האם יש מושג של 'כרת מדרבנן' או 'כרת בקבלה'?

[yankev]

מספר מצומצם מהמצוות העובר עליהן חייב כרת, הן נמנו בכריתות. והשאלה היא אם יש עבירות נוספות שרבנן גזרו עליהם כרת?
הרמב"ם מונה בהלכות תשובה פ"ג ה"ו קבוצה שלימה של עבירות שעליהן נכרתים, ולכאורה לא מצאנו בהם בחז"ל כרת.

[ר_חיים_הקטן]

בועל הארמית כרת מדברי סופרים.

[יוצא פוניבז']

אחיכו עליה, כרת מדבריהם מי איכא
גיטין נה ע"ב

[לארץ ולדרים]

בועל הארמית כרת מדברי סופרים.

אסמכוה אקרא בסנהדרין פ"ב ולא שחידשו חכמים כרת
ואהא אכיחו בגיטין שם

[ר_חיים_הקטן]

רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ב ה"ו:

לא פגעו בו קנאים, ולא הלקוהו בית דין--הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא נכרת, שנאמר "כי חילל יהודה, את קודש ה' אשר אהב, ובעל, בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה" (ראה מלאכי ב,יא-יב): אם ישראל הוא, לא יהיה לו "ער" בחכמים "ועונה" בתלמידים; ואם כוהן הוא, לא יהיה לו מגיש מנחה לה' צבאות. הנה למדת שהבועל גויה כאילו נתחתן לעבודה זרה, שנאמר "ובעל, בת אל נכר", ונקרא מחלל קודש.

[לארץ ולדרים]

והוא הוא

[yankev]

בועל הארמית כרת מדברי סופרים.

אסמכוה אקרא בסנהדרין פ"ב ולא שחידשו חכמים כרת
ואהא אכיחו בגיטין שם

אז זה כרת מד"ס?
ועדיין על מה מסתמך הרמב"ם לומר שעל לשוה"ר יש כרת?

[yankev]

.

[חוות דעת]

מעתיק מחידושי למס' סנהדרין

וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער וענה- לכאורה מבואר שיש כאן כרת מדרבנן, וצ''ע, מהמבואר בגיטין [דף נה:] "כרת מדבריהם מי איכא", עי' שו''ת אמרי אש [אבהע''ז סי' יד] וגרי''פ [פתיחה לח''ג] דכתבו דודאי כרת זה הוא מדאורייתא משום הגמ' הנ''ל בגיטין.

ומזה יש לתמוה עמ''ש הרמב''ם [הל' איסורי ביאה פי''ב הל' ב] דהבועל ארמית כיון דאין כאן חתנות אין כאן איסור דאורייתא, ואיך שייך כרת בלי איסור דאורייתא. ובאמת גם הר''ן הוכיח דיש איסור דאורייתא מהא דיש כרת.

ועי' בקובץ הערות [סי' לו אות ו] דמוכח מדבריו ג''כ כנ''ל דהכרת הוא מדאורייתא, דהקשה דלמה בעינן פסוק דאין קידושין תופסין בגויה, הרי תיפו''ל דהוי חייבי כריתות. ותי' בשם ר' חיים דכיון שגויה אינו בהיקש, אף שיש בה איסור כרת, הקידושין תופסין.

ועוד תי' הקובץ הערות, ע''פ הצד בהר''ן בסוגיין, דרק יש כרת היכא שבעל אותה בפרהסיא ולא בצינעא.

ובמהרש''א מבואר דלא הוי כרת גמור, אלא דהוי כעין קללה שהבנים שלו לא יהיו בני תורה, ודלא כמו שהבינו כל הראשונים.

[הים הגדול]

ואהא אחיכו בגיטין שם

כצ"ל

[פלוריש]

viewtopic.php?t=30891

[באמונתו]

לגבי הרמב"ם לעיל על בעלי לשון הרע, פירשו מחברים רבים, שהינם בחיוב כרת מדברי קבלה, ע"פ ערכין דף טו עמוד ב:

אמר רבי חמא בר' חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא': מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה; ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח. רבי אחא ברבי חנינא אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח.

עיין חדושי אגדות - מהר"ל.
מדרש הגדול - ויקרא פרק יד פסוק א (פרשת מצורע):

קשה היא לשון הרע יותר מכולן, שנאמר בה כרת, דכתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות - לשון מדברת גדולות (תהלים יב, ד), ...

תלמוד ירושלמי - מסכת פאה פרק א:

וכנגדן ארבעה דברים, שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואילו הן, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן, עבודה זרה מניין, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מה תלמוד לומר עונה בה, מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה, וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלהי זהב, גילוי עריות מניין, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, שפיכות דמים מניין, ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, כשהוא בא אצל לשון הרע מהו אומר, לא גדול ולא גדולה ולא הגדולה אלא גדולות, יכרת ה' כל שפתי חלקות - לשון מדברת גדולות.

ראה יד המלך (לנדא) הלכות דעות פרק ז הלכה ג.