הודעהעל ידי דרומי » ב' ספטמבר 13, 2021 11:29 pm
קושיא מעיקרא ליתא.
אם הרמב"ם היה קורא להלכותיו "הלכות יום הכפורים" היה אולי קשה למה שבק לענין התשובה והוידוי שהוא מעיקרי היום.
אולם הרמב"ם דייק וקרא להלכות אלו בשם "הלכות שביתת עשור". כלומר, אין כאן הדגשה על עצם הזמן והיום, אלא רק הגדרת השביתה המיוחדת הנדרשת ביום הכפורים, שבעיקרה היא דומה לשביתת השבת אלא שיש בה גם את איסור האכילה והשתיה כו' (ולאידך, יש היתרים מסויימים שיש ביוהכ"פ ואין בשבת).
והוא בדומה ל"הלכות שביתת יו"ט", שגם בהם אין ההדגשה על תאריך החג אלא על הגדרת השביתה הנדרשת ביו"ט יהיה התאריך אשר יהיה.
ובקו זה הולך הרמב"ם גם בהמשך ספר זמנים, שיש "הלכות חמץ ומצה" - ההדגשה אינה על הזמן המיוחד של חג הפסח אלא על החפצא של החמץ והמצה;
"הלכות שופר סוכה ולולב" - ההדגשה אינה על התאריך של ראש השנה וחג הסוכות אלא על המצוות המיוחדות של שופר, סוכה ולולב כחפצא העומדת בפני עצמה.
[ובאמת גם הרמז שבתקיעת שופר על התשובה - "עורו עורו ישנים כו'" - לא כתב הרמב"ם בהל' שופר אלא בהל' תשובה, ודוק].