יבמות פב. לא שנא איסור לאו ולא שנא איסור כרת,
שם קיט. אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו,
ומאידך שם קיד. שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יום טוב דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן,
ועי' תרוה"ד סי' רנ, וכו'.
רצוני לדעת האם נאמרו בזה כללים ברורים, מתי מתאים חילוק בגזירות דרבנן או חששות בין איסורים חמורים וקלים, ומתי יש לומר הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי חמור מה לי קל. אשמח לדעת אם נכתב ע"ז משהו מסכם.