מסכת ביצה - הערות והארות פנינים ומרגליות

[מי אנוכי]

ברכת הצלחה מרובה לכל המתחילים (ביום בריאת העולם) את מסכת ביצה בכל אתר ואתר שיזכו ללמוד וללמד את המסכת בשמחה ובחשק וללבן כל דבר וענין ולכוין לאמיתה של תורה ולזכות לברכה מרובה והצלחה בכל מעשי ידיהם.

אעיר כאן הערה קטנה בשם המסכת "ביצה" והרי אין ענינה דיני ביצים אלא דיני יו"ט וראויה להיקרות מסכת יו"ט, כמו שכך היא נקראת בראשונים אך השאלה היא למה היום היא לא נקראת כך?
וראיתי שמתרצים שהדין הראשון של המשנה עוסק בדין ביצה ולכן קוראים לה כך, אך הא גופא קשיא דהרי בשאר המסכתות לא קוראים ע"ש הדין אלא ע"ש הנושא של המסכת ולמה השתנתה מסכת זו לקראות ע"ש הדין הראשון?

[אהרן תאומים]

היית מחכה עוד הודעה אחת לכתוב בענין אחר ואחר כך את זו ואז זה היה הגימטריא ביצה = 107, זה המילתא דבדיחותא לפני הלימוד, זו שאילה יפה וכנראה בדרך הדרוש יש מה לומר, בנוסף שזו גם המילה הראשונה ולא רק הדין הדין הראשון בכללותו ומאחר וסוכה הייתה המסכתא הקודמת אז התחרז טוב במשולש יומא סוכה ביצה

[שמואל דוד]

אעיר כאן הערה קטנה בשם המסכת "ביצה" והרי אין ענינה דיני ביצים אלא דיני יו"ט וראויה להיקרות מסכת יו"ט, כמו שכך היא נקראת בראשונים אך השאלה היא למה היום היא לא נקראת כך?
וראיתי שמתרצים שהדין הראשון של המשנה עוסק בדין ביצה ולכן קוראים לה כך, אך הא גופא קשיא דהרי בשאר המסכתות לא קוראים ע"ש הדין אלא ע"ש הנושא של המסכת ולמה השתנתה מסכת זו לקראות ע"ש הדין הראשון?

עיין דברות צבי (וייספיש) עמ״ס ביצה שהאריך בטוטו״ד

[באמונתו]

ברכת הצלחה מרובה לכל המתחילים (ביום בריאת העולם) את מסכת ביצה בכל אתר ואתר שיזכו ללמוד וללמד את המסכת בשמחה ובחשק וללבן כל דבר וענין ולכוין לאמיתה של תורה ולזכות לברכה מרובה והצלחה בכל מעשי ידיהם.
אעיר כאן הערה קטנה בשם המסכת "ביצה" והרי אין ענינה דיני ביצים אלא דיני יו"ט וראויה להיקרות מסכת יו"ט, כמו שכך היא נקראת בראשונים אך השאלה היא למה היום היא לא נקראת כך?
וראיתי שמתרצים שהדין הראשון של המשנה עוסק בדין ביצה ולכן קוראים לה כך, אך הא גופא קשיא דהרי בשאר המסכתות לא קוראים ע"ש הדין אלא ע"ש הנושא של המסכת ולמה השתנתה מסכת זו לקראות ע"ש הדין הראשון?

הראשונים אכן קורים לה השם: מסכת יום טוב!

מצורף פה קישורים לרש"י מכ"י - מסכת ביצה הזמינים ונגישים (מלבד כ"י שמלפנים: ששון 517, היות ולא מצאתיו זמין), לתועלת כל הלומדים והמעיינים בס"ד;

רש"י - כ"י אוקספורד
דף 146א
https://bit.ly/3DXVOt1

רש"י - כ"י מינכן
מדף: 188ב-
https://bit.ly/3tcFxev

שם בספריית מינכן גופה, הצילום יותר ברור
בעמודים: 380 - 423
https://bit.ly/3jDkY7P

רש"י - כ"י ניו יורק 6653
https://bit.ly/3BF2Q3G

רש"י - כ"י ניו יורק 6654
https://bit.ly/2WMwlBj

רש"י - כ"י פרמה 2244
תאריך כ"י - ה'פ"א (1321)
https://bit.ly/3mUZJjT

רש"י - כ"י פרמה 2903
דפים: ([153]א-[189]א)
https://bit.ly/3kR5Bs5

רש"י - כ"י פרנקפורט
https://bit.ly/3l3ITNx

שם בספריית פרנקפורט עצמה
https://bit.ly/3yBxdGb

רש"י - כ"י, קטעים מכריכה - נונאנטולה
כולל הפירוש לביצה
ו ע"א-ז ע"ב
יג ע"ב-יד ע"א
כה ע"א-כו ע"ב
https://bit.ly/38IEjhS

רש"י - כ"י, קטעים מכריכה - וולפנביטל
מכיל הפירוש לביצה יב ע"ב ד"ה שמוליכין - יג ע"ב ד"ה פטור מתרומה
https://bit.ly/3tdXFVw

רש"י - כ"י, קטעים מכריכה - וינה
כז ע"א ד"ה מתניתין -כח ע"א ד"ה דהנהו שב
כולל הציור כח ע"א ד"ה קרנתא
https://bit.ly/3kYvs0W

ידיעה נוספת: תוספות שלנו בביצה, הם תוספות רבינו פרץ, שנכתבו ביד תלמידיו ז"ל.
(כ"י אחד קיים, בשינויים מן הנדפס - אוסף קרן מנשה רפאל ושרה ליהמן, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. D 153, אך לא מצאתיו זמין).

ועוד הודפס מכ"י, קובץ שני, מתוספות רבינו פרץ לביצה, מצ"ב.
אפשר שרשמום תלמידים אחרים, משיעור רבינו פרץ זצ"ל:

כ"י אוקספורד
דף 86א-112א
https://bit.ly/38KmKxH

כ"י פרנקפורט
https://bit.ly/3kVu7rS
דף 156-176

התוספות שנדפסו בשם "תוספות רא"ש" לביצה, הם לא ממנו ז"ל, אלא י"א שהוא לרבי' חיים בן רבי' משה מאיוורא ז"ל, עיין המצורף פה, וא"כ קובץ זה, הוא "תוספות איוורא", או הנקראת "שיטת איוורא", אשר שייך בעיקרון, לדור קודם לתוספות רבינו פרץ ז"ל, שהוא מתלמידי גדולי איוורא, שתי דורות קודמות אל תוספות רא"ש, שהם אחרוני התוספות, כפי הסדר בדורות של בעלי התוספות.
ראשי קבצי התוספות שבכתב, ודאי הם תוספות ר"ש שנץ, עם תוספות ר"י שירליאון, הינם מתלמידי ר"י הזקן, הם מן הדור שקודם לתלמידיהם מחכמי איוורא.
א"כ, דורות תוספות שבכתב, עיקרם ד': תוספות שנץ, איוורא, רבינו פרץ, רא"ש.
אגב, מתוספות ר"י שירליאון לביצה האבודות מאתנו, נזכרות שם בתוספות מיוחסות אל איוורא - ביצה י"ב ב'.
מ"מ, מסתבר שהשערה ההיא, אשר מחבר קובץ זה, הינו ר"ח בר"מ מאיוורא, מבוססת על היותו מזכיר את אבא מארי ז"ל, בדבר מובא בתוספות שלנו בשם אומר הר"ר משה, עיין ל"א ב', והיינו ר"מ מאיוורא, ע"ד המפורש בתוספות שלנו פעמיים, דף כ"א ב', גם ל"ו ב', ע"ש עוד דף כ' א'.
בכ"י שם לפנינו, מועתקים דיבורים מאבא מרי ז"ל, לפחות ד' פעמים נוספות, וע"ש ל"ו ב' בנדפס, ושם ל"ט ב' בהערות.
https://bit.ly/2WOuvk5
התחלתו בדף 153
דף 134א-153א: על ביצה סדר הדפים מבולבל וחסר מעט, סדר הדפים צ"ל: 134- 139א, 142ב-144א; 145ב-151א; 139ב-140א; 144ב; 140ב- 142א; חסר לב ע"א-לו ע"ב; 152ב-153ב

ועוד מודפסות תוספות חכמי אנגליה לביצה.
https://bit.ly/3DSkRgG

[אהרן תאומים]

רבינו חננאל קרא לה מסכת ביצה, ופותח את דבריו - אפתח במסכת ביצה / בעזרת גדול העיצה

[באמונתו]

רבינו חננאל קרא לה מסכת ביצה, ופותח את דבריו - אפתח במסכת ביצה / בעזרת גדול העיצה

נדמה לי, כי הוא לשון המעתיק!
לדוגמא, בתוך פירוש רבינו חננאל גופו;
מסכת שבת דף קיא עמוד א: וכך פירשנו שמועה זו ביום טוב:
מסכת פסחים דף יא עמוד ב: והתנן ביום טוב בפ"ב...
שם דף לד עמוד ב: וכבר פירשנוה ביום טוב.
שם דף סח עמוד ב: כדתנן ביום טוב...
שם דף עד עמוד א: דתנן ביום טוב פ"ב...
מסכת עבודה זרה דף כט עמוד א: פי' שפוד ביום טוב...

[אהרן תאומים]

אכן מסתבר כדבריכם

[נוטר הכרמים]

ב, ב

ברש"י ד"ה והכינו. ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול.

בספר גדולי ציון להגרי"מ הורביץ (סי' ח) הקשה על שיטת הגרע"א בתשובותיו סי' א דנשים פטורות מסעודת יו"ט, א"כ לא שייך גבייהו הך סברא דכ' רש"י דאחשביה רחמנא לסעודת שבת, וא"כ לדידהו למה נאסרה ביצה שנולדה ביו"ט.

ועי' במנחת שלמה כאן מה שהשיב מרן הגרש"ז אויערבאך ע"ז, ויסוד הדברים דהכנה לא תליא בעשה דעונג יום טוב, וראיה לזה דאף אם כבר אכל שתיים או שלש סעודת דמבואר בשו"ע שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון אינו חוזר מפני שאינו מחויב לאכול עוד, ואפ"ה לא שרי באכילת דבר שאינו מוכן, א"כ מוכח דלא תליא בעשה דעונג יום טוב, אלא כל מה שאוכלין צריך הכנה מיום חול משום והכינו את אשר יביאו, דהתורה אחשבה כל מה שאוכלין ביום טוב אפילו אם אינו מחויב בעשה דעונג יום טוב, יעו"ש.

וקושיא זו כבר הביא בשדי חמד בשם החשק שלמה, והוכיח השד"ח דיש גם לנשים מצוה קיומית, יעו"ש.

ובאמת יש לדון בנוסח אחר, שאין הנשים בכלל הכנה, כי עשה דהכנה גופא הוי מ"ע שהז"ג, עי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קעג ובשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' כ ובשו"ת בית שערים או"ח סי' רמז.

[באמונתו]

ב, ב
ברש"י ד"ה והכינו. ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול.
בספר גדולי ציון להגרי"מ הורביץ (סי' ח) הקשה על שיטת הגרע"א בתשובותיו סי' א דנשים פטורות מסעודת יו"ט, א"כ לא שייך גבייהו הך סברא דכ' רש"י דאחשביה רחמנא לסעודת שבת, וא"כ לדידהו למה נאסרה ביצה שנולדה ביו"ט.
ועי' במנחת שלמה כאן מה שהשיב מרן הגרש"ז אויערבאך ע"ז, ויסוד הדברים דהכנה לא תליא בעשה דעונג יום טוב, וראיה לזה דאף אם כבר אכל שתיים או שלש סעודת דמבואר בשו"ע שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון אינו חוזר מפני שאינו מחויב לאכול עוד, ואפ"ה לא שרי באכילת דבר שאינו מוכן, א"כ מוכח דלא תליא בעשה דעונג יום טוב, אלא כל מה שאוכלין צריך הכנה מיום חול משום והכינו את אשר יביאו, דהתורה אחשבה כל מה שאוכלין ביום טוב אפילו אם אינו מחויב בעשה דעונג יום טוב, יעו"ש.
וקושיא זו כבר הביא בשדי חמד בשם החשק שלמה, והוכיח השד"ח דיש גם לנשים מצוה קיומית, יעו"ש.
ובאמת יש לדון בנוסח אחר, שאין הנשים בכלל הכנה, כי עשה דהכנה גופא הוי מ"ע שהז"ג, עי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קעג ובשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' כ ובשו"ת בית שערים או"ח סי' רמז.

אמנם לנוסחת רש"י שברוב כתבי היד: "(ואחשבה) ואצרכה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול", לכאורה הדיון הופך כולו מיותר!
מתוך 7 כ"י הנ"ל, מצאנו בחמישה: "ואצרכה", ובכ"י אוקספורד ע"ש, גם בכ"י פרנקפורט: "ואחשבה".

ובאמת יש לדון בנוסח אחר, שאין הנשים בכלל הכנה, כי עשה דהכנה גופא הוי מ"ע שהז"ג...

ברם, רש"י כותב: ורבה... לטעמיה דאמר רבה - בפסחים, ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא... אבל סעודת חול... לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.
נמצא א"כ, כי אין המדובר במצוות עשה, אלא בגדר "מוקצה", ואין נ"מ בין נשים לאנשים.

[לבי במערב]

מצורף פה קישורים לרש"י מכ"י - מסכת ביצה, לתועלת כל הלומדים והמעיינים בס"ד;

רוב תודות!

[אליהו חיים]

אמנם לנוסחת רש"י שברוב כתבי היד: "(ואחשבה) ואצרכה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול", לכאורה הדיון הופך כולו מיותר!
מתוך 5 כ"י הנ"ל, מצאנו בארבעה: "ואצרכה", ובכ"י פרנקפורט: "ואחשבה".

מתוך לשון התוס' בהעתקת רש"י רואים שגרס 'ואחשבה', ונראה דאין כאן סתירה בהבנת הדבר בין הגרסאות, דהחשיבות של סעודת שבת מחייב הכנה בשבילה וממילא מה שהוא לאו בר הכנה מבע"י הוקצה, משא"כ אם לא היה סעודת שבת חשובה לא היתה צריכה הכנה ולא היה מוקצה לדבר שהוא לאו בר הכנה כביצה שנולד. [ונראה דהבין בעל 'אמונתו' דהסיבה והמסובב להיפוך דכיון דבשבת יש מוקצה לכן נצרך הכנה].
ועפ"י זה י"ל דאחרי שקיים המושג של 'סעודות בשבת' יש לה חשיבות מצד עצמה ואין נפק"מ בין למי שנתחייב בקיומה או למי שלא נתחייב, גם אשה אף לצורך אכילתה הסעודה שהיא מכינה היא סעודה חשובה של שבת וקובע לזה הכנה ואם לאו בר הכנה הוי מוקצה.

[באמונתו]

מתוך לשון התוס' בהעתקת רש"י רואים שגרס 'ואחשבה', ונראה דאין כאן סתירה בהבנת הדבר בין הגרסאות, דהחשיבות של סעודת שבת מחייב הכנה בשבילה וממילא מה שהוא לאו בר הכנה מבע"י הוקצה, משא"כ אם לא היה סעודת שבת חשובה לא היתה צריכה הכנה ולא היה מוקצה לדבר שהוא לאו בר הכנה כביצה שנולד. [ונראה דהבין בעל 'אמונתו' דהסיבה והמסובב להיפוך דכיון דבשבת יש מוקצה לכן נצרך הכנה].
ועפ"י זה י"ל דאחרי שקיים המושג של 'סעודות בשבת' יש לה חשיבות מצד עצמה ואין נפק"מ בין למי שנתחייב בקיומה או למי שלא נתחייב, גם אשה אף לצורך אכילתה הסעודה שהיא מכינה היא סעודה חשובה של שבת וקובע לזה הכנה ואם לאו בר הכנה הוי מוקצה.

לענ"ד, זה אינו.
הנה לשון התוספות:

והקשה רש"י, אם כן, ביצה שנולדה באחד בשבת או לאחר י"ט תתסר מכ"ש, דשבת וי"ט לא מכינין אהדדי, כ"ש דלא מכינין אחול, ותירץ, דלגבי סעודת חול לא צריך הכנה, דאין סעודת חול חשובה...

אך באמת, כלשון הזה, נמצא עכ"פ ברש"י, גם לפי כתבי היד:

והכינו - והזמינו... ואחשבה/ואצרכה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום, ובחול... אבל סעודת חול - לא חשיבא, ולא שייכא בה הזמנה, הלכך, באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.

ההסבר כדברי הרב אליהו חיים בדיוק.
אין ספק שסעודת שבת ויו"ט, חשובה היא.
אבל השאלה הקריטית, אם דברים אלו באים ברש"י, רק לתרץ סעודת חול, שלא אצרכה רחמנא זימון מבעוד יום, מפני שאינה חשובה, או דילמא, זוהי כל עיקר יסוד דין סעודת שבת, שצריך להזמנת אדם מבעוד יום, משום: "אחשבה רחמנא".
אם משום "אחשבה", הרי השאלה, היכן רחמנא אחשבה?!
הפשטות שהיא במצוות אכילתה, ומכאן לנשים, באם אינם מצֻוות.
אבל אם לא משום "אחשבה" היא, אלא "אצרכה" רחמנא בעלמא, אין נ"מ בין נשים לאנשים, ואך בסעודת חול מפרש רש"י שהיא אינה חשובה, ולא שייכא בה הזמנה.

[אליהו חיים]

ההסבר כדברי הרב אליהו חיים בדיוק.
אין ספק שסעודת שבת ויו"ט, חשובה היא.
אבל השאלה הקריטית, אם דברים אלו באים ברש"י, רק לתרץ סעודת חול, שלא אצרכה רחמנא זימון מבעוד יום, מפני שאינה חשובה, או דילמא, זוהי כל עיקר יסוד דין סעודת שבת, שצריך להזמנת אדם מבעוד יום, משום: "אחשבה רחמנא".
אם משום "אחשבה", הרי השאלה, היכן רחמנא אחשבה?!
הפשטות שהיא במצוות אכילתה, ומכאן לנשים, באם אינם מצוות.
אבל אם לא משום "אחשבה" היא, אלא "אצרכה" רחמנא בעלמא, אין נ"מ בין נשים לאנשים, ואך בסעודת חול מפרש רש"י שהיא אינה חשובה, ולא שייכא בה הזמנה.

יישר כח לדברים הברורים, ברה כחמה.
אולי יהא נפק"מ בנידון הנ"ל (לעניינא דיומא) ביו"ט דראש השנה להסוברים דמותר להתענות אם יש בו משום הכנה דרבה או לא, ובפשטות גם ר"ה בכלל ביצה שנולדה ביום טוב דאסורה [וכן הוא להלן ד' ב' להדיא לרב ושמואל שם].

[באמונתו]

... אולי יהא נפק"מ בנידון הנ"ל (לעניינא דיומא) ביו"ט דראש השנה להסוברים דמותר להתענות אם יש בו משום הכנה דרבה או לא, ובפשטות גם ר"ה בכלל ביצה שנולדה ביום טוב דאסורה [וכן הוא להלן ד' ב' להדיא לרב ושמואל שם].

אמנם נידון גדול בפוסקים, לגבי מי שלא הזכיר יעלה ויבוא בר"ה.
נדמה הפשטות, שאינו דומה ר"ה לדין ר"ח;
ר"ח, אין חובת אכילה כלל בו.
מאידך, בר"ה ודאי מצווה היא אכילתה, וכמו בשאר יו"ט. רק שנתחדש בר"ה למ"ד, כי יכולים "לדחות" מצווה הזו, בשביל מעלה ועניין הצום בר"ה.
הוי אומר, שוודאי ר"ה דומה לשאר יו"ט בדין סעודתה, וההבדל ביניהם מצוי אך באפשרות שבר"ה לעבור ולצום, מצד דין המיוחד לר"ה.

[נוטר הכרמים]

מתורת בעל 'משמר הלוי',
על כל המסכת.
דברים מתוקים.

[שמואל דוד]

מתורת בעל 'משמר הלוי',
על כל המסכת.
דברים מתוקים.

יישר כח גדול !

[מיללער]

ה:

אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו. ופירשו רש"י ותוס' שהתירו להעלות פירות או דמי מעשר שני לערושלים ולאכלן שם לאחר חורבן הבית דקסבר קדושת ירושלים קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל.

יש לציין שזה דוקא לגירסת רש"י ופירושו במס' מכות יט. דלמ"ד קדשה לעת"ל יכולין לאכול מעשר שני בירושלים בזה"ז, אולם לגירסת התוס' שם יליף הברייתא דאף אם קדשה לעת"ל ילפינן מעשר מבכור דבעי מזבח ובית המקדש כדי לאכול מעשר שני לירושלים.

[באמונתו]

ה:
אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו. ופירשו רש"י ותוס' שהתירו להעלות פירות או דמי מעשר שני לערושלים ולאכלן שם לאחר חורבן הבית דקסבר קדושת ירושלים קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל.
יש לציין שזה דוקא לגירסת רש"י ופירושו במס' מכות יט. דלמ"ד קדשה לעת"ל יכולין לאכול מעשר שני בירושלים בזה"ז, אולם לגירסת התוס' שם יליף הברייתא דאף אם קדשה לעת"ל ילפינן מעשר מבכור דבעי מזבח ובית המקדש כדי לאכול מעשר שני לירושלים.

יישר כוח!
בלשון רש"י שלפנינו: כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו - לפדותו ולהעלות דמיו, ואף על גב דלאחר חורבן הוה - קסברי: קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, וצריך להעלות הפירות או הדמים.
וכן הוא ברוב כ"י הנ"ל: "קסברי", היינו בלשון רבים.
אמנם מצאתי שני כ"י (פרמה 2244 ופרנקפורט) נוסח: קסבר, ר"ל שיטת רבי אליעזר כן היא!
אף בתוספות משמע גרסתם ברש"י כן היה: וי"ל לפרש"י ניחא, דפי' קדושה ראשונה, אליבא דרבי אליעזר, קדשה לעתיד לבא...

[באמונתו]

ו' א'
רש"י:

אף בביצה - נולדה בזה מותרת בזה. דמאי דעתיך - לאסרה בשני לרחוקים מבית דין. דילמא מעברי ליה לאלול - כתקנה הראשונה, למנות מיום שני ולעשות שני ימים, כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד. מימות עזרא ואילך וכו' - ואף על פי שתקנו לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם, ועדיין לא נתקנה...

מהרש"א [חדושי הלכות]:

בפרש"י בד"ה דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה ראשונה כו', כגון שלא באו עדים עד יום ל"א, עכ"ל, אין זה מדוקדק, דהתקנה ראשונה היה בבאו עדים, אבל בלא באו עדים עד יום ל"א, מספק היו עושין ב' ימים, אלא דר"ל שלא באו עדים, היינו שלא קבלו אותן עד יום ל"א, וכגון שבאו אחר המנחה, והיינו תקנה ראשונה, וק"ל:

מהר"ם מלובלין:

... ומ"מ נ"ל שט"ס נפל בפרש"י שלפנינו, בד"ה דלמא מעברי ליה לאלול מתקנה וכו' כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד, גירסא זו א"א לישבה, דהא אם לא באו עדים עד יום שלשים ואחד, אז היו הב' ימים מספק, וא"כ הוו ב' קדושות, ואין הביצה אסורה, ותחילת איסור ביצה נפקא מתקנת אם באו העדים מן המנחה ולמעלה, שהיו נוהגים היום קודש ולמחר קודש, לא מחשש שמא לא באו עד יום ל"א, ע"כ נראה שיש להגיה בפרש"י, כגון שלא באו העדים עד לאחר מנחה, וק"ל, כמבואר משיטת ההלכה והתוס':

אמנם ברוב כ"י כלפנינו, מלבד כ"י פרמה 2244 ופרנקפורט, אשר כפי הנראה, הינם מייצגים מסורת נוסח משותפת, כאשר בהם חסרות תיבות: "כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד" לגמרי!
מן האפשר אפוא שהיא תוספת מאוחרת, ולא מיד רש"י יצא.

[מיללער]

מתורת בעל 'משמר הלוי',
על כל המסכת.
דברים מתוקים.

יישר כח גדול

מתוקים מדבש ונופת צופים.

תתברך בשנה טובה ומתוקה!

[באמונתו]

ב, ב:

אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה, וקסבר רבה: כל ביצה דמתילדא האידנא - מאתמול גמרה לה... - אמר ליה אביי: אלא מעתה, יום טוב בעלמא תשתרי! - גזרה משום יום טוב אחר השבת. - שבת דעלמא תשתרי! - גזרה משום שבת אחר יום טוב. - ומי גזרינן? והא תניא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב. ואם איתא, ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן! - אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא - לא גזרו בה רבנן.

רש"י:

ומי גזרינן - ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא. [והתניא וכו'] - ואם תאמר: הויא לה גזרה לגזרה, דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת, תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו דמתילדין ביומיהם, ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות, הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא...

תוספות:

מלתא דלא שכיחא היא - וקשה, דלמא אם לא שחטה, היתה נולדת היום, ואם כן מאתמול גמרה לה, ותאסר בלא גזרה מספק, וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך, לא חשיב גמר, ובירושלמי פליג בהא.

בטעם מצא בה ביצים גמורות, ובמה השתנו מביצים נולדות, אף בשאר ראשונים מצאנו דעות שונות.
אמנם רש"י מקצר שהם מותרות "הואיל ואינם נולדות".
לענ"ד מן האפשר, שאם מצאנו בביצים נולדות למ"ד, טעם "אוכלא דאפרת", שוחט תרנגולת ומצא בה ביצים, ודאי יש לומר שהם מעין התרנגולת ממש, שע"כ לא שייכות כלל, לאיסור של ביצים שנולדו ביו"ט.

[באמונתו]

ו, א

אמר רבא: מת ביום טוב ראשון - יתעסקו בו עממים, מת ביום טוב שני - יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, מה שאין כן בביצה. נהרדעי אמרי: אף בביצה, דמה דעתיך - דילמא מעברי ליה לאלול, הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר.

רש"י: אף בביצה - נולדה בזה מותרת בזה. דמאי דעתיך - לאסרה בשני לרחוקים מבית דין. דילמא מעברי ליה לאלול - כתקנה הראשונה, למנות מיום שני ולעשות שני ימים... מימות עזרא ואילך וכו' - ואף על פי שתקנו, לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם, ועדיין לא נתקנה, האי דנקט מימות עזרא - משום דבימיו עברוהו, דכתיב בעזרא וביום השני, ובראש השנה משתעי.
ב"הגהות וציונים" מציין לבארות המים, אשר מגיה לשון רש"י: שעדיין לא נתקנה, היינו באותה הפעם שאירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה הנ"ל.
אמנם בכל כתבי היד הנ"ל מצאתי כפי שהוא לפנינו. ברם לענ"ד, כוונת רש"י היא אחרת;
טענת נהרדעי היא, אשר כדי שתחול התקנה, הנה צריכים שפעם אחת לפחות אחרי התקנה, יבואו העדים מן המנחה ולמעלה, וממילא תחול התקנה לעולם, אף בלא באו העדים מן המנחה ולמעלה, וממילא בהיות ש"מימות עזרא ואילך - לא מצינו אלול מעובר", יוצא שאף פעם לא הייתה הזדמנות לתקנה לחול.
לכך כתב רש"י: "ועדיין לא נתקנה", היינו בזמן הזה, עדיין לא נתקנה התקנה, לפי שהיא בעבר מעולם לא חלה, אפילו פעם אחת, כדי שתחול להבא לעולם.

[שמואל דוד]

ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

[יהודי רגיל]

ו.
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה
לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

אולי הכוונה, אפילו בשני ימים אלו נוהג כלל זה - שביום א' יתעסקו בו עממים וביום ב' יתעסקו בו ישראל

[באמונתו]

ו.
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה
לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

לענ"ד ליישב, משום סיפא: מה שאין כן בביצה... וברש"י: מה שאין כן בביצה - לענין ביצה לא הקלו ביום טוב שני דראש השנה להשוות לשל גליות, דאלו ראש השנה - נולדה בזה אסורה בזה. אף בביצה - נולדה בזה מותרת בזה.
הביצה, הרי היא לעולם באופן "נולדה בזה - אסורה בזה", וכן "נולדה בזה - מותרת בזה".

[שמואל דוד]

יישר כח

[מיללער]

יב:

בתוד"ה הכא נמי כיון שהותרה הבערה לצורך. י"ל כיון שהיה בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט.

אם נחשב בשביל זה לצורך יו"ט למה אינה נחשב צורך אוכל נפש ויהא פטור על הבישול אף לב"ש?

[אליהו חיים]

עי' תוס' כתובות ז. ד"ה מתוך, 'והא דפליגי ב"ש וב"ה במבשל גיד הנשה ביו"ט וכו' אע"ג דלא חשיב אוכל נפש משום איסור דרכיב עליה מכל מקום צורך היום הוא כיון דאכיל ליה'

[מיללער]

עי' תוס' כתובות ז. ד"ה מתוך, 'והא דפליגי ב"ש וב"ה במבשל גיד הנשה ביו"ט וכו' אע"ג דלא חשיב אוכל נפש משום איסור דרכיב עליה מכל מקום צורך היום הוא כיון דאכיל ליה'

תודה על הציון - ומה הוא הסברא לחלק?

[באמונתו]

תודה על הציון - ומה הוא הסברא לחלק?

כתובות ז, א:

עליך אמר קרא: אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש...

[מיללער]

מצוין! תודה רבה

[שמואל דוד]

טז.

א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מצות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ״אי הכי לא לענשו נכרים עלה״

דברי הגמרא צ״ב ועיין מהרש״א בח״א מה שכתב בזה.

ועיין מהר״ם שיף: ולי נראה דא"ה לא יהי' לנכרים עונש על שמירת שבת דאינה מצוה לו וא"כ גר שמקיים כל המצות איננו מחויב לקיים שבת ויש לאל ידו לחלל שבתות שאינו מצווה עליו רק אומה ישראלית לבד.

לא הבנתי דברי המהר״ש ז״ל, הרי גר הוא ישראל גמור ומה ההו״א שאינו מחויב לשמור שבת??

[מי אנוכי]

אולי הוא מתכוון לגר תושב...

[שמואל דוד]

גר תושב אינו מקיים כל המצות…

[באמונתו]

לענ"ד, כוונתו לומר ס"ד, כי הגר שנתגייר יחויב בכל המצוות מלבד השבת! שהלא סוף סוף, במציאות אינו באמת מן האומה ישראלית מבחינה הביולוגית, אלא מכונה הנלווה עליהם - ונספחו על בית יעקב, כבגמרא יבמות מז, ב.

[שמואל דוד]

גם אני הבנתי כן, אבל לכאורה זה הוה אמינא רחוקה, לא?

[באמונתו]

גם אני הבנתי כן, אבל לכאורה זה הוה אמינא רחוקה, לא?

אולי יש ליישב עפ"י המובא בספ
רים (ראה המצורף בשם ר"ע איגר זצ"ל, כיו"ב ראינו בשם מקורות אחרים), שעיקר יסוד הגרים מעת מתן תורה, והקב"ה חיזר על האומות שלא רצו לקבל התורה, היינו רובם, אמנם מ"מ, בכל אומה ולשון היו מעט נשמות שכן רצו לקבלה, והן הן הגרים שבכל דור ודור וכו'
ממילא אצלנו, הלא אמ
ר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל מצוה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ משבת שנתן להם בצנעא, שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם.
לכאורה המשמעות, שאם בכל המצוות, אף כל האומות נתבקשו לקבלם, ומקצתם אכן רצו וקבלו והתגיירו בסוף, שאני מצוות שבת, שנתן להם בצנעה, ולא הציעה לגויים, וא"כ גרים לא קבלוה, ואי הכי לא לענשו נכרים - מתגיירים עלה?...
(עוד מעניין גר צדק שהרגיש בגוֹיוּתו בשבת קודש, ראה viewtopic.php?t=12888#p27915).

[שמואל דוד]

אולי יש ליישב עפ"י המובא בספרים...

יפה מאוד! יישר כח!

[מיללער]

כ.

בסוגיא דבהמה של שותפות עם עכו"ם שמותר בשחיטה ביו"ט משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משא"כ בעיסה של שותםות דאפשר לפלוגי בחישה. והקשו בגמ' מנדרים ונדבות שאין קריבין ביו"ט ותירצו דשאני נו"נ דמשלחן גבוה קא זכו.

לפי זה אם נכרי הזמין את ישראל על בהמתו, האם מותר לישראל לשחוט את הבהמה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה או דשאני הכא דמשלחן העכו"ם נוטל ובשעת השחיטה הכל שייך לנכרי כמו (להבדיל) בנו"נ?

[באמונתו]

כא.
בסוגיא דבהמה של שותפות עם עכו"ם שמותר בשחיטה ביו"ט משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משא"כ בעיסה של שותםות דאפשר לפלוגי בחישה. והקשו בגמ' מנדרים ונדבות שאין קריבין ביו"ט ותירצו דשאני נו"נ דמשלחן גבוה קא זכו.
לפי זה אם נכרי הזמין את ישראל על בהמתו, האם מותר לישראל לשחוט את הבהמה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה או דשאני הכא דמשלחן העכו"ם נוטל ובשעת השחיטה הכל שייך לנכרי כמו (להבדיל) בנו"נ?

דף על הדף:

בספר אמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבך זצ"ל (דיני יום טוב סי' ה') מביא שבעל השב יעקב נשאל האם מותר לישראל לשחוט בהמות לגוי ביום טוב בתנאי שבאופן שהשחיטה תהיה כשירה יהא זאת לישראלים, ואם נעשה טריפה נשאר לנכרי. והשב יעקב העלה לאיסור, מטעם שאינו עדיף מנדרים ונדבות שאינן קריבין ביום טוב כמבואר בביצה, מטעם דכהנים משולחן גבוה קא זכו, וה"ה בעלים בשאר בשר הוי כעבד הנוטל פרס מרבו, נמצאת כל השחיטה היא לשם גבוה, כמו"כ שייך לומר הסברא הנ"ל היכן שהישראלים לוקחים מזה רק באופן שהשחיטה כשירה, כיון שבשעת שחיטה עדיין לא זכו בהם הישראלים, נחשבת השחיטה לצורך הגוי.
אבל הנודע ביהודה כתב לחלוק ע"ז, וטעמו דבהיתר אוכל נפש לא נאמרה תנאי שיהא האוכל משל ישראל, אלא שתעשה המלאכה בעיקר לצורך הישראל, ולכן בכה"ג אינו דומה לנדרים ונדבות, שעיקר מטרת ההקרבה היא לצורך גבוה ולכן אסור, משא"כ כאן שעיקר המטרה בשחיטת הישראל ודאי שמותר, והאמרי בינה שם הוכיח מדברי הראשונים שהמנהג היה בצרפת וספרד להתיר שחיטות בהמות אף שבשעת השחיטה עדיין היתה של הגוי, ורק אם נמצא כשירה קנו זאת הישראלים, (וראה שם בארוכה מה שמפלפל בדין הנ"ל).

שו"ת אמרי משה סימן טז
שו"ת להורות נתן חלק טו סימן כט
שו"ת מהרי"ף סימן פח