בהקדמת סידור שירה חדשה (רוזנשטיין אביו של א"ש) ראיתי פעם אבחנה נכונה מאד. לדבריו, כיון שמרגילים התינוקות לשנן את התפילה, והרי הם בגיל שעדיין אין להם הבנת פירוש המילות, כיון שכך, אף כשהם עומדים על דעתם, מ"מ לעולם המילים מקדימים את המחשבות, ששינון המילים קדם הרבה למחשבות. אני לא יודע מה היתה מסקנתו של רוז' (בעל חיידר מתוקן), מ"מ אע"פ שאין דרך אחרת, אבל המסקנה ככה"נ נכונה.
אני מבקש להמשיך עד"ז. רבים מהצעירים וג"א הק' בנערותי, קובעים את תפילתם מתוך ספר עבודת התפילה ודומיו (תפילת מרדכי/כונת הלב). יש בכך תועלת עצומה. ראשית כל צמד מילים זוכה להתבוננות והבנה, והעיקר העיסוק בפירוש מונע מחשבות זרות, דמיונות וחלומות. המעלות רבות וידועות.
אדם מתבגר, ויש לו את המחשבות משלו, אותם הוא ספג מתוך עיון בספרים שונים, לפי טעמו וחלקו וממה שחננו ה'. הוא מבקש להניח את הקונטרסים המפורשים, ולעמוד מול המחזור ומתאמץ לסדר את מחשבותיו עם מילות התפילה. אכן, מי שהרגיל עצמו באותם קונטרסים, חש שהוא אזוק וכבול באותם פירושים וישנו קושי רב להשתחרר מהם. דעת לנבון שמלבד פשט התיבות יש הרבה מקום למחשבה ולפירוש, והטעם של מחבר הקונטרסים איזה מן הפירושים לקבוע למעלה, לא בהכרח אמור ללוות את המתפלל כל ימיו.
כמו עם שינון התינוקות, גם כאן אין לי פתרון, ברור לי שישנו גיל מסוים שהקונטרסים הללו מעמידים את כל התפילה על בסיס נכון, אני רק מבקש להצביע על הבעיה, ובעיקר מתעניין אם ישנם עוד החשים בה כמוני הקטון.
תכתבו בספר סליחה ומחילה. גמח"ט.