השו"ע כתב (בסימן ק"ב סעיף ה', ומקורו מהאורחות חיים), כי מי שסיים תפילתו, לא יפסע בסיום תפילתו ג' פסיעות, באם המתפלל לאחריו לא סיים תפילתו, וכן נתפשט המנהג בקהילות ישראל.
שורש הענין הוא הגמ' בברכות (כז.) המביאה מעשה שבו רבי ירמיה בר אבא התפלל את תפילת השבת מאחורי רב. רב סיים, אך לא פסע את שלשת הפסיעות אחורנית, כיון שהתפלל רבי ירמיה מאחוריו. הגמרא לומדת מכאן כי "אסור לעבור כנגד המתפללין".
הגמרא ממשיכה להביא שכן נאמר על-ידי רבי יהושע בן לוי, ושוב שואלת מסיפור מעשה נוסף: "איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי [עברו]!". לכך מיישבת הגמרא: "רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי".
הטעם לזה מובא במשנה ברורה (קב, טו) וביאור הלכה (שם, בשם מאמר מרדכי), והוא מחשש שהעובר לפני המתפללים יפריע לכוונת המתפלל. טעם זה אף עולה מדברי פוסקים נוספים.
הגר"מ מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים כתב בספרו "בית נאמן" (סימן י, וכן בהסכמה לספר אשי ה') דבר מחודש: כל הנאמר בגמ' ובשו"ע הוא כאשר ע"י פסיעת הג' פסיעות נכנס לתוך ד' אמות של חברו, אבל אם מלכתחילה התפלל בתוך ד' אמות של חבירו, כמו שמצוי בבתי הכנסת שעומדים צפופים, אין שום איסור לפסוע, כיוון שכבר נמצא בתוך ד' אמותיו.
ואדרבה, כאשר אינו פוסע ג' פסיעות והוא מסובב את ראשו מידי כמה רגעים לראות אם המתפלל סיים תפילתו, הרי הוא מפריע לו פי כמה וכמה.
והוסיף שכן המנהג פשוט בחו"ל, שמעולם לא ראינו לא רב ולא חכם ולא דיין שהסתכלו בסיום תפילתם לראות אם יש מישהו עומד מאחוריהם בתפילה שימתינו ולא יפסעו שלש פסיעות.
ודייק זאת מדברי הפר"ח, "דכשפוסע ג' פסיעות, הוא מתקרב ובא בגבולו של זה שהתפלל אחריו".