בס"ד
שוב ושוב אני ניתקל בין בהקשר ובין מחוץ להקשר , בתגובות הטוענות שאי חשש לשיטת ר"ת אין לה על מה שתסמוך ומחפשים שלל הסברים פסיכולוגיים לעמדת רוב מניין ובניין של הפוסקים בדורות אחרונים . החוצפה שיש בעצם הצגת הסברים שכאלו והטענה שגדולי ישראל סטו מהאמת מחמתם , אולי הייתה מתחילה לקבל אולי הבנת מה לגודל קנאותם לאמת אם כי לא הסכמה אם היו באמתחתם טענות כבדות משקל ,אבל לא רק שאין כאלו באמתחתם אלא מתברר שההפך הוא הנכון ונשארו רק שתי אפשרויות להתייחס לשיטת ר"ת:
א. כמקובל בקרב החולקים בדורות האחרונים, ששיטה זו נסתרת מהמציאות ודינה להידחות.
ב. הסבר אחר לחלוטין בשיטת ר"ת, שממנו יעלה שגם לר"ת אין שום יום בא"י שבו צאת שבת יותר מאוחר מהמקובל.
בהמשך אני מעלה אחת מהראיות כנגד דבריהם שלדעתי כל עוד אין להם תשובה המניחה את הדעת מוטב שידומו.
אומנם איני מציג כאן מקוצר היריעה אלא במקומות אחרים את השיטה האלטרנטיבית, רק אציין למנוע לעז לשון שהיא מסבירה היטב הן את המציאות הן את לשונות הגמרא והראשונים. ולא רק זה אלא מתבקשת מתוכם.
ראשית נציג בקצרה את השיטות המקובלות בהסבר ר"ת:
א. המנחת כהן : אחרי הופעת 6 כוכבים כלשהם ואולי אף פחות, זה צאת הכוכבים גם אליבא דר"ת , כלומר בא"י אין מציאות שצאת השבת תהיה מאוחרת מהזמן המקובל . בנוסף אין קיום לשיטתו, אלא אם כן הזמן משקיעת החמה באופק לצאת הכוכבים הנ"ל יותר ארוך בא"י מאשר בהולנד שזה כמובן לא כמציאות.
ב. זמן קבוע בכל העולם : 4 או 5 מיל , המשמעות שלא מדובר בשיטת ר"ת על חושך מוחלט אלא לדבריו ולדברי כל ההולכים בעקבותיו חוץ מתוספות רי"ד על חציית הרקיע בקו ישר בכל מקום ,חציה כזו של הרקיע אינה קיימת במציאות. תוס רי"ד כותב במפורש שהשקיעה השניה לר"ת או סוף שקיעה היא בשקיעה מעל ההרים שזו בדיוק דרכינו בהסבר האחר בשיטת ר"ת .
ג. מדידה מיציאת ג כוכבים בינוניים מסתימת הדברים כדברי המנחת כהן, אחורה 4 או 5 מיל שיטה זו זהה לשיטה בהסבר האחר ב-ב.
ד. שיטה שמבוססת על דברי רבי יהודה החסיד והמהרי"ף ונקראת שיטת המעלות, משמעותה שהנדרש ללילה לפי ר"ת הוא חשיכה כמעט גמורה בכל מקום כפי המציאות בו , לא נהגה באף קהילה באף זמן עד כמה שידיעתנו מגעת.
יעלה לכאורה שישנו צד חומרה לר"ת בא"י רק לפי השיטה של זמן קבוע כפירוש שתלוי ברקיע , או שיטת המעלות ולכן מיקוד הדיון יהיה בהם .
ישנן סידרת ראיות מעבר למה שכבר נאמר להפריך גישות אלו אבל מקוצר היריעה אסתפק באחת, שמחד לא נתנו עליה כמעט את הדעת ומאידך לדעתי היא לבדה ראיה ניצחת . העליתי אותה בעבר בכמה במות לא זכיתי לתחילת תשובה, אבל זה לא מפריע לחסידי שיטת ר"ת להמשיך בשלהם משום מה , ונשאלת השאלה אם האמת נר לרגליהם הכיצד זה יתכן?
ראיות שאין בשיטת ר"ת ביחס לעיקר איסור שבת היתר מלאכה לאחר השקיעה בהר ובפרט לשיטות הרמבן הריטבא הרן ואפשר הרשבא וכן האחרונים ההולכים בעקבותיהם:
א. הרמבן פותח דבריו בהצגת בעיה והיא מתי ניתן לקבוע תוספת שבת? כי הרי לפני השקיעה באופק השמש זורחת ואין זה מתאים אז להכניס שבת , ואחריה זה כבר בין השמשות וספק מדאוריתא באיסור שבת , כלומר ביניהם קו דק שאינו משך. יוצא שסבר לפני דברי ר"ת שמהשקיעה באופק מתחיל בין השמשות ואם סבר כך הרי לא יתכן שנהגו הפוך . כלומר המנהג במקומות שהרמבן הכיר היה זה.
ב. כאשר למד את דברי ר"ת כותב שמצא פתרון לתוספת שבת אך לא מזכיר כלל את המהפכה בעיקר שבת שחייבת לנבוע מכך , למעשה אינו מזכיר זאת כלל בהלכות שבת וכן הבאים אחריו דנים בכך בתוספת שבת וכן השו"ע פוסק זאת רק בהלכות תוספת שבת כאשר בהלכות שבת קובע את השיעור לשלושה כוכבים בינוניים ועל כך תמה המשנה ברורה . וכן למעשה כל המהלך בראשונים שהולכים בעקבות הרמבן : הרשבא , הריטבא , הרן ועוד, הנידון הוא רק לעניין תוספת שבת , וכן הוא בראשוני האחרונים שמביאים דבריהם .
עכשיו נחזי אנן :
א. הדין היה למעשה והמנהג לעניין שבת הוא שבין השמשות מתחיל אחרי השקיעה באופק [אפשר בהתחשבות בהר] .
ב. גם אם הרמבן מסכים עם ר"ת בלימוד בסוגיה בפסחים , עדיין לא כל כך פשוט גם לגדול שבגדולים להחליט לשנות מהדין המקובל והנהוג .
ג. אבל גם אם הרמבן היה מחליט כך, הרי כלל לא ברור שהחלטתו תתקבל בציבור והרי היה חייב לעלות נידון כזה בין הפוסקים בתקופתו ואין.
ד. אבל יתרה מכך הרמבן כלל לא רומז שיש כאן שינוי דין מהותי בעיקר שבת , לא מזכיר זאת כלל לעניין עיקר שבת וכל עיסוקו בתוספת שבת וכן כל הבאים אחריו כולל השו"ע וראשוני האחרונים. זה למעשה כמו הסיפור של שאול שהלך לחפש את האתונות ומצא את המלכות והנביא היה מספר לנו רק על האתונות.
ה. זה לא יתכן, השתנה בשעתיים כניסת ויציאת שבת אחד מעיקרי התורה ,שמירת שבת שהוא כרת ומיתת ביה"ד והעובר בפרהסיה כמומר לכל התורה. והרמבן מדבר רק על עשה של תוספת שבת ורק במסגרתו דן במהפכה הזו.
ו. ועוד שאם מתכוון לשקיעה הראשונה כשקיעה באופק הרי לא יתכן שגם המשיך את מנהג מקומו מכוח תוספת שבת מלבד שחסר העיקר מהספר הרי כותב במפורש שרצה שומר רק שתי דקות מתוך הזמן הזה או כל חלק שיבחר שיש בו ממש.
ז. ולכן בהכרח לא יתכן שכוונת הדברים הייתה להוסיף שקיעה שנייה כשעה אחרי השקיעה באופק אלא הפוך להקדים שקיעה ראשונה לשקיעה באופק כאשר השנייה היא השקיעה בהר כנראה. וכעולה מהירושלמי והסבר הרמבן בו.
ח. נראה שהקשר בין קהילות ישראל בצרפת וספרד הסמוכות ,וביחוד קטלוניה שהייתה קרובה לגבול הצרפתי, היה מספיק על מנת שיהיו מודעים למנהגי השבת בעיקריה בקהילות השונות ולכן אם הייתה ביד הרמבן ידיעה על שינוי שכזה בקהילה של ר"ת על פי חידושו [גם בדבריו זה הוא חידוש מחמת קושיא], היה מבין שכוונתו היא לשקיעה באופק כשקיעה ראשונה וראינו שלא כך הבין.
ט. ועוד הרמבן עצמו מוריו היו מתלמידי בעלי התוס ומתלמידי פרובנס וכן היה לו קשר עם קרובו רבינו יונה ורבי יחיאל מפריס ממילא הכיר היטב את מנהגי צרפת .
י. ועוד אם היה שינוי כזה אצל ר"ת הרי לא יתכן שעבר בשתיקה אצל ראשוני התקופה וראשוני צרפת בפרט.
יא. ואת"ל שבצרפת היה נהוג כר"ת מימים ימימה מלבד שזה לא משמע מדבריו , הרי עצם המנהג היה פתרון לתהיית הרמבן לגבי תוספת שבת והיה סייעתא לדברי ר"ת הרבה יותר מהראיות שמביא מהירושלמי שעוד נדון בהם והיה צריך להיזכר בדברי הרמבן או אחריו וכן בדברי ר"ת ובעלי התוס ובפרט שהוכחנו שבספרד נהגו כך ולא שינו את המנהג, הרי היו צריכים להדגיש נקודה זו באיזשהו שלב ולהבין שלא הבינו נכון את כוונת ר"ת כאמור לעיל.
יב. ולכן נראה שגם בצרפת לא נהגו כך ולא השתנה המנהג.
יג. אבל אפשר להציע שהבנת דברי ר"ת הייתה כדברי המנחת כהן , ובאיזור מגוריו של הרמבן הפרש הזמן היה כחצי שעה ביום השוויון ואם החמירו לכל שלוש כוכבים כדברי המנחת כהן וכן לא היו בידיהם שעונים מדויקים אפשר שבפועל פער הזמן היה כזה מהשקיעה בהר שלא הייתה נפקא מינא עם תוספת שבת. ואם כך מה שכתב לגבי התוספת וכו' היה בביאור הסוגיא בא"י ששם סבר שאכן יש 4 מיל. אם כי קשה שכשהגיע לא"י הרי ראה טעותו, ועוד שהבין שבצרפת כן יש נפקא מינא ועוד שלא משמע ממנו שכל נושא השלוש ורבע מיל הוא רק לביאור הסוגיא ולא"י לעניין תוספת שבת . אבל בכל מקרה גם אם זה היה הפשט ברמבן הרי לפי זה דינו להידחות מהמציאות וממילא אין נפקא מינא להלכה.
יד . בכל מקרה התפישות של מעלות וכן 4,5 מיל פיקס לכאורה נסתרות מהאמור.
טו. ועוד שמלבד עדויות אלו מתקופת הראשונים יש בידינו עדויות משלימות מתקופת ראשוני האחרונים מסוף התקופה ,הרי המנחת כהן מדבר כדבר פשוט על בינוניים ב-6 הכוכבים הראשונים ולמרות שמדובר בספר שבו סוקר באופן מפליא את כל האפשרויות ולו הצדדיות והרחוקות ביותר בעניין , לא מעלה על דעתו את הפתרון של מעלות שהיה פותר לו הרבה קשיים בהם מתחבט. ולו יהי שהיו נוהגים בתקופת הראשונים כשיטת המעלות הרי מדובר היה בפעולה תדירית של מוצאי שבת בכל ישוב יהודי באירופה של בדיקת סימני הרקיע והכוכבים הבינוניים לפי א"י בכ-16 מעלות ע"י מיליוני אנשים במשך מאות שנים עד סף תקופתו והכיצד לא גונב לאוזנו אפילו בדל שמועה בעניין? ובכלל כיצד מנהג בעל תדירות והפצה שכזו יכול להעלם? להבנתי זה בצירוף האמור לעיל הוא תיובתא לשיטת ה- מעלות.
טז. וכן עדותו והעולה גם מהב"י והב"ח [ הב"ח מדבר על שלוש אופנים המדקדקים שנהגו כיראים , אלו שנהגו בשקיעה שאינו תוקף אותם , ואלו שהתחילו לפרוץ פירצה בירידים ולהקל גם אחרי השקיעה אותם תוקף במלוא החומרה ומגלה לנו בתוך דבריו את שלב תחילת הפירצה בעניין עיין בדבריו] שנהגו מימים ימימה לשמור מהשקיעה לפחות על איסור מלאכות לעומת דברי הרמבן ושאר הראשונים שאין שום סיבה לקבל את כל הזמן הזה בתוספת שבת ואכן אין בכך שום הגיון לקבל תוספת שבת של כשעה ועוד שמדובר ברוב כלל ישראל שהפסקת עבודתם שעה לפני שבת היא פגיעה בפת של ילדיהם והכיצד מותר להחמיר בתוספת שכל כולה מנהג ואפשרית בשתי דקות , על חשבון האוכל לפי הטף?
יז- וכן עדויות מאמצע תקופת הראשונים ראה להלן בסוף, שו"ת מהריל רבן של כל בני גולת אשכנז בין קמ"ז-קפ"ז שמצודתו פרושה על כל אירופה בשאלות ותשובות, ואבי מנהגי אשכנז . איך הגיב בפעם הראשונה ששמע על רעיון של דחיית כניסת שבת אחרי השקיעה באופק ,על ידי מורה הוראה ברומא ודחה דבריו באופן שברור שזו הפעם ראשונה ששמע על הוראת הלכה שכזו כ"ש שלא שמע על מנהג בפועל ומפרש כדרכינו.
יח. עדות נוספת נגד השיטה של המעלות והיא שבארצות שמעל 50 מעלות רוחב אין בקיץ כלל כל הלילה סימני רקיע שיש בא"י ב-16 מעלות ומכיוון שגם בתקופת הראשונים בגרמניה , וכן אנגליה ליטא ופולין ועוד הייתה מציאות שכזו כשבחלקן היו גדולי תורה שהיו בקשר רציף עם מרכזי התורה בצרפת וספרד ואין זכר לשאלה המתבקשת בעניין ולנידון דומה לנידון הקטבים שהיה צריך לעלות בהן . ועוד שב-500 שנים האחרונות , הרי מרכז הכובד של היהדות האשכנזית עבר למקומות אלו ורוב מוחלט של גדולי התורה שפסקו כר"ת מחד ומאידך בעיה זו לא עלתה כלל בכל ספרות השו"ת והפסק העניפה .
יט. וכן גם במקומות פחות צפוניים כגון מקומו של ר"ת עצמו סימני שמים אלו התקבלו בקיץ למעלה משעתיים וארבעים דקות אחרי השקיעה באופק וגם לדבר חריג כזה היה מתבקש זכר בדברי בראשונים וליתא.