הב הב דהזוה"ק- בקשת פרנסה ביום כיפור

[עזריאל ברגר]

הרב "ש. ספראי" כתב כאן הודעה, ולצערי היא נמחקה מפני תקלה טכנית, ואנסה לשחזר אותה מהזיכרון:

הרבה ספרים מזהירים מפני בקשת צרכים פרטיים בראש השנה, ומביאים על כך את דברי הזהר שהשואל צרכי עצמו - ה"ה ככלב הנובח "הב הב". אך ביום-כיפור - רובא דעלמא אינם מקפידים בזה כלל.

והדברים מופלאים, שהרי דברי הזוהר נאמרו במפורש על יום כיפור.

[Chortkov]

...דברי הזהר שהשואל צרכי עצמו - ה"ה ככלב הנובח "הב הב"

איפה המקור בזוה"ק?

[לבי במערב]

תקו"ז תקון ו (כב, א).

[מחשב מסלול]

תקו"ז תקון ו (כב, א).

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם אִית מָאן דְּיִתְעַר בִּתְיוּבְתָּא לְתַבְרָא בֵּית אֲסוּרִין דִּלְהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מט ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, בַּעֲסָקִין דִּלְהוֹן, בְּאוֹרְחִין דִּלְהוֹן, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בְּבִצְעָא דְהַאי עָלְמָא, לְיַרְתָא הַאי עָלְמָא, וְלַאו אִינוּן מִסִּטְרָא דְאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות יח כא), אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אלהי"ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלְּהוּ צָוְוחִין בִּצְלוֹתִין בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי כַכְּלָבִים, הַב לָנָא מְזוֹנָא, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיֵּי, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְאִינוּן עַזֵּי נֶפֶשׁ כַּכְּלָבִים, דְּאִינוּן אוּמִין דְּעָלְמָא דְצָוְוחֵי לְגַבֵּיהּ וְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת אַנְפִּין, דְּלָא אִית מָאן דְּקָרָא לֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא, דְיַחֲזוֹר שְׁכִינְתֵּיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִיהִי מְרַחֲקָא מִנֵּיהּ, לְמֶהדַר לְגַבֵּיהּ, וְאִדַּמְיָין לִכְלָבִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קו לה) וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאִינוּן עִרֶב רַב, דְּכָל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְהוּ עָבְדִין.‏
‏
[וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם יֵשׁ מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לִשְׁבֹּר אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלָּהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, לַעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, לַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בַּבֶּצַע שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינָם מִצַּד אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אַנְשֵׁי חַיְל, יִרְאֵי אֱלֹהִי"ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלָּם צוֹעֲקִים בַּתְּפִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ כְּלָבִים, הַב לָנוּ מָזוֹן וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיִּים, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּכְלָבִים. שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁצּוֹעֲקִים כְּנֶגְדּוֹ וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין מִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיַּחֲזִיר אֶת שְׁכִינָתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, לַחֲזֹּר אֵלָיו, וְנִדְמִים לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹתָם עֵרֶב רַב, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְעַצְמָם.

[מחשב מסלול]

העירני אחי-טוב לעוד מקום בתקוני זהר חדש ספרא תנינא

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מקף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. נָטִיל תְּלָת אַבְנִין וְזָרִיק לוֹן לְגַבֵּי עֵלָּא. וְכַד זָרִיק לוֹן אִתְעֲבִידוּ אַבְנָא חֲדָא, וְאָמַר לְמָארֵי מְתִיבְתָּא, קַבִּילוּ הַאי אַבְנָא לְגַבַּיְכוּ, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא וְלֵית בָּכוּ מָאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצָּאָה לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה מָארֵי מִדְרָשׁוֹת דְּאִנּוּן חֲבֵרִין לְגַבַּיְכוּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ בְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. כְּגַוְנָא דְּגֵיהִנֹּם דְּצָוַח הַב הַב, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת הַב הַב. הַב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דֵּין. הָב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְלֵית מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא, לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא, וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ דְּאִנּוּן אֲטִימִין דְּעַיְנִין סְתִימִין דְּלִבָּא, וּבְגִין דָּא קָלָא נָפַק בְּכָל לֵילְיָא כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּסַלְקִין נִשְׁמָתִין קַמֵּהּ, וְהַהוּא קָלָא אָמַר קְרָא כְּדִכְתִיב (ישעיה מ) קוֹל אוֹמֵר קָרָא. זִיל וְאִמָּא לוֹן דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּגַוְנָא דְּדָוִד דְּאָמַר (תהלים קלב) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְאִיהוּ הֲוָה מִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא אִמָּא, דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ עִם בַּעְלָהּ. דְּהָא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאַת גְּמִילוּת חֲסָדִים. וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאַת עֲקֵדָה וְקָרְבְּנָא. וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת תּוֹרָה. וְלֵית מָאן דְּיִתְּעַר לָהּ בְּאִלֵּין מִדּוֹת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּבְגִין דָּא קָלָא אָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר. דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְדַבְּחָא בִּשְׂרָא, ואִלֵּין אִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ ואִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבְאוֹרַיְתָא, לֹא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְגַרְמַיְהוּ, וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּדֶה. וְכָל אִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בֵּהּ לִשְׁמָהּ, רוּחָא קוּדְשָׁא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים עח) וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.‏
‏
[פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגּוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן לְמַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה: קַבְּלוּ אֲלֵיכֶם אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לְרַצּוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֶצְלְכֶם, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹוְחִים בָּהּ כְּמוֹ כְלָבִים שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם צוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְיִתְּנוּ לְךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וּלְיַחֵד אוֹתָהּ עִם בַּעְלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם וּסְתוּמֵי לֵב. וּמִשּׁוּם זֶה יוֹצֵא קוֹל בְּכָל לַיְלָה, כְּשֶׁיּוֹרֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַן עֵדֶן, כְּשֶׁעוֹלוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְפָנָיו, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל אוֹמֵר פָּסוּק כַּכָּתוּב (ישעיה מ) קוֹל אֹמֵר קְרָא, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְחַבֵּר הַשְּׁכִינָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁדָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קלב) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ, עִם בַּעְלָהּ. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה
מִצַּד שֶׁל הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּמִילוּת חֲסָדִים. וּמִצַד הַגְּבוּרָה נִקְרֵאת עֲקֵדָה וְקָרְבָּן, וּמִצַּד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי נִקְרֵאת תּוֹרָה, וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר אוֹתָהּ בַּמִּדּוֹת הַלָּלוּ לְבַעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה הַקּוֹל אוֹמֵר (ישעיה מ) מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר. שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבַתּוֹרָה, לֹא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם, וּבִשְׁבִילָם נֶאֱמַר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּדֶה. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ - רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, לֹא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.]‏

[ש. ספראי]

צ"ב גם מש"כ הזוה"ק על "הכלבים" שמבקשים סליחה וכפרה.
הרי זה עצם בקשת יו"כ, לבקש סליחה וכפרה. הלא כן?

[תבא]

הרב "ש. ספראי" כתב כאן הודעה, ולצערי היא נמחקה מפני תקלה טכנית, ואנסה לשחזר אותה מהזיכרון:

הרבה ספרים מזהירים מפני בקשת צרכים פרטיים בראש השנה, ומביאים על כך את דברי הזהר שהשואל צרכי עצמו - ה"ה ככלב הנובח "הב הב". אך ביום-כיפור - רובא דעלמא אינם מקפידים בזה כלל.

והדברים מופלאים, שהרי דברי הזוהר נאמרו במפורש על יום כיפור.

בדרשת הרש"ש שהביא בפלא יועץ (ראש השנה) הביא מהזוה"ק 'כלהון צוחין בצלותין ביומא דראש השנה ויום הכיפורים ככלבין'

[ש. ספראי]

ת"ח אחד שלח לי את הדברים הבאים:
בעבר האירו את עיני שאין כזה זוהר בכלל,
בדקתי בשעתו וכפיה"נ מי שפרסם את הזוהר הוא סידור אשי ישראל (הגר"י מאלצאן) שכתב כן בפתיחה לתפילת ראש השנה יעו"ש ותראה איך שהעתיק את הזוהר וכולם באו אחריו.

וכזה קרה הרבה פעמים,
כמו שעל הרבה "אשר יצר" שתלויים בבתי כנסת וכדו' כתוב בשם "סדר היום" שמי שיגיד בכוונה אי"צ לרפואה ולרפואות, והמעיין בפנים יראה שלא מיניה ולא מקצתיה!!, כתוב שם דברים אחרים לגמרי!!
אלא שאחד העתיק כך בשגגה וכולם באו אחריו בלי לבדוק. [לגבי הזוהר זה אפילו מובן במיוחד שלא ציין מקור, ומחשבים לא היו]

הנה לשון סדר היום
ויברך ברכת אשר יצר כיון שכבר בירך ענ"י ויברך אותה בכוונה ויאמר מלה במלה כל עניניה ויכוין בחסד הגדול שהש"י עושה עם האדם בכל שעה שיוצא לנקביו שמקיא מה שאכל ויכול לעמוד דאלמלא כן לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואתו שיצא ממנו וסופו שמת ובטל מן העולם והקב"ה ברחמיו עושה מכונות ומדורות וענינים בגופו של אדם להכניס הראוי להכניסו ולהוציא הראוי להוציא ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה ראוי ומוכן לעבודתו כל ימיו. ואם האדם יהיה שלם בדעותיו ומכלכל במשפט דבריו לא יחלה כל ימיו ולא יצטרך לרופא ולא לרפואתו א"כ ודאי ראוי לברך בכוונה גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות.

[בוצינא]

הרב "ש. ספראי" כתב כאן הודעה, ולצערי היא נמחקה מפני תקלה טכנית, ואנסה לשחזר אותה מהזיכרון:

הרבה ספרים מזהירים מפני בקשת צרכים פרטיים בראש השנה, ומביאים על כך את דברי הזהר שהשואל צרכי עצמו - ה"ה ככלב הנובח "הב הב". אך ביום-כיפור - רובא דעלמא אינם מקפידים בזה כלל.

והדברים מופלאים, שהרי דברי הזוהר נאמרו במפורש על יום כיפור.

צ"ל שהדבר פשוט שמה שהזכיר בזוהר יום כיפור הוא רק דוגמא כיון שאין סברא לחלק בין הימים

[תבא]

צ"ל שהדבר פשוט שמה שהזכיר בזוהר יום כיפור הוא רק דוגמא כיון שאין סברא לחלק בין הימים

בראש השנה עוסקים במלכויות, והוא מהותו של היום, ולכן גם לא מזכירים בו חטא, וכידוע.
וזו הסיבה שלא להזכיר כלום מלבד גילוי מלכותו ית'.
ואולי ביוה"כ אין טעם זה.

[עזריאל ברגר]

ואעפ"כ כתב בזוה"ק שלא ראויה ההנהגה לבקש צרכיו ביום כיפור!

[תבא]

ואעפ"כ כתב בזוה"ק שלא ראויה ההנהגה לבקש צרכיו ביום כיפור!

התגובה היתה ביחס לדברי בוצינא קדישא שאין לחלק מסברא

[בוצינא]

צ"ל שהדבר פשוט שמה שהזכיר בזוהר יום כיפור הוא רק דוגמא כיון שאין סברא לחלק בין הימים

בראש השנה עוסקים במלכויות, והוא מהותו של היום, ולכן גם לא מזכירים בו חטא, וכידוע.
וזו הסיבה שלא להזכיר כלום מלבד גילוי מלכותו ית'.
ואולי ביוה"כ אין טעם זה.

נו...
אם כן אדרבה הוא כל שכן.

[שקלאוו]

הזה"ק לא חידש שום "איסור" לבקש צרכים פרטיים ביוה"כ.
הזה"ק התאונן מרה על מי שמבקש את צרכיו אבל לא שם על לבו את צער השכינה ולא עושה פעולות ליחוקב"ו. מי שעוסק באלו, יכול גם לבקש את צרכיו.
ומי גדול בזוהר מהאריז"ל, שתיקן את תפילתו על צרכים באיה דקדושת מוסף דיוה"כ, ותפילה על הפרנסה בפתיחת היכל דרה"ש ויוה"כ.

[נחומצ'ה]

אם הזכירו כאן זוה"ק, שמעתי דיוק נפלא.

מקובל אצל חסידים שבשעת שמחת החתונה [או החופה'], האבות יורדים אל שמחת בניהם.
והנה בלשון הזוהר זה 'בשעת שמחה' ולאו דוקא בשמחות נישואין. אלא בכל שמחה.
וזה רמז ל'אושפיזין', שהאבות יורדים אלינו ב'זמן שמחתינו'.

[חלא בר חמרא]

צ"ב גם מש"כ הזוה"ק על "הכלבים" שמבקשים סליחה וכפרה.
הרי זה עצם בקשת יו"כ, לבקש סליחה וכפרה. הלא כן?

עמד בזה הגר"ש אלתר, מצ"ב, ובכלל עי"ש נועם דבריו בענין התיקו"ז הזה.

ולעיקר הנידון באשכול, עי' ראשית חכמה שער התשובה פרק א' [אות י"ד ט"ו] שהעתיק התיקו"ז כלשונו על יוכ"פ, ואח"כ כתב 'עז פנים הבא בר"ה ויוה"כ', ואח"כ הוסיף דה"ה בכל יום ויום בתפילה.