מיללער כתב:נא.
משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו וכו'
במכות יד. באיטליז של עמאום
זהו אותו מקום ומחלפין אלפי"ן בעיני"ן?
טור תלגא כתב:מיללער כתב:נא.
משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו וכו'
במכות יד. באיטליז של עמאום
זהו אותו מקום ומחלפין אלפי"ן בעיני"ן?
ראה ארץ ישראל ושכנותיה ערך אמאוס i, המלה אמאוס הוראותו מרחץ והיה כמה מקומות בשם זה (בא' או ע' בראש התיבה וס' או מ' בסוף התיבה) ועי"ש מספר 8) ו9) דאיטליז של עמאום הוא בשכונת לוד. ואמאום של משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא היה אצל טבריה עי"ש ערך אמאוס iv ובמספר 3) שם.
אלו הן מכין לפני מזבח;
עבדי כהונה היו דברי ר' מאיר,
ר' יהודה אומר עבדי לויה,
ר' יוסי אומר משפחת בית הפגרים בית ציפרייא מימאיס משיאין לכהונה,
רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי ולויים היו:
לבי במערב כתב:בסמ"ג (עשין קע) מפורש שהם המכין בחליל. וכ"ה בסוגיין (יא, א).
[גם ר"י דן במכין לפני מזבח].
לבי במערב כתב:בגמ' מוכח דרחב"א פליג על ר"מ ורבי יהודה, ואינו דן עם רבי יוסי כלל.
יש שפירשו ד' הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ג ה"ג) דס"ל דלא פליג רחב"א - אליבא דאמת - עם ר"י, אלא רק העיד כי המכין לפני מזבח שבזמנו לוים היו (אבל ודאי שעל טענת עבדים פליג ופליג).
מחולת המחנים כתב:סוכה דף נ"ו ע"א "והוא מקריב את הכל - לאתויי מאי, לאתויי קייץ המזבח", ופירש"י "כשהוא בטל שכלתה הקטרת תמיד ואין מביא נדר ונדבה", ולכאורה יש לעיין איך שייך ברגל שיהא המזבח בטל ואין מביא נדר ונדבה, והלא ברגל הכל מביאין את נדריהם ונדבותיהם?
והיה אפשר לומר שדברי המשנה (לעיל דף נ"ה ע"ב) "משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל", לא קאי ארגל, על על כל ימי ושבתות השנה.
אלא שרש"י פירש הא דאיתא בגמ' לעיל "משמר שזמנו קבוע וכו' ושאר קרבנות ציבור - לאתויי מאי, לאתויי פר העלם דבר של ציבור", ופירש"י "אם אירע בהן ברגל שעברו עבירה בהוראת ב"ד", והיינו שכוונת המשנה דווקא ברגל.
תנו רבנן: מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות על הדרכים. כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו כשרין ויראי חטא שבאותו הדור? הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות, ונטלום ועלי על כתפיהן. וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות, אמרו להם: להיכן אתם הולכין? אומרין להם: לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו, ובעלי שעל כתפינו. כיון שעברו מהן - עיטרום בסלים והביאום לירושלים. תנא: הן הן בני סלמאי הנתופתי.
תנו רבנן: מה הן בני סלמאי הנתופתי? אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? הביאו גזיריהן, ועשו סולמות, והניחו על כתפיהם והלכו להם. כיון שהגיעו אצלן אמרו להם: להיכן אתם הולכין? - אמרו להם: להביא גוזלות משובך שלפנינו, ובסולמות שעל כתפינו. כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים. ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר צדיק לברכה...
נוטר הכרמים כתב:מג, ב
רש"י ד"ה וכבשום - טמנום, כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, במסכת ברכות (י, א), ויש מפרשים כמו יכבוש עונותינו (מיכה ז) - יכסה, כסית כל חטאתם סלה (תהלים פה).
העיר הרב יעקב לויפר שליט"א, מה שינוי ישנו בפירוש ה'יש מפרשים' מן הפירוש הראשון, הרי לשני הפירושים כבישה היינו הטמנה וכיסוי, והיינו הך.
ושוב הוסיף שאמנם בארבעה כתבי יד הקדמוניים ליתא לכל פירוש שני זה בדברי רש"י!!
אולם נראה כי ב'יכבוש עונותינו' ישנה תוספת כמבואר להדיא בדברי הרד"ק עה"פ במיכה שם "יכבוש כאדם שכובש דבר תחת רגליו שלא יראה", והיינו שנרמז כאן פעולת הדחיקה וההסתרה [בכח] שלא ייראה הדבר ולא הטמנה והחבאה פסיבית כמו 'כבשי דרחמנא', [ראה בספר הכתב והקבלה פרשת תזריע (יג, נח) "ישמש לשון כבש גם על דחיקת הדבר להכריחו לרדת ממעלה למטה"], ואכן מסתבר שהצדוקים לא החביאו את את המורביות של ערבה במקום מסודר אלא כבשום והסתירו את הימצאותם תחת אבנים, והרי באמת עמי הארץ הכירו בהם שהיו מבצבצים מבין האבנים.
אלא שאין זה מעלה לנו ארוכה בלשון רש"י כפי שהוא לפנינו שהוסיף: יכסה [וי"ג: כדכתיב, ראה בשינו"ס במהדורת עוז והדר] כסית כל חטאתם סלה, ושם בפשוטו לא משמע מעבר לכיסוי.
אולם העירני הרה"ג ר' דוד דז'ימטרובסקי שליט"א לבאר באופן אחר, וזאת בהקדם דברי רש"י בב"ק (נא, ב): טם - סתם בלשון ארמי [סתמום] טמונין פלשתאי (בראשית כו). ומבואר שהטמנה היינו סתימה מכל הכיוונים ולא רק כיסוי בעלמא, [וכבר נחלקו הראשונים והפוסקים לגבי הטמנה במקצת אי שמה הטמנה, וכאן הרי לא היתה זו הטמנה במובן זה, שהרי היו מבצבצים בין האבנים, וזהו מה שמובא ברש"י פירוש נוסף שכבישה לאו היינו הטמנה אלא גם כיסוי גרידא במשמע, וכמו המשמעות של יכבוש עונותינו או כסית כל חטאתם סלה, שהמשמעות היא כיסוי ולא הטמנה, שכביכול מתעלם מן העבירות ואינו רואה אותם, [ולא שהינם סתומים וטמונים מפניו חלילה].
עושה חדשות כתב:ב.
דעת רבא דטעמא דסוכה גבוהה מכ' אמה פסולה הוא משום דהוי קבע, ובפשטות הקובע לזה הוא גובה הסכך לעומת קרקע הסוכה, וכן נקט הביאה"ל בסי' תרכח בפשיטות ע"ש. אמנם לשונות רש"י בדף ב. ד"ה למעלה ובדף ד. כ"פ דההכשר והפסול של כ' אמה הוא בדפנות הסוכה. וכ"ה רהיטת לשון הגמ' ד. דסוכה יותר מכ' אמה מקרי לא חזיא לדופן ע"ש.
ועי' על"נ דף ד. דמספק"ל בסוכה פחות מכ' אמה וחקק באמצעה זע"ז רחוק ג"ט מדפנות הסוכה ובתוך החקק יש יותר מכ' אמה האם לדעת רבא כשר כיון דגובה הדפנות הוא פחות מכ' אמה.
ובכתוב שם להראב"ד ריש סוכה ביאר כונת הרי"ף שהוכיח מסוגי' דסוכה תחת סוכה כטעמא דרבא דהיינו מהא דמשמע ליה דפסול הסוכה העליונה תלוי בהיותה גבוהה כ' אמה מקרקע הסוכה התחתונה ואינו תלוי בקרקע הסוכה העליונה, וכ"ה בהשלמה, וכתב הראב"ד דלפ"ז הסוכה התחתונה שסככה פחות מכ' אמה אבל דפנותיה ממשיכים למעלה בסוכה העליונה ג"כ פסולים לד' רבא, וכן כל הדין של מיעוט בכרים וכסתות והוצין יורדים לא מהני לדעת רבא.
ולכאו' כ"ז תמוה איך יתכן לומר דלמעלה מכ' אמה תלוי בדפנות הרי הדפנות לא צריכות להיות יותר מי"ט גם כשהסכך למעלה מכ' אמה ולא מבעיא אי לא בעינן גוד אסיק אלא אפי' אי בעי גו"א אבל לגבי קביעות הדפנות אין בזה נפק"מ ואטו רבא סובר דפסול למעלה מכ' הוא רק כשהדפנות מגיעות לסכך [להיפך מדעת רבה]. וצ"ע.
כעת ראיתי -עושה חדשות כתב:ובתוס' ושא"ר נקטו שאיסורו מדאו'. אבל לא ביארו איזה איסור עובר מי שנהנה מהסוכה, האם לאו או עשה או איסור עשה, והיכן זה משתייך במניין המצוות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 67 אורחים
