הר שעיר הוא אדום

[ונתנו ידידים]

האם יש מידע ארכיאולוגי או מדעי שרכס ההרים שממזרח לערבה הוא ארץ אדום והוא הר שעיר, חוץ מדברי יוספוס על פטרה?

[יבנה]

http://www.antiquities.org.il/Article_h ... 06&id=1000 אות ב'.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%99%D7%AA

[ונתנו ידידים]

כמובן שדבר ראשון לפני ששאלתי היה להסתכל בויקיפדיה וכמעט שאין שם מקור וסמך לומר שאדום ושעיר הם ממזרח להערבה.
המקור הכי חזק שיש להם לדעתי הוא ציטוט זה - "בפי הבדואים באזור, המקום מכונה עד היום ג'בל א-שערה - הר השער. הוא בולט במיוחד ליד הרי הגיר האדומים והחשופים מצמחייה שבתוכם בנויה פטרה." נו נו
ולכן שאלתי על מה הסתמכו החוקרים. הציון השני שנתת לי אומר להיפך שהר שעיר הוא ממערב לערבה כדמשמע מפשטות הפסוקים.
וחוץ מהר שעיר שאלתי הוא גם על ארץ אדום (את דברי הגר"א אני יודע אבל אני שואל על מידע מדעי וארכיאולוגי)

[לייבעדיג יענקל]

אולי זה יעזור קצת

[קו ירוק]

זה כמו לשאול עד מידע ארכיאולוגי שחרמון הוא חרמון.

[ונתנו ידידים]

זה כמו לשאול עד מידע ארכיאולוגי שחרמון הוא חרמון.

אולי תסביר את עצמך, חרמון תואם להיות חרמון כפי המתואר לנו במקרא, ואין אופציה אחרת, וגם עליו הייתי שואל אם שמו עליו מאז ומקדם.
הר שעיר לפי המתואר לנו במקרא אמור להיות בדרום ארץ ישראל מה שנקרא הר הנגב, ונסב את הר שעיר ימים רבים היה לפני שהגיעו לקדש ומדבר צין ולפני שעברו את דרך הערבה מאילת ועציון גבר.
וכפי המבואר בקרא מפורש שעשיו הוא אדום היה גר בהר שעיר, וא"כ הפשטות הוא שאינו במזרח עבר הירדן, אמנם יש את הוכחות הגר"א, וגם לדבריו היו גם במזרחה אבל ודאי גם במערבה.
לפי החוקרים היה אדום כולו במזרחה וגם הר שעיר לדבריהם הוא במזרחה, ועל זה אני שואל על מה הסתמכו האם יש כתבים על אדום שהיה גר שם והאם מצאו סימנים שהרים שבמזרח שהוא אדום או האם שמו עליו מתמיד, ואם יש לך תשובה עניני מצפה אני לזה בכליון עינים.
המגיב שלפניך ציטט שאין שום עדויות שאדום התיישב במערב הערבה והרי זה כפשוטו סותר את המקרא כולו, שהרי מקראים מלאים על בני עשיו יירשום את שעיר החורי.

עוד אני שואל אם גובה ההר של הרי אדום הוא מדברי או ארץ פוריה?

[קו ירוק]

שאלת חכם חצי תשובה, ואף יותר מכך.

(חרמון שמו עליו ואין אפשרות אחרת. כך שלטעון שלא נמצאו ראיות ארכיאולוגיות קדומות המשייכות את שמו אליו, זו הטיית ההיסטוריה והתבונה גם יחד).

הראה מר לדעת שהמקרא במקומות רבים מוכיח בבהירות שהר שעיר הוא מדרום לא"י - ה'נגב' של מדינת ישראל.
האדומים התיישבו גם ממזרח לערבה במה שנקרא הרי אדום, כפי שברור מהמקראות, וכפי שהוכיח הגר"א בפשיטות. [וכפי שידוע מההיסטוריה (יוספוס פלביאוס, קדמוניות על קבורת אהרן בהר ההר)].

החוקרים לא הסתמכו על כלום בשלילתם את ה'נגב' כנחלת עשיו, מלבד העובדה שהרי אדום שבמזרח הערבה - הם אלו נקראים כך שנים רבות, וכבר הכפתור ופרח מציין שהיא נקראת ארץ האדומים (בלד אל-אדום).
לומר שאין סימני התיישבות אדומיים בהר שעיר זה כמו לומר שאין סימני התיישבות נפתליים בגליל.. התיישבות נוודים רועה צאן, היתה והיתה - בהר שעיר (וביותר בהר רמון), והם היו גם של שבטי עשיו בשעתו.
אנחנו גם יודעים שישנה תופעה אקלימית של תזוזת המדבר. והרי מקרא מפורש על עשיו 'ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר', כך שהארץ שהיתה ארץ מרעה הפכה למדברית צחיחה. בכל מקרה זו היתה ארץ מרעה משובחת בימי עשיו וצאצאיו המלכים, כפי שמעיד הכתוב (ברא' לו ו).

אזור דרום ירדן אף הוא, דליל בחקלאות אבל מפאת גובהו הרב (עד 1300 מ' מעל פני הים) ומזגו היותר קריר יש בו אפשרות לישובי קבע ומטעים (חיים בן דוד בע"פ). וכבר מזמן בית שני היו בו יותר ישובי קבע. זה לא שולל את היותו של 'הר שעיר' ארץ מרעה משובח, הגם שאולי לא יצלח לישובי קבע ומטעים.

[ונתנו ידידים]

אתה מצדד כמוני שהר הנגב הוא הר שעיר מתוך המקראות, אבל לא הבנתי בדיוק אם כונתך שהיה רק מקום מרעה או גם מקום התיישבות לאומה שלימה של החורי מלפנים וצאצאי עשיו אחר כך, אבל בעיקר אתה טוען שאין סמך לדברי החוקרים שהר שעיר הוא ממזרח לערבה.
אבל עדיין אני שואל על ארץ אדום. ראיותיו של הגר"א הם אמנם הוכחה שאדום התיישב אף ממזרח להר שעיר, ועדיין אפשר לומר שעיקר ישיבתם היה בהר שעיר והתפשטו מהר שעיר לתוך הערבה ועד למרגלות ההר שממול, ואם נתבסס על פטרה נאמר שעלו עד למורדות ההר, ואין הכרח שהתיישבו גם על גבי ההר ושעיקר ישיבתם היה על ההר מדרום למואב (ואין זה סתירה להגר"א כי גם הוא מסכים שמואב התפשט יותר למזרח מאדום ומצדד שגם היו במזרחו של אדום ממש, ואפשר לומר דהיינו מעל ההר ההיא, ואדום היה רק בירידה של ההר ולתוך הערבה כי עיקר ישיבתם היה בהר שעיר כמפורש במקרא), ולכן שאלתי אם יש ראיות מהמציאות שההתיישבות (אם היה כלל?) מעל ההר היא היא ארץ אדום.
וראי' אחד הבאת לי מדברי בעל כפתור ופרח.
והחוקרים נקטו שזה היה עיקר ארץ אדום ושאלתי איה מקורם.
יש גם קושי מסוים לעשות את החלוקה כדבריך כי מקרא מלא (דברים ב ד-ה) 'אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר וגו' אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר, וא"כ מפורש דהאיסור היה על הר שעיר ושם היו בני עשיו כשעברו ישראל ומוכח אחד משתיים או שגם הר שעיר הוא בארץ אדום דהיינו ממזרח לערבה או נאמר שעיקר יישובו של עשיו היה בהר שעיר דהוא הר הנגב והתפשטו לתוך הערבה דהוא מדבר צין (בעיקר למרעה הצאן וקצת התיישבו) והוא נטפל לארצו של עשיו הוא אדום והר שעיר, וכן דעתי נוטה אא"כ יש ראיות נגדי. אבל אם נאמר שיש הר שלם מנגד ששם היה ישיבתם המלאה אין זה שייך להר שעיר.
ואולי ההר ההוא נעשה ארץ האדומיים בשנים מאוחרות יותר ואולי אחר ששב שמעון גרשו את האדומיים מהר שעיר ועברו להתם

[קו ירוק]

נוודים אינם יושבים בישובי קבע, ומהמקרא רואים שכך נהגו האבות, וגם עשיו.
אין צורך לדחוק השערות. המקראות מוכיחים כפי שציינתי. גם כתוב (ברא' לו לה; דבהי"א א מו): 'המכה את מדין בשדה מואב', שאדום הסמוכה למואב היכו את מדין שבאו על מואב למלחמה.
ובהקשר לשאלתך הלא נצטוו רק על בני עשיו היושבים בשעיר, פשוט שזה כלל גם את היושבים באדום. ומקרא מלא (במד' כ יד): וישלח משה מלאכים מקדש (=בערבה/מדבר לרגלי קדש) אל מלך אדום'. וקדש ידועה היא פטרה (קדש המקאית סמוכה לה). וכתיב בתרא (שם, כא ד): ויסעו מהר ההר דרך (=בדרך המובילה ל) ים סוף לסבוב את ארץ אדום וגו' וכתיב בתרא (שם, יב): 'משם נסעו ויחנו בנחל זרד' הרי שהקיפו את הרי אדום, וגם עליה נצטוו.
גם (מלכ"א ט כו): 'עציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום', כלומר היא ארצם ממש. ואמנם חוף ים על ים סוף היה להם רק בימי שלמה ולא בעת שעברו בנ"י ממדבר סיני לא"י, שאל"כ לא היו עוברים דרכם, אבל זה מוכיח שזו ארצם.

[אפרקסתא דעניא]

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע.

א"כ הדרך מדרום חצי האי סיני לאזור מצפה רמון עברה דרך הר שעיר.

[ונתנו ידידים]

אבאר את שיחתי:
א. אין ספק שפשוטו של כמעט כל המקראות מוכיח שהר שעיר הוא בדרום ארץ ישראל (שהוא בפשטות הר הנגב), ומי שירצה לטעון אחרת יצטרך להכנס לדוחקים עצומים.
ב. פשוטו של מקרא הוא גם שארץ אדום הוא הר שעיר. רש"י פי' בפר' מסעי שג' ארצות היו בדרומה של אר"י מצרים בדרומית מערבית וארץ אדום כולה ומואב במקצוע דרומית מזרחית.
ג. הגר"א בכמה מקומות מוכיח שאדום הוא ממזרח להר שעיר דהרי אחר שסובו את כל הר שעיר בקשו ממלך אדום להכנס דרך ארצו, ועוד דבשופטים כתיב אחר שהיו קדש ויסב את ארץ אדום, וע"כ שיש כאן ארץ אדום ממזרח להר שעיר.
ד. עוד ראי' יש לזה מן המציאות שהרי קדש שהוא עיר קצה גבולך מזוהה ע"י יוספוס כפטרה והוא נמצא ממזרח לערבה, וכן הר ההר שהוא מקום קבורת אהרן על כרחינו נאמר שהוא בההרים שממזרח לערבה, שהרי הר ההר פירושו מקום גבוה מאד והרכס ההיא הוא גבוה משמעותי משא"כ ההר שנגב ארץ ישראל.
ה. הגר"א מזהה את ארץ אדום למקום שמדרום לארץ מואב (וכתב שמואב התפשט יותר ממזרח לאדום ואולי אף ירד לדרום במזרחו של ארץ אדום, וצורתו כמו האות 'ק' או 'ה'). עוד כתב שבין אדום להר שעיר היה מדבר צין שהיה גם שייך למלכות אדום, וע"ז בקשו ממלך אדום לעבור בתוכו, ולכאורה הוא מה שנקרא בימינו הערבה.
ו. הקושי שבפי' זה הוא עצום, דהרי מקרא מלא בפר' דברים "ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר" "ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר".
דהיינו שמפורש בפסוקים שהאיסור הוא בני עשיו היושבים בשעיר ולא אתן עד מדרך כף רגל כי ירושה הוא הר שעיר ועברו את בני עשיו היושבים בשעיר, וכפשוטו לפי פי' הגר"א הכל מדובר על רכס ההרים שממזרח לערבה שהוא ארץ אדום והוא מושב עם אדום ואינו קשור להר שעיר כלל וכלל. ואפי' אם נאמר שבני עשיו היו גם בהר שעיר וגם בארץ אדום ועל הכל הוזהרו, מהו ריבוי ההדגשות על הר שעיר כשכבר עברו לגמרי את הר שעיר ועיקר האיסור הנוגע להם עכשיו הוא ארץ אדום שהוא הר אחר לגמרי.

ז. לכן אני מציע פי' זה והוא מתאים גם עם הגר"א. עיקר מושב בני עשיו היה בהר שעיר שהוא בנגב ארץ ישראל, והתפשטו לתוך העמק שלידם והוא מה שנקרא היום הערבה והוא מדבר צין שעל יד אדום, ויתכן שגם התפשטו עד לצד השני של הערבה ואולי קצת על ההר שממול במורדות ההר ושם היה קדש-פטרה עיר קצה גבולך ממש, אבל לא היה מושבם על גבי ההר ולא היה הר זה עיקר ארץ אדום אלא מורדות ההר והערבה שלצידו היה נספח לארץ אדום שבהר שעיר, ואולי הערבה היה ג"כ נקרא שעיר יחד עם ההר שבמערבו והפסוק כמעט אינו מזכיר כאן הר שעיר אלא שעיר.
ח. ובזה מתורץ קושיותיו של הגר"א שמכיון שמדבר צין היה חלק מארץ אדום בקשו ממנו לעבור דרך ארצו, וזה היה אחר שעברו את הר שעיר. ומה דכתיב ויסובו את ארץ אדום אע"ג שכבר עמדו בסוף אדום היינו משום שכדי להכנס לארץ היו צריכים לילך מדרומו של אדום מקום עמידתם למזרחו ולעלות לארץ מואב כיון שאדום לא נתנו להכנס לאר"י דרך דרומו. ולסבוב את ארץ אדום פירושו להגיע לארץ ישראל מהצד השני של ארץ אדום.
ט. והוא מתאים עם פי' הגר"א כי סופו של דבר מואב התפשט למזרח העולם יותר מאדום וגם ירד לדרומו למזרחו של אדום, וארץ אדום היה מדרום לים המלח בערבה.
י. ומרומז הוא בדברי הרמב"ן פר' וישלח ארצה שעיר שדה אדום ששדה אדום הוא מישור שליד הר שעיר. והרווחנו בזה דבר גדול שמתאים גם עם ראיותיו וטענותיו של הגר"א ומתרץ גם את דברי מאור עינינו רש"י שעליו נסובו קושיותיו של הגר"א, כי י"ל שארץ מואב נתפשט גם לדרום של ארץ ישראל על גבי ההרים וארץ אדום היה רק במורדות ההר ובמדבר צין שליד הר שעיר, ונמצא שג' ארצות היו בדרומו של ארץ ישראל כדברי רש"י.

יא. ומה שצ"ע בפירושי הוא הפסוקים המורים שבצרה היה באדום (אם כי יש בזה סתירה שבמקו"א מבואר שבצרה הוא במואב) וכן ארץ התימני ובפשוטו אלו מקומות שבראש ההר שנקרא בימינו הרי אדום, וכן מדברי כפתו"פ שהמקום ההיא נקרא ארץ האדומיים. ולכן אני מציע שאדום כבש מאוחר יותר את הארץ הזו שבראש ההר וכמו שרואין שאילת ועציון גבר היה בימי שלמה בארץ אדום אע"ג שודאי לא היה כן בימי דור המדבר, ואולי היה זה אחר ששט שמעון דחף את אדום מהר שעיר. ואז נקרא ארץ האדומיים. אמנם עוד כתב הכפתור ופרח ששובאק הוא הר שעיר ואת זה איני יודע דרך ליישבו.
יב אמנם אם יש איזה ראי' להחוקרים שבתקופת הברזל היה זה ארץ אדום נצטרך לדון בזה בנפרד ובינתיים לא שמעתי על זה.

[קו ירוק]

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע.

א"כ הדרך מדרום חצי האי סיני לאזור מצפה רמון עברה דרך הר שעיר.

א. דרך הר שעיר לא מחייב שעברו דרך נחלת שעיר, אלא לצידה (אך גם אפשר שעברו דרכם, כי אז לא נאסרו לדרוך בנחלת שעיר, וזה קרה רק אחרי חטא מרגלים כמש"כ הפרש"ד והאר"י והגר"א). וכמו ש'דרך ים סוף', הכוונה בכל מקום הדרך ההולכת לים סוף.
ב. קדש ברנע זה לא היכן שמצויין במפות מצויות 'עין קדיס' וכיו"ב.
ג. דרך זו היתה הציר הקרוב ביותר מהר סיני אל קדש ברנע. אחרי מ' שנה הלכו ממזרח להר שעיר ולא ממערבו.

[קו ירוק]

אבאר את שיחתי:
ו. הקושי שבפי' זה הוא עצום, דהרי מקרא מלא בפר' דברים "ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר" "ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר".
דהיינו שמפורש בפסוקים שהאיסור הוא בני עשיו היושבים בשעיר ולא אתן עד מדרך כף רגל כי ירושה הוא הר שעיר ועברו את בני עשיו היושבים בשעיר, וכפשוטו לפי פי' הגר"א הכל מדובר על רכס ההרים שממזרח לערבה שהוא ארץ אדום והוא מושב עם אדום ואינו קשור להר שעיר כלל וכלל. ואפי' אם נאמר שבני עשיו היו גם בהר שעיר וגם בארץ אדום ועל הכל הוזהרו, מהו ריבוי ההדגשות על הר שעיר כשכבר עברו לגמרי את הר שעיר ועיקר האיסור הנוגע להם עכשיו הוא ארץ אדום שהוא הר אחר לגמרי.

ז. לכן אני מציע פי' זה והוא מתאים גם עם הגר"א. עיקר מושב בני עשיו היה בהר שעיר שהוא בנגב ארץ ישראל, והתפשטו לתוך העמק שלידם והוא מה שנקרא היום הערבה והוא מדבר צין שעל יד אדום, ויתכן שגם התפשטו עד לצד השני של הערבה ואולי קצת על ההר שממול במורדות ההר ושם היה קדש-פטרה עיר קצה גבולך ממש, אבל לא היה מושבם על גבי ההר ולא היה הר זה עיקר ארץ אדום אלא מורדות ההר והערבה שלצידו היה נספח לארץ אדום שבהר שעיר, ואולי הערבה היה ג"כ נקרא שעיר יחד עם ההר שבמערבו והפסוק כמעט אינו מזכיר כאן הר שעיר אלא שעיר.
ח. ובזה מתורץ קושיותיו של הגר"א שמכיון שמדבר צין היה חלק מארץ אדום בקשו ממנו לעבור דרך ארצו, וזה היה אחר שעברו את הר שעיר. ומה דכתיב ויסובו את ארץ אדום אע"ג שכבר עמדו בסוף אדום היינו משום שכדי להכנס לארץ היו צריכים לילך מדרומו של אדום מקום עמידתם למזרחו ולעלות לארץ מואב כיון שאדום לא נתנו להכנס לאר"י דרך דרומו. ולסבוב את ארץ אדום פירושו להגיע לארץ ישראל מהצד השני של ארץ אדום.
ט. והוא מתאים עם פי' הגר"א כי סופו של דבר מואב התפשט למזרח העולם יותר מאדום וגם ירד לדרומו למזרחו של אדום, וארץ אדום היה מדרום לים המלח בערבה.
י. ומרומז הוא בדברי הרמב"ן פר' וישלח ארצה שעיר שדה אדום ששדה אדום הוא מישור שליד הר שעיר. והרווחנו בזה דבר גדול שמתאים גם עם ראיותיו וטענותיו של הגר"א ומתרץ גם את דברי מאור עינינו רש"י שעליו נסובו קושיותיו של הגר"א, כי י"ל שארץ מואב נתפשט גם לדרום של ארץ ישראל על גבי ההרים וארץ אדום היה רק במורדות ההר ובמדבר צין שליד הר שעיר, ונמצא שג' ארצות היו בדרומו של ארץ ישראל כדברי רש"י.

יא. ומה שצ"ע בפירושי הוא הפסוקים המורים שבצרה היה באדום (אם כי יש בזה סתירה שבמקו"א מבואר שבצרה הוא במואב) וכן ארץ התימני ובפשוטו אלו מקומות שבראש ההר שנקרא בימינו הרי אדום, וכן מדברי כפתו"פ שהמקום ההיא נקרא ארץ האדומיים. ולכן אני מציע שאדום כבש מאוחר יותר את הארץ הזו שבראש ההר וכמו שרואין שאילת ועציון גבר היה בימי שלמה בארץ אדום אע"ג שודאי לא היה כן בימי דור המדבר, ואולי היה זה אחר ששט שמעון דחף את אדום מהר שעיר. ואז נקרא ארץ האדומיים. אמנם עוד כתב הכפתור ופרח ששובאק הוא הר שעיר ואת זה איני יודע דרך ליישבו.
יב אמנם אם יש איזה ראי' להחוקרים שבתקופת הברזל היה זה ארץ אדום נצטרך לדון בזה בנפרד ובינתיים לא שמעתי על זה.

ו. אין כל קושי. כשנסתיימה גזירת מרגלים ונצטוו 'פנו לכם (מהמדבר) צפונה' (דב' ב ג), יכלו ללכת מיד אל הצפון בתוך נחלת שעיר (דרום מדינת ישראל, והנקרא כיום נגב), אך נצטוו להקיף את שעיר ממזרח, ב'דרך הערבה'.
ז-י. ואחרי שהמציאות והפסוק מעידים שאדום ישב גם במזרח. בלא"ה מוכח שאדום נחלו בשתי המקומות, ואילו בנ"י הוזהרו בתחילה שלא לעבור אצל בני שעיר, ואח"כ שלחו למלך אדום שבירתו היא 'קדש' שמזרח לערבה רשותו לעבור במדבר צין עד דרום ים המלח.
אמנם רצונך לומר שארץ אדום/שעיר אחת היא, הכוללת מדבר צין, אלא שפשטות המקראות לא כך. הר שעיר התרחב לדרום לפחות עד אילת של היום ואפשר גם יותר, ולכן בנ"י הקיפו את ארצו ממזרח 'בדרך הערבה מאילת ומעציון גבר' בדוקא. וארץ אדום התפשטה לדרום בהר עד סמוך לים סוף (מפרץ אילת), ולכן בנ"י הוצרכו אחרי סירוב מלך אדום, להקיף את אדום 'דרך ים סוף'. ובאילו מתחילה הלכו צפונה בערבה הדרומית עד קדש היא פטרה (שבאמצע המרחק בין ראש מפרץ אילת לדרום ים המלח). ואח"כ חזרו בדרך המובילה לים סוף והקיפו את אדום מדרום ואת מואב ואדום גם יחד ממזרח.
לפ"ז לא יתכן לומר שזו נחלה אחת, שהרי חצי הערבה מים סוף עד קדש חוצצת בין שתי הנחלות, ובה הלכו בנ"י ללא רשות, אף ששעיר וגם אדום סרבו לתיתם לעבור בתחומם. (ומשעיר וממואב רכשו אוכל ומים. רש"י דב' ב כט).
עוד יש ראיה ממקום אחר שמדבר צין לא היה מנחלת אדום והותר לכבשו, אילולי שנצטו לא להתגרות מלחמה במלך אדום (היינו בגברא ולא בקרקע/הנחלה), דאמרו בספרי סו"פ עקב: 'ת"ל מן המדבר והלבנון, מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם' ו'המדבר' ביהושע א, פירש"י וכל המפרשים - הוא מדבר צין שהוא הדרום (וע"כ הכי הוא, כי לא יכלו לכבוש הדרום כולו, כי נאסר לכבוש הר שעיר, אבל מדבר צין אדום רק השתלטו עליו בזמן מן הזמנים, ולכן לא נאסר לכבוש, אף שנאסר להתגר בם מלחמה (בגברא), וכמו שמצינו ששלמה עשה אני באופיר בשפת ים סוף בארץ אדום, כי לא היתה מתחילה שלהם).

[ונתנו ידידים]

בדרך כלל אין דעתי נוחה מלענות תשובות העשוי קטעים קטעים אבל מחמת הבלבול אין לי ברירה אז נא למחול לי.

ו. אין כל קושי. כשנסתיימה גזירת מרגלים ונצטוו 'פנו לכם (מהמדבר) צפונה' (דב' ב ג), יכלו ללכת מיד אל הצפון בתוך נחלת שעיר (דרום מדינת ישראל, והנקרא כיום נגב), אך נצטוו להקיף את שעיר ממזרח, ב'דרך הערבה'.
אמנם רצונך לומר שארץ אדום/שעיר אחת היא, הכוללת מדבר צין, אלא שפשטות המקראות לא כך. הר שעיר התרחב לדרום לפחות עד אילת של היום ואפשר גם יותר, ולכן בנ"י הקיפו את ארצו ממזרח 'בדרך הערבה מאילת ומעציון גבר' בדוקא. וארץ אדום התפשטה לדרום בהר עד סמוך לים סוף (מפרץ אילת), ולכן בנ"י הוצרכו אחרי סירוב מלך אדום, להקיף את אדום 'דרך ים סוף'. ובאילו מתחילה הלכו צפונה בערבה הדרומית עד קדש היא פטרה (שבאמצע המרחק בין ראש מפרץ אילת לדרום ים המלח). ואח"כ חזרו בדרך המובילה לים סוף והקיפו את אדום מדרום ואת מואב ואדום גם יחד ממזרח.

תוכן דבריך (כפי הבנתי) הוא שהפסוקים (דברים ב ד-ה) "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר וגו' אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר" קאי על דרך עלייתם צפונה ולכן קאי על הר שעיר ממש שהיה משמאלם במערב ועדיין היה קרובים אליהם. ואולי היה אפשר לומר כן, אבל הגר"א לא פי' כן שהרי הק' על רש"י שלא שייך עכשיו להזהירם על הר שעיר אחרי שעברו ממנו כבר ומכריח שהאזהרה הוא על ארץ אדום, וע"ז אמרתי שהקו' עצומה כי הפסוק להדיא מזהירם משעיר ג' פעמים. ותוך דבריך בהמשך אמרת שהיה כאן גם אזהרה שלא להתגרות באדום כגברא חוץ מארצו, והוא מה שאמור כאן לא תתגרו בם, ואם כי יש לדון בהחידוש בעצמו, מ"מ אין בזה כדי ליישב קו' זו כי זהו דבר טפל ורוב ככל הפסוקים הנ"ל מיירי בהאיסור לכבוש ארצם של הר שעיר ואם אינו נוגע עכשיו למעשה למה הזהירם עכשיו על זה. ולדברי אדום ושעיר שני חלקי ארץ אחת היא אלא שזה במישור וזה בהר כדברי רמב"ן, ואולי כולו נקרא ארץ שעיר ועכ"פ עיקר ישיבתם בשעיר ולכן זהו נוסח האזהרה.
עוד הקשיתי מהפסוק ונעבור מאת אחינו בני עשיו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר, ואם הבנתי נכון את דבריך פירשת שזה קאי על דרך עלייתם צפונה כשעברו מלסוב את הר שעיר ימים רבים, ואחר סירוב מלך אדום פנו דרך ים סוף והוא ענין אחר מהנ"ל. אמנם לדעתי אין זה נכון כלל וכלל כי דרך הערבה שבפרשת דברים ודרך ים סוף שבפרשת חקת הוא דבר א' ממש, כי דרך הערבה הוא חלק הדרומי של הערבה שבין פטרה למפרץ אילת ולכן הוא סמוך לאילת ועציון גבר. ומפורש הוא בהפסוקים שבפרשת דברים שאחר שהציווי על עשיו כתיעב ונעבור מאת אחינו בני עשיו שהיינו שהלכו ממנו ועברו ממנו דרך הערבה מאילת ומעציון גבר ופנו למדבר מואב כדכת' מיד ונפן ונעבור דרך מדבר מואב.

ז-י. ואחרי שהמציאות והפסוק מעידים שאדום ישב גם במזרח. בלא"ה מוכח שאדום נחלו בשתי המקומות, ואילו בנ"י הוזהרו בתחילה שלא לעבור אצל בני שעיר, ואח"כ שלחו למלך אדום שבירתו היא 'קדש' שמזרח לערבה רשותו לעבור במדבר צין עד דרום ים המלח.
לפ"ז לא יתכן לומר שזו נחלה אחת, שהרי חצי הערבה מים סוף עד קדש חוצצת בין שתי הנחלות, ובה הלכו בנ"י ללא רשות, אף ששעיר וגם אדום סרבו לתיתם לעבור בתחומם. (ומשעיר וממואב רכשו אוכל ומים. רש"י דב' ב כט).

א. איני יודע מנלך שקדש הוא בירת אדום ולדעתי הוא עיר זוטר בקצה גבולו (ואולי בדורות אחרונים נעשה בירה כשבנו את פטרה או הרחיבוהו)
ב. אדום הוא במזרח שעיר אבל לא במקום אחר אלא בהמישור שליד הר שעיר (ואולי היה זה רק שדות וכרמים כמש"כ הגר"א)
ג. חצי הערבה שמדרום לקדש אינו לא שעיר ולא אדום - עד לדורות האחרונים בימי שלמה וכדו' שהרחיבו גבולם - ואינו מפסיק בין שעיר לאדום אפי' להגר"א רק חלק הצפוני לקדש, ולא הלכו בה בלא רשות ולא הבנתי את ההכרח שהיה שני נחלות.

עוד יש ראיה ממקום אחר שמדבר צין לא היה מנחלת אדום והותר לכבשו, אילולי שנצטו לא להתגרות מלחמה במלך אדום (היינו בגברא ולא בקרקע/הנחלה), דאמרו בספרי סו"פ עקב: 'ת"ל מן המדבר והלבנון, מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם' ו'המדבר' ביהושע א, פירש"י וכל המפרשים - הוא מדבר צין שהוא הדרום (וע"כ הכי הוא, כי לא יכלו לכבוש הדרום כולו, כי נאסר לכבוש הר שעיר, אבל מדבר צין אדום רק השתלטו עליו בזמן מן הזמנים, ולכן לא נאסר לכבוש, אף שנאסר להתגר בם מלחמה (בגברא), וכמו שמצינו ששלמה עשה אני באופיר בשפת ים סוף בארץ אדום, כי לא היתה מתחילה שלהם).

יש בדברים אלו הרבה מה לעיין וצריך אני להתבונן בה, אמנם מקופיא י"ל שלא כל הערבה עד ים המלח היה שייך לאדום רק קצת מה שמצפון לקדש, ומדויק הוא בהפסוק מדבר צין שעל ידי אדום.
ואני מצרף מפה לבאר את דברי

מפה.PNG (288.04 KiB) נצפה 5303 פעמים

[קו ירוק]

היות והציטוטים הפכו מסורבלים, אנסה למעט מהם ככל הניתן.
כתב מר על דברי (אות ו. כתגובה לאות ו של מר - שקדמה לשלי):

תוכן דבריך (כפי הבנתי) הוא שהפסוקים (דברים ב ד-ה) "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר וגו' אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר" קאי על דרך עלייתם צפונה ולכן קאי על הר שעיר ממש שהיה משמאלם במערב ועדיין היה קרובים אליהם. ואולי היה אפשר לומר כן, אבל הגר"א לא פי' כן שהרי הק' על רש"י שלא שייך עכשיו להזהירם על הר שעיר אחרי שעברו ממנו כבר ומכריח שהאזהרה הוא על ארץ אדום, וע"ז אמרתי שהקו' עצומה כי הפסוק להדיא מזהירם משעיר ג' פעמים. ותוך דבריך בהמשך אמרת שהיה כאן גם אזהרה שלא להתגרות באדום כגברא חוץ מארצו, והוא מה שאמור כאן לא תתגרו בם, ואם כי יש לדון בהחידוש בעצמו, מ"מ אין בזה כדי ליישב קו' זו כי זהו דבר טפל ורוב ככל הפסוקים הנ"ל מיירי בהאיסור לכבוש ארצם של הר שעיר ואם אינו נוגע עכשיו למעשה למה הזהירם עכשיו על זה. ולדברי אדום ושעיר שני חלקי ארץ אחת היא אלא שזה במישור וזה בהר כדברי רמב"ן, ואולי כולו נקרא ארץ שעיר ועכ"פ עיקר ישיבתם בשעיר ולכן זהו נוסח האזהרה.
עוד הקשיתי מהפסוק ונעבור מאת אחינו בני עשיו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר, ואם הבנתי נכון את דבריך פירשת שזה קאי על דרך עלייתם צפונה כשעברו מלסוב את הר שעיר ימים רבים, ואחר סירוב מלך אדום פנו דרך ים סוף והוא ענין אחר מהנ"ל. אמנם לדעתי אין זה נכון כלל וכלל כי דרך הערבה שבפרשת דברים ודרך ים סוף שבפרשת חקת הוא דבר א' ממש, כי דרך הערבה הוא חלק הדרומי של הערבה שבין פטרה למפרץ אילת ולכן הוא סמוך לאילת ועציון גבר. ומפורש הוא בהפסוקים שבפרשת דברים שאחר שהציווי על עשיו כתיעב ונעבור מאת אחינו בני עשיו שהיינו שהלכו ממנו ועברו ממנו דרך הערבה מאילת ומעציון גבר ופנו למדבר מואב כדכת' מיד ונפן ונעבור דרך מדבר מואב.

ואשיב על כך:
א. נראה שאינך מסכים עם דברי על דרך המוחלט שהאיסור אודות בני שעיר הוא לעבור ממדבר סיני, מדרום לצפון לתוך רחבה של א"י עצמה, אלא שכתבת שאולי היה אפש"ל כן. ולא הבינותי; הרי דבר זה מוכרח מן הכתובים מבלי יכולת לפרש באופ"א, שהרי אחר אזהרה זו, כתיב 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר', היינו שלא הלכו דרך ארצם אל הצפון, אלא לצד ראש ים סוף (מפרץ אילת) ומדרך הערבה - באשר נאסר עליהם לעבור דרך עשיו היושבים בשעיר. ולא נזכר כאן אדום כלל (וראה להלן גם אות ו של תגובתי זו).
ב. ואודות ששלל מר לבאר הכי לפי הגר"א, הנה מלבד שלא יתכן לפרש אחרת, לא נמצא בפירוש הגר"א באד"א ולא בפירושו ליהושע בשום כת"י ובנדפס, שהזכיר את עשיו או שעיר. וכל מה שחולק על רש"י הוא אודות שרש"י סבר שהוא עשיו הוא אדום. ועל אדום הוא שהקשה, ולא על שעיר.
ג. ומה שכתבת שדברי חידוש הם על אודות האזהרה באדום שהוא גם על הגברא, להדיא הזכרתי שחזי' הכי מדברי חז"ל בספרי שאף על אדמה שלא היתה נחלתם ממש ג"כ נאסרו להתגר בו מלחמה בעת זו (וכדכתי' ויט ישראל מעליו), והיינו המדבר - מדבר צין, שהותר להם לכבשו אם יכבשו כל הארץ כסדר. ואילולי אזהרה זו של אל תתגרו בם היו נכנסים דרך מדבר צין לא"י שאינה ארץ אדום, אלא שלט שם בעת זו, כאמור.
ד. אין רוב פסוקים מדברים באיסור לכבוש הר שעיר, בפר' חוקת נזכר פ"א שלא נלחמו באדום, בפרשת דברים נזכר פ"א שלא יעברו בהר שעיר. ותו לא נזכר.
ה. מה ששמת בפי ש'דרך הערבה' והקפת ים סוף הוא ענין אחר - לא הבינותי. בודאי שהוא ענין אחר, אך הוא על אותו ציר ממש רק בדרך הפוכה; ראשית נצטוו בסוף גזירת מרגלים פנו לכם צפונה לא"י, אבל לא 'דרך בני עשיו היושבים בשעיר' (הוא 'נגב' מדינת ישראל כיום), ולכן הקיפו ממזרח לשעיר, מדרך הערבה - הלא היא הערבה הדרומית כמו שציינת. ואחר שהגיעו לקדש וסרב מלך אדום - ששלט גם במדבר צין, לתיתם לעבור במדבר צין עד קצה א"י, סבו על עקבם והלכו שוב בדרך הערבה היא 'דרך (המוליכה ל)ים סוף' מן הצפון לדרום, ואז הקיפו לאדום גם מדרום וממזרח.
ו. ומה שהערת שבפסוק כתיב 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו וגו' מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר ס ונפן ונעבור דרך מדבר מואב', והבנת שהכוונה תיכף ומיד 'ונעבור דרך מדבר מואב' - והיינו בחזרתם מהר ההר, זה אינו. שהרי הקב"ה מצוום 'פנו לכם צפונה' ועלה הוא דכתיב שעברו מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר, וע"כ שזה בדרך הליכתם צפונה לא"י, ומשם הגיעו לקדש. אלא שהכתוב לא מפרט הכא כל מעשה מלך אדום בקדש.
וב"ה חידשתי בזה, שזהו הטעם שיש פרשה סתומה באמצע פסוק, כי תלאות רבות מאז שהלכו בדרך הערבה עד שעברו למדבר מואב; היה מות מרים ומי מריבה וסירוב אדום ומות אהרן ומלחמת מלך ערד ונחשים השרפים (ולפי המדרש שהביא רש"י, גם מלחמת השבטים שרצו לשוב למצרים שמונה מסעות). וכל אלו לא זכרם הכתוב פה, רק שעברו דרך הערבה אל קדש, ושוב עברו אח"כ אל מדבר מואב.

ז-י. ואחרי שהמציאות והפסוק מעידים שאדום ישב גם במזרח. בלא"ה מוכח שאדום נחלו בשתי המקומות, ואילו בנ"י הוזהרו בתחילה שלא לעבור אצל בני שעיר, ואח"כ שלחו למלך אדום שבירתו היא 'קדש' שמזרח לערבה רשותו לעבור במדבר צין עד דרום ים המלח.
לפ"ז לא יתכן לומר שזו נחלה אחת, שהרי חצי הערבה מים סוף עד קדש חוצצת בין שתי הנחלות, ובה הלכו בנ"י ללא רשות, אף ששעיר וגם אדום סרבו לתיתם לעבור בתחומם. (ומשעיר וממואב רכשו אוכל ומים. רש"י דב' ב כט).

א. איני יודע מנלך שקדש הוא בירת אדום ולדעתי הוא עיר זוטר בקצה גבולו (ואולי בדורות אחרונים נעשה בירה כשבנו את פטרה או הרחיבוהו)
ב. אדום הוא במזרח שעיר אבל לא במקום אחר אלא בהמישור שליד הר שעיר (ואולי היה זה רק שדות וכרמים כמש"כ הגר"א)
ג. חצי הערבה שמדרום לקדש אינו לא שעיר ולא אדום - עד לדורות האחרונים בימי שלמה וכדו' שהרחיבו גבולם - ואינו מפסיק בין שעיר לאדום אפי' להגר"א רק חלק הצפוני לקדש, ולא הלכו בה בלא רשות ולא הבנתי את ההכרח שהיה שני נחלות.

עוד יש ראיה ממקום אחר שמדבר צין לא היה מנחלת אדום והותר לכבשו, אילולי שנצטו לא להתגרות מלחמה במלך אדום (היינו בגברא ולא בקרקע/הנחלה), דאמרו בספרי סו"פ עקב: 'ת"ל מן המדבר והלבנון, מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם' ו'המדבר' ביהושע א, פירש"י וכל המפרשים - הוא מדבר צין שהוא הדרום (וע"כ הכי הוא, כי לא יכלו לכבוש הדרום כולו, כי נאסר לכבוש הר שעיר, אבל מדבר צין אדום רק השתלטו עליו בזמן מן הזמנים, ולכן לא נאסר לכבוש, אף שנאסר להתגר בם מלחמה (בגברא), וכמו שמצינו ששלמה עשה אני באופיר בשפת ים סוף בארץ אדום, כי לא היתה מתחילה שלהם).

יש בדברים אלו הרבה מה לעיין וצריך אני להתבונן בה, אמנם מקופיא י"ל שלא כל הערבה עד ים המלח היה שייך לאדום רק קצת מה שמצפון לקדש, ומדויק הוא בהפסוק מדבר צין שעל ידי אדום.

ז. ומה שדחית דברי שכיון שהערבה הדרומית אינה של שום עם, ממילא מוכח שאדום ושיער הוא נחלה אחת המתפשטת גם למדבר צין וקצת להרים שלמזרחם, כבר כתבתי לעיל שמוכרח מהמקראות שהר שעיר וארץ אדום הגיעו עד ים סוף, ובכ"ז הלכו ישראל בתווך בדרך הערבה, והיינו שתי נחלות שמדבר שאינו שלהם מפסיק ביניהם, וה"ה מדבר צין עצמו הוכחתי מהמדרש שאינו של אדום ממש, ולכן הותר לכבשו באופן המותר אחרי שיכבשו כל א"י, כדאיתא בספרי סו"פ עקב.

וכ"ז יתבאר ביתר קלות פה.

מסלול מדבר ומרגלים.jpg (412.13 KiB) נצפה 5330 פעמים

[ונתנו ידידים]

בקיצוור יש לנו ויכוח בביאור הפסוקים ואפרטו.
א. יש ב פרשיות א' בחוקת המדבר על מה ששלחו למלך אדום לבקש רשות ממנו לעבור דרך ארצו מדבר צין ולא נתן להם עבור בגבולו, ופנו והלכו דרך ים סוף. ב' בדברים שאחר שסובו את הר שעיר אמר הקב"ה פנו לכם צפונה והזהירם על בני עשיו היושבים בשעיר, ולבסוף עברו דרך הערבה מאילת ועציון גבר.
ב. לדעתך ב פרשיות נפרדים הם ודברים היה קודם לחוקת. בדברים הזהירם הקב"ה לא להכנס לשעיר אלא לפנות צפונה וכך עשו שהלכו דרך הערבה. ואח"ק הגיעו לקדש מדבר צין ולא עברו דרך אדום אלא שלחו לו לבקש רשות וכיון שלא נתן להם הלכו דרך ים סוף.
ג. לדעתי אין כאן אלא סיפור א ודברים משלים מה שחסר בחוקת, בחקת לא כתיב אזהרה כלל, ובדברים כתיב שהזהירם לא להכנס לשעיר זו אדום ולכן שלחו לבקש רשות וכשלא נתן להם כמבו' בחקת הלכו ממנו בדרך הערבה דאיתא בדברים שהיא דרך ים סוף דכתיב בחקת.
ד. וכעת אין לי ראי' להוכיח נגדך.
ה. אמנם אשאל לך לפי דבריך שמדבר צין היה שייך לאדום טריטוראלי אבל לא היה איסור על שטח זה רק על הגברא, האם גם ארץ אדום גופא כך הוא שהאיסור היה על האדומיים ולא על הארץ דהרי בתורה נאמרה איסור רק על שטח שעיר?
ו. איני מבין היכן מוכח מהמקראות שאדום ושעיר הגיעו לים סוף בזמן דור המדבר הרי רק בימי שלמה הגיעו לים סוף וגם במפה לא נראה שהר שעיר הגיע עד לים סוף. וקושיתך ממדבר צין גם תירצתי כבר.

[קו ירוק]

א-ד. ד"ת עניים במק"א ועשירים במקום אחר, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ואין כל הכרח שזה משלים לזה.
אבל ההוכחה שהינם ב' דברים, משתי ראיות: 1. כי מקום חנייתם בעציון גבר (בפר' מסעי) נזכר רק על הילוכם לצפון אל קדש, ואילו כשסובבו בהיפוך - מהר ההר להקפת ארץ אדום, לא נזכרה עציון גבר (אף שהיתה סמוכה להילוכם כמובן) אלא צלמונה פונון אובות עיי העברים. וא"כ המעשה בפרשת דברים מדבר על לכתם אל קדש, ולא בחזרתם מקדש להקיף אדום. 2. כבר הזכרתי שאחר ציווי פנו לכם צפונה בא הציווי אל תתגרו בעשיו, ומיד עשו כאשר נצטוו והטו ועברו סביב שעיר ('ונעבור מאת אחינו בני עשיו הישבים בשעיר מדרך הערבה') אל קדש.
ה. על מדבר צין נאמר שאפשר לכבוש כסדר. על אדום לא נאמר כן. אדום זה ירושה, מדבר צין אינה ירושה לפי דברי חז"ל. (בחז"ל מצאנו עמון מואב, ואדום או עמון מואב והר שעיר - כלומר הן אדום והן הר שעיר לא נתנו לישראל ירושה בזמן הזה).
ו. עד כמה שבנ"י הלכו מתחילה להקיף הר שעיר דרך אילת ועציון גבר ומדרך הערבה, משמע שעד שם הגיע הר שעיר. היות ומהר ההר פנו להקיף את אדום דרך ים סוף, ע"כ שגם אדום מגיע עד ים סוף (לאו דוקא על הים, אלא בהר סמוך לים).

[ונתנו ידידים]

לא אמרתי שיש לי הכרח בינתיים אם כי כך דעתי נוטה, אמנם ברשב"ם ראיתי כדבריך והמגיה שם מעיר שיש לומר כדברי.
רוב דבריך בנויים אחד על השני ולפי המהלך שלי אין בהם ראי'.
1. בהילוכם חנו בעציון גבר ובחזרתם עברו דרך שם ולא חנו שם, אילת ועציון דבר הם מקומות מפורסמים -כמו שמצינו אצל שלמה- ולכן אמר שהדרך שעברו היה דרך אילת ועציון גבר, אבל חניתם לא היה עד אובות והוא אינו דוקא מקום מפורסם. ובכלל אילת ועציון גבר הוא ליד הים סוף בדרומו של הערבה והם לא חנו עד שפנו למזרח לראש ההר.
2. פנו לכם צפונה היה ציווי שיפנו מכיוון מזרחה כיוון ים סוף לכיוון ארץ ישראל דהיינו למדבר צין שהוא צפונה (כמובן שכ"ז לפי' הגר"א אבל לרש"י איכא פי' אחר לגמרי וליכא שום קושיא), ואז נצטוו שכשיגיעו לאדום-שעיר דהיינו מדבר צין לא יעברו בלא רשות.
דבריך ש'ונעבור מאת אחינו וגו' קאי על הדרך צפונה ונצטוו שלא להכנס לשעיר ורק ללכת מיד לקדש מדבר צין, לא מתיישב על ליבי כי ונעבור פירושו שהלכו ממנו ועברו ממנו וכאן נשארו אצל בני עשיו ולא פנו ממנו, וגם לגבי הר שעיר נשארו במזרחו ולא עברו ממנו ואם הכונה שלא נכנסו לתוכו למה שיכנסו לתוכו כלל אם עומדים הם בדרום מדבר צין ויש להם דרך ישרה להכנס לארץ, ובכלל לא היו קרובים להר שעיר אלא ליד ים סוף שהוא רחוק מהר שעיר כמבואר לכל מסתכל במפה.
גם לדידי הפסוק בנוי היטיב שעברו מבני עשיו והלכו דרך המדברה לאילת ועציון גבר ומשם פנו למדבר מואב, ולדידך הו"ל למימר ונעבור מאילת ועציון גבר דרך הערבה ולא הפוך, ובודאי תענה לי שהפסוק איני מדייק בכאלו דברים.
ה. ירושה הוא רק שעיר ואין שום פסוק על ארץ אחרת ומהיכי תיתי לומר שההר שממזרח הערבה היה ירושה לעשיו, ואם נפשך לומר שכמו שאסור להתגרות באדום במדבר צין ששלטו שם כמו כן באדום שבמזרחו אבל מהי"ת שירושה היא לו. ובכלל כל דבריך שיש איסור גברא חידוש הוא לי וכי אם בני עשיו ישתלטו על רומי או על ארה"ב יהיה אסור לעשות עמם מלחמה ובפשטות כל האיסור הוא במקומם בארצם שניתן להם ירושה. ולדבריך הספרי שאפשר לכבוש את המדבר מיירי רק בדליכא שם בני עשיו? ואת הקו' מהספרי כבר יישבתי שיש ב' חלקים במדבר צין, ועוד דרכים לתורה.
ו. הקיפו את הר שעיר ופנו יותר למזרח ודרום משטח הר שעיר (ובפשטות יטבתה הוא על גדות ים סוף ארץ נחלי מים) כי כך ניהלם עמוד הענן וכך ציווה הבורא סעו המדברה דרך ים סוף, והמפה צווח ועומד שהר שעיר אינו מתקרב לים סוף (ובאותו מידה שהיא מתקרב לים סוף היא גם משתרע על רוב שטחו של המדבר הגדול והנורא עד סמוך לסיני). כבר ביארתי שלהקיף את אדום פירושו להגיע לארץ ישראל מהצד השני של אדום ולאו דוקא שמקום ההר היה ארץ אדום אלא שכיון שאדום נצמד לההר הוצרכו לעלות לראש ההר וללכת צפונה כדי להכנס לארץ ישראל וזה נקרא הקפה. והא שהלכו קודם דרומה לים סוף כי כך סיבבם הענן, ובטעמו של דבר נראה לי כי שם העליה להר הוא יותר קל ונמוך אבל הרי אדום הוא הר גבוה וקשה.
ולדבריך שמה שנקרא הרי אדום הוא ארץ אדום מוכרח הוא שלא ירד עד לים סוף דהרי הר ההר מקום קבורת אהרן היה על גבול אדום וכן קדש פטרה וע"כ היינו גבול דרומי, וכן מפורש בדברי הגר"א שגם מדבר צין וגם ארץ אדום לא התרחבו לדרום כ"כ הרבה אלא עד הר ההר וקדש.
דרך הערבה הוא בין שני הרים, וחשבתי שי"ל שבדרכם צפונה מעציון גבר לקדש לא הלכו בדרך הערבה אלא במערבו ע"ג ההר ושם היה עציון גבר במעלה ההר סמוך לים סוף כך שבין דרך הערבה ובין ע"ג ההר נחשב סמוך לעציון גבר. עוד ראיתי ברד"ק ששני עציון גבר הם וא"כ יתכן שעציון גבר שחנו שם לפני קדש אינו כלל אותו שעל יד אילות.

[קו ירוק]

אני משתדל להבין באופן שהדברים יהיו ללא דחוקים. וכל כמה דפשיט מעלי טפי. ודברי הגר"א פשוטים וקילורין לעיניים.
יישר כח על הרשב"ם. לא ידעתיו. ואמנם רשב"ם נוקט כהגר"א בזה מטעמיה, ואותו ראשון החולק על רשב"ם הבין כרש"י, אבל הגר"א כבר הקשה קושיא אלימתא על זה - 'לסבוב את ארץ אדום'.
1. לדבריך שהפסוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו היושבים בשעיר' וגו', הוא שעיר, הוא אדום, היא קדש מדבר צין, שאודותיה נצטוו, וממנה עברו והקיפו אל אובות ואל המזרח - אזי התורה הזכירה בחינם מקומות ידועים בדרך הליכתם (דרך הערבה, אילת ועציון גבר). והרי סגי שנזכר שעברו ב'דרך ים סוף', ואין שום טעם למה יזכיר זאת הפסוק. אבל אם כדברי, שהפסוק קאי אודות בני עשיו בדרך לכתם מהמדבר אל הצפון, שפיר נזכר שהלכו באילת ועציון גבר משום שחנו שם. ולכן גם נזכר שהלכו ב'דרך הערבה' עד קדש (על דרך שנזכר בהילוכם מהר ההר לאובות שהלכו ב'דרך ים סוף').
2. 'ונעבור' אינו מורה כלל על נסיבה על עקבם למקום אחר, אלא הוא לשון העברה והמשכה - מה לי אם סמוכים להם או לא, הציווי הוא לא להכנס דרך ארצם, ומשו"ה מקיפים אותם. (ורק לשון 'ויט ישראל מעליו', מורה שנטו מעליו למקום אחר)
גם לא הבנתי מניין למר שהיו קרובים למדבר צין ולציר הערבה. אדרבא, אפשר היו באמצע דרומו של הר שעיר, בתוך המדבר, ויכלו להכנס ישר לצפון דרך ארצו, ולא להקיף כולו עד למזרחו אל הערבה.
[ואודות הערתך שהקדים הפסוק 'דרך הערבה' 'לאילת ועציון גבר'. אדרבא, כך הוא לכתחילה לשון התורה במקומות הרבה; סרס המקרא ודרשהו, ליפוי הלשון. וזה פשוט].
עד כאן הסברתי מדוע אין מתום בפירושי את דברי הגר"א. כעת אקשה על פירושו דמר:

מאוד יקשה לומר שהפסוק מצווה אותם 'פנו לכם צפונה' והיתה להם ידועה הכוונה שהיינו בדרך הערבה אל קדש דייקא, ועל זאת הזהירם שלא יעברו אצלם כשיהיו בקדש, שא"כ עבור מה נצטוו ללכת לשם על חינם? (וכעין זה הקשו הגו"א והגר"א. ופירשו מה שפירשו, ואין דעתי נוחה בתירוצם מפני הפסוקים המפורשים, ואפשר ליישב קושייתם בקל). תינח אם נצטוו לפנות צפונה באשר ימצאו, אך נצטוו לא לעבור בהר שעיר, ולכן הקיפוהו על דעתם כדי להגיע ממקום אחר, שפיר אפשר שלא נתנם לעבור אדום גם שם, וסבו על עקביהם. אבל אילו נצטוו ללכת דוקא לקדש ושם נצטוו לא לעבור בארצו, למה עשה זאת הקב"ה בחינם. וזה דבר שאינו מתקבל על דעת.
וע"כ 'פנו לכם צפונה', זה סיום גזירת מרגלים ונצטוו ללכת במדבר אל רוח צפון אל א"י, אלא שמיד נצטוו 'ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשיער' שנצטוו לא לעבור בהר שעיר, ומשו"ה הוצרכו להקיפו מדרך הערבה, ושם חנו באילת ובעציון גבר, ונסעו לקדש ואח"כ סבו על עקביהם מעט בדרך ים סוף, והקיפו לאדום מדרום וממזרח.
ובכלל לא הבנתי איך מתיישב למר קושייתו החמורה של הגר"א, 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום' - והרי אינם מקיפים כי אם את מואב?!

ה. אם ימצא מר לנפשו ביאור הגון בדברי הספרי, שפיר. אבל לדחוק שהיתה רצועה קטנה בדרומו שלא שייכת, אינה מן המדה, כי הספרי לא הגביל מה אסור ומה מותר. אלא המדבר הוא מדבר צין יהיה לכם. ומדבר צין הוא עד קדש. לא רק משום שכך הבין הגר"א, אלא שכך הוא נקרא בפי העם בזמן הבית כמתואר ביוספוס (מלחמת ד ח ב).
והאיסור שנצטוו הוא על בני עשיו דיקא. ובכללם ארץ אדום. ורק לשיטתו דמר 'היושבים בשעיר' זה בקדש, ואילו להפשטות 'בני עשיו היושבים בשעיר' כי שם היו בעת זו כדכתיב 'ונסב את הר שעיר ימים רבים'. וגם באדום כתיב להדיא ויט ישראל מעליו מאותו ציווי אודות בני עשיו. ומשו"ה אמרתי שזה על הגברא, כי על ארץ אדום ושעיר עצמה, לא הותר לכבשם (וגבול ארץ אדום אל המערב הוא הר ההר וקדש, היינו על שפת תהום הערבה).

ו. לומר שהלכו 'מאילת ומעציון גבר' כי שם הנחם הענן, זו לא תשובה, ואין זו מן המדה. באם כך גם 'ויסעו מהר ההר לסבוב מהר ההר דרך ים סוף' אין צורך לספר מדוע. סגי שכך הנחם הענן ומה איכפת לי שאדום לא נתנם לעבור בארצו. הדברים מבוררים שהתורה מבארת באר היטב מדוע הלכו כך או כך, בכל מקום ומקום מאז סיום גזירת מרגלים (בציווי 'פנו לכם צפונה') ועד עיי העברים. והלכו לאילת כי אסור לעבור דרך הר שעיר עצמו, והקיפו את אדום כי אסור לעבור בארץ אדום שעל ההר.
מה שכתבת שאמר הבורא 'פנו וסעו לכם המדברה דרך ים סוף', ולמדת מזה שנצטוו ללכת סביב ים סוף ולכן הלכו מיטבתה ואילת לקדש, זה אינו, כי זה הציווי היה בתחילת גזירת מרגלים, שיסובו לצד הדרום בדרך המובילה לים סוף, אלא שאז לא נצטוו ללכת על שפת הים בשארם א-שייך... אדרבא, 'ונסב את הר שעיר (דרומו) ימים רבים' דייקא, ולא על ים סוף.
(ואודות מה שמפתו של מר צווחת איהו הר שעיר.. משום מה מפתי שלי שקטה, ריקה. אני מנסה לכתוב בה מה שמובן מהפסוקים).
מה שכתב שהיו צריכים להקיף על ראש ההר, לא התפרש בשום מקום. אדרבא היו במדבר צין ולא בהר. ובלאו הכי הענן מיישר הכל מלבד ג' הרים. ושוב אני חוזר על דברי דלעיל, שלומר 'כך הנחם הענן', א"ז מן המדה.
הר ההר על גבול ארץ אדום זה לכיוון מערב. לא לכיון דרום. כמו שקדש היא קצה גבולך למערב. (אמנם הגו"א והגר"א כתבו שהיה קרן דרומית מערבית, אך לי קשה בזה כי הפסוק צווח ואומר 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף'. ואכ"מ). ומה שהקיפו כי לא נתנם אדום לעבור. סוף דבר אם על כל קושי אומרים כך כתוב בתורה, לית טעם ולית נגר, ואין זה מן המדה. (עציון גבר היא על הים ככתוב, ואין קשר לדברי רד"ק במלכים. ואגב, את הכרחו שהיו ב' עציון גבר א' בים הגדול וא' בים סוף, אפשר ליישב בקל, שחירם שלך דרך היבשה אניות לעציון גבר כי היו מומחים לבנות אניות, וברית לו עם שלמה).

[ונתנו ידידים]

אני משתדל להבין באופן שהדברים יהיו ללא דחוקים. וכל כמה דפשיט מעלי טפי. ודברי הגר"א פשוטים וקילורין לעיניים.
יישר כח על הרשב"ם. לא ידעתיו. ואמנם רשב"ם נוקט כהגר"א בזה מטעמיה, ואותו ראשון החולק על רשב"ם הבין כרש"י, אבל הגר"א כבר הקשה קושיא אלימתא על זה - 'לסבוב את ארץ אדום'.
1. לדבריך שהפסוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו היושבים בשעיר' וגו', הוא שעיר, הוא אדום, היא קדש מדבר צין, שאודותיה נצטוו, וממנה עברו והקיפו אל אובות ואל המזרח - אזי התורה הזכירה בחינם מקומות ידועים בדרך הליכתם (דרך הערבה, אילת ועציון גבר). והרי סגי שנזכר שעברו ב'דרך ים סוף', ואין שום טעם למה יזכיר זאת הפסוק. אבל אם כדברי, שהפסוק קאי אודות בני עשיו בדרך לכתם מהמדבר אל הצפון, שפיר נזכר שהלכו באילת ועציון גבר משום שחנו שם. ולכן גם נזכר שהלכו ב'דרך הערבה' עד קדש (על דרך שנזכר בהילוכם מהר ההר לאובות שהלכו ב'דרך ים סוף').
2. 'ונעבור' אינו מורה כלל על נסיבה על עקבם למקום אחר, אלא הוא לשון העברה והמשכה - מה לי אם סמוכים להם או לא, הציווי הוא לא להכנס דרך ארצם, ומשו"ה מקיפים אותם. (ורק לשון 'ויט ישראל מעליו', מורה שנטו מעליו למקום אחר)
גם לא הבנתי מניין למר שהיו קרובים למדבר צין ולציר הערבה. אדרבא, אפשר היו באמצע דרומו של הר שעיר, בתוך המדבר, ויכלו להכנס ישר לצפון דרך ארצו, ולא להקיף כולו עד למזרחו אל הערבה.
[ואודות הערתך שהקדים הפסוק 'דרך הערבה' 'לאילת ועציון גבר'. אדרבא, כך הוא לכתחילה לשון התורה במקומות הרבה; סרס המקרא ודרשהו, ליפוי הלשון. וזה פשוט].
עד כאן הסברתי מדוע אין מתום בפירושי את דברי הגר"א. כעת אקשה על פירושו דמר:

מאוד יקשה לומר שהפסוק מצווה אותם 'פנו לכם צפונה' והיתה להם ידועה הכוונה שהיינו בדרך הערבה אל קדש דייקא, ועל זאת הזהירם שלא יעברו אצלם כשיהיו בקדש, שא"כ עבור מה נצטוו ללכת לשם על חינם? (וכעין זה הקשו הגו"א והגר"א. ופירשו מה שפירשו, ואין דעתי נוחה בתירוצם מפני הפסוקים המפורשים, ואפשר ליישב קושייתם בקל). תינח אם נצטוו לפנות צפונה באשר ימצאו, אך נצטוו לא לעבור בהר שעיר, ולכן הקיפוהו על דעתם כדי להגיע ממקום אחר, שפיר אפשר שלא נתנם לעבור אדום גם שם, וסבו על עקביהם. אבל אילו נצטוו ללכת דוקא לקדש ושם נצטוו לא לעבור בארצו, למה עשה זאת הקב"ה בחינם. וזה דבר שאינו מתקבל על דעת.
וע"כ 'פנו לכם צפונה', זה סיום גזירת מרגלים ונצטוו ללכת במדבר אל רוח צפון אל א"י, אלא שמיד נצטוו 'ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשיער' שנצטוו לא לעבור בהר שעיר, ומשו"ה הוצרכו להקיפו מדרך הערבה, ושם חנו באילת ובעציון גבר, ונסעו לקדש ואח"כ סבו על עקביהם מעט בדרך ים סוף, והקיפו לאדום מדרום וממזרח.
ובכלל לא הבנתי איך מתיישב למר קושייתו החמורה של הגר"א, 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום' - והרי אינם מקיפים כי אם את מואב?!

ה. אם ימצא מר לנפשו ביאור הגון בדברי הספרי, שפיר. אבל לדחוק שהיתה רצועה קטנה בדרומו שלא שייכת, אינה מן המדה, כי הספרי לא הגביל מה אסור ומה מותר. אלא המדבר הוא מדבר צין יהיה לכם. ומדבר צין הוא עד קדש. לא רק משום שכך הבין הגר"א, אלא שכך הוא נקרא בפי העם בזמן הבית כמתואר ביוספוס (מלחמת ד ח ב).
והאיסור שנצטוו הוא על בני עשיו דיקא. ובכללם ארץ אדום. ורק לשיטתו דמר 'היושבים בשעיר' זה בקדש, ואילו להפשטות 'בני עשיו היושבים בשעיר' כי שם היו בעת זו כדכתיב 'ונסב את הר שעיר ימים רבים'. וגם באדום כתיב להדיא ויט ישראל מעליו מאותו ציווי אודות בני עשיו. ומשו"ה אמרתי שזה על הגברא, כי על ארץ אדום ושעיר עצמה, לא הותר לכבשם (וגבול ארץ אדום אל המערב הוא הר ההר וקדש, היינו על שפת תהום הערבה).

ו. לומר שהלכו 'מאילת ומעציון גבר' כי שם הנחם הענן, זו לא תשובה, ואין זו מן המדה. באם כך גם 'ויסעו מהר ההר לסבוב מהר ההר דרך ים סוף' אין צורך לספר מדוע. סגי שכך הנחם הענן ומה איכפת לי שאדום לא נתנם לעבור בארצו. הדברים מבוררים שהתורה מבארת באר היטב מדוע הלכו כך או כך, בכל מקום ומקום מאז סיום גזירת מרגלים (בציווי 'פנו לכם צפונה') ועד עיי העברים. והלכו לאילת כי אסור לעבור דרך הר שעיר עצמו, והקיפו את אדום כי אסור לעבור בארץ אדום שעל ההר.
מה שכתבת שאמר הבורא 'פנו וסעו לכם המדברה דרך ים סוף', ולמדת מזה שנצטוו ללכת סביב ים סוף ולכן הלכו מיטבתה ואילת לקדש, זה אינו, כי זה הציווי היה בתחילת גזירת מרגלים, שיסובו לצד הדרום בדרך המובילה לים סוף, אלא שאז לא נצטוו ללכת על שפת הים בשארם א-שייך... אדרבא, 'ונסב את הר שעיר (דרומו) ימים רבים' דייקא, ולא על ים סוף.
(ואודות מה שמפתו של מר צווחת איהו הר שעיר.. משום מה מפתי שלי שקטה, ריקה. אני מנסה לכתוב בה מה שמובן מהפסוקים).
מה שכתב שהיו צריכים להקיף על ראש ההר, לא התפרש בשום מקום. אדרבא היו במדבר צין ולא בהר. ובלאו הכי הענן מיישר הכל מלבד ג' הרים. ושוב אני חוזר על דברי דלעיל, שלומר 'כך הנחם הענן', א"ז מן המדה.
הר ההר על גבול ארץ אדום זה לכיוון מערב. לא לכיון דרום. כמו שקדש היא קצה גבולך למערב. (אמנם הגו"א והגר"א כתבו שהיה קרן דרומית מערבית, אך לי קשה בזה כי הפסוק צווח ואומר 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף'. ואכ"מ). ומה שהקיפו כי לא נתנם אדום לעבור. סוף דבר אם על כל קושי אומרים כך כתוב בתורה, לית טעם ולית נגר, ואין זה מן המדה. (עציון גבר היא על הים ככתוב, ואין קשר לדברי רד"ק במלכים. ואגב, את הכרחו שהיו ב' עציון גבר א' בים הגדול וא' בים סוף, אפשר ליישב בקל, שחירם שלך דרך היבשה אניות לעציון גבר כי היו מומחים לבנות אניות, וברית לו עם שלמה).

1. מה שיענה מר על אילת אענה אנכי על עציון גבר, ובכלל בפסוק זה לא מוזכר ים סוף רק דרך הערבה והצרך לומר שהלכו עד שפת הים.
2.ונעבור פירושו המשכה אבל 'ונעבור מאת' פירושו שנמשכו ממנו ולא שהלכו לצידו
וודאי שהיו סמוך לים סוף כשנאמר להם פנו לכם צפונה כי עד אז הלכו לכיוון מזרחה ורק אז פנו צפונה.
פנו לכם צפונה: הם לא עשו כלום על דעת עצמם, אלא לאן שהוליכום שם הלכו, והציווי אינו אלא הדרכה והסברה ולא הוראה, ואיני יודע למה סיבבם הקב"ה כך, אולי לתת להם את הזכות של שמירת המצוה של אל תתגרו בם, והעיקר שפנו צפונה וביקשו ממלך אדום וכשלא נתן להם קיימו מצות השי"ת. (אינך לומד לא כרש"י ולא כהגר"א והגו"א) ולדעתי ענין פנו לכם צפונה היה שינוי הגזירה, דעד אז היה הגזירה של הליכה ללא מטרה ונסב את הר שעיר ימים רבים והיו רועים במדבר ומטולטלים, ועכשיו נאמר להם רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה היינו שתלכו עם מטרה להגיע לארץ ישראל, ולכן נכלל בזה גם דברי רש"י שקאי על הליכתם בעבר הירדן וגם דברי הגר"א והגו"א דקאי על הליכתם עכשיו כי הוא ציווי כללי - וכמובן שאם לא היה נוגע גם עכשיו לא היה נאמר להם עכשיו אלא מאוחר יותר אבל אם לא היה נתקיים בפועל בהמשך כרש"י גם לא היה נאמר להם.

ה. אם נצטוו על בני עשיו כל מה שהיה להם באותו זמן אז למה אין מדבר צין בכללם והרי גם היא תחת שטח הטריטוראלי של אדום היה כמבו' בגר"א.
(בפשטות הר ההר הוא המעלה ההר במקום גבוה ואינו גבולו המערבי של ההר וקדש הרבה יותר מערבי במורד ההר - ולהגר"א שניהם בגבול הדרומי - ולדידי קדש הוא גבול דרומי והר ההר הוא גבול מזרחי)
ו. הם היו במדבר צין בעמק וכדי להגיע למדבר מואב יצטרכו לעלות לראש ההר שהוא הכי גבוה באזור, וליד הים סוף העליה הוא הרבה פחות ויותר קל עלות ולכן הקיפום דרך ים סוף, ומסתמא היה למקום עוד טעמים אחרים.
מאי דכתיב ויסובו את ארץ אדום כבר פירשתי כמה פעמים דכדי להגיע לנקודת ים המלח או כל כניסה אחרת לארץ ישראל הוצטרכו להגיע מהצד השני של אדום וזה נקרא הסבה, ולדעתי בזה צדק הגר"א שמואב אינו מגיע דרומי עד נגד קדש ואדרבה בראש ההר שמול קדש היה דרומו של מואב ומסתמא בכלל מדבר מואב הוא שהקיפו גם מדרומו וגם ממזרחו והלכו בשיפוע כדברי הגר"א. והא דנקרא מדבר מואב ולא מדבר אדום - והרי ממזרחו של אדום הוא - היינו משום שאדום לא היה בראש ההר ולא היה להם שימוש במדבר זו ורק מואב שזה היה מדרומו נשתמשו במדבר זו והיתה נקראת על שמם
דברי הרד"ק אינם באים לאפוקי מעציון גבר שעל הים הגדול, וודאי שחירם שלח לאותו עציון גבר שהיה בו שלמה, וב' קטעים המה ברד"ק א' שהיו ב' עציון גבר ושני מה שנוגע לחירם, וצריך לעשות פסיק ביניהם. ועיקר דיוקו הוא מהא דכתיב 'עציון גבר אשר את אילות', דק' למה הוצריך לציין איפה היה עציון גבר לכן אמר שהיה עוד עציון גבר, עכ"ד, ואני הצעתי לפי דבריו שי"ל שהשני היה במדבר ושם חנו בנ"י בהליכתם לקדש לאפוקי השני שעל שפת הים שעברו בו ביציאתם מקדש.

מדבר צין והספרי:
א. יש לי לפרשו באופן פשוט, דלעולם הוא שייך לאדום אבל אם במקרה כבשוהו מאדום וכגון אם הם התחילו במלחמה תחילה, וכמו בימי דוד ושלמה, שאז מותר ללחום עמהם, ואז יהיה גבולכם לענין מצוות התלויות בארץ ישראל. (וגם לדעתך מיירי הספרי באופן שמותר להתגרות בם או אם עזבו בני אדום את מדבר צין)
ב. ועכשיו אני שואל איך תפרש דברי הספרי ואם תכבשו יהיה הלבנון גבולכם והרי הלבנון הוא כבר בתוך הגבול? וכמדומני שיש בזה גרסאות ומסתמא הכרעת נגד גרסא זו, אמנם א"כ הוא קושיא על כל הדרשא של הספרי דמאי שנא שלא דרשו אותו דרשא על הלבנון.
ג. ומנלך בכלל שהמדבר קאי על מדבר צין, ואם מהראשונים ביהושע, אינו מוכרח שכך הבין הספרי. ואני איני יודע מנין לקחו הראשונים דבר זה, והרי דלמא קאי על מדבר פארן שגם הוא סמוך לגבול הארץ ליד קדש ברנע.
ד. ואני מקשה עליהם איך יפרשו את הפסוק והלבנון הזה, ואיזה שייכות יש בין המדבר להלבנון, ומהו 'הזה'. ובכלל הרי הלבנון אינו גבול כלל בפרט אם נאמר שגבול צפון הוא רחוק עד סוף ים התיכון. והגר"א מפרשו שהוא מקום במזרחו של ארץ ישראל סמוך לדרומו דכתיב הזה ליד מיקומם באותו שעה, והוא כולו תמוה איזה לבנון יש שם. ואיני יודע איך ליישב דבריהם בפסוק זה.
ה. ולולי דברי הראשונים הייתי מפרש שהמדבר והלבנון הזה הכל במזרחו של ארץ ישראל והוא מדבר מואב ומה שנקרא הרי מול הלבנון (וזהו הזה לאפוקי הרי הלבנון שבתוך אר"י) ומנה כל צד מזרח ושניהם אינן בארץ ישראל ואם יכבשוהו יהיה גבולם והגרסא בהספרי מיושב היטב. ונהר פרת הוא גבול צפוני כמו שלמדו הראשונים (שלא כשיטתך) והים הגדול הוא גבול מערבי (וגבול דרומי לא מנה, אולי משום שיש שם ארץ שעיר – ולפי הספרי אפשר להוסיף שגבול דרומי כיון שאין לכובשו לא מנהו ורק מה שאם יכבוש יהיה נמי תוך הגבול - ואולי מטעם אחר).
ו. ועל גוף הספרי יש להקשות מאי שנא המדבר והנהר והים שאם יכבשו יהיה גבולם והרי כל מקום שתדרוך כף רגלכם לכם יהיה. ואולי י"ל חידוש דדברים אלו הם במקצת שייך להגבול ואפי' אם יכבשוהו קודם שאר הארץ וכסוריא עדיין יהיה נחשב כאר"י ולא ככיבוש יחיד. עוד תמוה לי והרי גם בתוך הארץ עד שיכבשוהו ליכא קדושת הארץ. והנצי"ב מפרש דהספרי מפרש פסוק כל מקום שתתדרכו דעד הנה היה מותר להם לכבוש ולא יותר כי במזרח איכא רק המדבר אבל עמון ומואב אין לכבוש, ומה שאחר המדבר במזרח ואחר נהר פרת בצפון אין לכבוש כי הוא ארץ ד' מלכויות שנגזר שיהיו (ולא מיירי הכא בביאת המשיח לאפורי מפר שופטים 'ואם ירחי וכו' דמיירי בעת הגאולה), ולפ"ז י"ל דדרום אין לכבוש כלל כי הוא ארץ עשיו (והוא פי' באופן אחר ולא הבנתי דבריו).

[קו ירוק]

1. אילת ועציון גבר הוא מקום אחד (מלכ"א ט כו. ופעמים נזכרה רק אילת ופעמים רק עציון גבר), ומדוע נתכנה כך אינני יודע (אולי שתי חלקים של המקום וכיו"ב), אבל אין כאן תשובה על קושייתי.
ולא הבנתי מש"כ מר שלא נזכר בפסוק ים סוף. אם הכוונה על הפסוק 'ונעבור מאת אחינו וכו' א"צ להזכיר ים סוף כי ידוע שהלכו על אילת שהיא על הים. ואם כוונתו דמר במאי דכתיב ויסעו מהר ההר דרך ים סוף בפרשת חוקת, הדברים פשוטים שהרי זה ציר הילוכם על הדרך המוליכה לים סף.
2. אין הכרח לדברי מר. עברו מאתו לאפוקי תוך בתוך ארצו, אלא שפיר משתמע לשון הקיפוה על צידה, שאל"כ אין גם משמעות לתיבת 'ונעבור' כי מהיכן עברו. (ורק 'ויט ישראל' זה לשון הטיה לצד אחר).
מ' שנה סבו את הר שעיר אבל לא נתפרש היכן שהו כשנאמר להם 'רב לכם סוב את ההר הזה'. ויתכן באמצע רחבו ממזרח למערב. (וגם מסברא לא הלכו מ' שנה כל העת ממזרח למערב אלא חזרו ובאו במקומות שונים במדבר הגדול והנורא).
לדברי מר, היוצא ממילא הוא, שעלינו לומר שהכל נשאר באי ידיעה למה הלכו כאן ולא כאן. ואילו לדברי הכל מתבאר היטב, שאף שפשוט שהכל על פי הדיבור, אבל גם הפסוק מבאר הטעם והסיבות לכל דבר. ואיננו נזקקים לומר שאין טעם או הסבר למה הלכו פה ולא פה. וממילא גם מובן למה זכר הפסוק אותן שמות בדוקא.
ומה שכתב מר ש'פנו לכם צפונה' זה עם מטרה, שפיר אמר מר, וזהו שכתבתי אף אני לעיל שזהו סיום גזירת מרגלים. ואמנם הערת מדוע זה נאמר סתם באיזה מקום במדבר, מלבד שזה אינו קושיא כ"כ, כי איננו יודעים מדוע ברגע זה נסתיימה ולא ברגע אחר, ויתכן שאז תמו כל העם למות (ואכמ"ל בזה) ולא עכבם המקום אפילו רגע אחד, אבל שפיר אמר להם פנו צפונה, כי אילו היו נותנים בני עשיו לעבור בארצם היו הולכים בתוך ארצם ישר אל הצפון, אבל י"ל לא נתנו להם רשותם אף שמכרו להם לחם ומים כמו שאמר להם 'אוכל תשברו מאיתם' וגו'. ומשו"ה 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו'. (הענין שפירשתי בנקודה אחת לא כהגו"א והגר"א אינו ענין לכאן לגופם של דברי, ואכמ"ל).
[קושייתי על דברי מר, מה מאריך הפסוק בכדי במקומות שעברו ישראל ולא חנו בהם, איננה מתיישבת במה שרצה מר להקשות על דברי (ויישבתים הכא)].

ה. נחלת אדום היא בהר שעיר ובאדום. ובסתמא אכן היינו אומרים שגם המדבר בכלל ארצם, אלא שלא מליבי המצאתי זאת, אלא שחז"ל הורנו שיהיה אפשר לכבוש המדבר אם יכבשו כל א"י אף שבני עשיו שלטו שם (וכמו כיבוש סוריא וכל הארץ עד נהר פרת). וע"כ אינו מנחלתם ממש. כי עליה היה ציווי. אבל ציווי 'אל תתגרו' נאמר עכ"פ, אפילו אינה ארצם ממש.

ו. הענן היה מיישר העקוב למישור. ולא זה הענין. ראייתי היא לא רק מדכתי' לסבוב את ארץ אדום דשפיר סיבוב משתי רוחות חשיב נסיבה, אלא מדכתי' ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום (וזה גם ההכרח לדעתי שלא כהגו"א והגר"א בנקודה זו). ואז הכתוב מובן שפיר שכדי להגיע לנחל זרד, צריכים לסבוב את ארץ אדום דרך ים סוף, וע"כ שארץ אדום השתרעה על כל ההרים עד סמוך לים סוף.
(דברי רד"ק לא מורידים ולא מעלים לדעתי, מלבד שמעיון הפסוקים עכ"פ עציון גבר היא על הים איך שלא יהיה. והדברים בלא"ה לא מיישבים מידי לדעתי, כי על דרך הילוכם מהר ההר דרך ים סוף א"צ להזכיר כלום, כאמור).

אודות מדבר צין.
א. אי הכי לא היו צריכים הראשונים לפרש מהמדבר צין, אפשר לפרשו על כל נגב א"י, שגם הר שעיר בכללם. ומשמע שאת נחלתם גופא לא הותר לכבש, אף אם נקמו בהם ושמו בהם נציבים, אבל המדבר כן.
ב. לא ידוע לי על גירסא בספרי שכתוב בה אם כבשתם עד הלבנון אף הלבנון יהיה גבולכם, דו"ק.
ג. כתיב 'מהמדבר'. ולמה לא כתיב מהר שעיר (וכמו שכבש יהושע מההר העולה שעירה עד בעל גד). ומכאן לרש"י שהכוונה שמדבר צין הגובל בא"י. אין סתירה למדבר פארן
ד. למה דרשו כך בספרי אינני יודע, אבל בודאי במכוון השמיט הספרי ולא כתב אם כבשתם הלבנון.
[אודות תיבת 'והלבנון הזה' ששאל מר, אמת שדברי הגר"א אינם מובנים. ופירשתי שמהדבר והלבנון מדרום לצפון חייבים לכבוש, אבל עד נהר פרת לא כובשים עד שיכבשו כל הארץ. ולכן תיבת 'הזה' מחלקת.
ה. דברי הספרי יש בהם ג' חלוקות, וכהמובן מדקדוק היטב בלשון הרמב"ם בפ"א מתרו' ה"ג, וכן מפירוש הרמב"ן פ' עקב ועשה ד' ששכח הרמב"ם;
שלושה דרגות בכיבוש איכא. א. גבולי אלה מסעי. ב. אחר כיבוש גבולי אלה מסעי חייבים לכבוש עד נהר פרת, ארץ ז' עממין שהובטחו לאברהם. ג. אם יכבשו הכל יכולים לכבוש כל מקום כמו אשור ושנער וזולתם. ודרשת הספרי היא אם כבשתם היינו המדבר שאינו מא"י שהובטחה לאברהם ואינו משל ז' עממין, ומאחרי הנהר שגם לא ניתן לאברהם. דו"ק.

[ונתנו ידידים]

1. מה שאמרתי על ים סוף כי הבנתי שהתבלבלת בין ב הכתובים ואם טעיתי אז איני יודע בכלל מכוון קושיתך שהקשית עלי. שוב תפסתי מהמשך דבריך שקושייתך היה דהו"ל למימר ונעבור וגו' מדרך הערבה דרך ים סוף במקום לומר מאילת ומעציון גבר אם לא ששם היה חנייתם (דבריך שמקום א' הם חידוש הוא), אין לי תשובה אם לא כדבריך שאמר כן לייפוי הלשון, אבל לא קשה לי הקושיא ג"כ.
2. ויט ישראל פירוש שעזבו אותו 'ונעבור מאת' הוא דרך הליכתם שעברו ממנו ונמשכו למקום אחר. ובאובנתא דליבא תליא פירושא דמקרא
ודאי שנתפרש זמן אמירת רב לכם דהרי ההמשך הוא פנו לכם צפונה ובוודאי שקיימוה מיד וא"כ נאמרה בסוף הליכתם לצד מזרח, וכיון שידעו שהלכו למזרח עד ים סוף דהרי חנו בעציון גבר א"כ לא נאמרה באמצע רחבו של ההר.
ה-ו אתה בשלך ואני בשלי
מדבר צין:
א. הרי באמת אני מתקשה בזה מנלהו להראשונים פי' זה, ואתה אומר שמקורם הוא מהספרי שאמר שמותר לכובשו וע"כ דקאי על מדבר צין, והאם מדבר פארן אסור לכבוש? ומה רע בלפרש שהכיבוש מהני כשכבשוהו (באופן המותר), וכמשומני שיש אופנים שמותר לכובשם וצריל אני לעיין בזה.
ב. הגרסא מובא בספר אמבוהא דספרי ובספר תולדות אדם, ואילו לא היה גרסא זו היה חייב להיות גרסא כזו כי פסוק א הוא מהמדבר והלבנון
ג. מה הכונה אין סתירה למדבר פארן למה לא? ורש"י יכול היה לפרש כל המדבר שמדרום אר"י צין ופארן ושעיר ביחד.
ד. כמו שלבנון בכלל הארץ כמו"כ המדבר בכלל הארץ ומהו הדרשא?
ה. לא הבנתי, המדבר והנהר והים הם שייכים לחלוקה ב או ג ואם לג אז למה צמצמו דוקא דברים אלו והרי גם שנער ואשור בכלל?

[קו ירוק]

1. לא כי, אלא כוונתי שלפי דרכך בהבנת הספוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו מדרך הערבה' - מהר ההר אל המזרח, א"צ לומר כלום מלבד 'דרך הערבה'. וכמו שבפרשת חוקת 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף'. התורה לא מספרת על אתרי נוף שעברו בדרכם, 'למעט דרך ים סוף' בלבד שסגי בזה להביננו דבר, ורק כשיש שייכות כגון חניה או ללמדנו מה ציר הילוכם התורה מציינת.
2. יצאת לחדש חידוש עצום שהפסוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו' קאי על חזרתם מהר ההר לאובות, ודייקת שזה כוונת הפסוק ונעבור. וע"ז השבתיך ש'ונעבור' משמעותו לא כך. ולדחוק כדי לבסס חידוש גדול שכזה, רחוק הדבר.

מדבר צין.
א-ג. מדבר פארן ודאי מותר לכבשו, אלא שמדבר צין הוא לדרום א"י ממש תחת ים המלח, ומדבר פארן אינו אלא מן הצד. ומשו"ה י"ל שלא בו דבר הכתוב.
ב. אין בכוחינו לומר מה היה ראוי לגרוס. מה אנו מה חיינו. בספרי דידן זה לא מופיע, וגם לא בנוסחת הגר"א שנדפס אצל הגאון הנצי"ב ז"ל, וגם לא בנוסחת הספרי עם פירוש רבינו הלל. (לא ראיתי כעת אמבוהה דספרי ולא חושב שיחודו הוא נסחאות הספרי).
ד. לא קשה. (מצאנו גם במקו"א שחלק מהפסוק עד בכלל וחלק לא עד בכלל. כמו 'ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן'. ובהמשך 'עד הים האחרון' - והרי אוקיינוס לא עד בכלל).
ה. מן המדבר ועד הלבנון חלוקה ראשונה. נהר פרת חלוקה שניה - שחייבים אתם לכבוש (אבל כסדר). ו'כל המקום' זו ברכה שבאם תכבשו שתי חלוקות הללו גם כל מקום כמו אשור ושנער יהיה גבולכם להתחייב עליו במצוות.

[ונתנו ידידים]

1. לא כי, אלא כוונתי שלפי דרכך בהבנת הספוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו מדרך הערבה' - מהר ההר אל המזרח, א"צ לומר כלום מלבד 'דרך הערבה'. וכמו שבפרשת חוקת 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף'. התורה לא מספרת על אתרי נוף שעברו בדרכם, 'למעט דרך ים סוף' בלבד שסגי בזה להביננו דבר, ורק כשיש שייכות כגון חניה או ללמדנו מה ציר הילוכם התורה מציינת.
2. יצאת לחדש חידוש עצום שהפסוק 'ונעבור מאת אחינו בני עשיו' קאי על חזרתם מהר ההר לאובות, ודייקת שזה כוונת הפסוק ונעבור. וע"ז השבתיך ש'ונעבור' משמעותו לא כך. ולדחוק כדי לבסס חידוש גדול שכזה, רחוק הדבר.

מדבר צין.
א-ג. מדבר פארן ודאי מותר לכבשו, אלא שמדבר צין הוא לדרום א"י ממש תחת ים המלח, ומדבר פארן אינו אלא מן הצד. ומשו"ה י"ל שלא בו דבר הכתוב.
ב. אין בכוחינו לומר מה היה ראוי לגרוס. מה אנו מה חיינו. בספרי דידן זה לא מופיע, וגם לא בנוסחת הגר"א שנדפס אצל הגאון הנצי"ב ז"ל, וגם לא בנוסחת הספרי עם פירוש רבינו הלל. (לא ראיתי כעת אמבוהה דספרי ולא חושב שיחודו הוא נסחאות הספרי).
ד. לא קשה. (מצאנו גם במקו"א שחלק מהפסוק עד בכלל וחלק לא עד בכלל. כמו 'ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן'. ובהמשך 'עד הים האחרון' - והרי אוקיינוס לא עד בכלל).
ה. מן המדבר ועד הלבנון חלוקה ראשונה. נהר פרת חלוקה שניה - שחייבים אתם לכבוש (אבל כסדר). ו'כל המקום' זו ברכה שבאם תכבשו שתי חלוקות הללו גם כל מקום כמו אשור ושנער יהיה גבולכם להתחייב עליו במצוות.

1. כבר כתבתי שהפסוק אומר מאילת ועציון גבר להודיע איפה פנו מזרחה דהרי בדרך הערבה אפשר לפנות מזרחה בכמה מקומות והם הלכו דרומה עד שפת הים ושם פנו מזרחה. שוב התבוננתי שאפשר גם לומר שהכונה הוא לחניה במידת מה כי רש"י מפרש שחזרו לאחוריהם ז-ח מסעות וא' מהם הוא עציון גבר, וכן פירש"י אתה הפסוק דרך ים סוף זהוא הדרך שנסעו משם כי חזרו לאחוריהם. וגם יכולני לומר פי' אחר שבאמת דרך י"ס שבפר' חקת ודרך הערבה שבכאן ב' דברים הם א' דאי על שחזרו לאחוריהם וא' עך המסעות למעשה, וכל זה לפרפרת ולפלפולא, כי איני רואה חסרון בהדרך שדרכתי בה עד עכשיו שהוא לדעתי פשוטו של מקרא.
2. איני יודע למה פירושי הוא חידוש עצום, וכך הבנתי את הפסוק כל השנים ואיני רואה בו שום דוחק, וכשראיתי פירושך התפלאתי על ההבנה החדשה בהמקרא. ומ"מ לדעתי פירושי מוכרח הוא כי 'ונעבור מאת' שפירושו פנו ממנו ולא שעברו לידו, וזה מה שעניתי לך.

מדבר צין
א. מה הכונה שפארן הוא מן הצד והרי הוא ממש ליד קדש ברנע שהוא גבול ארץ ישראל?
ב. טעיתי לא ראיתי באמבוהא דספרי אלא בהגהות מאיר עין על הספרי והוא מביאו מכת"י ומילקוט וכתב שכן הגיה הז"א (https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14060&st=&pgnum=190), וכן איתא באמת בילקוט שמעוני. (גם כתבתי שראיתי את זה בספר תולדות אדם כמדומני שזה שמו, אבדוק שוב כשאהיה בביה"כ שראיתיהו בל"נ)
ד. מפורש בגמ' גיטין שאוקיינוס בכלל ורבנן כדאית לי' ולר"י כדאית לי' וילפי' מקרא והיה לכם הים הגדול וגבול וגו'. [ובאמת לא הבנתי דברי הספרי דהים אינו בכלל אלא אם ירצו לכובשו והרי בגמ' מפורש דהוא בכלל אר"י]
ה. שאלתי היה כך: שבספרי איתא שהמדבר עצמו והנהר עצמו והים עצמו ליכא חיוב לכובשו אבל אם יכבשוהו יהיה חלק מארץ ישראל, וכפשוטו זה דומה לחלוקה ג' דהרי חלוקה א' וב' חייבין לכובשו, וא"כ מהו החידוש בדברים האלו והרי חלוקה ג' קאי גם על אשור ושנער ומהו העדיפות של המדבר והנהר והים.

[קו ירוק]

1. לשיטתך שהפסוק מדבר על הילכום מהר ההר לדרום, 'דרך הערבה' מסתיימת בים סוף כנראה למסתכל במפה. וזה מקביל לפרשת חוקת "ויסעו מהר ההר דרך ים סוף". וא"צ להוסיף כלום.
2. א. "פנו לכם צפונה, ואת העם צו לאמר". היינו עם הציווי באה אזהרה. ולא אזהרה על הילוכם שלאחר זמן לאחר זמן. ב. בשביל מה המקום הטריחם ללכת לעשיו ("אתם עוברים בגבול") כדי לשמוע שעשיו מסרב ושיסובו לאחוריהם. וכמו שכתבתי לעיל. ומשום כך פירושך הוא חידוש גדול.

מדבר צין
א. היריעה קצרה אודות זה, ועם מע"כ הסליחה. רק בקצירת האומר. קדש ברנע נזכרת עם מדבר צין ועם מדבר פארן. והיינו קצה של זה וקצה של זה. אבל מדבר צין במזרח ומדבר פארן במערב הר שעיר. ולא על רצועה צרה מאוד לרגלי א"י קאי 'אף המדבר יהיה גבולכם'.
ד. אוקינוס לאו בכלל (גם לר"י). ואם כבשתם אף הים יהיה גבולכם. ולרבנן הים הגדול נמי אינו גבולם (רק בתוך החוט).
ה. זה גופא הכוונה, לחלוקה הג'. אשור ושנער זה לשון רמב"ן, לכן נקטתי אותו. נהר היינו מעבר הנהר. וים מעבר הים.

[ונתנו ידידים]

1. לשיטתך שהפסוק מדבר על הילכום מהר ההר לדרום, 'דרך הערבה' מסתיימת בים סוף כנראה למסתכל במפה. וזה מקביל לרשת חוקת ויסעו מהר ההר דרך ים סוף. א"צ להוסיף כלום.
2. א. "פנו לכם צפונה, ואת העם צו לאמר". היינו עם הציווי באה אזהרה. ולא אזהרה אלאחר זמן. ב. בשביל מה המקום הטריחם ללכת לעשיו ("אתם עוברים בגבול") כדי לשמוע שעשיו מסרב ושיסובו לאחוריהם. וכמו שכתבתי לעיל. ומשום כך פירושך הוא חידוש גדול.

מדבר צין
א. היריעה קצרה אודות זה, ועם מע"כ הסליחה.
ד. אוקינוס לאו בכלל (גם לר"י). ואם כבשתם אף הים יהיה גבולכם. ולרבנן הים הגדול נמי אינו גבולם (רק בתוך החוט).
ה. זה גופא הכוונה לחלוקה הג'. אשור ושנער זה לשון הרמב"ם. לכן נקטתי אותו. נהר היינו מעבר הנהר. וים מעבר הים.

1. מסתיימת בים סוף אבל אין הכרח שהלכו עד הסוף אילולי הפסוק מאילת וגו' אבל דרך י"ס פירושו עד הי"ס ממש ואין צריך להוסיף.
2. א. כבר אמרת את זה כמה פעמים ואיני יודע כונת מר בזה דהרי אין האזהרה אלאחר זמן אלא על הקיום של צפונה, דהכונה הוא שכשיפנו צפונה להכנס לארץ יזהרו שלא יעשו את זה בע"כ של עשיו. ב. קושיא זו אינו עלי דהרי בע"כ שצפונה פירושו למדבר צין שטחו של אדום. אמנם הקושיא לא קשה כלל דהרי היה לאדום בחירה לתתם להכנס לארצם ואז היו עוברים דרך מדבר צין ישר לתוך אר"י.

ד. אוקיינוס היה פליטת פה והתכונתי לים התיכון. לכו"ע יש חלק של הים שהוא בתוך הגבול ודרשינן לי' מקרא הים הגדול וגבול שהים הוא בתוך הגבול, וגם הכא י"ל שעד הים האחרון הוא עד ועד בכלל מכיון שחלק מהים הוא בתוך הגבול. שוב ראיתי שאתה הוא זה שפירשו לאוקיינוס ולכן הקשית ומנלך הא.
ה. וגם מדבר הוא מעבר למדבר? והרי הר שעיר הוא לשיטתך?

דרך אגב אחרי כתבך את הודעה זו הגהתי את ההודעה שלי שלפני זה והוספתי בו דברים

[קו ירוק]

1. אין כאן ציווי אלא סיפור דברים ונעבור מאת וגו'. וסגי שאמר שהקיפו מדרך הערבה, והיא מסתיימת בים סוף. או שיכתוב מאילת ומעציון גבר בלבד. השאר מיותר. או שיאמר ונעבור מאת אחינו בני עשיו מדרך ים סוף, כמו בפרשת חוקת.
2. א-ב כוונתי אותה קושיא משני הבטים, אך נניח לזה. לשיטתך מוכרח שהם נמצאים כבר ממזרח להר שעיר ליד סוף, ואז גם חנו שם במסעות באילת ועציון גבר, והם בדרך לקדש שעד שם מותר להם ללכת, ואילו הקב"ה יודע שלא יתנום מדוע יאמר להם פנו לכם אל קדש אך תיזהרו. שיוליכם למקום אחר הרי יודע עליון שלחינם הולכים לשם. הקושיא היא על פירושו של מר, כי לפי פירוש הפשוט של 'ונעבור מאת וגו'' אכן א"ז קשה כלל, כי אמר להם כעת אל תדרכו בשעיר אלא פנו להקיפו ממזרח.

ד. ים לרבנן ואוקינוס לר"י. עד הים האחרון דרשו בספרי אם כבשתם אף הים יהיה גבולכם,היינו מה שלא נכלל לפני כן.
ה. מדבר היינו מדבר צין. שאינו של עשיו (אע"פ שישב בו).

הלשון בילקוט נראה משובש, וכן בספרי ע"פ מאיר עין. וזה מה שרצה לתקן בפי' מאיר עין. אבל שניהם כאחד פחות נראים מהגירסא הרווחת שלפנינו. והיות ועכ"פ לא כתיב 'מן הלבנון' אלא כלל בחדא מחתא 'מן המדבר והלבנון', א"ש טפי גירסתנו שלא דרשו אודות הלבנון כלום.

[ונתנו ידידים]

חשבתי רעיון נחמד. הרי בני ישראל פנו למלך אדום שיתן להם לעבור בגבולו, ואילו היה נותן להם היו עוברים משם להכנס לארץ ישראל אמנם עדיין לא הגיע הזמן להכנס דהרי מ' שנה נגזר עליהם להתעכב במדבר ויש להם עוד חצי שנה עד שיסתיים המ', ואיפה יעמדו הרי לא ביקשו ממנו לשבת בארצו אלא לעבור דרך ארצו, וזהו סמך לדברי שצפון מדבר צין לא היה חלק מארץ אדום רק דרומו, וממילא שהיו יכולים לשבת שם ולהתעכב.

בקשר לדברי הספרי איתא התם לגרסת הגר"א גם בנוגע למדבר וגם בנוגע לנהר פרת וגם בנוגע לים האחרון שהגבול מתחיל מבפנים מהם אבל אם יכבשום אז גם הם בתוך הגבול ומשמעות הספרי הוא דדרשינן לי' מקרא דעד בכלל וכן מן המדבר הכונה שגם המדבר הוא בתוך הגבול, וא"כ לא קאי על מה שאחר הנהר והים שהוא נלמד מקרא דכל מקום אשר תדרוך רגלכם וכתב הרמב"ם דהוא גם אשור ושנער.
ולכן נראה לי בביאור הספרי דיש כאן דין מיוחד דהמדבר עצמו והנהר עצמו והים עצמו אין עליו חיוב לכובשו אבל אם ירצו לכובשו יש לו דין אר"י והוא חלק מגבלות הארץ ומותר לכובשו גם לפני גמר כיבוש גבולות ארץ מסעי כי הוא שייך גם לגבולות אלו אלא שהוא רשות. במילים אחרות עצם הגבול עצמו הוא רשות ויכול להקדש ויכול לא להקדש.
והרוחתי בזה דבר גדול דכפשוטו יש סתירה בין הספרי להגמ' בגיטין דבגמ' גיטין מפורש דהים הוא בתוך הגבול (נחלקו ר"י וחכמים איזה חלק ים) ודרשינן לי' מקרא וגבול ים, והספרי גם מציין לפסוק זו ומשמע שהוא חולק וס"ל דאינו נכנס לתוך הגבול דאין חיוב לכובשו ודורש דבר אחר מהפסוק (ובאמת דעל הגמ' קצת קשה דמעולם לא מצינו שכבשו את הנסין שבים). ואפשר דהגמ' מיירי בנסין שבים והספרי בהים עצמו וצ"ע בהסוג' דגיטין דהוא תלוי איך מפרשינן לי' התם. ולדברי יש ליישב בפשטות דאמנם דרשינן מוגבול ים שהוא בתוך הגבול וכדברי הגמ' אבל אין חיוב לכובשו אלא מותר לכובשו ולקדשו, ולא מדין כל מקום שזה אינו מותר עד אחר שכבשו את כל גבולות אלו מסעי, משא"כ המדבר הנהר והים נכנס לתוך גבולות אלו מסעי.

לא קשה לי כלל קושית מר, ואין טעם לחזור שוב ושוב, ורק אסכם בקצרה דעתי והבנתי בהפסוקים. זה ברור שבשעת הציווי של פנו צפונה עמדו בסוף הליכתם מזרחה והגיע הזמן לפנות צפונה (כ"ז לפירושו של האחרונים אבל הראשונים פירשו דפנו צפונה קאי על אחר שעברו למזרח מואב וליכא קושיות כלל וכלל), וכיון שידענו שהגיעו מזרחה עד שפת הים שהרי חנו בעציון גבר א"כ ע"כ דבשפת הים נאמר להם פנו צפונה, וא"כ הם נמצאים כבר במזרח הר שעיר לכל הדעות ובדרומו של מדבר צין, ואין להם סיבה להכנס כלל להר שעיר אלא לעלות ישר צפונה דרך מדבר צין לתוך הארץ, ולכן הציווי של אל תתגרו בם כי ירושה לעשיו נתתי קאי על ענין פגישתם במלך אדום שלא יכנסו דרך ארצו בעל כרחו אלא אם יתן רשות, ובודאי שהיה לו בחירה ליתן רשות ואז היו נכנסים דרך ארצו ולכן היו מצווים לילך דרך זה ולהשתדל בזה, ותל"מ.
והפסוק ונעבור מאת אחינו פירושו שפנו והלכו ממנו ואין פי' אחר בקרא, ולכן ע"כ היה אחר הדו"ד עם מלך אדום והוא המקביל של הפסוק ויסעו מהר ההר דרך ים סוף שבפר' חקת, והפסוק אומר שבמקום לפנות מזרחה מיד בהר ההר וקדש ירדו דרומה דרך הערבה עד אילת ועציון גבר ושם פנו מזרחה (ואולי גם מיירי במקום חנייתם כי רש"י מפרש עה"פ דרך ים סוף שהכונה שחזרו לאחוריהם ז מסעות והרי א' מהם היה עציון גבר). ואם נדקדק על כל פסוק למה נקט כך ולא בלשון אחר אין לנו דרך לדעת המקראות, ואדרבה יותר קשה כשנאמר איפכא שהפסוק מיירי בהליכתם צפונה א"כ למה נקט דרך הערבה קודם אילת ועציון גבר והרי סדר הדברים הוא שאילת ועציון גבר קודם לדרך הערבה, ובכלל אם נאמר דעציון גבר קאי על חניה למה נקט אילת שלא חנו שם וב' מקומות הם אפי' אם סמוכים זל"ז ועכ"פ לשון מיותר הוא אלא שאין מדקדקין בכי האי גונא וה"ה איפכא.

[קו ירוק]

אודות מדוע יכלו להיכנס. משום דבאמת כלתה גזירת מרגלים רק לא ידעו מזה, עד שקמו בבוקרו של ט' אב וראו שכולם חיים.
ולכן היו עדה השלמה במדבר צין והר ההר. כדפירש"י. והרמב"ן הקשה אבל יסוד הדברים ברור כרש"י שכבר במדבר צין כלתה גזירה וכמו שאמרו בתנחומא. ויובן לפמש"כ תוס' ב"ב קכא.

איננו מחדשים גדרים בדיני ותחומי הכיבוש מעבר להבנת הראשונים בספרי, ובמה שפסק הרמב"ם בהלכ' תרומות ובהל' מלכים.



בהקשר לפתיחת האשכול. על כמה תעודים שפטרה היא רקם, ראה בקתדרא 88 יולי 1998, עמוד 26,27. (פטרה ביוונית=סלע, הוא שיוספוס מכנהו סלע ערב. ורקם היא בנבטית-שמית).

[ונתנו ידידים]

אודות מדוע יכלו להיכנס. משום דבאמת כלתה גזירת מרגלים רק לא ידעו מזה, עד שקמו בבוקרו של ט' אב וראו שכולם חיים.
ולכן היו עדה השלמה במדבר צין והר ההר. כדפירש"י. והרמב"ן הקשה אבל יסוד הדברים ברור כרש"י שכבר במדבר צין כלתה גזירה וכמו שאמרו בתנחומא. ויובן לפמש"כ תוס' ב"ב קכא.

גזירת המיתה על דור יציאת מצרים כלה, אבל עדיין לא יכלו להכנס עד גמר המ' שנה כי מקרא מלא ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה וגו' במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה וגו', ולכן ברור שלא היו יכולים להכנס לארץ עד גמר המ' שנה, ואולי נאמר מקצת שנה ככולו.

תודה על המראה מקום, ובינתיים לא ראיתי מקור מפורש על הישוב באותו הר בזמן דור המדבר רק בדורות מאוחרים יותר, וגם אז אין עדות רק על פטרה שאינו בראש ההר, וקדש מדבר צין איתא ביוספוס שהיה בסביבת פטרה וכונתו מסתמא הוא שהיה למטה בערבה ליד מקום פטרה בהר. ועדיין צריך אני לעיין בדברי הכפתור ופרח שהוא מקור יותר חזק לדברי החוקרים.

[קו ירוק]

ואולי נאמר מקצת שנה ככולו.

להדיא ברש"י במדבר ד לג

[ונתנו ידידים]

מצאתי איזה שהוא שמץ של סמך לדברי אלו שאומרים שהר שעיר הוא ההר שמדרום למואב:
א. ברש"י עה"פ ובואו הר האמורי ואל כל שכניו ופירש"י שכניו עמון ומואב ושעיר, והרי הר האמורי עיקר ארץ ישראל הר יהודה ואפרים עד הכרמל ומשמע ששכניו הוא מה שבצידו ממול דהיינו רשת ההרים שממולו והוא עמון ומואב ושעיר, ואילו ההר שבדרום ארץ ישראל כבר עברו ממנו ומהו 'ובואו'.
אמנם ברש"י בהמשך (ב א) משמע שעדיין לא עברוהו שכתב אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ וכו', ובאמת צ"ע דהרי הגיעו כבר עד קדש ברנע.
ב. בפרשת לך לך כתיב ואת החורי בהררם שעיר, ולשון בהררם משמע בהר-רם וכמו הר ההר ורק ההר שמדרום למואב הוא הר רם מאד.
אמנם אין בכל זה כדי להכריע.

מידי דברי ראיתי בתרגום על זמזומים 'חשבני', ולכאורה הוא מלשון חשבון והיינו עירו של סיחון ששם היה מושב הרפאים שבארץ ההיא, האם זה נכון בביאור הדבר?

[קו ירוק]

א.לדבריך מה מנע את העם ליכנס ישר מא"י אל הדרום דרך מה שנקרא כיום 'הנגב', עד כמה ששעיר במזרח.
ואם כוונתך ששתי הנחלות ממזרח וממערב למדבר צין/הערבה הם עשיו, אזי מהיכי תיתי, הרי פטרה הוא ודאי אדום, והוא צריכים להקיפו והתורה קוראת ויסעו מהר ההר דרך ים לסבוב את ארץ 'אדום'.

ב. אין דרכו של אונקלוס כמעט לפרש שמות מקומות (שלא כבתרגום ירושלמי). ו'חושבני' זה לא העיר חשבון, שהרי היא של מלך מואב הראשון ולא של בני עמון.
ובפירוש מעט צרי הביא מהמפרשים שהכוונה זמזומים לשון מחשבות=חושבני, חושבי תחבולות. ככתוב זממו אל תפק.

[ונתנו ידידים]

א.לדבריך מה מנע את העם ליכנס ישר מא"י אל הדרום דרך מה שנקרא כיום 'הנגב', עד כמה ששעיר במזרח.

כמובן ולכן איני חוזר בי מהפשטות ורק כתבתי שמצאתי איזה שמץ סמך לדברי אלו שאומרים כן אבל אין בכדי זה להכריע נגד הראיות המפורשות להיפך.

ב. אין דרכו של אונקלוס כמעט לפרש שמות מקומות (שלא כבתרגום ירושלמי). ו'חושבני' זה לא העיר חשבון, שהרי היא של מלך מואב הראשון ולא של בני עמון.
ובפירוש מעט צרי הביא מהמפרשים שהכוונה זמזומים לשון מחשבות=חושבני, חושבי תחבולות. ככתוב זממו אל תפק.

יישר כח