חגי פאהן כתב:המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כאמור "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו": ולכא' פשט הפסוק הוא שעשאם בששת ימי בראשית, כמו ששאר הפסוקים בתהלים קלו עוסקים בארועים שהיו.
עושה חדשות כתב:זכור לי שיש כמה דוגמאות לכך שמתקני התפילות 'השתמשו' בפסוקים גם באופן שהם מתאימים למקום ששובצו בו רק בדרך דרש, ואילו לפי הפשט הם עוסקים בענין אחר. יש דוגמאות רכות יותר, כמו השימוש בפסוקים לתפילות מזו"ש בראש-השנה שהוא תלוי בפירושים שונים, כמו ויהי בישורון מלך וכד', יש גם את פרשת "והיה אם שמוע" הנאמרת בסדר קרי"ש בלא הפרשה שלפניה, למרות שזה משנה מעט את המשמעות. אבל אני מחפש דוגמאות דוקא לכך שלפי הפשט בכלל אין שייכות בין הפסוק לענין של התפילה, אלא רק לפי הדרש.
יהושע100 כתב:מקרה שהוכנס פסוק במשמעות הפוכה לחלוטין נמצא ב'תפילה על הפרנסה' הנאמרת בימים נוראים ומסתיימת בפסוק בירמיה פרק מד פס' יז 'ונשבע לחם ונהיה טובים' שפשט התפילה מורה על כך שכאשר תהיה פרנסתנו מצויה לשובע נהלך בדרך טובה לפניו יתברך ואילו הפס' מדבר על תגובת בני ישראל לדברי הנביא המוכיח אותם על עבודה זרה והם עונים לו שמעשיהם טובים ע' מלבים שם
עושה חדשות כתב:תודה לכולם.
לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?
עושה חדשות כתב:תודה לכולם.
לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?
צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.
אגב, במקצת דפוסים הוסיפו וא"ו והדפיסו
"וְאִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ"
לבכר, כנראה, ההתאמה לפסוק
על פני הבנת המשפט
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:תודה לכולם.
לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?
כלומר, "הקשרם הפשוט" הוא המאורע הפרטי המסוים שאירע לדוד המלך! (והקורא צריך לכוון בבקשתו שה' יציל את דוד מכף כל אויביו וכו'?!)
צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.
הים הגדול כתב:בברכה המשולשת כתב:על עניין מזמורי תהילים והכוונה הראויה באמירתם (בנקודה זו) נכב"ב
הכוונה לזה?
הים הגדול כתב:צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.
האם אי"ז מילתא דשכיחא בפיוטות עד אין קץ?
(הבנתי שהכונה לנוסח התפילות דייקא, לא לפיוט ואם שגיתי כו')
בן ראובן כתב:לא רק מילתא דשכיחא, אלא סוגה שלמה של פיוטים (כולל "הרחמן" זה), המסיימים כל חרוז בשבר פסוק, פעמים רבות מנותק מהקשרו.
דודי צח כתב:הפסוק הנאמר - לפי הרבה סידורים - בפתח 'נפילת אפיים'
"ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה'.
במקור הכוונה 'נפלה, אפולה' - על נפילה למוות על ידי מגיפה או רעב או על ידי אדם, כדאיתא שם בספר שופטים. ודוד המלך בחר ליפול ביד ה'.
אך הבאת הפסוק כאן, ברור שהכוונה כעניין נפילת אפיים - ליפול ברחמים לפני ה'
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים