ואני מחפש לאסוף עדויות שונות מראשונים או מכת"י על אופן הגיית ציר"י מלא, לא כדי להכריע כמובן אלא כדי לאסוף תיעוד.
ה'אקדמיה ללשון' כותבת כך:
הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.
...
במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.
...
כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
מכיון שדברי האקדמיה הנ"ל באו בלי מקור, אז קשה מאוד להבין על מה ההתבססות ש'שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה'.
מצאתי באוצר, פרסום של פרופ' שלמה מורג (בתוך 'קובץ מאמרים בלשון חז"ל ב' עמ' 250 או 258 מדפי האוצר) על משניות במה מדליקין בשני כתבי יד של גניזת קאהיר, ובתוך דבריו הוא מציין:
"פעמים נוהג הסופר צירי חסר, ללא י', תמורת צירי מלא: "אֵן" (פעמיים במשנה א; אבל בהמשכה של המשנה "אין", "שאינו"), שאנן (משנה ו). ויש שאנו מוצאים צירי מלא תמורת צירי חסר: "מיתות" (משנה ו), חָשֵיְכָה", חָשֵיְכִה (ז), "הנירוֹת" (שם).
לכאו' אפשר ללמוד לזה שבתקופתם הגו צירי מלא כנוסח אשכנז, אבל במבט שני מלימוד שאר הניקוד שבכת"י אלו, ייתכן שמדובר בניקוד לא יוצלח.
אשמח מאוד לראות מקורות נוספים וחידושים בנושא. ייש"כ!