הוראה תמוהה-נקרע העירוב? נא לשמור בסוד

[גילוי]

הוראה תמוהה-נקרע העירוב? נא לשמור בסוד
גרשז"א [שש"כ ס' יז הערה קלט] מוטב לא לפרסם שהעירוב נקרע כי רבים לא ישמעו בקולם ומוטב שיהא שוגגים וקיל משוגגים כיון דהוי מתעסק בדרבנן כמבואר שבת עג' מכיון שחושבים שהטלטול במקום מותר, וחושבני דאין זה דוקא למי שטועה בראייתו אלא ה"ה כשטועה מפני שמעמיד את העירוב על חזקתו עכ"ל לכ' דברי הגרשז"א מרפסין איגרא הרי הרבה יראים ושלמים כשישמעו שהעירוב נקרע יפרשו מהאיסור , וכן הוא המנהג שמפרסמים שנקרע העירוב

לכ' לדברי הגרשז"א ה"ה בעירוב שמוחזק ככשר אין לפרסם את האמת שהוא פסול

[גילוי]

סיפר הגראי"ל ששאל ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שלמה ברמן זצ"ל את החזון איש, למה כשנקרע העירוב באמצע השבת זה לא נחשב 'מתעסק'. ולמה יוצאים להכריז שלא לטלטל, הרי גם אם יטלטלו אין זה אלא 'מתעסק' באיסור דרבנן. אלא שהחזון איש לא השיב לשאלת אחיינו, ובמקום תשובה סטר לו קלות על לחיו!
בני ביתו של הגראי"ל שאלו אותו "ומה באמת התשובה לשאלתו של הגר"ש ברמן?" ענה להם הגראי"ל ש'מתעסק' זה רק במקום שחסר לו ידיעה ב'חפצא' של הדבר, למשל מי שמתכוון לקחת ירק תלוש ותלש את המחובר וכדומה, אבל כשכל הנידון הוא חילוק בדין, כזה דבר לא נחשב 'מתעסק'. ומכיוון שהחילוק בין רשות הרבים לרשות היחיד הוא חילוק בדין, ולפעמים ההבדל אף אינו נראה לעין - לא אומרים על כזה דבר שהוא 'מתעסק'.

ודברי הגראי"ל צ"ת דבגמ' שבת עג, מבואר כסבור שהיא רה"י ונמצא רה"ר הוי מתעסק

[בברכה המשולשת]

אני שמעתי שמה שמרן הגרשז"א הורה למעשה היה רק להודיע שהעירוב נפסל אך לא לומר שאסור לטלטל.

[רחמים]

אם אכן טלטול על דעת שיש ערוב במקום שאין ערוב - נחשב למתעסק, הרי אין כאן כלל עברה ולמה להכריז על זה?
ועוד שגם לשיטות שמתעסק נחשב כשוגג ורק פטור מקורבן (רע''א בשו''ת סי' ח'), י''א שבאיסור דרבנן כלל לא גזרו על שוגג, ובעבר על דרבנן בשוגג לא צריך כפרה כלל.(עיין בנתיבות רל''ד ג')

[בן סוכו]

יתכן מעוד טעם שאין זה מתעסק, כי מתעסק שייך רק בדבר שאין צד שהוא יקרה, [ולכן גורר מיטה וספסל אין זה מתעסק על עשית החריץ רק אינו מתכוין] אבל עירוב עומד להקרע כידוע שהחזו''א כתב שזה יותר מרוב תינוקות מטפחים באשפה, וגם אם לא נאמר עד כדי כך עכ''פ זה מצוי מאד ואי אפשר להגדיר שזה מתעסק,

[רחמים]

בגורר ספסל אין איסור אף אחר שרואה שמעשיו עושים חריץ משום שהוא לא מתכוון לעשיית החריץ, לאומת זאת מתעסק שייך כשרצונו לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, אבל ברגע שרואה שיש לפניו רק מחובר שוב לא נחשב למתעסק אלא למזיד.

[אוצר החכמה]

בחילוק מגורר אדם מיטה כסא וספסל ברור שרחמים צודק ששם הוא גדר דבר שאין מתכוון וזה גדר אחר. אבל נראה לי שטענת בן סוכו היא כזו, שמתעסק מהותו הוא שכוונתו הניחה בתור דבר פשוט שהמצב הוא מצב מסויים, כמו תלוש או אפילו כמו הגמרא בעג לגבי רה"י ורה"ר, והתברר שלא זה המצב. אבל בעירוב מחמת שמצוי שמתקלקל, א"כ אין זה הנחה פשוטה אלא שמתוך הספק מותר לו לסמוך על החזקה שלא התקלקל, וכל היכא שבעצם בדעתו יש ספק מה המצב, רק הוא סומך על זה שהמצב נשאר באופן מסויים, כשהתברר שזה לא המצב, אין אנו יכולים לטעון שזה מתעסק אלא שוגג. האם יש לך ראייה לסברא זו?

[הוגה ומעיין]

בקובץ תל תלפיות (סב עמוד י סט"ו) הובאה דעת הגריש"א שנקט ג"כ שטלטול כשסובר שמותר לטלטל הוא מתעסק, עיי"ש.

[זרע הארץ]

החזון איש לא ענה מפני חשש לקדושת השבת, וכבמובן (דאם לא כן, יפרסמו תמיד שיש עירוב כשר, ואף שבאמת לא יעשו)
וכמו שדן הגרש"ז ז"ל לגבי מקרר.

[לעומקו של דבר]

הקפצה של עניין זה, היכן נידון עוד
והאם מורים כן למעשה
ומה באמת סיבת המחמירים.
(הוזכרו שני סיבות נפרדות להקל, ויש לשים לב: ראשית - וזה החידוש - שנחשב מתעסק, שנית - מוטב יהיו שוגגין בדרבנן)

[עושה חדשות]

ברצוני לשנות פרק זה.

אחרי מה שמבואר בגמ' בשבת דע"ג דכה"ג חשיב מתעסק, הרי באמת אין כאן הוראה תמוהה בכלל, אלא לאידך גיסא.
אפשר רק לדון מצד פירצה בחומת השבת וכו', אבל מצד עצם הדין פשיטא דהוי מתעסק.
האם כך?

עוד יל"ד האם גם בנוגע להעדר עירוב חצירות כשר י"ל כן, (וכן שכירויות מנכרי וכו'), או דהתם הוי רק 'מתיר' בעלמא ולא דמי לרשות אחרת, וממילא לא ייחשב כ'מתעסק' כי הרי יודע בדיוק את הרשויות ואת המעשים, ורק סבור שיש לו 'מתיר' של עירוב.
מה דעתכם?

[חיימשה]

לפלא שלא דיברו בזה עד עתה. למיטב ידיעתי אין זה חידוש של הגרש"ז, כד הווינא טליא כבר שמעתי שכך היה מעשה רב אצל הגר''ש סלנט זצ"ל והורה שלא לפרסם.

[מדה]

אגב, כל הדיון (האם לפרסם או לא) הוא רק אם מניחים שכשנקרע העירוב אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה, אמנם בשו"ת האלך לך שלמה (נסמן שם בשש"כ הערה קל והניחו בצ"ע) כתב שכן אומרים בזה כיון שהותרה הותרה, ומה שדבריו הם לכאורה נגד דברי השו"ע שציין בשש"כ, כבר כתב הגר"ז (שו"ע הרב סימן שס"ב ס"ו) "אם גם בלא מחיצה זו יש שם עוד מחיצות שעל ידן נעשה שם רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שהיה אסור לטלטל שם מדברי סופרים... אם היתה שם בתחלת השבת ונפלה אחר כך מותר אפילו לא חזרה ונעשית כלל שכיון שגם מבלעדיה יש שם עוד מחיצות הרי אנו אומרים שבת כיון שהותרה הותרה". הרי להדיא שהטעם שאין אומרים כיון שהותרה הותרה, הוא משום שהמקום עצמו אינו רשות היחיד מן התורה. ולכן, אם מניחים שצורת הפתח מחיצה גמורה היא (כן משמע מדברי הגר"ז ומפורש הדבר גם בתשובותיו סימן ג'), ואין פרצות יותר מי"ג אמות ושליש (עיין היטב בשו"ע הרב סימן שמ"ה ס"ה וסי"א בחצאי עיגול ששיטתו שעד י"ג אמות ושליש עדיין המקום רשות היחיד מן התורה, (וביותר מזה עדיין אינו יכול להיות רשות הרבים)), אם כן כל שהמחיצות עדיין הם עומד מרובה על הפרוץ, ואין פירצה רחבה יותר מי"ג אמות ושליש, מותר לטלטל.
[ולהעיר, שאם יש ספק מתי נפל, אם בשבת או קודם לה, כתב הגר"ז (סימן שס"ה ס"ט) שהולכים להקל כיון שספק דברי סופרים הוא].

[עושה חדשות]

הרב מדה, פעמים רבות חוט אחד שנקרע משאיר אותנו עם רה"ר דאו'. (ובדר"כ המרחק בין עמודי העירוב הוא יתר על י"ג אמה ושליש). ופעמים שהנידון הוא על עירוב שנקרע עוד לפני השבת.

בעירובין טו. איתא "עד דאתא נפל לחיא אחוי ליה בידיה קם אדוכתיה", ומבואר לכאו' דצריך להפריש מטלטול כאשר נפסל העירוב. [אבל ברשב"א שם נראה שהעמידו על מקומו בתורת 'לחי', וצ"ע בזה]. ואולי זה גם סותר את החידוש הנ"ל שהביא הרב מדה.

מה שהערתי קודם שכלפי ביטול ההיתר ע"י הפת של העירוב ל"ש פטור מתעסק, זה עצמו יהיה טענה להצריך לפרסם כאשר העירוב נקרע. אבל רק אם נקרע בער"ש, כי אם בשבת הרי יש 'הואיל והותרה', וזה גם בלי החידושים שהביא הרב מדה לעיל, (כי הנידון כאן הוא על העירוב ולא על המחיצות).

עוד יל"ד באופן שראה אדם שהעירוב נקרע, אבל לא יודע את המשמעות ההלכתית של זה, האם גם כה"ג חשיב רק מתעסק, או שמכיון שהנתונים ברורים לפניו, ודינם להיות רה"ר, אין כאן אלא שוגג ולא מתעסק. (עי' ארחו"ש פ"ח הערה לב). אי נימא הכי, אז נפלה הראיה הנ"ל מעירובין דט"ו. ויל"פ.

בס' חוט שני וכן בהערות הגריש"א נקטו דכה"ג הוי מתעסק, (אלא שאולי יש להפריש גם מאיסור מתעסק). וליישב את דברי הגראי"ל הנ"ל מהגמ' במס' שבת, עי' בארוכה בסוה"ס פתח העירוב של הרב אנגלרד.

[מדה]

הרב מדה, פעמים רבות חוט אחד שנקרע משאיר אותנו עם רה"ר דאו'. (ובדר"כ המרחק בין עמודי העירוב הוא יתר על י"ג אמה ושליש). ופעמים שהנידון הוא על עירוב שנקרע עוד לפני השבת.

נכון, ואכן לא כתבתי אלא למקרים שאכן יש רה"י. ואמנם טעיתי בהגבלתי של י"ג אמות ושליש, שהרי זה רק במקרה של שם ד' מחיצות, אמנם לדעת הגר"ז גם מהני ב' מחיצות ומשהו לעשות המקום רשות היחיד מן התורה, אם אינו פרוץ לרשות הרבים (ואם פרוץ לרשות הרבים הוה מקום פטור), ראה סימן שמ"ה ס"ו, וככל שיש ב' מחיצות גמורות ומשהו, יכול להיות כל השאר פרוץ. ולכאורה מהני גם בריחוק מקום, ראה סימן שנ"ג קו"א סק"א, וזה יש בעיירות גדולות רבות, שהרחובות מסתיימות בכותל.

בעירובין טו. איתא "עד דאתא נפל לחיא אחוי ליה בידיה קם אדוכתיה", ומבואר לכאו' דצריך להפריש מטלטול כאשר נפסל העירוב. [אבל ברשב"א שם נראה שהעמידו על מקומו בתורת 'לחי', וצ"ע בזה]. ואולי זה גם סותר את החידוש הנ"ל שהביא הרב מדה.

לא כתבתי אלא מה שמפורש בדברי הגר"ז, שנראה מדבריו דלא כדברי המ"ב.

[עושה חדשות]

אני לא מונח כעת בהגדרות של 'מתעסק', אבל אולי מישהו מתמצא ויכול לעזור.

האם מה שהובא לעיל זאת ההגדרה המקובלת, שאם העדר הידיעה הוא ב'דין' הוי שוגג, ואם העדר הידיעה הוא ב'מציאות' הוי מתעסק. (ומ"מ החילוק בין רה"י לרה"ר הוא כפה"נ מציאותי ולא דיני וכמבואר לעיל). וכן האם נכון מש"כ לעיל לדון על פסולים אחרים בעירוב (לא קריעת החוט אלא אובדן הפת או העדר שכירות מנכרי), שאולי אי"ז חילוק מציאותי אלא הלכתי בלבד. או שיש הגדרה אחרת מקובלת.

בהנחה שכן, יש לחקור על הרבה מההיתרים בשבת האם הם בגדר חילוק מציאותי או הלכתי.
וכגון המחמם דבר כסבור שהוא מבושל (ואין בישול אחר בישול) והאמת שאינו מבושל.
העושה מלאכות בדברים שנאסרו רק בגידו"ק, וסבור בטעות שהדבר שלפניו אינו גידו"ק.
סבור שהדיו שכותב בו כעת אינו מתקיים והוברר שמתקיים. וכיו"ב לגבי קשר של קיימא.
סבור שהברירה שלו היא 'לאלתר' והאמת היא שהיא נצרכת לאחר זמן ולא לאלתר.
מעמר שלא במקום גידולו, צד מה שאין במינו ניצוד, בנין בכלים, וכו' וכו'.

ואם השאלה איננה נכונה בפטור מתעסק, אז מה לגבי הפטור של אינו מתכוין, להסוברים דספק פסיק רישא דלשעבר ל"ח פסי"ר. וא"כ מה הדין במבשל דבר שאינו יודע האם כבר מבושל או לא וכל כוונתו היא לחימום ולא לבישול, וכותב בדיו שאינו יודע אם מתקיים או לא וכל כוונתו היא לסימן זמני ולא לכתיבה מתקיימת, וכו' כנ"ל.

[הארי החי]

מענין לענין ראיתי בלקט יושר (עמ' 67) שפ"א סילק הגוי העירוב בשבת כמו שמושכין חבל מבית לבית ואמר [התה"ד] שמהר"ר שלום זצ"ל אוסר לטלטל וכמדו' שמהר"י מולין זצ"ל נוטה לאסור אבל מהור"ר אהרן זצוק"ל התיר והביא ראיה לדבריו להתיר ואמר להכעיס הגוים רוצה להתיר ולטלטל כמו ביין נסך שמנסך הגוי להכעיס - וכתב בספרו [תה"ד סי' עג] הכשר מבוי שנפל בשבת במקום עיר שמוקף חומה שישבה כבר מותר לטלטל [א"ה וכן נפסק בשו"ע סי' שסה]מ"מ לא רצה להתיר בניאושטט משום כבוד מהש"ר זצ"ל בעירו אבל מ"מ מקצת העם היו מטלטלין לצורך שבת עכ"ל

[ספרים וועלט]

הוראה זו מקורה כבר בספר "מחשבות בעצה" שנדפס מלפני בערך מאה שנה.
מי שיש לו גישה להספר מתבקש להעלות צילום.

[הארי החי]

הוראה זו מקורה כבר בספר "מחשבות בעצה" שנדפס מלפני בערך מאה שנה.
מי שיש לו גישה להספר מתבקש להעלות צילום.

מחשבות בעצה נמצא בה"ב והוא בסי' טז שם

[צורב מתחיל]

למי שנודע אחר השבת שנקרע העירוב ולא הודיעו, מותר מעתה לסמוך על העירוב בשבתות אחרות?