בדיקת מזוזה פעמיים בשבע שנים

[יאיר1]

רציתי לדון בפני החברים בשני עניינים בנושא זה.
א. הגמרא ביומא אומרת 'דתניא: מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל'. לשון הגמרא קצת תמוה בעיניי, מה הכוונה פעמיים בשבוע או פעמיים ביובל, מפני מה לא אמרו מתי צריך לבדוק? פעם בשלוש וחצי שנים ופעם בכה שנים, ואמנם יתכן שפעם בשלוש וחצי שנים הוא לשון ארוך ולכן נקטו פעמיים בשבע, אך למה לא נקטו לשון פעם בכה שנים? האם באמת צריך לבדוק פעם בשלוש וחצי שנים או שצריך פעמיים בשבע שנים, ואם יבדוק בשנה זו ובשנה הבאה כבר אינו בודק עד סוף השבע שנים, שיימצא שיבדוק המזוזות בהפרש של יג שנה.
ב. האם בתנאי החיים כיום דין זה עדיין תקף, והרי הבדיקה היא שלא תגנב המזוזה ושלא תרקב, והרי המזוזה ארוזה היטב באופן שלא יתכן שבשבע שנים תרקב, וזא תגנב אפשר לראות שהמזוזה במקומה עומדת, ואכן לענין חשש זה די במה שיסתכל שבית המזוזה לא נתלש וכדו.

[יבנה]

שו"ת שבט הלוי חלק י סימן רכב
ומה שחשבו ליישב, דה"נ כיסויים הללו נצרכים לשמירת המזוזה, אומר אני, הנה אם אמנם יארע שכן הדבר, מותר לכסותה, אבל אם באנו לדין ולמציאות, הרי לא מיניה ולא מקצתיה, פוק חזי שרש"י (יומא י"א ד"ה נבדקת) כתב, שמשום הכי מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע, שמא נרקבה, או נגנבה, ע"כ, הרי דרקבון המזוזה היה שכיח בימיהם, ומי יכחיש את המציאות, שכהיום אין רקבון וקלקול המזוזה שכיח כלל וכלל, והטעם הוא פשוט, דבימיהם הדלף והגשם היה מצוי בבתיהם, וכנזכר בתוס' (ב"מ ק"ג ע"א, סוף ד"ה בגובתא דקניא), משא"כ כהיום, שאף בעיצומם של ימות השרב והגשמים, לרוב אין נגע ואין פגע מפגעי הטבע שולט בבתינו המוגנים היטב, פוק חזי שכאמור לעולם לא תמצא כהיום מזוזה נרקבת בפתחי בתינו הפנימיים, אף אחד מני רבבה, ובשלמא העטיפה הפנימית של המזוזה, שומרת היא ומגינה על עצם הכתב, משא"כ הכיסוי החיצוני והנוסף של השפופרת, הניתן אחר שהמזוזה כבר מוגנת היטב, מה יתן ומה יוסיף כיסוי זה, ואף אם במקרה מיוחד יועיל מעט, הכי משום מיעוט שאינו מצוי, נעטוף המזוזות כיס בתוך כיס, למטרת שמירה, בו בזמן ששוא שקד שומר, שאין פרץ ואין קלקול במזוזתינו.

מצורפים דברי רשז"א שאין צורך בזמנינו בכה"ג לבדוק את המזוזות.

[סגי נהור]

במציאות, מזוזות רבות שנלקחות לבדיקה נמצאות פסולות או עכ"פ צריכות תיקון, בעיקר עקב אותיות שנדבקו זו לזו. ואלו מעשים שבכל יום ממש, ועיניי רואות ולא זר.

וגם בתפילין שכיח כעין זה, בעיקר עקב שהייה בשמש. ובימינו נתחדשה בעיה נוספת של שהיית התפילין במכונית, שחומה מטפס ועולה בקיץ כידוע הרבה יותר מן החום שבחוץ.

[יבנה]

במציאות, מזוזות רבות שנלקחות לבדיקה נמצאות פסולות או עכ"פ צריכות תיקון, בעיקר עקב אותיות שנדבקו זו לזו. ואלו מעשים שבכל יום ממש, ועיניי רואות ולא זר.

וגם בתפילין שכיח כעין זה, בעיקר עקב שהייה בשמש. ובימינו נתחדשה בעיה נוספת של שהיית התפילין במכונית, שחומה מטפס ועולה בקיץ כידוע הרבה יותר מן החום שבחוץ.

הקטע הבא בשבה"ל:
"ולא אכחד שאף אם הדבר נוגע לפתח כניסת הבית, ששם לפעמים קרני השמש לוהטים, או הדלף והגשם מכים שם, ויש חשש לקלקול המזוזה, הנה האמת הוא שאף במקום כזה, גם אם יוסיף כיסוים התחתונים כהנה וכהנה, לא יגינו עליה, זולת אם יקבענה בנקב שבאבני הפתח, או בשפופרת אטומה שפתחה מלמטה, כנלענ"ד."
דבריו הקודמים התייחסו לפנים הבית ששם אינו מצוי כלל היזק משמש או גשם. האם לדעתך גם באופן הזה יש לחוש שאותיות שהיו מתחילה מופרדות ידבקו זו לזו?
גם רשז"א מסתמא מיירי באופן שאינו נמצא בשמש.
בנוסף דבריך הם חשש חדש שלא הוזכר ברש"י ושאר המקורות. אולי זה לא מספיק מצוי שנצטרך לחוש לזה. באיזה אחוזים מדובר?

[סגי נהור]

זאת הבעיה המצויה ביותר. לרוב הנני מביא לבדיקה מזוזות פשוטות (בגודל 12 ס"מ), ובכ-20%-30% יש צורך לתקן אותיות שנדבקו. במהודרות נראה שזה מצוי הרבה פחות, אבל עדיין קיים.

[יאיר1]

אין צורך לבדוק שלא נדבקו אותיות.
מה שמובא לבדוק שלא נגנבה או התעפשה. לא נראה לי שזה החשש.
האם מה שאתה אומר שמצוי מצוי במזוזות שהיו ארוזות היטב כנהוג ונבדקות פעמיים בשבע שנים?
התיקונים המדוברים הם עניינים שפוסלים את המזוזה או כל מיני נרווין של הסופר?

[סגי נהור]

האם מה שאתה אומר שמצוי מצוי במזוזות שהיו ארוזות היטב כנהוג ונבדקות פעמיים בשבע שנים?
התיקונים המדוברים הם עניינים שפוסלים את המזוזה או כל מיני נרווין של הסופר?

מאחר שמדובר בדבר שניתן לתיקון, הסופר מתקן כמובן בכל מקרה של שאלה. אבל השאלות - שאלות (ועל חלק מהן מתריע גם המחשב).
לא תמיד מדובר במזוזות שנבדקו לאחרונה, אבל הרי הביאו כאן מדברי פוסקי זמננו שלא להצריך כלל בדיקת מזוזה.

[עושה חדשות]

לשון הגמרא קצת תמוה בעיניי, מה הכוונה פעמיים בשבוע או פעמיים ביובל, מפני מה לא אמרו מתי צריך לבדוק? פעם בשלוש וחצי שנים ופעם בכה שנים, ואמנם יתכן שפעם בשלוש וחצי שנים הוא לשון ארוך ולכן נקטו פעמיים בשבע, אך למה לא נקטו לשון פעם בכה שנים? האם באמת צריך לבדוק פעם בשלוש וחצי שנים או שצריך פעמיים בשבע שנים, ואם יבדוק בשנה זו ובשנה הבאה כבר אינו בודק עד סוף השבע שנים, שיימצא שיבדוק המזוזות בהפרש של יג שנה.

אגב, הביטוי "פעמיים בשבוע" מופיע גם בהקשר אחר,
סוטה מד. על בית לבנים בשרון שמחדשין אותו פעמים בשבוע.

[עושה חדשות]

ובהקשר נוסף, קידושין עא.

[אישצפת]

רציתי לדון בפני החברים בשני עניינים בנושא זה.
א. הגמרא ביומא אומרת 'דתניא: מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל'. לשון הגמרא קצת תמוה בעיניי, מה הכוונה פעמיים בשבוע או פעמיים ביובל, מפני מה לא אמרו מתי צריך לבדוק? פעם בשלוש וחצי שנים ופעם בכה שנים, ואמנם יתכן שפעם בשלוש וחצי שנים הוא לשון ארוך ולכן נקטו פעמיים בשבע, אך למה לא נקטו לשון פעם בכה שנים? האם באמת צריך לבדוק פעם בשלוש וחצי שנים או שצריך פעמיים בשבע שנים, ואם יבדוק בשנה זו ובשנה הבאה כבר אינו בודק עד סוף השבע שנים, שיימצא שיבדוק המזוזות בהפרש של יג שנה.
ב. האם בתנאי החיים כיום דין זה עדיין תקף, והרי הבדיקה היא שלא תגנב המזוזה ושלא תרקב, והרי המזוזה ארוזה היטב באופן שלא יתכן שבשבע שנים תרקב, וזא תגנב אפשר לראות שהמזוזה במקומה עומדת, ואכן לענין חשש זה די במה שיסתכל שבית המזוזה לא נתלש וכדו.

בספר דברי יעקב עדס מועד ב עמוד תלא כתב

כתבו במזוזות ביתך בסימן רצ"א סק"ג ובקונטרס המזוזה בסימן רצא סעיף א אות ב דהכוונה שצריך לבדוק פעם בכל שלש שנים ומחצה [והיינו שלא דכל שהוא ב' פעמים בשבע שנים שפיר דמי אפילו אם אחד לאחר ה' שנים ואחד לאחר ב' שנים אלא צריך שלא יעבור יותר משלש שנים ומחצה בין בדיקה לבדיקה]. וכן משמע בספר חובת הדר פרק א הערה לה [ועיין בזה בפרשה סדורה סימן ע]

וכן הביא הגאון רבי יהודה אריה דינר בספרו לקטמהלכות המצויות במזוזה עמוד עב משמיה דמרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
אולם לעומתם בספר אוצר הזמנים עה"ת לרבי אהרן מרדכי בריסק אב"ד טאשנאד עמוד שצב מסיק דדי לבדוק במזוזת יחיד פעמיים בשמיטה ובמזוזת רבים פעמיים ביובל גם ללא מרחק שווה. ואין צורך לדייק בזמן.

[אהרן תאומים]

מן הנסיון שלי, שבמקומות שמחממים בחורף כל הזמן או שיש לחות וכן בדלתות החיצוניות של הבית ומרפסות פתוחות וכדו' ובפרט אלה שעוטפים חזק את המזוזה בניילון נצמד מצוי ריקבון!!
המלצתי שמזוזות מהודרות לאחר בדיקה יסודית טובה או בקניתם או שנבדקו אצל מגיהה מקצועי בחודש אלול (כדאיתא במטה אפרים שאינו ענין לשבע שנים אלא לכל שנה), יעטפו אותם בניר וואקס /אפיה וישימו אותם בבית מזוזה שקוף, (או רגיל ויוציא את הקלף החוצה) ואז יוכל הבעל בית לבדוק בדיקה חיצונית כל שלוש וחצי שנים אם נרקב וכד' ואין צריך להיות בדווקא בדיקת סופר,
ואכן כפי שנכתב כאן במזוזות שאינם מהודרות או כתובים בצפיפות יתכן כיווץ קל של הקלף או התפשטות קצת של הדיו ונוצרים "נגיעות" חדשות, משא"כ במזוזה שנכתבה בהידור וכל אות מורחקת כדין מחברתה לא מצוי כמעט שנהיה ריעותא במשך השנים,
ושוב אכפול דברי כל ענין הבדיקות בחודש אלול אינו נוגע להלכות וחיובי בדיקה אלא כדברי המטה אפרים להראות חיבתינו לקיום המצוות ושאנו רוצים לדקדק בקיומם, כדי שיהיה זה למליץ יושר.

[יאיר1]

נראה לי שבאקלים הממוצע השורר בארה"ק אין זה דבר שכיח.
ודברי הרב אהרן כנראה יותר נוגעים לבני הגולה.
שיקבצנו במהרה בימינו...

[לבי במערב]

לאו דוקא. כפי שהעיר, הפסולים מצויים 'דוקא' במזוזות שמלכתחילה אינן מהודרות כה"צ, וכן מוכח במוחש מהמציאות בשטח - אף באה"ק ת"ו.

[מעט מים]

מסופר מובהק מארה"ב שמעתי שכמעט אין מוצאין פסול שנתהווה במשך הזמן רק בהמזוזות שבחוץ שהשמש זורח עליו הרבה אז מצוי חששות

[עושה חדשות]

על 'פעמיים בשבוע' חשבתי לצרף את מנהג מערבא להשלים את קריה"ת בשלש וחצי שנים, יתכן שהמטרה בזה היא להשלים פעמיים (שניים מקרא) בשבע שנים, ואולי מקביל למצות הקהל.