אהרון 37 כתב:לא חסרים דוגמאות לביזוי הת"ח שנעשה ביתד בעניין התארים לגדולים.
אהרון 37 כתב:
לא חסרים דוגמאות לביזוי הת"ח שנעשה ביתד בעניין התארים לגדולים.
אני זוכר בתקופות שהגאון ר' דוב לנדו שליט"א עוד לא "זכה" להיות נמנה על השורה הראשונה של ההנהגה, אז היה ביתד איזה סקירה על ספר שיצא לאור, והיה כתוב על ההסכמות שהיה שם, והיה כתוב הסכמה מהגאון הגדול ר' דוד כהן שליט"א, והגאון ר' דוב לנדו שליט"א, אני חושב שאין כל ביזוי מכבודו של הגאון ר' דוד כהן שליט"א לומר, שעם כל גדלותו, הגאון ר' דוב לנדו שליט"א גדול ממנו, ולכתוב בחדא מחתא לזה הגאון הגדול ולזה הגאון , לזה קוראים ביזוי כבוד התורה.
אהרון 37 כתב:לא זכיתי להכיר את הגאון הגדול זצ"ל, אבל מהספדו של אדם ניכר שהיה אדם ענק, וחכמת אדם תאיר פניו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
כאן אני רוצה לשפוך את הכעס העצום שבליבי, ואני מקווה שתגובה זאת לא תמחק, והוא נושא התארים בעיתון יתד נאמן.
אני יודע שיהיו כאלו שיזלזלו בזה, ויגידו, את האמת כולם יודעים, ולא הם קובעים את גדלות האדם, אבל לדעתי זה לא נכון, כי יש בכך עניין של ביזוי הערך של התורה, ואי אפשר לזלזל בעיתון שיוצא בעשרות אלפים.
ויש כאן עוד נקודה, שזה רק לא טענה על העיתון, שהרי ברור שאם זה היה מפריע לעוד הרבה מאוד אנשים, והיה כעס בציבור על זה, גם הם היו משנים את דרכם, אבל כנראה שהציבור לא מספיק מפריע לו.
ולגוף העניין, לי ברור שגדלותו של הגאון זצ"ל גדולה יותר מלפחות אחד מתוך האישים שנמצאים במועצת גדולי התורה של דגל התורה, שזוכים לתואר "הגאון הגדול", ואילו הוא לא "זכה" אלא לתואר "הגאון" בלבד, וזה ביזוי כבוד התורה, שלא התורה קובעת את הכבוד הניתן לאדם.
אם תשאלו איך אני יודע. התשובה פשוטה לדעתי.
כי באמת האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, אבל אף אחד לא אומר שיש חיוב לכבד כל יהודי שמא הוא ת"ח, כי צריך שיהיו דברים מסוימים שבעיני אדם עם שכל ישר גורמים להניח שיש כאן אדם ת"ח, עם אישיות נעלה, וכמו כן גם ביחס למידה על גדלות האדם כמה הוא גדול, ברור שלא ניתן לעשות סרגל מדוייק על כל רב, ולומר זה גדול מזה, אבל עדיין יש דמויות שניתן לומר שבשכלו של אדם ישר לפי הפרמטרים שעליהם ניתן לאדם לקבוע הוא גדול מזה.
ואינני אומר שהגאון זצ"ל היה גדול מכל הנמצאים במועצת גדולי התורה, אבל בהחלט לפחות אפשר לומר שאין ספק שלפחות ביחס לאחד מהמועצת הוא היה גדול ממנו.
כמו כן מעבר לכינוי שניתן לו, אני לא ראיתי את העיתון של היום, אז אולי הייתה השלמה למה שהיה ביום שלישי, אבל מה שהיה ביום שלישי, הייתה בסך הכל כתבה על חצי עמוד, מה שלא מקובל על אנשים בדרגתו, אם כי אני מדגיש, לא היה לפני העיתון של יום רביעי, אז אולי היום השלימו את זה.
לא חסרים דוגמאות לביזוי הת"ח שנעשה ביתד בעניין התארים לגדולים.
אני זוכר בתקופות שהגאון ר' דוב לנדו שליט"א עוד לא "זכה" להיות נמנה על השורה הראשונה של ההנהגה, אז היה ביתד איזה סקירה על ספר שיצא לאור, והיה כתוב על ההסכמות שהיה שם, והיה כתוב הסכמה מהגאון הגדול ר' דוד כהן שליט"א, והגאון ר' דוב לנדו שליט"א, אני חושב שאין כל ביזוי מכבודו של הגאון ר' דוד כהן שליט"א לומר, שעם כל גדלותו, הגאון ר' דוב לנדו שליט"א גדול ממנו, ולכתוב בחדא מחתא לזה הגאון הגדול ולזה הגאון , לזה קוראים ביזוי כבוד התורה.
משוש דורים כתב:גלאגוזים כתב:כמדומני שנקטו פה בהפרזה 'מספרים מבהילים'.
נכון, בסערת התקופה היו 'פירות הנושרים', ואולי אף יותר מאחד למחזור, אך זה נכון בכל חוגי היישוב בעת ההיא.
מתוך ידיעה על המחזור בעץ חיים, 5 שנים לפני מרן הגר"ש זצ"ל, מתוך כיתה או שיעור של למעלה מ20 תלמידים
רק אחד יצא לת"ר, והשאר כולם נשארו יראים ושלמים, ומהם כמה גדולי תורה מפורסמים.
[ביניהם: ר' זונדל קרויזר, ר' חיים יעקב גולדוויכט, ר' יעקב רוזנטל, ר' אברהם לידר, ר' ברוך מרדכי כהן-ססובר]
הגר"ש סיפר לי אישית, שמהכיתה שלו בעץ חיים יצאו 3 יהודים יראים (הגר"ש, הג"ר אפרים זלזניק, ולהבל"ח הרה"ח יצחק אנגל) ועוד שומתומ"צ אחד (רמ"צ פרוש מחבר ספר הבדיחות חד וחלק). והשאר כולם פורקי עול, (המפורסם שבהם האלוף גורדיש).
וכן, זה גם באשמת התקופה, אך לא פחות באשמת חלק מאנשי החינוך, שהיו אכזריים וחדלי אישים.
מחולת המחנים כתב:בקשר לת"ת עץ חיים, בדומה לדבריו של הגרא"ד זצ"ל, ידוע שכאשר באו להגרי"ז מבריסק זצ"ל ואמרו לו שמתכננים להקים תלמוד תורה תשב"ר בבני ברק, ושאלוהו באיזה אופן יעמידוהו, אמר להם הגרי"ז בפסקנות: "אזוי ווי אין עץ חיים!" [כמו בעץ חיים].
וכן את בנו הגאון רבי מאיר סאלאווייציק זצ"ל שלח לת"ת וישיבת עץ חיים, וגם נכדיו וצאצאיו הרבים כ"י התחנכו ומתחנכים בת"ת עץ חיים עד היום, (כאשר רבי אברהם יהושע סאלאווייציק שליט"א הוא המנחה את דרכו של הת"ת).
בקשר לרבים שירדו מהדרך ל"ע בתקופת המחתרות, היה זה כמו שהעירו מחמת ניסיונות התקופה והזמן שפשו אז בכל הישוב הישן, וגם מת"ת חיי עולם ומאה שערים נשרו רבים, היתה גם נשירה מת"ת תורה ויראה ושומרי החומות, (אולי באופן קצת פחות יותר, בשל סגירותם היחסית).
מחולת המחנים כתב:בקשר לת"ת עץ חיים, בדומה לדבריו של הגרא"ד זצ"ל, ידוע שכאשר באו להגרי"ז מבריסק זצ"ל ואמרו לו שמתכננים להקים תלמוד תורה תשב"ר בבני ברק, ושאלוהו באיזה אופן יעמידוהו, אמר להם הגרי"ז בפסקנות: "אזוי ווי אין עץ חיים!" [כמו בעץ חיים].
וכן את בנו הגאון רבי מאיר סאלאווייציק זצ"ל שלח לת"ת וישיבת עץ חיים, וגם נכדיו וצאצאיו הרבים כ"י התחנכו ומתחנכים בת"ת עץ חיים עד היום, (כאשר רבי אברהם יהושע סאלאווייציק שליט"א הוא המנחה את דרכו של הת"ת).
בקשר לרבים שירדו מהדרך ל"ע בתקופת המחתרות, היה זה כמו שהעירו מחמת ניסיונות התקופה והזמן שפשו אז בכל הישוב הישן, וגם מת"ת חיי עולם ומאה שערים נשרו רבים, היתה גם נשירה מת"ת תורה ויראה ושומרי החומות, (אולי באופן קצת פחות יותר, בשל סגירותם היחסית).
אהרון 37 כתב:לא זכיתי להכיר את הגאון הגדול זצ"ל, אבל מהספדו של אדם ניכר שהיה אדם ענק, וחכמת אדם תאיר פניו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
כאן אני רוצה לשפוך את הכעס העצום שבליבי, ואני מקווה שתגובה זאת לא תמחק, והוא נושא התארים בעיתון יתד נאמן.
אני יודע שיהיו כאלו שיזלזלו בזה, ויגידו, את האמת כולם יודעים, ולא הם קובעים את גדלות האדם, אבל לדעתי זה לא נכון, כי יש בכך עניין של ביזוי הערך של התורה, ואי אפשר לזלזל בעיתון שיוצא בעשרות אלפים.
ויש כאן עוד נקודה, שזה רק לא טענה על העיתון, שהרי ברור שאם זה היה מפריע לעוד הרבה מאוד אנשים, והיה כעס בציבור על זה, גם הם היו משנים את דרכם, אבל כנראה שהציבור לא מספיק מפריע לו.
ולגוף העניין, לי ברור שגדלותו של הגאון זצ"ל גדולה יותר מלפחות אחד מתוך האישים שנמצאים במועצת גדולי התורה של דגל התורה, שזוכים לתואר "הגאון הגדול", ואילו הוא לא "זכה" אלא לתואר "הגאון" בלבד, וזה ביזוי כבוד התורה, שלא התורה קובעת את הכבוד הניתן לאדם.
אם תשאלו איך אני יודע. התשובה פשוטה לדעתי.
כי באמת האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, אבל אף אחד לא אומר שיש חיוב לכבד כל יהודי שמא הוא ת"ח, כי צריך שיהיו דברים מסוימים שבעיני אדם עם שכל ישר גורמים להניח שיש כאן אדם ת"ח, עם אישיות נעלה, וכמו כן גם ביחס למידה על גדלות האדם כמה הוא גדול, ברור שלא ניתן לעשות סרגל מדוייק על כל רב, ולומר זה גדול מזה, אבל עדיין יש דמויות שניתן לומר שבשכלו של אדם ישר לפי הפרמטרים שעליהם ניתן לאדם לקבוע הוא גדול מזה.
ואינני אומר שהגאון זצ"ל היה גדול מכל הנמצאים במועצת גדולי התורה, אבל בהחלט לפחות אפשר לומר שאין ספק שלפחות ביחס לאחד מהמועצת הוא היה גדול ממנו.
כמו כן מעבר לכינוי שניתן לו, אני לא ראיתי את העיתון של היום, אז אולי הייתה השלמה למה שהיה ביום שלישי, אבל מה שהיה ביום שלישי, הייתה בסך הכל כתבה על חצי עמוד, מה שלא מקובל על אנשים בדרגתו, אם כי אני מדגיש, לא היה לפני העיתון של יום רביעי, אז אולי היום השלימו את זה.
לא חסרים דוגמאות לביזוי הת"ח שנעשה ביתד בעניין התארים לגדולים.
אני זוכר בתקופות שהגאון ר' דוב לנדו שליט"א עוד לא "זכה" להיות נמנה על השורה הראשונה של ההנהגה, אז היה ביתד איזה סקירה על ספר שיצא לאור, והיה כתוב על ההסכמות שהיה שם, והיה כתוב הסכמה מהגאון הגדול ר' דוד כהן שליט"א, והגאון ר' דוב לנדו שליט"א, אני חושב שאין כל ביזוי מכבודו של הגאון ר' דוד כהן שליט"א לומר, שעם כל גדלותו, הגאון ר' דוב לנדו שליט"א גדול ממנו, ולכתוב בחדא מחתא לזה הגאון הגדול ולזה הגאון , לזה קוראים ביזוי כבוד התורה.
קטנתי מלהעריך את דמותו של רבי אברהם דוב אויערבך זכר צדיק לברכה, שהסתלק השבוע ב-א' אלול ונטמן בעיר הקדש טבריה בה שימש ברבנות יותר מששים שנה.
גדלות אמתית בתורה, בור סוד ומעין המתגבר, עמוד ההוראה בפסיקת הלכה למעשה, הנהגת הציבור בתוקף ובנעימות, עבודת ה' פנימית מקרב איש ולב עמוק, גמילות חסד ואהבת הבריות, חכמה ופקחות במילי דשמיא ובמילי דעלמא – על כל אלה ועוד יבואו ויעידו מי שזכו להיות קרובים אליו בחיים חיותו... אך כדי שלא נחטא בחכם שמת ולא נספד כהלכה, נספר כאן שלשה מעשים נאים.
א
מעשה ראשון, על שיקול דעת בפסיקת הלכה.
נקדים ונאמר כי שאלות רבות בהלכות צבא ומלחמה הובאו בפני הרא"ד זצ"ל, על ידי רבנים מהשטח או סתם אנשים שפנו אליו. כמו אביו הגדול, רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, גם הוא ידע להבין היטב את הצדדים המעשיים של השאלה, איך המערכת עובדת, מהם השיקולים המבצעיים, ועוד.
במבצע הצבאי של 'מלחמת לבנון השניה' (תמוז תשס"ו) פנה מישהו אל הרא"ד ושאל אותו: מגייסים אנשים למבצע גם במהלך השבת, אך האם מותר לי לחלל שבת ולהתגייס או שעלי להמתין עד לאחר השבת? הרא"ד השיב: תלוי היכן אתה משרת. אם זה בחיל האויר או חיל תותחנים, תתגייס גם בשבת. אם זה בחיל הרגלים, אל תתגייס גם ביום חול! עד כאן דבריו.
ההסבר הוא כמובן שכניסה קרקעית לשטח כרוכה בסיכון חיי חיילינו, לעומת הפצצות מן האוויר. במצב העניינים אז, ההערכה היא שהכניסה הקרקעית, כפי שנעשתה בפועל, היתה בעיקר מטעמים פוליטיים.
אפשר לפתח דיון רחב בנושא, ואין כאן מקומו. נסתפק כאן בהתפעלות משיקול הדעת הרחב של הרא"ד.
ב
מעשה שני, על תפלה בתמימות וטבעיות.
פעם היה הרא"ד במקום אחר ולאחר התפילה ניגש אליו מאן-דהו וטען כלפיו: אתה לא מתפלל כמו אבא שלך! מה פתאום אתה מוחא-כפיים בתפילה? הרא"ד השיב שהוא כלל לא שם לב שמחא כפיים בתפילתו... אך כאשר חזר הרא"ד לטבריה, פנה אל אחד התלמידים ובקש ממנו: בבקשה תתפלל היום מוקדם יותר, וכאשר אני אתפלל תשב לידי ותבדוק האם אני מוחא כפיים בתפילה והיכן אני עושה זאת.
התלמיד עשה כדבריו, ולאחר התפילה פנה אליו הרא"ד ושאל: נו... אמר לו התלמיד, אכן מחאת כפיים בברכה פלונית ובעוד ברכה פלונית במהלך התפילה (ידוע שגם בתפלת שמונה עשרה בלחש היה ניתן לפעמים לשמוע את תפלת הרא"ד). כעבור זמן, הרא"ד עצמו סיפר את כל זה לרב שי דאום שליט"א שהיה אצלו. והוסיף הרא"ד להסביר מה הקשר בין שתי הברכות בהן הוא מחא כפיים.
ומכאן פרשנות: יהודי לא שם לב שהוא מוחא כפיים בתפילה, זה עוד נשמע אפשרי. אבל גם בפעם השניה, כשהוא יודע שעומדים ובוחנים את תפילתו (לפי בקשתו), הוא מתפלל בטבעיות בלי לדעת אם הוא מוחא כפיים! ואחרי כל זה, הוא מספר את הכל בפשטות למי שמגיע אליו, בלי לראות בכך דבר מוזר... זו דוגמה נפלאה לעבודת ה' (עבודה שבלב זו תפילה) מתוך "מודעות טבעית" לגמרי.
ג
ומעשה שלישי, על הרב הגדול ועל יהודי פשוט שאינו פשוט כלל.
לפני עשרים שנה ומעלה, בתקופה שזכינו ללמוד בישיבת עוד יוסף חי בעיה"ק שכם ת"ו בציון יוסף הצדיק, שירת במשמר-הגבול באזור יהודי יקר תושב טבריה, נקרא לו חיים (השם האמתי שמור למכירים). חיים הוא יהודי פשוט, עם אמונה תמימה ויראת שמים עמוקה, ולפרנסתו היה איש קבע ותיק. בכל הזדמנות, היינו רואים אותו עם ספר תהלים וכדו', מנצל כל הזדמנות להיות בקבר יוסף, להתפלל וללמוד.
לאחר הפקרת קבר יוסף בתחילת שנת תשס"א, המשיך חיים לשרת במג"ב באזור. והנה, בשנת תשס"ג, היה פינוי אלים של מתיישבים יהודים בחוות גלעד. המפקד הורה לחיים להשתתף בפינוי, אבל חיים אמר בצורה פשוטה וברורה שהוא מסרב להשתתף במעשה כזה!
כתוצאה מכך, חיים פוטר ממשמר-הגבול, הוא הפסיד את מקום עבודתו הקבוע, וגם את כל הפנסיה וההטבות שהיה זכאי להן אילו המשיך לשרת עוד שנה אחת בלבד! חיים לא התחרט לרגע על מעשהו ולא התלונן כלל. "הכל מהקדוש ברוך הוא" – הוא אומר. הוא חזר לטבריה עירו ומצא עבודה בחברא קדישא.
רבי אברהם דוב זצ"ל אהב והעריך מאד את חיים שיבדל לחיים. פעם, כשהיו שני תלמידי חכמים אצל רבי אברהם דוב, הוא עצר לרגע מדיבורו, הצביע על חיים שנכנס לבית המדרש ואמר: אתם רואים אותו? הוא צדיק...
בראש חודש אלול, לאחר שהסתיימה ההלוויה של רבי אברהם דוב בבית העלמין בטבריה, והקהל הרב הלך והתפזר, התקרבתי למקום הקבורה, הנחתי אבן על קברו (כנהוג), ופניתי לצאת לדרכי. והנה אני רואה את חיים יושב בצד, עם חבריו מאנשי החברא-קדישא, נחים קמעא מעמלם (לאחר שעות בחום של טבריה ובדוחק הרב).
ניגשתי לחיים, ברכתי אותו לשלום ופתחתי בדברים על רבי אברהם דוב. פניו של חיים האירו לפגוש חבר מימי קבר יוסף, ובתוך הדברים הוא סיפר לי, בשיא הפשטות: אחרי שנפטר הרב אוירבך, באו אלי ואמרו לי, הרב כתב בצוואה שלו שאני אתעסק בקבורתו. לא יודע מה פתאום הוא בחר בי. הרי יש רבנים, יש צדיקים... אבל כך הוא כתב וכך עשיתי, בטהרה ובקבורה...
חיים לא יודע למה רבי אברהם דוב בחר בו. אבל אנחנו יודעים. החכם הגדול והצדיק ידע היטב להכיר במעלתו של יהודי פשוט שאינו פשוט כלל.
זכות רבי אברהם דוב זכר צדיק לברכה תעמוד לנו.
יהושפט כתב:פעם בסוכות או בפסח ישב הרא"י לייזרזון זצ"ל אצל הגרא"י סולובייצ'יק והתווכחו על החינוה"ע, הויכוח אינו מעניינינו כעת, אך בתוך הדברים הודה הגרא"י כי אחוז נכבד מבני כיתתו לא נותרו יראים [כמדו' שדיברו על כמחצית התלמידים, אבל אני לא בטוח בפרט זה].
סיפר ר' י.ב. פרידמן [העיתונאי וכו' ] שהיה באירוע בטבריה בברית בשבת אצל ר' אברהם דב עם הגר"ש ולא היו שם ספרים, ונאלצו להמתין 4\3 שעה, והחליטו ללמוד ביחד, וסדר הדברים היה שר' שמואל אמר בע"פ את הזוהר [ונראה לי שהוסיף גם את התיקוני זוהר] על הפרשה ור' אברהם דב פירש . ....
[ואם כי דבריו בדר"כ צריכים בדיקה לכאו' כאן אין סיבה לחשוש....]
דודי צח כתב:מן העניין להעתיק באשכול זה, קטע קצר הזכור לי מה שנכתב באשכול על אחיו הגר"שסיפר ר' י.ב. פרידמן [העיתונאי וכו' ] שהיה באירוע בטבריה בברית בשבת אצל ר' אברהם דב עם הגר"ש ולא היו שם ספרים, ונאלצו להמתין 4\3 שעה, והחליטו ללמוד ביחד, וסדר הדברים היה שר' שמואל אמר בע"פ את הזוהר [ונראה לי שהוסיף גם את התיקוני זוהר] על הפרשה ור' אברהם דב פירש . ....
[ואם כי דבריו בדר"כ צריכים בדיקה לכאו' כאן אין סיבה לחשוש....]
דודי צח כתב:יהושפט כתב:פעם בסוכות או בפסח ישב הרא"י לייזרזון זצ"ל אצל הגרא"י סולובייצ'יק והתווכחו על החינוה"ע, הויכוח אינו מעניינינו כעת, אך בתוך הדברים הודה הגרא"י כי אחוז נכבד מבני כיתתו לא נותרו יראים [כמדו' שדיברו על כמחצית התלמידים, אבל אני לא בטוח בפרט זה].
בדייה.
כיתתו של הגרא"י סולובייציק כוללת אישים ידועים החיים איתנו לאוי"ש, מיקירי ירושלים.
אני בעצמי מכיר כעשרה מהם.
אינני יכול להבטיח שלא היה נושר אחד או שניים (יכולני לברר הדבר בקלות), אבל הצגת הדברים הנ"ל מגוחכת.
כל ה'מקולקלים' בירושלים של פעם, מדברים עד שנים ספורות אחרי קום המדינה. בעיקר בתקופת המחתרות.
לא איש דברים אנוכי להספיד את אותו ענק וגדול. גדולים וטובים ממני יעשו זאת כדת וכהלכה. אני רק מרגיש צורך לחשוף מדמותו של אותו שרף מלאך וקדוש לאלו שפחות זכו להכירו ולדעת מי הוא. שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ מַה טּוֹב חֶלְקוֹ וְטוּבוֹ.
גם הקרובים ידעו תמיד שאינם יודעים את גדלותו של הצדיק. כך זה כשניצבים מול פלא שכזה, שפע בלתי נפסק של מעינות הקודש. כל רז לא אניס ליה, נהירין לו שבילי פרד"ס התורה כשבילי טבריה.
רָאָה פָנָיו מְאִירִים. בעצם ראיית פניו היה מושתק הרוע שבאדם. כראות פני אלוקים, מלאך ושרף, נתן בו עינו ונהפך לגל של יראת שמים, עיניו היוקדות כביכול היו סתירה לחיוכו הלבבי, השלימו אלו את אלו.
פיו דיבר חכמה, לשונו לשון חכמים, דלה מתורת גדולים, משנתו סדורה בהירה ושמחה כנתינה מסיני, טוחן הרים זו בזו דק דק, מיישב ומלבן סוגיה בסוגיה, עד שדברי ה' ישרים משמחי לב מאירת עיניים.
פָּתַח פִּיהוּ בְחָכְמָה דרשותיו פנינים יקרים, המלקט את פניניו כמלקט יהלומים אבנים טובות ומרגליות, יראת ה' היא אוצרו, האמת תורה דרכו, לא הגה ריק ולא דיבר שקר מעולם, שומר פיו ולשונו ומכבד את הבריות. דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.
חכימא דיהודאי כפשוטו, כל דיבורו מחשבתו ותנועותיו היו יצירה של גדולה וחכמה. כל תנועה ותנועה הייתה תנועה של תורה, ותורה היא וללומדה צריך, ועוד כל מעשיו לא עשה אלא לשם שמים. לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ.
חרצובות לשונו אש, אש התורה והיראה, אש המשתלחת במקררים את קדושתה, ואש המחממת את המתקרבים לאורה, לשון של זהורית הייתה תלויה בו, וכל המסתכל בו וחי גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה בְּדַת תּוֹרָה תְּמִימָה. מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה.
טיהר את העיר טבריה עשה אותה נקיה, כהררים בשערה תלויים הלכותיה, כשרות ושבת בכל שווקיה, כל ימיו אשר חיה אות בקשת חיספין קצרין ובגולן כולו היה. הנחה והדריך את כל רבניה קדושת הארץ וריצוי שבתותיה.
וכל התורה והקדושה רב ההיקפים והידיעה, אל מול שמחת חתן היו כביכול נעדרים, בריקוד ייחודי היה מכופף עצמו ומתרומם כאומר לכולם ראו האיך משמחים, ריקוד אחרי ריקוד וכולו אומר שמחת התורה.
ובדרשת שבע ברכות לשמח את החתן התגלה בשנינותו וחדותו, ככדור אש המגלגל מכאן לכאן מדליק את האור בצד אחד ושב להדליקו שוב בצד השני, וכך נעשתה מדורה גדולה עד שהאירה כל ההיסטוריה של גדולי ירושלים.
התפילה במזרח, מאחורי הסטנדר הגדול של בית הכנסת, כמונה מעות, מילה במילה, מתיקות המעוררת את הלבבות. גם לבחור ישיבה שנקלע שם באמצע בין הזמנים או באמצע מסע בצפון, אותם רגעי תפילה נחקקו בליבותיהם - כעומד לפני מלך וגם שמעה כי נאנחה אני אנחותיו וליבו נשמעו בתפילה ממזרח למערב.
איש איש לפי דרכו ואמונתו השיב בנועם למשאלותיו. חסידי וליטאי, אשכנזי וספרדי, חרדי חרדל"י ודתי לאומי. חכמת לב, חכמה להלך לפי רצון של כל לב ולב. בד בבד עמד על משמרת הקודש ולא חש מפני איש ועסקן וביצר חומות טבריה וחוצה לה ממכון שבתו. נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ.
השקה לעדרים, לא רק מתורת אביו, אלא ממידות אביו במידותיו, הצדיק הדין בכל דרגה ומדרגה, ואהב ונאהב בשמי רום, ריחם על העניים, ביקר את החולים, וגמל לבריאים, שימח נדכאים, והרנין לב נשברים, חידש חידושים בדרגות גבוהות במידות טובות ובבין אדם לחבירו.
וַי לְהָאֵי שׁוּפְרָא דִבְלֵי בְּעַפְרָא, ר' אברהם דב - בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ, אִישׁ אֱלֹוקים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ מְאוֹר גָּלִיל הָעֶלְיוֹן נשמתו תנצור בצרור החיים.
בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
גם אנחנו בביקור של רמי"ם מישיבת איתמר שמענו ממנו מפורש ובאופן הכי ברור ונחרץ שלדעתו השחיטה שם היא מהודרת כמו הבד"צ
ואל יהי קלה בעיניך, שכידוע יש רבנים נותני כשרות שלא אוכלים מהכשרות שהם נותנים, וכאן ברור שהגרא"ד מהיכרות צמודה עם כשרות המפעל סבר שהוא לכתחילה ובהידור
נחומצ'ה כתב:אם איני טועה, על חתונת הרבנים אויערבאך-ורנר, ישנו סיפור הלכתי ידוע, על דגים מקולקלים.
שצד הרב ורנר, רצו שיהיה גם דגים. ולבסוף הם היו מקולקלים.
כשבאו לשלם על הדגים, התברר שגם צד הרב אויערבאך שילמו.
ושוב נעשתה שאלת רב, האם צריך להשיב הכסף למשפחת אויערבאך.
אשמח אם יוסיפו פרטים.
יהושפט כתב:בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
גם אנחנו בביקור של רמי"ם מישיבת איתמר שמענו ממנו מפורש ובאופן הכי ברור ונחרץ שלדעתו השחיטה שם היא מהודרת כמו הבד"צ
ואל יהי קלה בעיניך, שכידוע יש רבנים נותני כשרות שלא אוכלים מהכשרות שהם נותנים, וכאן ברור שהגרא"ד מהיכרות צמודה עם כשרות המפעל סבר שהוא לכתחילה ובהידור
באתר כושרות עוף טוב נמצא במומלציהם אבל ברמה הרגילה, ולא ברמה בה הם ממליצים על הבדצי"ם השונים, לפי האמור שם אפילו בד"צ בית יוסף עדיף מעוף טוב.
הערה נחוצה: אינני מכיר כה"צ את טיב ההמלצות של כושרות.
גיזונטע קאפ כתב:מישהו אמר לי, =אין לי מושג אם הוא צודק= שההשגחה עצמה טובה, אבל הנקודה היא שהיום בהכשרים מקפידים על הרבה דברים שלא נהגו בעבר, כי קיום ישנה אפשרות להדר יותר, והגרא"ד טען שמה שלא נהגו פעם לא צריך לנהוג היום, ולא לחדש דברים, ומיאן לקבל את הטענה שהיום אכשר דרא להקפיד יותר, ע"כ שמעתי
פרנצויז כתב:גיזונטע קאפ כתב:מישהו אמר לי, =אין לי מושג אם הוא צודק= שההשגחה עצמה טובה, אבל הנקודה היא שהיום בהכשרים מקפידים על הרבה דברים שלא נהגו בעבר, כי קיום ישנה אפשרות להדר יותר, והגרא"ד טען שמה שלא נהגו פעם לא צריך לנהוג היום, ולא לחדש דברים, ומיאן לקבל את הטענה שהיום אכשר דרא להקפיד יותר, ע"כ שמעתי
כמדומה שבאחד האשכולות בעניני הכשרים בפורום, הובא בעבר שמישהו שאל את הגרא"ד אויערבאך על ההכשר שלו, והוא אמר (בערך) אני לא אומר שזה ברמה של הכשר העדה חרדית והרב לנדא, אבל זה לא פחות טוב מכל ההכשרים האחרים.
האם מישהו יודע לציין היכן האשכול הזה.
פרנצויז כתב:במוסף שבת קדש של יתד נאמן (עש"ק שופטים) כתבו על הגרא"ד אויערבאך זצ"ל, (וכן קצת ביתד השבוע), אולי מישהו יעלה אותו לכאן.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 92 אורחים