פרנקל תאומים כתב:א) ההלכה הפסוקה והברורה היא שאשה נאמנת בכגון דא, וילפינן לה מ''וספרה לה''. בדיוק כפי שכתב הגר''ש דיכובסקי ופשיטא כדבריו. וגם אם נאמר שמותר להחמיר ולחוש שגם הבעל יראה את הבדיקות (וכך בעצמי נהגתי עד הנה בדר''כ ובלי נדר), מיהא הא פשיטא שאם האשה היא "מקפידה על כל ההלכות ובפרט בדברים שבינו לבינה'' (כמו שכתב הגר''ש דיכובסקי שמדובר במקרה עליו נשאל), והיא רוצה שבעלה יסמוך עליה ולא ידרוש שתראה לו את הבדיקות. פשיטא שבפשיטא שבפשיטא כדבריו של הגר''ש דיכובסקי שהיא נאמנת ובעלה צריך להניח לה.
עד אחד נאמן באיסורין הוא להעיד על עובדה ברורה. בנידו"ד הנידון על הכרעה במראות, וכל אחד יודע שאם האשה "אינה צדקת כמותו" ברור שגם רמת ההחמרה שלה לא תהיה כמותו. כשם שלא תאכל ממטבחו של מי שרמת היר"ש שלו פחותה משלך כך אין לבעל לסמוך על אשתו במקרה שרמת היר"ש שלה פחותה משלו.
כשם שכל אחד מבין שבעל לא אמור לתת לאשתו לנהל את השקעותיו הכספיות אם היא פחות מבינה בזה ממנו כך אמורים להבין שמותר לו לדקדק בהלכות השייכות אליו.
ב) יש הרבה חיסרון בכך ונטל''פ. ממ''נ, אם הוא סבור שקרוב לעיקר הדין שאין לטלטל, ובכן הושוו איש לאישה לכל מילי דשבת ויואיל ללמד גם את אשתו שתימנע מלטלטל (וכך אני הק' נוהג: היכן שאני אינני מטלטל, אני מורה גם לבני ביתי שימנעו מלטלטל, גם אם זה כרוך באי נוחות). ואם הוא חומרא בעלמא, אזי ישאל אותה אם היא מעוניינת להחמיר אם לאו, ובכל מקרה ימנע מלהחמיר בכך בסיטואציות שזה מפיל עליה את כל הטירחא (הורדת העגלה במדריגות או החזקת ילד קטן על הידיים וכיו''ב). הפיתרון המשונה הזה של ''להיות בלי ולהרגיש עם'', דהיינו ''אני לא מטלטל חס ושלום'' אבל מה החכמה הגדולה שאינך מטלטל כשיש לך גוי של שבת/שפחה צמודה שפותרת עבורך את הבעיה ומטלטלת בשבילך את כל מה שצריך. כשאתה נוסע לשבת לנופש אתה בכלל לא מוטרד ממצב העירוב שם ומהשאלה של מי שאינו מודה בעירוב שגרים שם, הרי בכל מקרה "הגויה/שפחה של שבת" שלך תטלטל את העגלה עם התינוק כשתצאו לטייל.. איזה פיתרון נפלא!
איזו דמגוגיה. כו"ע מודו שאם הבעל לא מפסיד כלום מהחומרה והוא כופה אותה על אשתו זה לא ראוי. וכו"ע מודו [או אמורים להודות] שאם זה גורם אי נוחות גם לבעל, והאשה שמחה לעשות את רצונו בזה, אין בזה שום פסול. אני חושב שהרוב שייכים לסוג השני. מכל מקום, ההכללה שכל מי שמחמיר לו ולא לאשתו עושה שלא כדין חוטאת לאמת, ויש לתהות על מניעיה.
ג) הגר''ש דיכובסקי מדבר איתך עם סעיף מפורש בשו''ע ואתה בא אליו עם ''מסתבר'' ...
מוזר לך שמשתמשים בסברא, נכון?
הבאת השו"ע לנידו"ד היא הוצאתו מהקשרו. שם הנידון בגרושה שאינה מחוייבת לבעלה דבר. כאן הנידון בנשואה שחייבת לעשות מלאכות לבעלה. אפשר לטעון שטיפול בילדים אינו נכלל במלאכות שהאשה עושה לבעלה, אבל זה לא קשור לשו"ע, וזה גם לא נכון, ברור שלפחות חצי מטירחת טיפול הילדים מוטלת על האשה, ובודאי שביכלתו לומר לה שהוא יטפל בהם בזמן אחר.
וגם בלא"ה, כיון שאשה נורמלית תתרצה לבעלה אם יבקש ממנה בודאי הוא חייב לבקש ממנה.
ד) התורה שקיבלנו בסיני מצווה עלינו לנהוג כבוד בת''ח, גם אם משהו שהם כתבו או אמרו לא מצא חן בעינינו. אם אתה מבזה ת''ח ומתחצף אליו ברבים אזי הבעיה היא אצלך ולא אצלו. ...
לא ביזיתי אותו, ואני גם לא מכירו ואיני יודע אם מותר לבזותו, כתבתי כינוי מקוצר וכל אחד יפענחו כאוות נפשו.
באופן כללי אני חושב שלא פחות מהאיסור לבזות ת"ח אסור גם לכבד כת"ח מי שאינו ראוי לזה [כמובן שידיעות רבות אינם הקריטריון היחיד לת"ח].
בכל אופן, להתגולל על רוב כשרי ישראל שנוהגים שהבעל ישן בסוכה ואשתו מטפלת בילדים, ועל ציבור של אברכים מדקדקים במצוות,
[ואני משער שהמאמר לא התפרסם בבמה המיועדת לאברכים...] ואח"כ לזעוק על ביזוי כבוד התורה, קצת מגוחך.