ויהי הוא לשון צער?

[ישיבישקייט]

כ"כ הרבה ווארטים נאמרים סביב כל ויהי, למה לשון צער כשלפעמים זה נראה שלא מתאים.
גם בראשונים מצינו כזאת, ולכאורה הרי זה גמרא מפורשת במגילה שויהי זה לפעמים לשון צער ולפעמים לשון שמחה, ולא דוקא לשון צער.
וצ"ב א"כ למה נראה שנשאר למעשה שויהי הוא כן לשון צער.
רציתי לחפש באוצר, אבל אני לא יודע באיזה מילים לחפש מי שכתב על זה. מי שיודע מוזמן לעזור לי גם בזה.

[מורה צדק]

ויהי בימי.

[ערער בערבה]

כ"כ הרבה ווארטים נאמרים סביב כל ויהי, למה לשון צער כשלפעמים זה נראה שלא מתאים.
גם בראשונים מצינו כזאת, ולכאורה הרי זה גמרא מפורשת במגילה שויהי זה לפעמים לשון צער ולפעמים לשון שמחה, ולא דוקא לשון צער.
וצ"ב א"כ למה נראה שנשאר למעשה שויהי הוא כן לשון צער.
רציתי לחפש באוצר, אבל אני לא יודע באיזה מילים לחפש מי שכתב על זה. מי שיודע מוזמן לעזור לי גם בזה.

כמדומה שבמדרש או בזוהר נחלקו על מסקנת הגמ' בזה.

[ישיבישקייט]

למו"צ- כמדומה שאתה טועה.
כל המדברים בכגון דא דיברו גם בויהי בלי בימי.
עיין באור החיים הראשון בפרשת בשלח (שממנו נתעוררתי לענין)שמבאר את ויהי בשלח פרעה, למשל.

לערער- כלום יש בידך להפנות אותי למקום יותר צפציפי?

[ערער בערבה]

ג"א התעוררתי לבדוק דבר זה אחר שראיתי כן באוה"ח בכו"כ מקומות,
בדקתי כעת שוב ובתנחומא (שמיני ט) יש פלוגתא בזה, ובזוה"ק (ח"ג רלא.) אי': בכל אתר דכתיב 'ויהי' איהו צער, 'ויהי בימי' צער ודאי.

[הפלא ופלא]

במדרש רבה במדבר י' ה' כתוב 'כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער', ולאו דווקא ויהי בימי

[עשוי לנחת]

רש"י בפרשתנו פרשת בשלח (טו ב) עה"פ עזי וזמרת קה ויהי לי לישועה וכו' וזהו השבח עזי וזמרת י-ה הוא היה לי לישועה וכו' ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה, שיש לנו כמה מקראות מדברים בלשון זה, וזה דוגמתו (מלכים א ו ה) את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב, היה לו לומר עשה צלעות סביב, וכן בדברי הימים (דברי הימים ב' י יז) ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם, היה לו לומר מלך עליהם רחבעם, (במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם, היה לו לומר שחטם, (שם לו - לז) והאנשים אשר שלח משה וגו' וימותו, מתו היה לו לומר, (שמות ט כא) ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב, היה לו לומר עזב עכ"ל.
ואמנם רש"י מדבר על השורש של ויהי או היה לשעבר, אבל לדרכנו למדנו שכאן יש רק שינוי לשון מצד הרבה מקראות כן, ומשמע שלא נהיה לזה משמעות לשון צער בגלל שינוי זה.

[הנאמן בפקדונו]

באוה"ח הק' רבות פעמים מפרש אומרו לשון 'ויהי' שוהאלשון צער

[תורת ארם צובא]

ויהי - לא נאמר אלא בלשון צער. מגילה י: זה"ק ח"א קיט, ב וח"ב קמ, ב. וראיתי לחכם א' שרמז בזה מש"נ שם ויהי ביום כלות משה, ויהי ביום גימט' נדב ואביהוא עם ב' תיבות, שמתו ביום זה.
ברות רבה, פתיחתא ז', שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן, כל מקום שנאמר צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כמותה, אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם. אתה ר' שמואל בר נחמני ועבדה פלגא, כל מקום שנאמר ויהי צרה והיה שמחה. והא כתיב [בראשית א' ג'] ויאמר אלהים יהי אור, אמר להם, אף היא אינה אורה של שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה, דנגנז אור זה.
מיתיבין ליה, והכתיב [שם ה'] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אמר להם, אף היא אינה שמחה, שעתידין שמים להבלות שנאמר [ישעיה נ"א ו'] כי שמים כעשן נמלחו. ועוד הקשו במש"נ בכל הימים, ויהי ערב ויהי בקר יום שני, ושלישי ורביעי חמישי וששי. אמר להם, אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה, כגון החרדל צריך להמתיקו, התורמוסין צריכין לימתק, החטים צריכין ליטחן. והא כתיב [בראשית ל"ט ב'] ויהי ה' את יוסף, אמר אף היא אינה שמחה, דכתיב [שם מ' ט"ו] כי שמו אותי בבור. והא כתיב [במדבר ז' א'] ויהי ביום כלות משה. אמר להם אף היא אינה שמחה, שבו נגנז בנין בית המקדש שנאמר [שמות מ' ל"ה] ולא יכול משה לבא אל אהל מועד. והא כתיב [יהושע ה' י"ג] ויהי בהיות יהושע, אמר להם אף היא אינה שמחה שבו קרע יהושע שמלותיו שנאמר [ז' ו'] ויקרע יהושע שמלותיו. והא כתיב [ויקרא ט' א'] ויהי ביום השמיני. אמר להם, אף היא אינה שמחה, שבו מתו נדב ואביהוא. והא כתיב [שמואל-ב' ז' א'] ויהי כי ישב המלך בביתו. א"ל, אף היא אינה שמחה, שבו בא נתן הנביא ואמר לו [מלכים-א' ח' י"ט] רק אתה לא תבנה הבית.
ויהי מקץ שנתיים ימים [בראשית מא א], אז התחילה סיבת השעבוד.

[עזריאל ברגר]

עד"ז נפלאתי הבין מארז"ל (בסנהדרין קו,א)

אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנא' {במדבר כה-א} וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב {בראשית לז-א} וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ונאמר {בראשית מז-כז} וישב ישראל בארץ גשן ויקרבו ימי ישראל למות {מלכים א ה-ה} וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו {מלכים א יא-יד} ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום.

ושם לא הקשו חז"ל, אז אנסה להקשות כקושייתם:
וכי לא מצינו "וישב" בלא צרה?

ובתחילה חשבתי לומר שמא הכוונה רק ל"וישב" שהוא בתחילת פסוק, אבל גם כזה מצאנו שאינו בעת צרה, כגון:
"וישב ישראל בארץ האמורי" (אחרי כיבוש ארץ-סיחון).
וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן ה֜' בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ ה֛' אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ:
וַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹה עַל־כִּסֵּ֨א ה֧' ׀ לְמֶ֛לֶךְ תַּחַת־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־יִשְׂרָאֵֽל: (סוף דברי-הימים-א)


ועוד מופלא הפסוק האחרון שהובא שם בגמרא, שבין "וישב יהודה וישראל לבטח" לבין "ויקם ה' שטן" - יש ששה פרקים, שביניהם מסופר על בנין בית המקדש וכו'!
(ושמא הקושיא הראשונה קצת מיתרצת בשניה, שבכל אחד מהנ"ל אפשר למצוא עת צרה שהיתה אפילו אחרי כמה פרקים, אבל אם כן - אפשר לומר זאת על כמעט כל מילה בתנ"ך...)

[עזריאל ברגר]

מעתיק את תוצאות החיפוש על "וישב" (בניקוד הרלוונטי) מתוך מקראות גדולות הכתר:

וישב.pdf

(303.06 KiB) הורד 42 פעמים

וצ"ע.