לבי במערב כתב:שקוראים אותה כעין פתח, והיינו שאינה נשמעת.
שינויי השמות אצל הקדמונים ידועים לי, אך בנדו"ד נראה שלא יועיל ולא יציל (כפי שגם הבחין בעצמו).
לבי במערב כתב:ההגי' נשמעת קרובה לפת"ח, כיון שהי' אינה נשמעת.
ייש"כ!במסתרים כתב:כנראה, ר"א בן הר"מ הגה צירי כמו סגול ("פתח").
במסתרים כתב:כנראה, ר"א בן הר"מ הגה צירי כמו סגול ("פתח").
הגהמ כתב:ומי סני מה שביאר בו החכם גויטיין בהערתו לשם בטוטו"ד?!
סליחות כתב:הגהמ כתב:ומי סני מה שביאר בו החכם גויטיין בהערתו לשם בטוטו"ד?!
הערתו (בהע' 10) לא מובנת לי לצערי.
הגהמ כתב:סליחות כתב:הגהמ כתב:ומי סני מה שביאר בו החכם גויטיין בהערתו לשם בטוטו"ד?!
הערתו (בהע' 10) לא מובנת לי לצערי.
כל מה שצריך זה לשאול. כדי להבין מה שהוא אומר עליך לדעת ש'פתח' זו שבלשון רבנו אברהם אינה עברית אלא ערבית [לעומת 'כסר' (=חירק) שבמקור].
כמו"כ אציין שהאלף מקצורה (ى) שמבטאה הרגיל היא כפתח, באיזה ניבים ערביים מתבטאת כממוצע בין הסגול והצירי, ונראה לי שכך היה מבטאה במקומו של רבנו אברהם.
יאיר אתמר כתב:אין סגול בערבית, והקרוב לו הוא הפתחה, (בפרט במקרי אמאלה); האלף משמש כאם קריאה לסגול (לעתים גם לצירי חסר, BL Or 2540) בתעתיקים (גם הפתחה יכולה לציין סגול). ראה קלאר, תרביץ תשג עמ' 158-159; Hoerning, Six Karaite Manuscripts, pp. 7-9, 26 (והש' דקדוקו של בלאו עמ' 19, 28-29).
הגיית הרמב"ם הייתה ספרדית (ילון, מבוא לניקוד המשנה, עמ' 34; צורבל, מסורת הלשון של הרמב"ם, פרק 1), וכ"ה במצרים של ימינו (ידועה עדותו של ראב"ע על 'חכמי מצרים').
אמאלה (בערבית: إمالة, הגיית תנועת /a/ ארוכה בתור /e/)
יאיר אתמר כתב:ראה בדקדוקו של בלאו בעמודים שציינתי ולפי המפתח.
(יש על זה עבודה מעניינת, אולי אעלה את העמודים הרלוונטיים בהמשך. ויש גם מאמר מאת פרופ' הופקינס על התופעה בערבית-יהודית קדומה. גם טובי כתב ע"ז מעט, ועוד אחרים. אם תרצה אשלח לך אוסף על העניין.)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים