מצטער בסוכה לדעת הרב דיכובסקי

[נוטר הכרמים]

שבוע טוב.

אכן צודקים המבקרים את התדרדרות הדיון גם לגופו של 'חכם חי',
ולא רק לגופו של ענין,
אך מה נעשה כי בנידון כגון דידן כרוכים הם זה בזה כגחלת בשלהבת.

חושבני שעיקר האי נוחות למקרא הדברים, היא לאו דווקא על הביקורת שלו על אותו אברך
שהחמיר יתר על המידה, אלא על הצורה החריפה, ועל האכסניה שבה בחר להביע את תחושותיו.
אותו עלון מיועד לציבור שרובו רחוק מאוד מההווי הישיבתי,
ומשכך, אין כאן אלא ליבוי ושיסוי של שנאת ת"ח שקיימת מכבר.

אבל לגוף הענין, כמדומני שהמרגיז בכל השיח של הרב דייכובסקי זה הניתוק מהעולם הישיבתי,
כל השפראך שלו, מעבר לנידונים התורניים (שבהם כתיבתו מצטיינת בניתוח למדני),
סובל מיחס של ניכור עד העדר כבוד לישיבתיות,
לא אנתח כאן טקסטים.

בניגוד לדיינים חשובים אחרים, כאלו שהיינו רגילים לראות אותם בכותל המזרח של ישיבות פוניבז' וחברון,
ר' יצחק קוליץ, ר' שמואל ברוך ורנר, האחים גולדשמידט, ר' אריה הורביץ, ועוד רבים רבים,
שכל חזותם הכריזה "אני נשאר בן ישיבה למרות היותי אב"ד בבי"ד רבני",
יש שכל נוכחותם זועקת, "אני לא שייך אליכם".

גם הסיפור הזה עם השינה בסוכה, במקום לדקדק דקדוקי עניות על חובת הטיפול בילד, כביכול אנשי הייטק מטפלים יפה יותר בתינוקות,
עליו להפיק מכך, או את המשקל העצום של שינה בסוכה אצל אותו אברך,
או מקסימום - חוסר סדר עדיפויות ראוי,
אך להופכו למשל ולשנינה, זה ממש דוחה.

ולסיום,
אנקדוטה שאירעה לפני קרוב לעשרים שנה עם חבר שלי. אברך מוצלח ומופלג מאוד.
בן משפחה של הגרח"י גולדויכט. היה זקוק להמלצה לאחת הקרנות בארה"ב.
הלה שמע שהרב דייכובסקי יש לו השפעה גדולה, ומאחר שהרב ד' שימש בישיבת כרם ביבנה,
גם היתה לו זכות אבות, והלך לראיון עמו.
למדנו אז קידושין, והשיחה מטבע הדברים נסבה על קידושי אשה, גדרם, קנין כסף, וכו'.
דברו על האבני מילואים.
ולפתע הרב שואל אותו, האם יודע הינך כמה היא ההתחייבות שהתחייבת בכתובה.
כך וכך "זקוקים כסף", וכמה זה במטבע של היום.
כמובן לא היה לו מושג...
הלך יצא נבוך מאוד,
ובסוף קיבל את ההמלצה.

לפי דעתי, מי שנמצא בעולם הישיבות והכוללים מבפנים מבין שזה רק היה חסרון ב'שטייגען' של האברך אם היה מעודכן כמה
בדיוק הערך של כתובתו...
מה הסיפור כאן?

הן הן הדברים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ב. המקור בסוכה לסוכה גבוהה מעשרים היא מהלני המלכה שטיפלה בילדיה, וכבר דנו שם איפה היה האבא.
ג. גדרי מצטער ובפרט חולים ומשמשיהם בסוכה שונים מיתר ההלכות. זה דין מיוחד הנאמר בסוכה, השייך לגדר 'דירה'. ועי' בספרי דבר למועד בדעת הגר"ש אוירבך זצ"ל שהורה לאברך שאשתו מפחדת לישון לבדה בבית כשהוא בסוכה למטה, לישון בבית, עי"ש הנושא ומקורותיו.

מאמרו של הרב דיכובסקי בבסוד שיח נוטף ... נגד האברכים המחמירים, והגבתי לדבריו בחלק אחר במאמרו זה, בענין גן החיות בת"א, שלדעתו עדיף שיישלמו על כניסה כדי למנוע חילול שבת

הגר"ש או הגרשז"א?

[יוסף חיים אוהב ציון]

כעת ראיתי שזה הגר"ש וכן פסק אביו והביאו בחזו"ע סוכות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

חשוקי חמד סוכה דף כה
אשה הרה שפוחדת לישון לבדה בבית כשבעלה ישן בסוכה שבחצר
שאלה. אשה שהיא בחודש התשיעי להריונה, והם גרים בקומה שלישית, ואין להם מקום בבית לעשות סוכה אלא בחצר, ומפחדת להיות לבדה ובעלה ירד לישון בסוכה שבחצר, וחוששת שמא תצטרך ללדת, ורוצה שבעלה יישן בבית, האם בעלה פטור משינה בסוכה?
תשובה. יש לדון לפטור אותו מסוכה משני טעמים, א. שמא הוא חשוב כמשמש חולה, ונאמר בסוכה דף כה ע"א חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. ב. עוד יש לדון שמא הוי מצטער, כיון שהאשה מפחדת לישון לבדה, ולא הוי תשבו כעין תדורו, שהרי בשאר ימות השנה לא היה יורד לישון בחצר, ועוזב את אשתו בחודש התשיעי לבדה בבית.
על הטענה הראשונה נראה דמאחר וכעת אינה חשה בצירים, אינה נחשבת כחולה, והבעל לא נחשב כמשמש חולה. ועל הטענה השניה אמר לי מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין לו פטור דמצטער, וחייב לישון בסוכה, כיון שהוא אינו מצטער לישון בסוכה, ואם קשה לה שתילך לישון בסוכה.
ונראה שלכך אין בזה את הפטור של תשבו כעין תדורו, כי לא מודדים את הדבר באופן פרטי, אלא את הציבור כולו, וכדי לפטור את האדם מלישב בסוכה צריך שיהיה מצב שכל העולם כולו לא היה יושן בסוכה באופן כזה. ואמר לי גיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א, הגע עצמך: אדם זקן שיש לו יארצייט והוא צריך לעבור לפני התיבה בליל יום טוב של סוכות, וסוכתו היא על גג בגובה של חמש קומות, וכל השנה לא היה עולה בשום פנים ואופן רגלי לגג, כיון שאח"כ לא יהיה לו כח לרדת להתפלל לפני העמוד, אלא היה ישן למטה במקום כלשהו, האם נאמר שגם בסוכות פטור מלעלות לסוכתו דתשבו כעין תדורו, והדעת נותנת שאין לזקן פטור של תשבו כעין תדורו, כי הוא אדם פרטי שקשה לו, והמודד הוא כל העולם כולו, וה"ה בעניננו.
ויש לייעץ לבעלה של אותה אשה שיקשור חבל חוט מחלון הבית עד לסוכה שבחצר, וכשתחוש בצירי לידה או שתצטרך לו, תמשוך בחוט ויבוא לעזרתה.

[דרומי]

כרגיל אין דיעותיהן שוות.

לדוגמא, קראתי את תגובתו האחרונה של הרב הנוטר,

וחלקים ממנה רק שכנעו אותי לטובת הרב דיכובסקי שליט"א...

[עקביה]

ועל הטענה השניה אמר לי מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין לו פטור דמצטער, וחייב לישון בסוכה, כיון שהוא אינו מצטער לישון בסוכה, ואם קשה לה שתילך לישון בסוכה.

מי יכול לישון בסוכה כשהוא יודע שאשתו בבית מצירה ומפחדת?
אם זה לא מצטער מהו מצטער?

[קו ירוק]

כרגיל אין דיעותיהן שוות.

לדוגמא, קראתי את תגובתו האחרונה של הרב הנוטר,

וחלקים ממנה רק שכנעו אותי לטובת הרב דיכובסקי שליט"א...

אולי כי לא חשובה לך יתר על המידה שינה בסוכה בכלל.

[קו ירוק]

מאמרו של ה' דיכובסקי מלא בהבלים. למשל:

א) פשוט שכל אדם מכריע בשאלות הלכתיות לפי דרגתו הרוחנית, ולכן יש מצבים שגם אם האשה היא מוגדרת שותו"מ מ"מ סביר שתקל לעצמה בעניני מראות וכדו', וראוי שהבעל יכריע בעצמו, [גם אין בזה כל פגיעה, כמדומני שהרבה נוהגים כך גם כשהאשה צדקנית מאד].
---
ב) אין שום חסרון בכך שאברך מחמיר יותר מאשתו בטלטול למשל, גם אם הדבר דורש ממנה טרחה מסויימת, אם הדבר בהסכמתה. בד"כ אברך שעוסק בתורה כל היום הוא בדרגה גבוהה יותר מאשתו ולכן ראוי שיחמיר יותר.
---
ג) כפי שהעירו מסתבר שאשה משועבדת לבעלה לטיפול בילדים. מלבד זאת גם אם האשה אינה חייבת, בודאי מוטל על הבעל לנסות להשיג את הסכמתה, ואם באמת רצונו בזה בד"כ היא תסכים. אני בטוח שאם האשה היתה מנסה למנוע מבעלה לצאת לנסיעת עסקים חשובה ה' דיכובסקי לא היה מצדיק אותה, משום מה לגבי סוכה הוא מתייחס אחרת.

לא "ה' דיכובסקי" כ''א הרב דיכובסקי (ליתר דיוק- הגר''ש דיכובסקי שליט''א). אם כבר- "ה' שש ושמח".
ולא דבריו של הגר''ש דיכובסקי מלאים ''בהבלים'', כ''א דבריו של ה' שש ושמח.

א) ההלכה הפסוקה והברורה היא שאשה נאמנת בכגון דא, וילפינן לה מ''וספרה לה''. בדיוק כפי שכתב הגר''ש דיכובסקי ופשיטא כדבריו. וגם אם נאמר שמותר להחמיר ולחוש שגם הבעל יראה את הבדיקות (וכך בעצמי נהגתי עד הנה בדר''כ ובלי נדר), מיהא הא פשיטא שאם האשה היא "מקפידה על כל ההלכות ובפרט בדברים שבינו לבינה'' (כמו שכתב הגר''ש דיכובסקי שמדובר במקרה עליו נשאל), והיא רוצה שבעלה יסמוך עליה ולא ידרוש שתראה לו את הבדיקות. פשיטא שבפשיטא שבפשיטא כדבריו של הגר''ש דיכובסקי שהיא נאמנת ובעלה צריך להניח לה.

ב) יש הרבה חיסרון בכך ונטל''פ. ממ''נ, אם הוא סבור שקרוב לעיקר הדין שאין לטלטל, ובכן הושוו איש לאישה לכל מילי דשבת ויואיל ללמד גם את אשתו שתימנע מלטלטל (וכך אני הק' נוהג: היכן שאני אינני מטלטל, אני מורה גם לבני ביתי שימנעו מלטלטל, גם אם זה כרוך באי נוחות). ואם הוא חומרא בעלמא, אזי ישאל אותה אם היא מעוניינת להחמיר אם לאו, ובכל מקרה ימנע מלהחמיר בכך בסיטואציות שזה מפיל עליה את כל הטירחא (הורדת העגלה במדריגות או החזקת ילד קטן על הידיים וכיו''ב). הפיתרון המשונה הזה של ''להיות בלי ולהרגיש עם'', דהיינו ''אני לא מטלטל חס ושלום'' אבל מה החכמה הגדולה שאינך מטלטל כשיש לך גוי של שבת/שפחה צמודה שפותרת עבורך את הבעיה ומטלטלת בשבילך את כל מה שצריך. כשאתה נוסע לשבת לנופש אתה בכלל לא מוטרד ממצב העירוב שם ומהשאלה של מי שאינו מודה בעירוב שגרים שם, הרי בכל מקרה "הגויה/שפחה של שבת" שלך תטלטל את העגלה עם התינוק כשתצאו לטייל.. איזה פיתרון נפלא!

ג) הגר''ש דיכובסקי מדבר איתך עם סעיף מפורש בשו''ע ואתה בא אליו עם ''מסתבר'' ועם אוקימתות בדעתו ש''אני בטוח שאם היה מדובר בנסיעת עסקים'' וכו'. העיקר ''ה' דיכובסקי'' ו''מלא בהבלים''. אתה משהו!

ד) התורה שקיבלנו בסיני מצווה עלינו לנהוג כבוד בת''ח, גם אם משהו שהם כתבו או אמרו לא מצא חן בעינינו. אם אתה מבזה ת''ח ומתחצף אליו ברבים אזי הבעיה היא אצלך ולא אצלו. הגר''ש דיכובסקי קוטנו עבה ממתניך וגם ממתניי, (ואגב, הוא יהודי חרדי, חברונע'ר גזעי של הדור הקודם, חינך את ילדיו בחינוך החרדי, והם ת''ח יהודים חרדים בעלי משפחות חרדיות מובהקות. אחד מבניו- אברך ת''ח מופלג נלב''ע בקיו''ש בשנים האחרונות).
ובשלמא אם היו לך טענות אמיתיות כנגד דבריו.. אבל להתקיף אותו בזלזול בוטה כשכל מה שיש באמתחתך זה ההערות הקלושות לגמרי שכתבת, שאינך צודק באף אחת מהן, והצדק עימו בעליל. נו באמת.

חזור בך בן אדם.

תראה באיזה קלות ראש כותב ה' ד. ובאיזה צטדקי כותב הרב זיבלרשטיין
למה תמיד אתה נמצא במתרס של מצדיקי הרחוקים מיראה?

[מעט דבש]

הנידון על טיפול בתינוק בסוכות נכב"ב:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=11234#p105936
viewtopic.php?p=241264#p241264

[לבי במערב]

[א] . . שיש בזה משום "מתן גושפנקא", ולי נראה שאין לחוש לגושפנקא דעיריית ת"א.
[ב] בזיון התורה הוא להתגולל על מקיימי מצות סוכה ומדקדקי איסור הוצאה בשבת, ועוד דברים שאין כאן מקומם.

א. כמובן, ה'גושפנקא' היא בדברי רב ודיין בישראל המורה להתיר גזרה דרבנן.
ב. בהחלט, וכל זה אכניס בק'ב.

[מלבב]

א. לא הבנתי את הציון לאבן העזר, שם לכאורה איירי בגרושה.
ב. האשה מחוייבת במלאכות לבעלה להניק עד גיל 2, האם זה לא כולל טיפול בילד?
ג. בכלל אין חובת האשה לטפל בילדים?
ד. טיפול בילד חשיב שימוש חולה? האם ייפטר גם מן התפילה ומן התפילין?

א. ב. ג. למה שיהיה הבדל בין גרושה לנשואהה, איפה כתוב שאשה מחוייבת לבעלה לטפל בילדים?
ד. מי שלא יכול להסתדר לבד למה הוא שונה מחולה.

ההבדל בין גרושה מפורש לגבי חיוב הנקה.

תלמוד בבלי מסכת כתובות פרק ה - אף על פי [דף נד עמוד ב]

ומניקה את בנה. לימא, מתניתין דלא כבית שמאי; דתניא: נדרה שלא להניק את בנה, בש"א: שומטת דד מפיו, בה"א: כופה ומניקתו, נתגרשה - אינו כופה, ואם היה מכירה - נותן לה שכרה וכופה ומניקתו, מפני הסכנה!

חיוב אשה להניק את בנה.
תלמוד בבלי מסכת כתובות פרק ה - אף על פי [דף נד עמוד ב]

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה,

לגבי טיפול בילדים, הצגתי שאלה. לטעמי, אפשר להקיש מחיוב הנקה לטיפול בילדים קטנים.
אך אינו מוכרח, ולכך חיפשתי מקור, שהביא ספראי
ד. לגבי זה הגבתי קודם לכן לשומע ומשמיע

אי אפשר להוציא מהנקה שאר טיפולים

[מעט דבש]

איך האמוראים הטילו את גידול ילדיהם על האשה למשך שנים רבות?
("להטיל על אשתו את העומס בקימה לבדה בלילות בגלל מצות סוכה המוטלת עליו - זו צדקות יתר על חשבון אחרים" - הרב דיכובסקי)

רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב ...אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב. עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה. אזל יתיב אגודא דנהרא, שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה: בת חכינאי, בת חכינאי, מלי קולתך ותא ניזיל. אמר: ש"מ, האי רביתא דידן, אזל בתרה. הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה, סוי לבה פרח רוחה. אמר לפניו: רבש"ע, ענייה זו זה שכרה? בעא רחמי עלה וחייה.
רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא. כי אתא, אמר: לא איעביד כדעביד בן חכינאי, עייל יתיב במדרשא, שלח לביתיה. אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה, הוה קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מתחדדי שמעתיה, חלש דעתיה, אמר: אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי. על לביתיה, על בריה, קם קמיה. הוא סבר, למשאליה שמעתתא קא בעי, אמרה ליה דביתהו: מי איכא אבא דקאים מקמי ברא? קרי עליה רמי בר חמא: החוט המשולש לא במהרה ינתק - זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא (כתובות סב:).

אגרות משה או"ח ד, קיז

"...שהאשה משועבדת לבעלה וגם לגדל ילדיה..."

[דרומי]

אין הרבה חכמה בהבאת ציטוטים בודדים כגון אלו.

סביר מאוד להניח שכנגד כל ציטוט כזה, תמצא הרבה ציטוטים הפוכים.

מלבד זאת ברור שחל איזה שינוי בתפקיד האשה, לאחר שבבתים רבים עול הפרנסה הוטל בעיקר עליה.

[מעט דבש]

אין הרבה חכמה בהבאת ציטוטים בודדים כגון אלו.
סביר מאוד להניח שכנגד כל ציטוט כזה, תמצא הרבה ציטוטים הפוכים.

אדרבא, תביא.

[יאיר1]

אי אפשר להוציא מהנקה שאר טיפולים

למה??

[יאיר1]

אין הרבה חכמה בהבאת ציטוטים בודדים כגון אלו.

סביר מאוד להניח שכנגד כל ציטוט כזה, תמצא הרבה ציטוטים הפוכים.

מלבד זאת ברור שחל איזה שינוי בתפקיד האשה, לאחר שבבתים רבים עול הפרנסה הוטל בעיקר עליה.

זה הרי בדיוק ההפך.
הוא מייצג את הדבר הפשוט הידוע הנהוג, מאז ומעולם ועד עתה.
לא צריך לזה שום ציטוט וראייה.
אלא שרב נכבד טוען אחרת, אז הוא הביא טעימה שמנהג העולם מיוסד על דעת גדולים [אגב, זה כל כך פשוט, שאפי' קצת משונה שהיה צורך לכתוב את זה].

מה קשור זה שאישה מפרנסת?
עדיין האישה המודרנית עומלת הרבה פחות מהאשה בעת הקדומה.
ואגב, חלק מעבודת האישה היא לטוות לצורך פרנסה!! לא המצאנו את הגלגל.
אלא שמאחר ואיננה טוחנת ואיננה אופה.... אז היא טורחת טרחות אחרות בפרנסה... אלו עדכונים פשוטים של אורחות החיים

[מלבב]

אי אפשר להוציא מהנקה שאר טיפולים

למה??

איזה מן דבר זה, חז״ל חיובו בחמש דברים, ואנחנו נוסיף מדעתינו עוד חמש?

[מעט דבש]

הרב מנחם מנדל שפרן שליט"א:

הרב שפרן - חיובי האשה לבעלה.png (60.12 KiB) נצפה 3764 פעמים

הרב שפרן - חובות האשה לבעלה.pdf

(2.34 MiB) הורד 192 פעמים

[יאיר1]

אי אפשר להוציא מהנקה שאר טיפולים

למה??

איזה מן דבר זה, חז״ל חיובו בחמש דברים, ואנחנו נוסיף מדעתינו עוד חמש?

אולי אני טועה.

אבל אני מבין, שהמלאכות האמורות הן כללים ולא פרטים.
הגמרא מיבאה ברייתא בלתת תבן לפני בקרו. וזה לא כתוב במשנה. תוכל לומר שזו תוספת של הברייתא, אבל לא נראה כך מרהיטת הסוגיא.
ועי' שם בריטב"א שמשמע שכל צרכי הבית מוטלים עליה, ולכן גם האכלת בקרו שנצרך לצרכי הבית.
וכן מפורש בירושלמי שהביא הרשב"א
חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף נט עמוד ב

ירושלמי תני שבעה גופי מלאכות מנו והשאר לא צרכו חכמים למנותם

קרבן העדה מסכת כתובות פרק ה הלכה ו

גמ' שבעה גופי מלאכות. כלומר מלאכות שהן עיקר לצרכי הבית שהן שבעה אותן מנו חכמים במתני' וה"ה כל שאר מלאכות חייבת האשה לעשותן אלא לפי שאינן עיקר לא מנו חכמים אותן:

[דרומי]

אין ספרי הלכה בעולם? אין רמב"ם, שו"ע?

[יאיר1]

אין ספרי הלכה בעולם? אין רמב"ם, שו"ע?

אכן יש. ותמצא בבקשה מקורות מפורשים יותר.
פשוט, שרהיטת הסוגיא שאשה עושה מה שנהוג לעשות. והיום לא יוכל לכופה לטחון, ומאידך יוכל לכופה לעשות דברים אחרים שנשי דידן נוהגות לעשות.

[מעט דבש]

ברמב"ם (הלכות אישות כא, א) ושו"ע (אבה"ע פ, א) מבואר שחיוב מעשי ידיה הוא לפי מנהג המדינה.

וכתב המגיד משנה:

ולא ביאר רבינו כמה הוא שיעור מה שהיא טווה בצמר בכל שבוע ובמשנה (דף ס"ד:) אמרו כמה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן י' בגליל וכו' ופירש"י ז"ל שמשקל יהודה כפלים בשל גליל נמצא שהכל שיעור אחד ואולי שרבינו סובר שאין קצבה זו בכל המקומות אלא הכל לפי המנהג.

[יאיר1]

הרב מנחם מנדל שפרן שליט"א:

הרב שפרן - חיובי האשה לבעלה.png

הרב שפרן - חובות האשה לבעלה.pdf

ייש"כ!!
אינני יכול לחלוק על הרב שפרן אך לשאול באתי.
מנין לו שדין מעשי ידיים הוא כולל שאר המלאכות, והרי משמע במשנה שמעשי ידיה הם מלבד המלאכות.
שהרי טוחנת וכו' ועושה בצמר

[מעט דבש]

הרב שפרן - חיובי האשה לבעלה2.png (296.91 KiB) נצפה 3743 פעמים

[לייטנר]

אין מנהל לה?!

אם אי אפשר לדון בכבוד עם ת"ח גדול, עדיף לסגור את האשכול הזה.

[פרנקל תאומים]

קראתי כמה מאמרים של ה' דיכובסקי, גם שמעתי אותו נושא דברים באירוע מסויים, מכל דבריו מריח ריח חזק של....
אני מבין למה הגריש"א התנגד כ"כ למינויו כרב ראשי.

שקר וכזב. הגרי''ש זי''ע לא התנגד עקרונית למינוי הגר''ש דיכובסקי לרב ראשי. אדרבה. אלא שלא היה לו כל סיכוי, ולכן התמיכה בו היתה חסרת טעם. משא''כ לה' מצגר, שמלבד תמיכת החרדים היתה לו גם תמיכה של חלק מהדתיים לאומים ושל החילוניים וכך הוא יכל לגבור על הגר''י אריאל מרמת גן, שלבחירתו אכן מרן הגריש''א התנגד.

הגר''ש דיכובסקי כנראה לא כ''כ אוהב את ה''פרומער'ס'' ואת פרומקייט היתר. בסדר. הוא לא היחיד. מותר לחלוק עליו בזה וגם בעניינים אחרים. מותר אפילו להתעצבן עליו. אבל הירידה הילדותית-פאשקווילית הזאת של טקס "הסרת תואר הרב" ("הראנו לו מה זה!..") הזלזול והחוצפה והכנסתו המהירה במחי יד לרשימה השחורה של רמ''ד רנה''ו גייגר ושי''ר, זו היא הנהגה שלא מעידה על תבונה ועל בגרות. ובעיקר- זו היא הנהגה שממש ממש לא מעידה על יראת שמים. להיפך.



אני מרגיש מחוייב לכתוב זאת. ודל מהכא הפן האישי. כבודך וגם כבודו של שש ושמח יקר בעיניי.

[פרנקל תאומים]

שבוע טוב.

אכן צודקים המבקרים את התדרדרות הדיון גם לגופו של 'חכם חי',
ולא רק לגופו של ענין,
אך מה נעשה כי בנידון כגון דידן כרוכים הם זה בזה כגחלת בשלהבת.

זו שיטה מצויינת ל''נעשית לו כהיתר'' כמעט על כל חכם שיש הרוצים לבקרו.
וכך עקרנו וסירסנו את תקנת הפורום. (כמובן.. עד שזה מגיע ל''חכם שלי" [כל חד כדאית ליה].. שם אני אזדעק על תקנת הפורום).

חושבני שעיקר האי נוחות למקרא הדברים, היא לאו דווקא על הביקורת שלו על אותו אברך
שהחמיר יתר על המידה, אלא על הצורה החריפה, ועל האכסניה שבה בחר להביע את תחושותיו.
אותו עלון מיועד לציבור שרובו רחוק מאוד מההווי הישיבתי,
ומשכך, אין כאן אלא ליבוי ושיסוי של שנאת ת"ח שקיימת מכבר.

אני חסום, ומשכך אינני יודע באיזו אכסניא דבריו הובעו (קראתי רק את ההעתקה שהועלתה כאן), אבל אם כדבריך, אני מסכים איתך בזה מאד מאד. ואם אכן כך נעשה, אזי אני בהחלט חושב שזו היתה טעות גדולה, וכמדומה שלכך כיוון הרב קטן.
עדיין, זה לא הופך את הגר''ש דיכובסקי לא לרמ''ד ולא לרנה''ו לא לגייגר ולא לסלומון שכטר. גם אם יש לך או לי ביקורת, צריך לשמור על פרופורציות. כאן לא יומון מפלגתי, ואיננו ילדים בחיידר.

אבל לגוף הענין, כמדומני שהמרגיז בכל השיח של הרב דייכובסקי זה הניתוק מהעולם הישיבתי,
כל השפראך שלו, מעבר לנידונים התורניים (שבהם כתיבתו מצטיינת בניתוח למדני),
סובל מיחס של ניכור עד העדר כבוד לישיבתיות,
לא אנתח כאן טקסטים.

בניגוד לדיינים חשובים אחרים, כאלו שהיינו רגילים לראות אותם בכותל המזרח של ישיבות פוניבז' וחברון,
ר' יצחק קוליץ, ר' שמואל ברוך ורנר, האחים גולדשמידט, ר' אריה הורביץ, ועוד רבים רבים,
שכל חזותם הכריזה "אני נשאר בן ישיבה למרות היותי אב"ד בבי"ד רבני",
יש שכל נוכחותם זועקת, "אני לא שייך אליכם".

לא יודע בקשר לשפראך, או שכדבריך או שלא, מה שבעיקר ראיתי ממנו זה את הכתיבה התורנית, ושם כדבריך הוא מפגין את גדלותו ולמדנותו יפה יפה. בכל אופן, נניח שיש לו שפראך מרגיז, אז תתרגז! מותר להביע אי נוחות מהשפראך שלו, מותר קצת להתרגז, הכל בסדר. רק לא לעבור את הגבול בין אי הסכמה או הבעת תרעומת ובין ביזיון ת''ח ברה''ר השמצה וזלזול בוטה. זה הכל.

אגב, שכחת עוד הרבה דיינים חשובים נוספים (מה אם הגריש''א זי''ע בעצמו?..).
מי זה ר' אריה הורביץ?

גם הסיפור הזה עם השינה בסוכה, במקום לדקדק דקדוקי עניות על חובת הטיפול בילד, כביכול אנשי הייטק מטפלים יפה יותר בתינוקות,
עליו להפיק מכך, או את המשקל העצום של שינה בסוכה אצל אותו אברך,
או מקסימום - חוסר סדר עדיפויות ראוי,
אך להופכו למשל ולשנינה, זה ממש דוחה.

הנקודה היא שהמשקל של שינה בסוכה או אתרוג ולולב מהודרים שבמהודרים זה הוא משקל שידוע לכולנו. א''צ לחזק אותו בין בני התורה, כי מעמדו עומד על מכונו אכן היטב. משא''כ דינים והלכות הקשורים בבין אדם לחבירו, נושא בעול עם חבירו, חיובי בעל כלפי אשתו וכיו''ב, שיש הרבה מאד מה לחזק את המשקל שלהם.
כשאברך שקדן גדול ניגש אל רבינו הקה''י נ''ע אחרי שנבחן על כל הש''ס, ושאלו מה עכשיו עליו ללמוד הלאה (אינני זוכר בדיוק את הניסוח, אולי ציפה שיגיד לו, עכשיו ירושלמי, או אולי קבלה..) אמר לו הקה''י: בהפסקת צהריים אתה בבית? עכשיו תעזור לאשתך!

ולסיום,
אנקדוטה שאירעה לפני קרוב לעשרים שנה עם חבר שלי. אברך מוצלח ומופלג מאוד.
בן משפחה של הגרח"י גולדויכט. היה זקוק להמלצה לאחת הקרנות בארה"ב.
הלה שמע שהרב דייכובסקי יש לו השפעה גדולה, ומאחר שהרב ד' שימש בישיבת כרם ביבנה,
גם היתה לו זכות אבות, והלך לראיון עמו.
למדנו אז קידושין, והשיחה מטבע הדברים נסבה על קידושי אשה, גדרם, קנין כסף, וכו'.
דברו על האבני מילואים.
ולפתע הרב שואל אותו, האם יודע הינך כמה היא ההתחייבות שהתחייבת בכתובה.
כך וכך "זקוקים כסף", וכמה זה במטבע של היום.
כמובן לא היה לו מושג...
הלך יצא נבוך מאוד,
ובסוף קיבל את ההמלצה.

לפי דעתי, מי שנמצא בעולם הישיבות והכוללים מבפנים מבין שזה רק היה חסרון ב'שטייגען' של האברך אם היה מעודכן כמה
בדיוק הערך של כתובתו...
מה הסיפור כאן?

הן הן הדברים.

לא מבין מה באת להראות בסיפור הזה. לענ''ד, אדרבה, הסיפור הזה רק מחזק את הידוע מכבר בדבר גדלותו התורנית והלמדנית של הגר''ש דיכובסקי. זה שבנוסף הוא גם יודע לתרגם את הפרקטיקה הלכה למעשה זה רק מראה על גדלות תורנית ולא להיפך, ובשביל זה הוא דיין.

[פרנקל תאומים]

תראה באיזה קלות ראש כותב ה' ד. ובאיזה צטדקי כותב הרב זיבלרשטיין
למה תמיד אתה נמצא במתרס של מצדיקי הרחוקים מיראה?

אני משתדל מאד להיות בצד של התורה ושל יראת ה'. אם אתה מרגיש שבדר''כ (או ''תמיד'' כדבריך) אתה אינך מזדהה עם הצד הזה, כנראה שלענ''ד הצד שאתה מייצג איננו הצד של התורה ויראת ה'. כמובן, רק אם אתה אכן מרגיש כך, או במקרים בהם אתה מרגיש כך.

סעיף מפורש בשו''ע

ההבדל בין גרושה [לנשואה] מפורש לגבי חיוב הנקה.

לגבי טלטול - הכל (כמובן) תלוי במה שהוא אדם, אך בד"כ גם בזה מעדיפות הנשים עצמן שלא יחמירו עליהן בכה"ג... (כולל טלטול העגלה וכו'). וד"ב.

אני לא מבין. כאמור, ממ''נ, אם לדעתו זה קרוב לעיקר הדין, שומא עליו להבהיר זאת לאשתו, אלא א''כ הוא חושש שהיא אינה יר''ש ואז על הצד שזה דרבנן אמרינן ''מוטב יהיו שוגגים". ואם זה חומרא בעלמא, הוא יכול להחמיר על עצמו בדר''כ, אבל לא בסיטואציות בהן הטורח יוטל על אשתו (כגון במדריגות או בדרך ארוכה וכיו''ב).

איכשהוא אני מתרשם שישנם לא מעטים שההסדר הזה די נוח עבורם.. הם "לא מטלטלים חס ושלום", אבל למעשה, יש להם את הגויה של שבת שתטלטל עבורם כל מה שצריך.. וזה מש''כ לעיל: "להיות בלי ולהרגיש עם".

[יאיר1]

איכשהוא אני מתרשם שישנם לא מעטים שההסדר הזה די נוח עבורם.. הם "לא מטלטלים חס ושלום", אבל למעשה, יש להם את הגויה של שבת שתטלטל עבורם כל מה שצריך.. וזה מש''כ לעיל: "להיות בלי ולהרגיש עם".

מאיפה זה יצא לך???
אני כרגיל מכיר את הסבעל - סלנג מוכר במחוזותינו...
קצת עין טובה לא תזיק למר

[פרנקל תאומים]

א) ההלכה הפסוקה והברורה היא שאשה נאמנת בכגון דא, וילפינן לה מ''וספרה לה''. בדיוק כפי שכתב הגר''ש דיכובסקי ופשיטא כדבריו. וגם אם נאמר שמותר להחמיר ולחוש שגם הבעל יראה את הבדיקות (וכך בעצמי נהגתי עד הנה בדר''כ ובלי נדר), מיהא הא פשיטא שאם האשה היא "מקפידה על כל ההלכות ובפרט בדברים שבינו לבינה'' (כמו שכתב הגר''ש דיכובסקי שמדובר במקרה עליו נשאל), והיא רוצה שבעלה יסמוך עליה ולא ידרוש שתראה לו את הבדיקות. פשיטא שבפשיטא שבפשיטא כדבריו של הגר''ש דיכובסקי שהיא נאמנת ובעלה צריך להניח לה.

עד אחד נאמן באיסורין הוא להעיד על עובדה ברורה. בנידו"ד הנידון על הכרעה במראות, וכל אחד יודע שאם האשה "אינה צדקת כמותו" ברור שגם רמת ההחמרה שלה לא תהיה כמותו. כשם שלא תאכל ממטבחו של מי שרמת היר"ש שלו פחותה משלך כך אין לבעל לסמוך על אשתו במקרה שרמת היר"ש שלה פחותה משלו.
כשם שכל אחד מבין שבעל לא אמור לתת לאשתו לנהל את השקעותיו הכספיות אם היא פחות מבינה בזה ממנו כך אמורים להבין שמותר לו לדקדק בהלכות השייכות אליו.

ב) יש הרבה חיסרון בכך ונטל''פ. ממ''נ, אם הוא סבור שקרוב לעיקר הדין שאין לטלטל, ובכן הושוו איש לאישה לכל מילי דשבת ויואיל ללמד גם את אשתו שתימנע מלטלטל (וכך אני הק' נוהג: היכן שאני אינני מטלטל, אני מורה גם לבני ביתי שימנעו מלטלטל, גם אם זה כרוך באי נוחות). ואם הוא חומרא בעלמא, אזי ישאל אותה אם היא מעוניינת להחמיר אם לאו, ובכל מקרה ימנע מלהחמיר בכך בסיטואציות שזה מפיל עליה את כל הטירחא (הורדת העגלה במדריגות או החזקת ילד קטן על הידיים וכיו''ב). הפיתרון המשונה הזה של ''להיות בלי ולהרגיש עם'', דהיינו ''אני לא מטלטל חס ושלום'' אבל מה החכמה הגדולה שאינך מטלטל כשיש לך גוי של שבת/שפחה צמודה שפותרת עבורך את הבעיה ומטלטלת בשבילך את כל מה שצריך. כשאתה נוסע לשבת לנופש אתה בכלל לא מוטרד ממצב העירוב שם ומהשאלה של מי שאינו מודה בעירוב שגרים שם, הרי בכל מקרה "הגויה/שפחה של שבת" שלך תטלטל את העגלה עם התינוק כשתצאו לטייל.. איזה פיתרון נפלא!

איזו דמגוגיה. כו"ע מודו שאם הבעל לא מפסיד כלום מהחומרה והוא כופה אותה על אשתו זה לא ראוי. וכו"ע מודו [או אמורים להודות] שאם זה גורם אי נוחות גם לבעל, והאשה שמחה לעשות את רצונו בזה, אין בזה שום פסול. אני חושב שהרוב שייכים לסוג השני. מכל מקום, ההכללה שכל מי שמחמיר לו ולא לאשתו עושה שלא כדין חוטאת לאמת, ויש לתהות על מניעיה.

ג) הגר''ש דיכובסקי מדבר איתך עם סעיף מפורש בשו''ע ואתה בא אליו עם ''מסתבר'' ...

מוזר לך שמשתמשים בסברא, נכון?
הבאת השו"ע לנידו"ד היא הוצאתו מהקשרו. שם הנידון בגרושה שאינה מחוייבת לבעלה דבר. כאן הנידון בנשואה שחייבת לעשות מלאכות לבעלה. אפשר לטעון שטיפול בילדים אינו נכלל במלאכות שהאשה עושה לבעלה, אבל זה לא קשור לשו"ע, וזה גם לא נכון, ברור שלפחות חצי מטירחת טיפול הילדים מוטלת על האשה, ובודאי שביכלתו לומר לה שהוא יטפל בהם בזמן אחר.
וגם בלא"ה, כיון שאשה נורמלית תתרצה לבעלה אם יבקש ממנה בודאי הוא חייב לבקש ממנה.

ד) התורה שקיבלנו בסיני מצווה עלינו לנהוג כבוד בת''ח, גם אם משהו שהם כתבו או אמרו לא מצא חן בעינינו. אם אתה מבזה ת''ח ומתחצף אליו ברבים אזי הבעיה היא אצלך ולא אצלו. ...

לא ביזיתי אותו, ואני גם לא מכירו ואיני יודע אם מותר לבזותו, כתבתי כינוי מקוצר וכל אחד יפענחו כאוות נפשו.
באופן כללי אני חושב שלא פחות מהאיסור לבזות ת"ח אסור גם לכבד כת"ח מי שאינו ראוי לזה [כמובן שידיעות רבות אינם הקריטריון היחיד לת"ח].

בכל אופן, להתגולל על רוב כשרי ישראל שנוהגים שהבעל ישן בסוכה ואשתו מטפלת בילדים, ועל ציבור של אברכים מדקדקים במצוות, [ואני משער שהמאמר לא התפרסם בבמה המיועדת לאברכים...] ואח"כ לזעוק על ביזוי כבוד התורה, קצת מגוחך.

ידידי, סלח לי שאני כותב זאת:
שב ללמוד טור ב''י ונו''כ הלכה למעשה, תיבחן עליהם ביסודיות ותשמש ת''ח מורי הוראה מובהקים, ואז תחזור לכאן ותכתיר בתואר ''הבלים'' דברי הלכה פסוקים וברורים. חבל אפילו להתווכח עם דבריך. וספרה לה, אשה נאמנת, חד וחלק. (אם היא לא יר''ש זה סיפור אחר, לא בזה עסקינן).
גש לכל מורה הוראה בעל שיעור קומה סטנדרטי ותשאל אותו. אח''כ תתקוף. אני שאלתי כמה מורי הוראה גדולים, וכולהו כחדא ענו לי כנ''ל.

וכשתגיע לדרגתו התורנית של הגר''ש דיכובסקי תחזור אלינו כדי שנדון איתך ביחד אם אתה ראוי להיחשב ת''ח או לא ואם מותר לבזותך (חלילה!) או אסור.. וליתר ביטחון נכתוב בינתיים ''כינוי מקוצר'' כדי שכל אחד יפרשו כרצונו..
כך עושים מהתורה פלסתר עם גלגולי עיניים, כך מבזים ת''ח וכך מוציאים ש''ר ברבים או כותבים לשה''ר על ת''ח ברבים.
וכל זה בכלל לא נוגע עם מסכימים אם כל הדברים שהגר''ש דיכובסקי כתב, או לא, ואם אוהבים את הנימה שלהם או את הפורום בהם נכתבו או לא.
לא הכל שחור/לבן. יש גם באמצע. ולא כל דבר מתיר את דמו של ת''ח. גם אם הוא לא בדיוק מבית המדרש שלך.
צריך לשבת הרבה יותר משבעה נקיים לפני שמזלזלים ומתחצפים ומבזים ומוציאים ש''ר ולשה''ר על ת''ח ברבים, לפני שמחליטים ב''דעת תורה'' המופלגת שלנו (..) שהוא ''הויס ת''ח" (וממילא מותר לבזות אותו.. אפילו מצוה.. וחזר הדין..). ואולי גם כדאי להיות קרובים קצת לדרגה התורנית שלו בשביל זה, ולא לזרוק מהיציע.
(ואל''ה בטל תורת איסור ביזיון ת''ח או מוצש''ר ולשוה''ר והלבנת פנים ברבים לת''ח. כל ת''ח שלא נראה לך מסיבה זו אחרת, כבר יהיה מותר לבזותו וכו' וכו' לפחות על צד הספק.. שלא ניכשל חלילה בכיבוד ת''ח ''שאינו ראוי לזה''.. אשרינו!).

[יאיר1]

שב ללמוד טור ב''י ונו''כ הלכה למעשה, תיבחן עליהם ביסודיות ותשמש ת''ח מורי הוראה מובהקים, ואז תחזור לכאן ותכתיר בתואר ''הבלים'' דברי הלכה פסוקים וברורים. חבל אפילו להתווכח עם דבריך. וספרה לה, אשה נאמנת, חד וחלק. (אם היא לא יר''ש זה סיפור אחר, לא בזה עסקינן).

תרגיע!!! ותרגע!!

ואם ניפגעת בשמו, אז קבל את התנצלות החברים כולם.

[אליסף]

מעניין שהמזרחניקים לא 'חוגגים' איתו..
כנראה שהוא בכ"ז לא מ'רבני' צוהר..

[לבי במערב]

מעניין שהמזרחניקים לא 'חוגגים' איתו..

תקות־שוא; הוא בהחלט נמנה על רבניהם (אמנם - מטבע הדברים - השקפתו היא חרד"לית יותר, ולכן לא ינופפו בו אנשי הדתי־לייט).

אני לא מבין. כאמור, ממ''נ, אם לדעתו זה קרוב לעיקר הדין, שומא עליו להבהיר זאת לאשתו, אלא א''כ הוא חושש שהיא אינה יר''ש ואז על הצד שזה דרבנן אמרינן ''מוטב יהיו שוגגים". ואם זה חומרא בעלמא, הוא יכול להחמיר על עצמו בדר''כ, אבל לא בסיטואציות בהן הטורח יוטל על אשתו (כגון במדריגות או בדרך ארוכה וכיו''ב).

לא אדע מהו רצון כת"ר. הסביר האברך לאשתו, אך אין ברצונה לוותר על נוחיותה; וכי מה יעשה - יכוף אותה שלא לטלטל? הרי אז יזדעקו כנגדו על כפייתו הדתית...
[ה'התרשמות' נובעת, כנראה, אך ורק מתוך המרחק בדעות, המטה לראות כל דבר אצל הזולת כפסול. ודו"ק].

[פרנקל תאומים]

מעניין שהמזרחניקים לא 'חוגגים' איתו..

תקות־שוא; הוא בהחלט נמנה על רבניהם (אמנם - מטבע הדברים - השקפתו היא חרד"לית יותר, ולכן לא ינופפו בו אנשי הדתי־לייט).

במחילה, ידידי מפריח המצאות מצחיקות ואיננו יודע מה הוא סח. הרב דיכובסקי איננו מרבני הדת''לים ולא מרבני החרד''ליים. איננו דת''לי ואיננו חרד''לי. לא דובים ולא יער.

אני לא מבין. כאמור, ממ''נ, אם לדעתו זה קרוב לעיקר הדין, שומא עליו להבהיר זאת לאשתו, אלא א''כ הוא חושש שהיא אינה יר''ש ואז על הצד שזה דרבנן אמרינן ''מוטב יהיו שוגגים". ואם זה חומרא בעלמא, הוא יכול להחמיר על עצמו בדר''כ, אבל לא בסיטואציות בהן הטורח יוטל על אשתו (כגון במדריגות או בדרך ארוכה וכיו''ב).

לא אדע מהו רצון כת"ר. הסביר האברך לאשתו, אך אין ברצונה לוותר על נוחיותה; וכי מה יעשה - יכוף אותה שלא לטלטל? הרי אז יזדעקו כנגדו על כפייתו הדתית...
[ה'התרשמות' נובעת, כנראה, אך ורק מתוך המרחק בדעות, המטה לראות כל דבר אצל הזולת כפסול. ודו"ק].

הסביר לאשתו שמדובר בחילול שבת (או קרוב לחילול שבת) והיא איננה רוצה לשמוע? אוי.. זאת בעיה אמיתית.. להערכתי ולתקוותי היא איננה מצוייה בין חוגי בני התורה. אטו בשופטני עסקינן?

ועל איזה מרחק דעות ידידי סח? בתוך אחיי ורעיי בני התורה אנוכי יושבת, את פתם אנוכי אוכל ואת יינם אנוכי שותה. אכן הנהגה זו איננה נכונה בעיניי, וכמה עובדין ברירי ידענא שדעתו של מרן הגרש''ז זי''ע היתה בדיוק כדברים שכתבתי, וממנו למדתי. וכן השכל הישר מורה, רק צריך להשתמש בו.
ואין הנהגה זו מצוייה אצל כולם כלל וכלל, ורבים רבים לא נוהגים בה, כ''א נוהגים כדבריי הנ''ל. אבל אעפ''כ היא הנהגה מוכרת שהתפשטה ובהחלט יש מקום רב לטעון כנגדה.

[יאיר1]

על מה הויכוח?
שיש נשים טובות שסומכות על עירוב גם בעירובין רגילים?
או בעירובין חצי מהודרים?
ברור לכולנו פחות או יותר מהן סידרי העדיפויות בזה. ונוכל לחלוק היכן בדיוק הגבול. אבל לא מובן מה הנסיון לייצר מצג של מחמירים על חשבון הנשים?? זו הרי לא המציאות ברוב המקרים. ולא זה הנושא.

פתחתי את האשכול כדי לדון בדיני מצטער בסוכה.
והענין הידרדר לדיון על הרב דיכובסקי.
ועתה מי שרואה את עצמו בעד הרב, מעמיד את השאלה בצורה שדבריו יתיישבו, ומי שההפך אז ההפך.
אבל אולי נחזור לדון במה שהוא העלה.

[לבי במערב]

במחילה, ידידי מפריח המצאות מצחיקות ואיננו יודע מה הוא סח. הרב דיכובסקי איננו מרבני הדת''לים ולא מרבני החרד''ליים. איננו דת''לי ואיננו חרד''לי. לא דובים ולא יער.

מטבע הדברים, קשה מעט להוכיח את השתייכותו של דיין (בשונה מרב המנהל קהלה או עומד בראשותו של מוסד),
אך ניתן פשוט להעיף מבט על מקומות עבודתו לאורך השנים, או להיכן מזמינים אותו (בד"כ) לשאת מדברותיו - ולהווכח.

[לבי במערב]

אטו בשופטני עסקינן?

על מה הויכוח?

גם אני איני יודע...

[פרנקל תאומים]

על מה הויכוח?
שיש נשים טובות שסומכות על עירוב גם בעירובין רגילים?
או בעירובין חצי מהודרים?
ברור לכולנו פחות או יותר מהן סידרי העדיפויות בזה. ונוכל לחלוק היכן בדיוק הגבול. אבל לא מובן מה הנסיון לייצר מצג של מחמירים על חשבון הנשים?? זו הרי לא המציאות ברוב המקרים. ולא זה הנושא.

הן סומכות כי הבעלים שלהן לא התאמצו להסביר להן שמדובר בקרוב לחילול שבת, ושהקולא בעניין במקומות רבים היא רחוקה מאד. מה''ת שנשים חרדיות יקלו בעניין? וכי כשרות ''רבנות'' הן אוכלות? וכי אם הן ירצו לאכול ''רבנות'', הבעלים שלהן לא יתאמצו להסביר להן שזה קרוב מאד לאיסור גמור?
אלא שישנם בעלים שההסדר הזה נוח עבורם. אם הם היו מסבירים לנשותיהן שמדובר בקרוב מאד לחילול שבת, הן היו שומעות להם. ואין הכ''נ, מי שיודע שאשתו לא תשמע לו בזה, אז שלא יאמר לה כלום, אבל אי הכי (שאשתו איננה יר''ש) אז הוא בלאו הכי בבעיה..

ושוב, אם מדובר רק בחומרא בעלמא, אז אכן לא ראוי ולא נכון להחמיר במקרים שמטיל על אשתו טורח וקושי. חד וחלק. מה לא מובן כאן?

[פרנקל תאומים]

במחילה, ידידי מפריח המצאות מצחיקות ואיננו יודע מה הוא סח. הרב דיכובסקי איננו מרבני הדת''לים ולא מרבני החרד''ליים. איננו דת''לי ואיננו חרד''לי. לא דובים ולא יער.

מטבע הדברים, קשה מעט להוכיח את השתייכותו של דיין (בשונה מרב המנהל קהלה או עומד בראשותו של מוסד),
אך ניתן פשוט להעיף מבט על מקומות עבודתו לאורך השנים, או להיכן מזמינים אותו (בד"כ) לשאת מדברותיו - ולהווכח.

אז מכאן נובעת הטעות שלך. אתה ישראלי? דומה שאינך מכיר כ''כ את החתך הזה של הדיינים והרבנים החרדים שמשמשים ברבנות ובדיינות הממלכתית. וגם לא את המציאות הרווחת שהיתה בעבר, בה כמעט כל הרבנים בישיבות הלאומיות (מלבד ''מרכז הרב'') היו מהמגזר החרדי.

לשיטתך, גם הגר''א שרמן שליט''א צריך להימנות על רבני הדת''ל (מזלו שעורר סערה עם הגיורים.. כך הוא נקי מחשד..), ועוד רבים כיו''ב.

לא נראה לי שתמצא אפילו דת''לי/חרד''לי אחד לרפואה שיאמר לך שהגר''ש דיכובסקי הוא מרבני הדת''ל/חרד''ל.

[נוטר הכרמים]

במחילה, ידידי מפריח המצאות מצחיקות ואיננו יודע מה הוא סח. הרב דיכובסקי איננו מרבני הדת''לים ולא מרבני החרד''ליים. איננו דת''לי ואיננו חרד''לי. לא דובים ולא יער.

מטבע הדברים, קשה מעט להוכיח את השתייכותו של דיין (בשונה מרב המנהל קהלה או עומד בראשותו של מוסד),
אך ניתן פשוט להעיף מבט על מקומות עבודתו לאורך השנים, או להיכן מזמינים אותו (בד"כ) לשאת מדברותיו - ולהווכח.

אז מכאן נובעת הטעות שלך. אתה ישראלי? דומה שאינך מכיר כ''כ את החתך הזה של הדיינים והרבנים החרדים שמשמשים ברבנות ובדיינות הממלכתית. וגם לא את המציאות הרווחת שהיתה בעבר, בה כמעט כל הרבנים בישיבות הלאומיות (מלבד ''מרכז הרב'') היו מהמגזר החרדי.

לשיטתך, גם הגר''א שרמן שליט''א צריך להימנות על רבני הדת''ל (מזלו שעורר סערה עם הגיורים.. כך הוא נקי מחשד..), ועוד רבים כיו''ב.

לא נראה לי שתמצא אפילו דת''לי/חרד''לי אחד לרפואה שיאמר לך שהגר''ש דיכובסקי הוא מרבני הדת''ל/חרד''ל.

כמדומני שר' פ"ת בלהיטות להגן על הרב דייכובסקי נסחף מעט.
אני מרשה לעצמי להעתיק מ'המכלול', ערך הרב שלמה דיכובסקי, למרות שאינני מקבל את כל הכתוב שם בכלליות כדברים מוסמכים ומדויקים.

בשנת 1967 החל לכהן כר"מ בישיבת ההסדר כרם ביבנה.
בשנת 1969 נתמנה לרב בית הכנסת ישורון בצפון תל אביב.
כן כיהן כר"מ ומחנך בישיבת שעלבים, מורה מן החוץ בפקולטות למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב, וראש המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן - שגם סייע להקמתו.

בינואר 1976 מונה לכהונת דיין בבית דין רבני. תחילה כיהן באשדוד ולאחר מכן בתל אביב כאב"ד. בשנת 1988 מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול.
הוא פרש לגמלאות בכסלו ה'תשס"ח. שימש גם כראש מערך הבחינות לדיינות וכחבר הוועדה למינוי דיינים. כמו כן כיהן כראש כולל "שבט מיהודה" בתל אביב להכשרת דיינים, שנוסד על ידי הרב איסר יהודה אונטרמן ונחשב אחד המוסדות הוותיקים בתחום.

במהלך כהונתו בבית הדין הרבני הגדול בלטה עמדתו המקורית בזכות מציאת פתרון הלכתי לסוגיית העגונות ומסורבות הגט, וליחס המורכב שבין מערכת המשפט העברית והכללית.

התמודד על משרת הרב הראשי לישראל כמועמד האשכנזי - בתמיכת מפלגת העבודה, אך הפסיד בהתמודדות.

ב-13 באוגוסט 2010 נבחר על ידי הוועדה למינוי דיינים למנכ"ל בתי הדין הרבניים, במקומו של הרב אליהו בן דהן. הרב דיכובסקי הבהיר כי מדובר בתפקיד זמני, וכי הוא אינו מעוניין במינוי של קבע לתפקיד.
במרץ 2011 הפך המינוי לקבוע לתקופה של ארבע שנים. כיהן כרב בית הכנסת היכל מאיר בתל אביב עד שנת תשע"ח. מאמריו נאספו בשנת תשע"ד בספר "לב שומע לשלמה" (יצא ב-2 כרכים) בעריכת ובהוצאת בנו הרב יעקב דיכובסקי.

פעילותו המשפטית
בעת כהונתו כדיין נודע בזריזותו בכתיבת פסקי דין וביושרו, והוא זכה להערכה ציבורית.
הרב דיכובסקי זכה להערכה גם בקרב משפטנים חילונים, בהם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שהציע לו בשנת 1994 לכהן כשופט בבית המשפט העליון.
הצעה זאת ירדה מן הפרק לאחר שהרב דיכובסקי נועץ עם הרב יוסף שלום אלישיב.

לאחר שפרש לגמלאות הציע לו אהרן ברק להשתתף בוועדה שתגשר על נקודות החיכוך בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, ותפתור את בעיית מרוץ הסמכויות.

עם פרישתו פנה הרב דיכובסקי לחבריו הדיינים במסר לא שגרתי בעולם הדיינות ההלכתי, וביקש מהם במכתב הפרידה שלו: "פסקו לקולא, ואל תתגרו בבג"ץ"

בנוסף: בשורת 'השתייכות' נכתב:
השתייכות חרדי לאומי חרדי.

מעבר לכך, אני קצת מכיר את הרב, בנו גר בשכנות אלי,
ובהחלט התרשמתי כל השנים שהוא לא נמנה על הזן הקלאסי של הדיינים החרדים.
ודאי לא על שמרנים כהגר"א שרמן שליט"א.

כמובן מניתי רק דיינים מספר שזכיתי לראותם הרבה,
ר' אריה הורביץ היה אב"ד בת"א, חיבר ספר חשוב שאיני זוכר שמו.
ת"ח נכבד ואצילי, חתן ר' משה לייב שחור.
גר ברח' יהודה הלוי בבני ברק.
ואם כבר, באותו רחוב היה את ר' שלמה טנא,
והיו גם ר' מרדכי אילן, ר' שלמה קרליץ, ר' זבולון גרז, ר' יחיאל וילנסקי, ר' שמעון יוז'וק ועוד רבים.
ובדור הבא, ר' ב"ש סלומון, ר' נחום קרייסמן, ויבלחט"א ר' חיים ג' צימבליסט.