כיבוד אב ואם- אשרי מי שלא חמאן

[גאולה בקרוב]

בשו"ת עטרת פז (חלק א כרך ב - יורה דעה סימן ח) כתב לתמוה:
"הא דאיתא בגמרא קידושין (לא ע"ב) אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן [אשרי מי שלא רואה את אביו ואת אימו שמתו קודם שיגדל], דר' יוחנן כי עברתו אימו מת אביו ילדתו מתה אימו, וכן אביי. ופרש"י: אשרי מי שלא חמאן, שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם. ע"כ.
ולכאורה תימה הוא, דמשום חשש זה היכי קאמר ר' יוחנן "אשרי" וכו', והא סוף סוף מפסיד מצות עשה דאורייתא דכיבוד או"א, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת (ברכות כה ע"ב), ובודאי דאם התורה ציותה למ"ע זו אפשר לקיימה ואף על פי שהוא בטורח, דלפום צערא אגרא (אבות סוף פ"ה)".

ועוד ניתן להעיר, מה דקיי"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו', ומהיכי תיתי לומר שציוון דבר שהפסדו מרובה משכרו.

ולענ"ד נראה ש"אשרי מי שלא חמאן" לא בא ללמד על הצער וההפסד מצד האמת של מי שיש לו ב"ה הורים, אלא הוא בגדר "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד", והיינו שאפילו במצב הנורא של יתום מלידה משני הוריו, בכל זאת יכול למצוא בכך נחמה פורתא שלא יענש על כיבוד או"א,
ומדוייק כך גם מזה שוהכריזו זאת רבי יוחנן ואביי דוקא באופן של "אשרי מי" ולא "אוי למי שלהיפך", ודוק.

[לייטנר]

לכאורה, הקושי הוא בכך שלא מכבד את הוריו כדבעי, וכשאינם אין חשש לעבור על איסור דאורייתא.

[אוצר החכמה]

אבל הטענה המרכזית של נעטרת פז מתבססת על ההנחה שמצד הסברא בעשה עדיף שאדם יקיים ויכשל מדי פעם מאשר שלא יזדמן לו בכלל לקיים את העשה.

[א גאליציאנער]

שאלה אחרת מענין לענין, האם היה חיוב כיבוד הורים לאחר מיתה מוטל על ר"י ואביי? [השאלה היא על כל מי שמתו הוריו קודם שנולד ל"ע אם חייב במצוות כיבוד או"א] ולפי זה תלוי הביאור במה שאמר ר"י "אשרי מי שלא חמאן".
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[מה שנכון נכון]

מאי שנא מנח לאדם שלא נברא וכו'.

[עקביה]

לענ"ד באמת שני מאמרי חז"ל אלו הולכים אל מקום אחד.
ואת פשר העניין איני מבין.

[חוקר ודורש]

ביטול עשה עדיף על איסור כיבוד אב במצב שהוא כמעט בלתי נמנע

[אשרי יושבי ביתך]

שמעתי בשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שלא טוב למסור ילד לאימוץ - כי מפסידים ממנו מצות כיבוד אב ואם.

[הוא לא דיבר על אימוץ רגיל, שאז או שאין הורים או שאינם יכולים לגדלו. אלא במעשה שהי' במשפחה שהי' להם ילדים רבים, ולאחי הבעל לא היה ילדים שנים רבות, והחליטו 'לתרום' לו ילד אחד לאימוץ לאחיהם, מבלי שאף אחד ידע ע"כ. וכששמע ע"כ הגראי"ל אמר שלא טוב עשו שהפסידו מהילד מצות כיבוד אב ואם].

ולמה לא נימא 'אשרי מי שלא חמאן'. דנכון שבעלמא לא נגיד שכל אחד יעזוב את אביו ואמו כדי שלא יכשל בכיבוד אב ואם. אבל הכא שיש סיבה למה רוצים למסרו לאימוץ - אז נרוויח על הדרך שלא יכשל הבן בכיבו"א, וכסברת ר' יוחנן בקידושין שם.

[הקישון33]

אדרבה, הוא יתייחס לאבא שלו כמו שמתייחסים לדוד ויכשל בכיבוד או"א.

[עקביה]

ולמה לא נימא 'אשרי מי שלא חמאן'. דנכון שבעלמא לא נגיד שכל אחד יעזוב את אביו ואמו כדי שלא יכשל בכיבוד אב ואם. אבל הכא שיש סיבה למה רוצים למסרו לאימוץ - אז נרוויח על הדרך שלא יכשל הבן בכיבו"א, וכסברת ר' יוחנן בקידושין שם.

יש להקשות על התורה עצמה.
כיצד התורה מצווה מצד אחד על 'לפני עור', ומצד שני נותנת בעצמה מכשול בצורת מצות כיבוד או"א, עליה נאמר 'אשרי דלא חמאן'?

וי"ל שעדיף לנו להאמין לתורה האומרת: לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ (דברים י יג) ולהישאר בקושיא על מאמר חז"ל, מאשר להפך.

[טברייני]

כתבתי פעם -

ישנו מעשה אודות החזון איש ששמע בחור לומד גמרא זו, ופנה אליו ואמר לו, אשרי מי שכן חמאן (כידוע שהיה מדקדק גדול בכיבוד אם, ואמר שכל גדלותו בזכות זה) אינני זוכר כעת מקורו המדויק, אבל ראיתי זאת וכן שמעתי מהרב חנוך גבהרד.

ולהבנתי - מי שלא חמאן - אשריו! אם הוא לא קיבל הורים כנראה לא היה עומד בניסיון ואשרי לו שלא חמאן. ומי שחמאן - אשריו! כי אם הוא קיבל הורים כנראה הוא קיבל גם כוחות לעמוד בניסיון ולזכות ל"למען יאריכון ימיך".

וכעת אני מוסיף, לאור השאלה דלעיל -

הרב שטיינמן טען שכיוון שנולד להורים שיכולים לגדלו, ממילא ברור שאשריו שחמאן, ומי מתיר לנו לגזול ממנו מצוה רבה וחשובה כ"כ.