מי אנוכי כתב:אעיר כאן הערה קטנה בשם המסכת "ביצה" והרי אין ענינה דיני ביצים אלא דיני יו"ט וראויה להיקרות מסכת יו"ט, כמו שכך היא נקראת בראשונים אך השאלה היא למה היום היא לא נקראת כך?
וראיתי שמתרצים שהדין הראשון של המשנה עוסק בדין ביצה ולכן קוראים לה כך, אך הא גופא קשיא דהרי בשאר המסכתות לא קוראים ע"ש הדין אלא ע"ש הנושא של המסכת ולמה השתנתה מסכת זו לקראות ע"ש הדין הראשון?
מי אנוכי כתב:ברכת הצלחה מרובה לכל המתחילים (ביום בריאת העולם) את מסכת ביצה בכל אתר ואתר שיזכו ללמוד וללמד את המסכת בשמחה ובחשק וללבן כל דבר וענין ולכוין לאמיתה של תורה ולזכות לברכה מרובה והצלחה בכל מעשי ידיהם.
אעיר כאן הערה קטנה בשם המסכת "ביצה" והרי אין ענינה דיני ביצים אלא דיני יו"ט וראויה להיקרות מסכת יו"ט, כמו שכך היא נקראת בראשונים אך השאלה היא למה היום היא לא נקראת כך?
וראיתי שמתרצים שהדין הראשון של המשנה עוסק בדין ביצה ולכן קוראים לה כך, אך הא גופא קשיא דהרי בשאר המסכתות לא קוראים ע"ש הדין אלא ע"ש הנושא של המסכת ולמה השתנתה מסכת זו לקראות ע"ש הדין הראשון?
אהרן תאומים כתב:רבינו חננאל קרא לה מסכת ביצה, ופותח את דבריו - אפתח במסכת ביצה / בעזרת גדול העיצה
נוטר הכרמים כתב:ב, ב
ברש"י ד"ה והכינו. ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול.
בספר גדולי ציון להגרי"מ הורביץ (סי' ח) הקשה על שיטת הגרע"א בתשובותיו סי' א דנשים פטורות מסעודת יו"ט, א"כ לא שייך גבייהו הך סברא דכ' רש"י דאחשביה רחמנא לסעודת שבת, וא"כ לדידהו למה נאסרה ביצה שנולדה ביו"ט.
ועי' במנחת שלמה כאן מה שהשיב מרן הגרש"ז אויערבאך ע"ז, ויסוד הדברים דהכנה לא תליא בעשה דעונג יום טוב, וראיה לזה דאף אם כבר אכל שתיים או שלש סעודת דמבואר בשו"ע שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון אינו חוזר מפני שאינו מחויב לאכול עוד, ואפ"ה לא שרי באכילת דבר שאינו מוכן, א"כ מוכח דלא תליא בעשה דעונג יום טוב, אלא כל מה שאוכלין צריך הכנה מיום חול משום והכינו את אשר יביאו, דהתורה אחשבה כל מה שאוכלין ביום טוב אפילו אם אינו מחויב בעשה דעונג יום טוב, יעו"ש.
וקושיא זו כבר הביא בשדי חמד בשם החשק שלמה, והוכיח השד"ח דיש גם לנשים מצוה קיומית, יעו"ש.
ובאמת יש לדון בנוסח אחר, שאין הנשים בכלל הכנה, כי עשה דהכנה גופא הוי מ"ע שהז"ג, עי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קעג ובשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' כ ובשו"ת בית שערים או"ח סי' רמז.
ובאמת יש לדון בנוסח אחר, שאין הנשים בכלל הכנה, כי עשה דהכנה גופא הוי מ"ע שהז"ג...
רוב תודות!באמונתו כתב:מצורף פה קישורים לרש"י מכ"י - מסכת ביצה, לתועלת כל הלומדים והמעיינים בס"ד;
באמונתו כתב:אמנם לנוסחת רש"י שברוב כתבי היד: "(ואחשבה) ואצרכה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול", לכאורה הדיון הופך כולו מיותר!
מתוך 5 כ"י הנ"ל, מצאנו בארבעה: "ואצרכה", ובכ"י פרנקפורט: "ואחשבה".
אליהו חיים כתב:מתוך לשון התוס' בהעתקת רש"י רואים שגרס 'ואחשבה', ונראה דאין כאן סתירה בהבנת הדבר בין הגרסאות, דהחשיבות של סעודת שבת מחייב הכנה בשבילה וממילא מה שהוא לאו בר הכנה מבע"י הוקצה, משא"כ אם לא היה סעודת שבת חשובה לא היתה צריכה הכנה ולא היה מוקצה לדבר שהוא לאו בר הכנה כביצה שנולד. [ונראה דהבין בעל 'אמונתו' דהסיבה והמסובב להיפוך דכיון דבשבת יש מוקצה לכן נצרך הכנה].
ועפ"י זה י"ל דאחרי שקיים המושג של 'סעודות בשבת' יש לה חשיבות מצד עצמה ואין נפק"מ בין למי שנתחייב בקיומה או למי שלא נתחייב, גם אשה אף לצורך אכילתה הסעודה שהיא מכינה היא סעודה חשובה של שבת וקובע לזה הכנה ואם לאו בר הכנה הוי מוקצה.
והקשה רש"י, אם כן, ביצה שנולדה באחד בשבת או לאחר י"ט תתסר מכ"ש, דשבת וי"ט לא מכינין אהדדי, כ"ש דלא מכינין אחול, ותירץ, דלגבי סעודת חול לא צריך הכנה, דאין סעודת חול חשובה...
והכינו - והזמינו... ואחשבה/ואצרכה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול... אבל סעודת חול - לא חשיבא, ולא שייכא בה הזמנה, הלכך, באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.
באמונתו כתב:ההסבר כדברי הרב אליהו חיים בדיוק.
אין ספק שסעודת שבת ויו"ט, חשובה היא.
אבל השאלה הקריטית, אם דברים אלו באים ברש"י, רק לתרץ סעודת חול, שלא אצרכה רחמנא זימון מבעוד יום, מפני שאינה חשובה, או דילמא, זוהי כל עיקר יסוד דין סעודת שבת, שצריך להזמנת אדם מבעוד יום, משום: "אחשבה רחמנא".
אם משום "אחשבה", הרי השאלה, היכן רחמנא אחשבה?!
הפשטות שהיא במצוות אכילתה, ומכאן לנשים, באם אינם מצוות.
אבל אם לא משום "אחשבה" היא, אלא "אצרכה" רחמנא בעלמא, אין נ"מ בין נשים לאנשים, ואך בסעודת חול מפרש רש"י שהיא אינה חשובה, ולא שייכא בה הזמנה.
אליהו חיים כתב:... אולי יהא נפק"מ בנידון הנ"ל (לעניינא דיומא) ביו"ט דראש השנה להסוברים דמותר להתענות אם יש בו משום הכנה דרבה או לא, ובפשטות גם ר"ה בכלל ביצה שנולדה ביום טוב דאסורה [וכן הוא להלן ד' ב' להדיא לרב ושמואל שם].
נוטר הכרמים כתב:מתורת בעל 'משמר הלוי',
על כל המסכת.
דברים מתוקים.
מיללער כתב:ה:
אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו. ופירשו רש"י ותוס' שהתירו להעלות פירות או דמי מעשר שני לערושלים ולאכלן שם לאחר חורבן הבית דקסבר קדושת ירושלים קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל.
יש לציין שזה דוקא לגירסת רש"י ופירושו במס' מכות יט. דלמ"ד קדשה לעת"ל יכולין לאכול מעשר שני בירושלים בזה"ז, אולם לגירסת התוס' שם יליף הברייתא דאף אם קדשה לעת"ל ילפינן מעשר מבכור דבעי מזבח ובית המקדש כדי לאכול מעשר שני לירושלים.
אף בביצה - נולדה בזה מותרת בזה. דמאי דעתיך - לאסרה בשני לרחוקים מבית דין. דילמא מעברי ליה לאלול - כתקנה הראשונה, למנות מיום שני ולעשות שני ימים, כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד. מימות עזרא ואילך וכו' - ואף על פי שתקנו לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם, ועדיין לא נתקנה...
בפרש"י בד"ה דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה ראשונה כו', כגון שלא באו עדים עד יום ל"א, עכ"ל, אין זה מדוקדק, דהתקנה ראשונה היה בבאו עדים, אבל בלא באו עדים עד יום ל"א, מספק היו עושין ב' ימים, אלא דר"ל שלא באו עדים, היינו שלא קבלו אותן עד יום ל"א, וכגון שבאו אחר המנחה, והיינו תקנה ראשונה, וק"ל:
... ומ"מ נ"ל שט"ס נפל בפרש"י שלפנינו, בד"ה דלמא מעברי ליה לאלול מתקנה וכו' כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד, גירסא זו א"א לישבה, דהא אם לא באו עדים עד יום שלשים ואחד, אז היו הב' ימים מספק, וא"כ הוו ב' קדושות, ואין הביצה אסורה, ותחילת איסור ביצה נפקא מתקנת אם באו העדים מן המנחה ולמעלה, שהיו נוהגים היום קודש ולמחר קודש, לא מחשש שמא לא באו עד יום ל"א, ע"כ נראה שיש להגיה בפרש"י, כגון שלא באו העדים עד לאחר מנחה, וק"ל, כמבואר משיטת ההלכה והתוס':
נוטר הכרמים כתב:מתורת בעל 'משמר הלוי',
על כל המסכת.
דברים מתוקים.
אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה, וקסבר רבה: כל ביצה דמתילדא האידנא - מאתמול גמרה לה... - אמר ליה אביי: אלא מעתה, יום טוב בעלמא תשתרי! - גזרה משום יום טוב אחר השבת. - שבת דעלמא תשתרי! - גזרה משום שבת אחר יום טוב. - ומי גזרינן? והא תניא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב. ואם איתא, ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן! - אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא - לא גזרו בה רבנן.
ומי גזרינן - ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא. [והתניא וכו'] - ואם תאמר: הויא לה גזרה לגזרה, דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת, תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו דמתילדין ביומיהם, ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות, הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא...
מלתא דלא שכיחא היא - וקשה, דלמא אם לא שחטה, היתה נולדת היום, ואם כן מאתמול גמרה לה, ותאסר בלא גזרה מספק, וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך, לא חשיב גמר, ובירושלמי פליג בהא.
אמר רבא: מת ביום טוב ראשון - יתעסקו בו עממים, מת ביום טוב שני - יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, מה שאין כן בביצה. נהרדעי אמרי: אף בביצה, דמה דעתיך - דילמא מעברי ליה לאלול, הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר.
שמואל דוד כתב:ו.
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה
לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.
שמואל דוד כתב:ו.
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה
לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.
אליהו חיים כתב:עי' תוס' כתובות ז. ד"ה מתוך, 'והא דפליגי ב"ש וב"ה במבשל גיד הנשה ביו"ט וכו' אע"ג דלא חשיב אוכל נפש משום איסור דרכיב עליה מכל מקום צורך היום הוא כיון דאכיל ליה'
מיללער כתב:תודה על הציון - ומה הוא הסברא לחלק?
עליך אמר קרא: אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש...
שמואל דוד כתב:גם אני הבנתי כן, אבל לכאורה זה הוה אמינא רחוקה, לא?
באמונתו כתב:אולי יש ליישב עפ"י המובא בספרים...
מיללער כתב:כא.
בסוגיא דבהמה של שותפות עם עכו"ם שמותר בשחיטה ביו"ט משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משא"כ בעיסה של שותםות דאפשר לפלוגי בחישה. והקשו בגמ' מנדרים ונדבות שאין קריבין ביו"ט ותירצו דשאני נו"נ דמשלחן גבוה קא זכו.
לפי זה אם נכרי הזמין את ישראל על בהמתו, האם מותר לישראל לשחוט את הבהמה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה או דשאני הכא דמשלחן העכו"ם נוטל ובשעת השחיטה הכל שייך לנכרי כמו (להבדיל) בנו"נ?
בספר אמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבך זצ"ל (דיני יום טוב סי' ה') מביא שבעל השב יעקב נשאל האם מותר לישראל לשחוט בהמות לגוי ביום טוב בתנאי שבאופן שהשחיטה תהיה כשירה יהא זאת לישראלים, ואם נעשה טריפה נשאר לנכרי. והשב יעקב העלה לאיסור, מטעם שאינו עדיף מנדרים ונדבות שאינן קריבין ביום טוב כמבואר בביצה, מטעם דכהנים משולחן גבוה קא זכו, וה"ה בעלים בשאר בשר הוי כעבד הנוטל פרס מרבו, נמצאת כל השחיטה היא לשם גבוה, כמו"כ שייך לומר הסברא הנ"ל היכן שהישראלים לוקחים מזה רק באופן שהשחיטה כשירה, כיון שבשעת שחיטה עדיין לא זכו בהם הישראלים, נחשבת השחיטה לצורך הגוי.
אבל הנודע ביהודה כתב לחלוק ע"ז, וטעמו דבהיתר אוכל נפש לא נאמרה תנאי שיהא האוכל משל ישראל, אלא שתעשה המלאכה בעיקר לצורך הישראל, ולכן בכה"ג אינו דומה לנדרים ונדבות, שעיקר מטרת ההקרבה היא לצורך גבוה ולכן אסור, משא"כ כאן שעיקר המטרה בשחיטת הישראל ודאי שמותר, והאמרי בינה שם הוכיח מדברי הראשונים שהמנהג היה בצרפת וספרד להתיר שחיטות בהמות אף שבשעת השחיטה עדיין היתה של הגוי, ורק אם נמצא כשירה קנו זאת הישראלים, (וראה שם בארוכה מה שמפלפל בדין הנ"ל).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים