המקור מפורסם מהמעשה עם הדיבוק שהובא בלב אליהו, שנשאר בנפש של האדם גם לעת"ל מידותיו הרעות, וזו גופא גנותו לעת"ל.
אשמח לדעת המקור לזה בדברי רבותינו
בחפשי כותב כתב:וכעין זה הוכיח הגה"צ ר' אביגדור הכהן מיללער זצ"ל, שהאדם נשאר בעוה"ב עם ה'דעות' שרכש לעצמו בעוה"ז, והוכיח כן מהסיפור המובא בגמרא מסכת גיטין (דף נו ע"ב, נז ע"א), שהגמרא מספרת: אונקלוס העלה באוב את טיטוס, ושאל ממנו: מאן חשיב בההוא עלמא? השיב: ישראל. שוב שאל אונקלוס: מהו לאידבוקי בהו? והשיב: ... כל המיצר לישראל נעשה ראש. וכן אירע ג"כ כשהעלה את בלעם: "מאן חשיב בההוא עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאידבוקי בהו? א"ל: לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים (דברים כג ז)".
מבואר מסיפור זה, כי למרות שרשעים אלו ידעו והכירו את גודל חשיבתם של עם ישראל בעולם האמת, אמנם לא יכלו להתפרד מדעתם הנשחתה שקנו לעצמם בעוה"ז, ונאלצו לדבר סרה על עם ישראל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 131 אורחים