי' ח') אם מתעסק הוא פטור מקרבן או אינו מעשה עבירה

ובקובץ מלכים ה עמוד שעט, https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=143171 הובאו שינויי לשון המדרש ודן שם האם ביום ראשון של סוכות יש מחילת עוונות או שעד אז לא עושים עבירות.

[אליהו חיים]

שמעתי פעם מרבי יגאל רוזן שהטענה שכולם עסוקים תעזור רק לעבירות בידיים אבל אפשר לעבור עבירה במתעסק, וזה תלוי בנידון (עי' שו"ת רעק"א סי' ח') אם מתעסק הוא פטור מקרבן או אינו מעשה עבירה
.

נכונים הדברים וראויים למי שאומרם אבל לא יתיישב בזה שאלתי דהרי שם בקרבן מיירי ובזה בוודאי יש פטור מתעסק.

[אליהו חיים]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו

עדות בישראל

לא מצאתי מקומו בתוך הספר, אולי תציין דף או סימן.

[עזריאל ברגר]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו [ואולי יש בזה דרגות שונות אך צריך ביאור וגדר ברור לחלק בין הדבקים].
אולי יש להלומדים דרך ליישב הערה זו

וכי לא שייך לאכול ספק-חלב בשוגג בד' ימים אלו?!

[בן סופרים]

יעוין בביאור הגר"א דביאר ראשון לחשבון עוונות משום דממשיך כפרת יוהכ"פ בימים אלו, וצ"ב אם א"ש עם המדרש דעסוקים במצוות, עכ"פ לדבריו מיושב הקושיא מבבא בן בוטא דשמא כפרה זו אינה פוטרת את בית הספק. ועוד יש ליישב דיש הרבה שנים ששבת בניתיים והרי אז אינם עסוקים במצוות, [ולהגר"א מיושב] והרי רוב חטאות באים על איסור שבת ועריות.

[אליהו חיים]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו [ואולי יש בזה דרגות שונות אך צריך ביאור וגדר ברור לחלק בין הדבקים].
אולי יש להלומדים דרך ליישב הערה זו

וכי לא שייך לאכול ספק-חלב בשוגג בד' ימים אלו?!

ודאי למי שמזדמן לו ספק חלב לפניו שייך וזה אף מיד במוצאי יוה"כ שייך, אמנם לבית הספק של ה'נרווען' [הביטוי רק להמחשה ולא באמת ח"ו לזלזל במדרגתו] והספק ספיקות של בבא בן בוטא שמחמת כן הקריב כל יום כדי שיהא איזה בית הספק היה נראה דכמו דביום ראשון אחרי יוה"כ לא נחשב עדיין בית הספק, כן הוא בשאר הג' ימים לפי מדרש הזה [וטעם הזה שבמדרש],
אך יתכן כמו שכתבתם (וגם אני רמזתי תיכף בסוגריים בעיקר הדברים) דיש בזה דרגות שונות, וכוונתי ע"ד שכתבתם דכבר נחשב כניסה לבית הספק לפי מדרגתו כל השנה לחשוש לכל ספק ספיקא ולחייב אשם תלוי מחמת כן!

[ביקורת תהיה]

נראה דכמו דביום ראשון אחרי יוה"כ לא נחשב עדיין בית הספק, כן הוא בשאר הג' ימים לפי המדרש הזה.

הרי לך לשון רש"י פרק ספק אכל:

הַמְתֵּן עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵית הַסָּפֵק. כְּלוֹמַר, הַמְתֵּן עַד לְמָחָר, שֶׁיֵּשׁ מִקְצָת סָפֵק שֶׁמָּא חָטָאתָ הַיּוֹם; אֲבָל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין לָחשׁ בְּכָךְ, דְּהָא כִּפֵּר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל סְפֵקוֹ, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק בָּתְרָא: חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים - פְּטוּרִין.

[אליהו חיים]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו

ייש"כ שהוספתם האי שתא דברי ה'עדות בישראל'.
אך לא הבנתי דבריו דהקשה שם קו' זו דאם אינו עושה עבירות בימים אלו למה בבה בן בוטא מתנדב אשם תלוי בימים בין יוה"כ לסוכות, והקשה עוד דאם חוטא גם בימים אלו א"כ למה אינו מפריש למחרת יוה"כ שמא חטא במוצאי יוה"כ, וכתב דלפי הקדושת לוי דכתב דביוה"כ הזדונות נעשות כשגגות דנעשה בינתיים תשובה מיראה אבל בסוכות נעשה למפרע תשובה מאהבה ניחא.
ואיני מבין אם כוונתו דהוא ממשיך בימים בינתיים להיות בתהליך של תשובה למה מביא אשם תלוי בימים אלו, ואם נפסק התהליך לימים אלו ושוב חוטא איך ממשיך בסוכות להיות תשובה מאהבה, ועוד למה אינו מביא גם מחרת יוה"כ, ודבריו לכ' מרפסין איגרי.
שוב הבנתי דלומד הקדושת לוי פי' אחר ב'ראשון לחשבון עוונות' דלא כמהרי"ל (וכן בבהגר"א סי' תרכ"ד) [וגם דלא כהילקוט שמעוני שהובא באשכול זה וצ"ע] אלא דבסוכות פותחים שוב החשבון של העבירות שעשה עליהם תשובה ביוה"כ בכדי לחשבם לתשובה מאהבה. אך נמצא דלפי הבנת ה'עדות בישראל' היינו אף אם חטא בינתיים בחטאים המחייבים כפרה, וגם עדיין לא מיושב השאלה האחרת למה אינו מביא גם מחרת יוה"כ.

[תבונה1]

בקובץ תורה ודעת ה' [תש"ע תשע"א] נדפס מאמר מאוד יפה בעניין זה מאת הגאון ר' יוסף הירשמן שליט"א
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=601559

[נחומצ'ה]

שמעתי פירוש קצר וקליט מר' דניאל אלתר שליט"א,
זה היום הראשון 'לחשוב' על עוונות. בד' ימים אין זמן איך 'לחשוב' על עבירות.

[ואולי זה תואם לענין תעניות בה"ב, שהוא על ה'שמחה' היתירה בחוה"מ].

זכורני, שב'שם משמואל' מבאר כדרכו, והוא נוקב עד לחדרי הנפש.
שאם אדם 'נופל' בחטא בד' ימים אלו, זה כעין שוגג [עוונות - זה מזיד]
ו'שוגג' גרוע יותר במובן הפנימי ממזיד. כי שוגג הנפש נמשכת באוטומט לחטא
וזה מראה עד כמה הנפש 'שקועה' ב.. ה' יצילנו

[באמונתו]

ידוע עיקר הטעם בזה שיום א' של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות מפני שכלל ישראל עסוקים בימים אלו במצוות ואין להם פנאי לעשות עבירות וכדכתב הטור סי' תקפ"א, ובמהרי"ל הל' סוכות בשם האורחות חיים דלכן לא אומרים תחנון בימים אלו.
אך נתעורר אצלי הערה דלפו"ר נראה שזה סותר למשנה כריתות כ"ה א' דבכל יום בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד דאומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק, ולמה לא אומרים לו להמתין עד סוכות מפני שחזקה שאינו עושה עבירות בימים אלו...

פלא שלא שם איש על לב, כי "הראשון לחשבון עוונות" כפי המקור במדרש, שיטה חדשה היא, שאין העוונות של ישראל נמחלים ביוה"כ לגמרי כלל, כי אם בסוכות דווקא!

אכן העניין נמצא מפורש במדרשים רבים, והיא מחלוקת ר' לוי ור' אחא. אעתיק כאן חלק מן המדרשים בזה;

ויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל': ביום הראשון, זה יום חמשה עשר ואתה אומר ביום הראשון,
ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמ' משל למדינה שחייבת לייפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך י' מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסיא שלהם. בתוך ה' מילין יצאו בינוניי המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו, והתיר להם הכל. אמ' להון מלכא מה דאזל אזל, מן הכא נחל חושבנא.
1. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן,
2. ומראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להן שליש מעונותיהן,
3. וביום הכיפורים כולם מתענין, אנשים ונשים וטף, והקב"ה אומר להם לישראל מה דאזל אזל, מן הכא ולהלא נחל חושבנא.

אמ' ר' אחא;
כי עמך הסליחה, מראש השנה הסליחה ממתנת לך. כל כך למה, למען תורא, בשביל ליתן אימתך על בריותך.
ומיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו,
וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידם ומקלסין לשמו של הקדוש ברוך הוא, והקב"ה אומר להם מה דאזל אזל, מן הכא נחל חושבנא. לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון.

פסיקתא דרב כהנא פיסקא כ"ז – ולקחתם: ביום הראשון. יום חמשה עשר ואת או' ביום הראשון,
ר' מני דשאב ור' יהוש' דסכנין בשם ר' לוי למדינה שהיתה מחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מיל יצאו גדולי מדינה וקילסו אותו והתיר המלך שליש מדימוסייא שלהם. בתוך חמשה מיל יצאו פטירכולי מדינה וקילסו אותו והתיר להם המלך שליש מדמוסייא שלהם. וכיון שנכנס המלך למדינה יצאו כל בני המדינה וקילסו אותו, א' להם מלכא מה דאזל אזל, מיכא ולהלן חושבנא.
1. כך באין ישר' בראש השנה ועושין תשובה והק' מתיר להם שליש עוונותיהם.
2. באין בעשרת ימי תשובה ומתענים הכשירים והק' מתיר להם רוב עונותיה'.
3. וכיון שבא יום הכיפורים כל ישראל מתענין והק' /והקב"ה/ סלח על כל עוונותיהם.

א"ר אחא, כת' כי עמך הסליחה,
1. הסליחה מופקדת אצלך מראש [השנה]. וכל כך למה, למען תיורא, בשביל ליתן אימתך על כל ביריותיך.
2. מיום הכיפורים ועד החג כל ישר' עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו,
3. ביום טוב הראשון של חג הן נוטלין לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להק', והק' או' להם כבר מחלתי לכם על מה שעבר, מיכן ואילך חשבו עונותיכם.
לפיכך א' ביום הראשון, מאי ביום הראשון, ראשון למעשה לחשב עונות, מיום הראשון של מועד.

מדרש תנחומא פרשת אמור סימן ל': ביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גדול, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד שהן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאין לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה /אתם/ מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחתי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא,

המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקדוש ברוך הוא, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקדוש ברוך הוא עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה, והוא מתרצה להם, ומוחל להם, אמר להם, הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות].

[נחומצ'ה]

בהקשר למה שהבאתי לעיל בשם ה'שם משמואל', הבהרה קטנה.

בתורות המובאים על חג הסוכות, האימרות יותר בטעם 'חסד' ופחות נוקבות.
מה שהוא מביא [עמ' קמא] זה ליישב קושיית השל"ה "וכי ח"ו הותרה הרצועה בימים אלו"
ומבאר כדרכו, שכל עבירה גוררת עבירה. וא"כ העבירה הראשונית היינו שנעשתה ברצון היא גוררת עוד.
ואחר שנמחלו ביום הכיפורים עוונות אלו [אחר עשיית תשובה..], בד' ימים שאח"כ אין עבירות 'ראשוניות' מפני טירדת בנ"י
ומה שכן 'נופלים' בד' ימים אלו, זה העבירות ש'נגררו' מהעבירות שנמחלו ביו"כ.

ואני הקטן זכרתי מספרו, שמביא הרבה על חטאי השוגג, שגרועים המה מבחינה פנימית, כי הם ח"ו מושרשים בנפש.
[וזה סיבת הקרבן לכפרה]. וקישרתי ע"פ זיכרון את הדברים.

[לעמל יולד]

ממש עכשיו שמעתי מהג"ר מיכל זילבר בדרך חידוד; שהיצר הרע אינו רוצה לגרות אותנו בין יוה"כ וסוכות שטרודים אנו במצות וניחא ליה לשטן כך "אבי נישט לערנען" (עדיפא ליה שנהיה טרודים במצות העיקר שלא לומדים")! ודפח"ח.

[אור עולם]

ממש עכשיו שמעתי מהג"ר מיכל זילבר בדרך חידוד; שהיצר הרע אינו רוצה לגרות אותנו בין יוה"כ וסוכות שטרודים אנו במצות וניחא ליה לשטן כך "אבי נישט לערנען" (עדיפא ליה שנהיה טרודים במצות העיקר שלא לומדים")! ודפח"ח.

ולהיפך מהידוע בשם מרן הרי"ז הלוי זללה"ה שלא אכפת לס"מ שנתעסק בעשי"ת בכל דברי מצווה ואפ' שנלמד ואפ' שנעשה תשובה, ובלבד שלא נתעסק בקניית ד' מינים.

[שיג ושיח]

עתה ראיתי בספר טעם לש"ד ר' אליהו בן אמוזג (ליוורנו תרכג עמ' 8) שכ' ש'ראשון' הכוונה (לשמ"ע או) יום לאחריו וע"פ דברי הזהר שבשמ"ע נגמר הדין ונשלחים הפתקים, שהטעם שכ' שכ"א עוסק בלולבו וכו', אינו טעם משביע, ומש"כ חז"ל יו"ט ראשון, לא דקדקו משום שכל ימי החג נרדפים וכולם מקראי קודש.
והדברים קשים לומר שזו כוונת המדרש.

[אברהם וינברג]

במדרשי חז"ל: תנחומא אמור סימן כב "ולקחתם לכם ביום הראשון, וכי ראשון הוא והלא ט"ו יום הוא ואת אמרת ביום הראשון? אלא ראשון הוא לחשבון עונות....מה ישראל עושין נוטלין לולביהן בי"ט ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא והקב"ה מתרצה להם ומוחל להם ואומר להם הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא 'ראש חשבון', לכך כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות"
ובפסיקתא דרב כהנא "מיום הכיפורים ועד החג כל ישר' עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו, ביום טוב הראשון של חג הן נוטלין לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להק', והק' או' להם כבר מחלתי לכם על מה שעבר, מיכן ואילך חשבו עונותיכם. לפיכך א' ביום הראשון, מאי ביום הראשון, ראשון למעשה לחשב עונות, מיום הראשון של מועד" (פיסקא כז - ולקחתם).
הרי היום הראשון ההוא מפורש בתורה שהוא הראשון משבעת ימי הסוכות ומדוע דרשו כן.
כנאמר שם בפרשת אמור פרק כג וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: ..... אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

[מיללער]

ידוע בשם הרש"מ דיסקין זצ"ל ע"פ הגר"א שבכל עבירה יש "דין" על העבירה עצמה ו"חשבון" על הזמן שעשה בו את העבירה והיה יכול לעשות בו מצוה.
וכיון שכולם עסוקים לכן לא יתבעו אלא על גוף העבירה אבל לא על ה"חשבון" וזהו ראשון לחשבון עוונות...

כמדומני שמקור האימרא הוא בשם הגאון מווילנא זצ"ל וכן הביאו המשך חכמה בשמו בסוף פרשת נצבים (ועי' בדבריו שהוסיף בדברי מוסר הנוקבים עד לחדרי בטן)

ישנו ווארט יפה מאוד מהבארדיטשובער זי"ע, בענין זה.

ידוע, שכשאדם שב בתשובה מיראה, זדונות נעשין לו כשגגות, אך כששב מאהבה, זדונות נעשין לו כזכויות. בחציו הראשון של ירח האיתנים, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, התשובה היא מיראה, כך שכל זדונותינו נעשין כשגגות. אך, בסוכות התשובה היא תשובה מאהבה, וזדונותינו נעשין כזכויות.

יום הראשון של סוכות, הוא ראשון לחשבון עוונותינו של השנה שעברה, בכדי שיהפכו לזכויות.

הווארט מובא גם בספרי מרן החתם סופר זצ"ל - ויש שרצו לומר שמקורו הוא מהרב הקדוש המגיד ממעזריטש זצוק"ל ושניהם גם מרן בעל ההפלאה זצ"ל רבו של מרן החת"ס זצ"ל, וגם הקדושת לוי שמעו מפיו ונשתרבב הדבר על שמם.

הפנים, חשבתי לצרף שני הווארטים לחטיבה אחת - ולפרש למה נקראים עשרת ימי התשובה "ימי הדין" דוקא. עפ"י דבריו הק' של הגר"א על 'דין וחשבון' דדין הוא על מה שעשה עבירה וחשבון הוא על הזמן שעבר העבירה במה שלא עשה מצוה בזמן ההוא. ולדבריו הק' בבוא עשרת ימי התשובה, וחשב עם קונהו ומתפלל מאדון הסליחות שהקב"ה הטוב וסלח ימחול ויסלח על מה שחטא ובוודאי כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ונתקבלה תפלתינו למחול לנו כל עוונתינו ומשליך במצולות ים במקום אשר לא יזכרו.

אולם זה טוב על ה'דין' שיש עלינו אם העוו פני מלכם בעזות פנים ומצח והקב"ה מוחק את העוון, אבל מה נעשה ביום 'החשבון' כשתובעים את האדם על מה שלא עשה מצוה בזמן שעשה העבירה, האיך יתכפר על זה במחיקת העבירה?

והתירוץ על זה הוא בבוא ימי חג הסוכות בה אנו זוכים לתשובה מאהבה והזדונות נעשים זכיות, נמצא שלא רק שמצאנו התיקון על 'הדין' אלא גם 'החשבון' מתוקן ע"י שיחשב לנו כאי' עשינו מצוות בזמן עשיית העבירות, ולכן נקרא חג הסוכות ראשון 'לחשבון' עוונות דייקא, ועשי"ת הם ימי 'הדין'.

[מיללער]

קבלתי שכל מה שכתבתי לעיל כבר נמצא באצרות יוסף להגר"י ענגיל (דרוש א' - בטעות צוין בגליון אברך שזה בדרוש ג') בשם חכם אחד.

[אברכון]

בעל השבט סופר זצ"ל ביאר, שהנה אמרו (יומא פו, ב) שכשאדם עושה תשובה הזדונות נעשים לו כשגגות, והוא משום שע"י התשובה הוא מראה כי לא בזדון לבו עשה זאת רק היצה"ר הסיתו והשיא את לבו ולא מדעתו, שהרי לאחר שעשה את העבירה הוא מתחרט, אלא שלא היה יכול לכבוש ולעמוד נגד היצה"ר. וכן אמרו (ברכות יז, א) "רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה".
אבל בחג הסוכות שאמרה התורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, ויש בכך כדי ליתן מוסר השכל לאדם, שלא ישכח את ה' ויהביל כל הנאות עוה"ז, ע"י שיזכור תמיד כי העוה"ז הוא רק דירת עראי, כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ותמיד יזכור על ידי כך את יום המיתה.
ולכן כשיושב בדירת עראי שהיא משברת תאות לבו, ובכל זאת הוא חוטא, אין לכך התנצלות, ונחשב לו חטאו כזדון שהוא מזיד. ולכן הוא ראשון לחשבון עוונות, כי החטאים נחשבים לו לעוונות שהוא מזיד.
ובזה הוסיף לפרש מה שאמרו (עבודה זרה ג, א) שסוכה נקראת מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס, והוא משום שמצות סוכה גורמת שירגיש שהוא נמצא בדירת ארעי, ובשעת פטירתו לא ילוו אותו לא כסף ולא זהב ויעזוב את עשרו בעוה"ז והוא ילך לעוה"ב, ואז נקל לאדם לעשות ולקיים המצוה אף שיש לו הוצאות על המצוה, ולכן אין לו במצוה זו חסרון כיס.