והא כתיב מעבירים, אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב. קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן, כי אומר אני שטעות גדול הוא, ולא גרסינן לה להא מילתא, שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין - ולא נמנה זה, והם מנויין על פי החשבון, וזו אינה קשיא, דהאי מעבירים - לאו לשון עבירה הוא, אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו), והכי קאמר להו: לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם, והאי מעבירים - לשון רבים הוא, ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי, שהרי הם היו עוברים, ולא היו מעבירים את אחרים.
מקדש מלך כתב:לפו"ר כוונתו שיש גירסאות שנראות "פירוש", כלומר הוספה מאוחרת, וזה עצמו במידה מסוימת כבר "לשבשן". כלומר עצם ההבחנה שהקטע הינו הג"ה מאוחרת שבאה לפרש את התלמוד ולא מגוף התלמוד. מה שאין כן מימרא שנאמרת בשם אמורא, שזהו שינוי נוסחא גמור, שהרי ברור שאינו הוספה מאוחרת.
גנזאי כתב:"גרסות הנראין פירוש" הן כמובן התוספות המאוחרות בגמ' (לאו דווקא ע"י אמורא סדרן אלא אף מאוחרות יותר), וכפי שהעירו נכוחה מעליי.
זה היה שמן תמיד בפי גאונים וראשונים: עי' פי' ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, תרגום ר"י קאפח (י-ם תשט"ו) עמ' 11; ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, עמ' 26; בית אהרן (מגיד), ח"ו עמ' קפ"ג; שרידי אש, ח"ד עמ' קי"ח; ועוד.
לשבש תוספות אלו ג"כ חמור בעיני ר"ת, אבל פחות מאשר שיבוש הגמ' עצמה. וקשה להוציא דברי ר"ת מפשוטם זה.
גנזאי כתב:"גרסות הנראין פירוש" הן כמובן התוספות המאוחרות בגמ' (לאו דווקא ע"י אמורא סדרן אלא אף מאוחרות יותר), וכפי שהעירו נכוחה מעליי.
זה היה שמן תמיד בפי גאונים וראשונים: עי' פי' ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, תרגום ר"י קאפח (י-ם תשט"ו) עמ' 11; ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, עמ' 26; בית אהרן (מגיד), ח"ו עמ' קפ"ג; שרידי אש, ח"ד עמ' קי"ח; ועוד.
לשבש תוספות אלו ג"כ חמור בעיני ר"ת, אבל פחות מאשר שיבוש הגמ' עצמה. וקשה להוציא דברי ר"ת מפשוטם זה.
איש_ספר כתב:ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.
איש_ספר כתב:הראני א"מ שיח' דברי ר"ת בסה"י חלק החידושים סי' תעא עמ' תרב: ומאן דגריס במילתיה דרבא בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב טועה הוא. ועל פי ההלכות גדולות כתבוהו פרשנים שבשנים.
א"א להתעלם מההקבלה ללשון ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם.
מקדש מלך כתב:לפו"ר כוונתו שיש גירסאות שנראות "פירוש", כלומר הוספה מאוחרת, וזה עצמו במידה מסוימת כבר "לשבשן". כלומר עצם ההבחנה שהקטע הינו הג"ה מאוחרת שבאה לפרש את התלמוד ולא מגוף התלמוד. מה שאין כן מימרא שנאמרת בשם אמורא, שזהו שינוי נוסחא גמור, שהרי ברור שאינו הוספה מאוחרת.
ואם כן אין כאן "סתמאים" ואמוראים, אלא הבחנה בין טקסט שיכול להיחשד בגלל מראהו ותוכנו כהגה"ה מאוחרת (תופעה שאין ספק שהיא קיימת), לבין טקסט שניתן רק לקבוע שהיא גירסא מוטעית. שזה דבר חמור יותר.
מה שאין כן הנוסח המקורי של התלמוד, כפי שיצא מפי עורכיו הקדושים והקדומים, שלא מצינו בו חילוק בין אמורא ששמו מפורש או עורך סתמאי.
איש_ספר כתב:כבר קדמו לריינר, פרו' שמא פרידמן ופרופ' רש"ז הבלין ואולי גם פרופ' הרב שפיגל שליט"א. כך שריינר אינו מושא ההשגה כאן.
ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.
איש_ספר כתב:
ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.
גנזאי כתב:מטרת הרשימה שהבאתי לעיל הייתה לבאר שמכיוון שבדרך כלל המילה "פירוש" מציינת תוספות מאוחרות בתוך הגמ', מסתבר שגם ר"ת מתכוון כאן למשמעות זו.
לדעתי התמיהה "שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש" איננה קושיא אלימתא. לא אופייני לר"ת לכתוב נוסח שיש בו סנגוריה על המגיה, כגון "ואף שלדעתי נראה כי גירסא זו ששיבשת אינה מן הגמ' אלא פירוש, מ"מ לא טוב עשית בהגיהך אותה" וכיו"ב. היינו מצפים יותר לשמוע טענה כזו מפי המגיה עצמו המתגונן מפני ר"ת (ר"מ ממילואן, היראים וכדו'), וייתכן שדבריו לא נשתמרו.
לפי זכרוני קיים בסה"י לפחות מקום אחד בו ר"ת אומר על נוסח כלשהו שאינו מן הגמ' אלא תוספת מתקופת הגאונים. גם במקום אליו ציין הרב א"ס מפי אביו שליט"א נראית תופעה כזו: ר"ת טוען שקטע מהגמ' אינו מקורי אלא מועתק מהלכות גדולות. כלומר, הוא טוען שזו "גרסא הנראית פירוש" (בהקשר שונה מדבריו הנדונים כאן, כמובן). אי"ה אעיין בסה"י שנית למצוא קטעים דומים.
תורת המן כתב:איש_ספר כתב:
ואגב אחר עיון בספרו החדש, וכיון שדבר הופעתו פורסם בפורום, אני מרגיש חובה בנפשי להודיע, כי לדעתי הספר מכיל דברי נבלה על רבינו תם, ודין קריאתו איפוא, ידוע.
אני עדיין באמצע, ואולי לא הגעתי עד שם, אך מה שראיתי הוא רק דרכי החוקרים כסיל למו, לחפש אחר האינטרסים העומד אחר כל פסק, ושכל כוונתו בפסקיו היתה למטרה זו או אחרת, אשר בוודאי כגבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיהם מדרכינו, ועפ"ל.
אך דברי נבלה לא ראיתי.
גנזאי כתב:לפי זכרוני קיים בסה"י לפחות מקום אחד בו ר"ת אומר על נוסח כלשהו שאינו מן הגמ' אלא תוספת מתקופת הגאונים. גם במקום אליו ציין הרב א"ס מפי אביו שליט"א נראית תופעה כזו: ר"ת טוען שקטע מהגמ' אינו מקורי אלא מועתק מהלכות גדולות. כלומר, הוא טוען שזו "גרסא הנראית פירוש" (בהקשר שונה מדבריו הנדונים כאן, כמובן). אי"ה אעיין בסה"י שנית למצוא קטעים דומים.
איש_ספר כתב:
ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.
ד. להצעתו של גנזאי, ר"ת מבחין בין שליחת יד להגיה דברי הגמרא עצמה (וגמרא כוללת הכל) לבין הגהת פסקאות מסוימות ואע"פ שיש מקום לחשוד/לשער שהם תוספת מאוחרת, מ"מ גם אותם ר"ת מבקש לשמור מן המגיהים. מכל ההצעות דלעיל זו ההצעה היותר הולמת את לשונו של ר"ת וכפי שהעיר סג"נ, 'גרסאות הנראין פירוש' היינו שיש למקום לטעון שהם פירוש ועכ"ז אין להגיהן. החסרון בהצעה זו כמו בקודמתה, שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש.
שימו לב, שהמילה גרס[א]ות בדברי ר"ת, משתנה מהצעה להצעה. אם משמעותה, במובן של הגהות, או משמעותה קטעי גמרא מסוימים.
עכ''פ כתב:(ערש"ק אצלי)איש_ספר כתב:
ג. להצעתו של מקדש מלך, ר"ת מבחין בין הגהה הנעשית ע"י קביעה כי הפסקה נשואת הדיון אינה מדברי הגמרא אלא הוספה מאוחרת (סבוראים ולמטה מזה) וממילא אינה מחייבת, לבין מגיהים בשיטה הידועה של שינוי הנוסח. החסרון בהצעה זו, לא מצינו שר"ת התמודד עם הגהות שכאלה. וגם לפי הצעתו, הלשון 'גרסאות הנראין פירוש' חסרה ומסורסת.
ד. להצעתו של גנזאי, ר"ת מבחין בין שליחת יד להגיה דברי הגמרא עצמה (וגמרא כוללת הכל) לבין הגהת פסקאות מסוימות ואע"פ שיש מקום לחשוד/לשער שהם תוספת מאוחרת, מ"מ גם אותם ר"ת מבקש לשמור מן המגיהים. מכל ההצעות דלעיל זו ההצעה היותר הולמת את לשונו של ר"ת וכפי שהעיר סג"נ, 'גרסאות הנראין פירוש' היינו שיש למקום לטעון שהם פירוש ועכ"ז אין להגיהן. החסרון בהצעה זו כמו בקודמתה, שאין לנו דוגמאות להתמודדות של ר"ת עם מגיהי פסקאות שנטען עליהם שהן פירוש.
שימו לב, שהמילה גרס[א]ות בדברי ר"ת, משתנה מהצעה להצעה. אם משמעותה, במובן של הגהות, או משמעותה קטעי גמרא מסוימים.
קשה עלי הצעה ג', הרי אם טענת ר"ת על המגיהים שמחליטים על פסקאות מסוימות שהן הוספות, בעוד שלדעתו אינם, נמצא שזה הרבה יותר חמור מלהגיה סתם! הרי מוחקים פסקאות שלמות!
אמנם להצעה ד' א"ש, כי גם ר"ת מודה שהם הוספות, ובכך זה פחות חמור להגיהם.
(גם הצעה ב' לא נ"ל דמלשון ר"ת משמע ששניהם דבר אחד דהיינו להגיה ולשנות, ולהצעה זו הראשון הוא דוקא הוספה והשני הגהה, והלשון סתום)
עדיאל ברויאר כתב:
כשהם חושבים שאלו הוספות יש מקום להבין את המעשה, לשיטתם. משא"כ בדברי התנאים והאמוראים.
עכ''פ כתב:עדיאל ברויאר כתב:
כשהם חושבים שאלו הוספות יש מקום להבין את המעשה, לשיטתם. משא"כ בדברי התנאים והאמוראים.
גם המגיהים לשיטתם יש להבין, כי כמו שכתוב בספרים קשה מאיזה קושיא...
גנזאי כתב:הבטחתי במעלה האשכול שאעיין בספר הישר על הנושא הנדון כאן, והנני מקיים דבריי. נראה לי ששני מראי-המקומות המצורפים להלן פותרים בס"ד כמעט בבירור את השאלה שהעלה הרב איש ספר, והרי לפנינו דברי ר"ת (הציונים לסה"י חלק החידושים):
סימן ל"ה: "הא 'ואין לי אלא צרותיהן צרות צרותיהן' וכו' – שיבוש הוא, ובתורת כוהנים הוגהה וברוב ספרים כמו כן. ופירוש משובש היה, כדי לפרש מנא הני מילי אכולה [מילתא ד]מתני'... אלא ודאי לא גרסי', ופירוש משובש הוא."
סימן שי"ט [סי' זה נכפל בסי' תק"א בנו"א קצת]: "נר' בעיני דלא גרסי' 'ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף', אלא ה"ג: 'קלעים חמש עשרה אמה', ולא יותר... ופירוש הוא בספר [בסי' תק"א: בספרים] האי 'ואומר ואל הכתף'. ... ומה שבספרים בלשון קושיא ותירוץ 'והא כי כתב בגובהה כתיב' פי' משובש היה, ולפי מה דכתבו בספרים 'וקומה חמש אמות' ולא כתבו 'ברוחב חמש אמות' טעו והגיהו".
כלומר: ר"ת מכנה בשם "פירוש" תוספות שנשתרבבו לתוך הגמ' בדורות המאוחרים. והוא מבדיל בין "פירוש" סתם ל"פירוש משובש": "פירוש" שלדעתו אינו נכון, "פירוש משובש", הוא גוזר להשמיטו מהגמ' ושלא להתייחס לדבריו.
מכך יובן כי דבריו בהקדמתו מתייחסים לאלו המגיהים תוספות אלו, ומשבשים את ה"תוספות הנראים פירוש".
אלא שעדיין ליבי מהסס בדבר, ולאחר מחשבה נוספת נראה לי שאין זה הפירוש הנכון בדברי ר"ת. שהרי ר"ת בעצמו מגיה הספרים עשרות פעמים בסה"י, ואעפ"כ בולט מאוד שלעולם הוא אינו מצדיק הגהה שלו בטענה שהיא רק ברובד ה'פירוש' (דמבואר כאן שהגהה כזו קילא יותר בעיניו, וא"כ היה מצופה שישתמש בטענה זו); הוא אכן היה מודע לתופעה זו ופעמים שהוא באמת מגדיר דברים מסויימים כ'פירוש', כמו שהבאתי, אבל לעולם אינו מגיה ברובד ה'פירוש', אלא או מוחקו כולו או מותירו לגמרי. קושיא זו כבר שאל הרב א"ס לעיל, ולדעתי היא קשה ביתר שאת על הגהותיו של ר"ת עצמו בסה"י.
לכן נראה לי כעת לפרש את כוונתו כפי שכתב הרב א"ס בראש האשכול מפי אביו. לפי האמור לעיל יש לפרש כי ר"ת מוחה מפני עצם התופעה של הוספת "פירוש" בתוך הגמ' ושיבושה בצורה זו, שכן פעמים רבות הפירוש הוא פירוש מוטעה: "ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבשם", ולא די למגיהי הספרים בכך שהם מוסיפים לגמ' מדילהון גירסאות הנראות כלפי חוץ כ"פירוש" אך בעצם אינם אלא "שיבוש" של כוונת הגמ', "כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן" הם מגיהים, ומסלפים את נוסחאותיהן של הגרסאות הקיימות! שיבושים מן הסוג השני חמורים הרבה יותר, כפי שביאר הרב א"ס, הן מפני שהגהת הטקסט שלפנינו חמורה יותר מהוספת פירוש בעלמא, והן מפני שקשה הרבה יותר לזהות שינוי מילה מאשר משפט חדש שנשתל בתוך הגמ'.
ואכן פירוש זה פותר את השאלה היטב, שהרי לאורך כל הספר ר"ת אכן מתמודד עם תופעה זו במקומות רבים, והוא מהלך בעקבות מוסיפי ה"פירושים" ומסקל את השגיאות שהסבו לגמ' בהצהירו עליהם כ"פירוש משובש". הוא מכריע בלא היסוס כי דברים מסויימים הם שיבוש, וכתבום תלמידים טועים, פרשנים שבשנים, או לומדים שכתבום לפי ספרים אחרים (כבה"ג ותוספתא וכדו'). מדרכו זו למדים אנו כי טענה שמשפט מסויים הוא "פירוש" ולכן ראוי להסירו היא טענה רבתי בעיניו, והוא משתמש בה רבות - ומסיבה זו אף הביא ד"ז בהקדמת ספרו, כדי להסביר שידי "פרשנים שבשנים" חלו בגמ' וכשהוא מסיר את תוספותיהם הוא עושה מלאכה כשרה וגדולה!
ולפי"ז הדמיון בין הצירופים "הנראין פירוש לשבשן" ו"פרשנים שבשנים" שעמד עליו הגר"ד דבליצקי אינו מקרי, ואכן אותם "פרשנים שבשנים" הם שכתבו את "הגרסות הנראין פירוש לשבשן".
ולסיכום: ר"ת אכן מתכוון בדבריו לתופעת ה"פירוש" המתוארת בדברי גאונים וראשונים, "פירוש" שנוסף בתקופות קדומות ומאוחרות כאחד לאחר חתימת הגמ', ומוחה נגדה בחריפות, שכן כפי שהוא עתיד להראות בגוף הספר, פעמים רבות מוסיפי הפירוש לא הועילו אלא רק שיבשו את דברי הגמ' כתוצאה מקוצר דעתם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: א. חיים, ישבב הסופר ו־ 329 אורחים