מדוע לא הזכיר הרמב"ם חיוב וידוי ותשובה בהלכות שביתת עשור?

[עליך עיננו]

האם הרמב"ם סמך על מה שכ' בהלכות תשובה שזה בדרך אגב?
הרי הוידוי הוא חיוב ומצוה ביום זה וכמו שכ' שם להדיא ולא גרע מתענית ושאר איסורים.

[בן סופרים]

אשר נראה מזה כי אין הוידוי מחובת היום קרי חובת היו"ט ושביתת עשור, כ"א מהיות היום קץ סליחה ומחילה, והוא הוא המחייב וידוי, ואין זה ממצוות היום כלל, ויש שדימוהו לוידו בשעת כפרת קרבן ויום כיפורים שעת כפרה כקרבן.

[עליך עיננו]

ייש"כ
אבל עדין היות היום קץ סליחה ומחילה הוא לא מדין יוהכ"פ?
וכמו שאיתא במדרש שאמר הקב"ה למשה ביום שניתנו לוחות שניות שיתן להם את יוהכ"פ לכפרת עולם.

[דרומי]

קושיא מעיקרא ליתא.

אם הרמב"ם היה קורא להלכותיו "הלכות יום הכפורים" היה אולי קשה למה שבק לענין התשובה והוידוי שהוא מעיקרי היום.

אולם הרמב"ם דייק וקרא להלכות אלו בשם "הלכות שביתת עשור". כלומר, אין כאן הדגשה על עצם הזמן והיום, אלא רק הגדרת השביתה המיוחדת הנדרשת ביום הכפורים, שבעיקרה היא דומה לשביתת השבת אלא שיש בה גם את איסור האכילה והשתיה כו' (ולאידך, יש היתרים מסויימים שיש ביוהכ"פ ואין בשבת).

והוא בדומה ל"הלכות שביתת יו"ט", שגם בהם אין ההדגשה על תאריך החג אלא על הגדרת השביתה הנדרשת ביו"ט יהיה התאריך אשר יהיה.

ובקו זה הולך הרמב"ם גם בהמשך ספר זמנים, שיש "הלכות חמץ ומצה" - ההדגשה אינה על הזמן המיוחד של חג הפסח אלא על החפצא של החמץ והמצה;

"הלכות שופר סוכה ולולב" - ההדגשה אינה על התאריך של ראש השנה וחג הסוכות אלא על המצוות המיוחדות של שופר, סוכה ולולב כחפצא העומדת בפני עצמה.

[ובאמת גם הרמז שבתקיעת שופר על התשובה - "עורו עורו ישנים כו'" - לא כתב הרמב"ם בהל' שופר אלא בהל' תשובה, ודוק].

[עזריאל ברגר]

אפשר לומר שהלכות יום הכיפורים מחולקות ברמב"ם לכמה חלקים:
א. הלכות תשובה.
ב. הלכות שביתת עשור.
ג. הלכות עבודת יום הכיפורים.
כמו שהלכות פסח - חלקן נמצאות בהלכות חמץ ומצה וחלקן בהלכות קרבן פסח.
כשיטתו לבאר לפי המצוות.