שינוי הטעמים

[שמר]

במדבר א, ה - טו וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וכו' לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן

ויש לעמוד על הבדלי הטעמים, ישנם נשיאים ששם השבט שלהם מתנגן בזקף קטן, ויש שמתנגנים בפשטא.

ויש להוסיף שהשינוי בטעמים במתכונת קבועה היא, שלושה בזקף גדול ואחד בזרקא וכך עוד ב' סדרות, וצ"ב

[קמנו ונתעודד]

כוונתך לפשטא זקף קטן מן הסתם.
כעקרון במילים יותר ארוכות יבוא זקף קטן ולא גדול.
בערך אם יש בהן ארבע תנועות.

[בן ראובן]

ליתר דיוק, הטעם המכונה בטעות "פשטא זקף קטן" מופיע כשההברה שלפני פני ההברה המוטעמת היא סגורה, ולפניה הברה נוספת (או עכ"פ שבא).

[קמנו ונתעודד]

מה עם "להבדיל"?
הנה הרב ברויאר (בדעת"מ):

זקף.png (23.05 KiB) נצפה 3330 פעמים

[בן ראובן]

מה עם "להבדיל"?

שם ההברה הסגורה סמוכה למוטעמת, לא לפני פניה.

[קמנו ונתעודד]

צודק, סליחה.

[בן האלקשי]

כוונתך לפשטא זקף קטן מן הסתם.
כעקרון במילים יותר ארוכות יבוא זקף קטן ולא גדול.
בערך אם יש בהן ארבע תנועות.

ליתר דיוק, הטעם המכונה בטעות "פשטא זקף קטן" מופיע כשההברה שלפני פני ההברה המוטעמת היא סגורה, ולפניה הברה נוספת (או עכ"פ שבא).

כינויו בפשטא שוגה לאמיתה\שכן מיקומו בתיבה הוא בתחילתה,
ע"כ ייאמר שמו ברון\מתיגה זקף קטֹֹן,
ובזה אתן שבח והילול\לירחון האוצר מחודש אלול,
בשנת התשע"ט נתפרש ויתגל\ע"י הרב אהרן גל,
וזה לך האות\בו תראה פלאות.

[במסתרים]

במדבר א, ה - טו

viewtopic.php?f=46&t=50949

[קמנו ונתעודד]

נשארנו עם השאלה - למה יששכר בנימין ונפתלי זכו לשמות ארוכים יותר?
ואם זה עניין של סיום, שבנימין ונפתלי היו האחרונים במחנה שלהם (בדומה למה שהציעו פה) - למה יששכר קיבל את השם הארוך ולא זבולון?
אנחנו יודעים שיששכר מלשון שכר וזבולון מלשון יזבלני, אבל למה לא "שכרון" "יזזבל"?
(ובכלל, אם למישהו יש הבנה בדרכי התצורה של שמות בתנ"ך אשמח מאוד לשמוע)

(פשט סדר השבטים פה לענ"ד הוא כזה:
בסדר המחנות גד בכור שפחת לאה החליף את לוי.
כאן הוא במקומו, בין בני השפחות, אלא שהניחו אותו במקום הראוי לשלישי למחנה ולא בראש.
וע' ראב"ע)

[רוח ממללא]

כוונתך לפשטא זקף קטן מן הסתם.
כעקרון במילים יותר ארוכות יבוא זקף קטן ולא גדול.
בערך אם יש בהן ארבע תנועות.

ליתר דיוק, הטעם המכונה בטעות "פשטא זקף קטן" מופיע כשההברה שלפני פני ההברה המוטעמת היא סגורה, ולפניה הברה נוספת (או עכ"פ שבא).

כינויו בפשטא שוגה לאמיתה\שכן מיקומו בתיבה הוא בתחילתה,
ע"כ ייאמר שמו ברון\מתיגה זקף קטֹֹן,
ובזה אתן שבח והילול\לירחון האוצר מחודש אלול,
בשנת התשע"ט נתפרש ויתגל\ע"י הרב אהרן גל,
וזה לך האות\בו תראה פלאות.

הגרמ"מ מאזוז כתב לאחרונה על זה שהוא העמדה קלה ובתימן הוא מכונה "מאיילא"

[קמנו ונתעודד]

הגרמ"מ מאזוז כתב לאחרונה על זה שהוא העמדה קלה ובתימן הוא מכונה "מאיילא"

מאיילא הוא דמות טפחא(טרחא) בתיבתו של אתנחה או סוף פסוק. למטה ולא למעלה.

[עזריאל ברגר]

עוד בענין ה"פשטא-זקף-קטן" - ראו viewtopic.php?f=45&t=19372