תמיהה בעניין חטא מי מריבה

[זנב לאריות]

בתפילת גשם אומרים "על הסלע הך ויצאו מים בצדקו חון חשרת מים" והדבר תמוה אנחנו הרי מבקשים שפע של גשמים בזכות של האבות ומרע"ה וכה"ג והשבטים, אם כן מה מקום להזכיר את החטא של מי מריבה, ואף אם נדחוק ביותר שמבקשים בזכות צדקותו הגדולה של משה שעמדה לו שאף שהכה על הסלע יצאו מים, קשה יותר בדברי התרגום בפ' וזאת הברכה לג' ח' "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה" שמתרגם "בחנתוהי על מי מצותא ואשתכח מהימן" והדברים תמוהים שאף שנחלקו המפרשים מה בדיוק החטא של מי מריבה, מ"מ הרי הכתוב מפורש בבמדבר כ' יב' שהיה כאן חטא, [ואמנם ראיתי את האשכול הבא
viewtopic.php?f=17&t=41288&p=476037&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%97%D7%98%D7%90#p476037
ועדיין צ"ב].

[אוצר החכמה]

את השאלה הראשונה איני מבין. לא מדובר על מי מריבת קדש שעליהם נאמר על אשר מעלתם בי. אלא על מסה ומריבה ברפידים בפרשת בשלח (יז ו) שהכה משה על הצור כפי שנצטווה ויצאו ממנו מים.

את התרגום אין זה מיישב כי לא על זה דיבר שהרי שם לא היה אהרן שותף לזה כמבואר בפסוק.

[מקדש מלך]

הרב אוצר החכמה כתב את התירוץ המפורסם שמדובר על המעשה שברפידים. אך לענ"ד יש להעיר על זה, שברפידים לא כתוב בשום מקום 'סלע', ונקרא רק 'צור', המלה סלע מקורה דווקא במי מריבה (ודברתם על הסלע, ויך את הסלע), ולמה בחר הפייטן בכינוי המוזכר דווקא במי מריבה?
גם 'על הסלע הך' תואם בדיוק דווקא ללשון שבמי מריבה 'ויך את הסלע'.

מאידך הלשון 'צמאו למים' תואם דווקא לרפידים, כי במי מריבה אין מוזכר צמא. אך מזה אין כל כך הערה, כי הפייטן יכול לכוון לשני המקומות, וצ"ע

[בינוני]

לגבי השאלה השנייה.
פירוש מחודש כתב באדרת אליהו, וז"ל: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. במסה שאמרו (שמות יז, ז), היש ה', והם היו שלמים. ובמריבה היו מריבים עם ישראל ועשו עמהם מלחמה, כמו שנאמר (במדבר כ, יג), 'המה מי מריבה אשר רבו' וגו', והיינו עם הלוים עובדי ה', וזהו 'את ה'".
והיינו ש'אשר ניסיתו מסה' זה מסה ומריבה שברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ו'תריבהו על מי מריבה' זה מי מריבה - "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל".
ואין המכוון כאן למשה או לאהרן דווקא, אלא לכלל שבט לוי, והוא לומד מן הפסוק ששבט לוי נלחמו עם ישראל במי מריבה.

[זנב לאריות]

הרב אוצר החכמה כתב את התירוץ המפורסם שמדובר על המעשה שברפידים. אך לענ"ד יש להעיר על זה, שברפידים לא כתוב בשום מקום 'סלע', ונקרא רק 'צור', המלה סלע מקורה דווקא במי מריבה (ודברתם על הסלע, ויך את הסלע), ולמה בחר הפייטן בכינוי המוזכר דווקא במי מריבה?
גם 'על הסלע הך' תואם בדיוק דווקא ללשון שבמי מריבה 'ויך את הסלע'.

מאידך הלשון 'צמאו למים' תואם דווקא לרפידים, כי במי מריבה אין מוזכר צמא. אך מזה אין כל כך הערה, כי הפייטן יכול לכוון לשני המקומות, וצ"ע

ראשית, יש"כ למגיבים, יש להדגיש עוד פרט שבתפילה מזכירים "נמו דלה דלה והשקה צאן מים, סגוליך עת צמאו למים על הסלע הך ויצאו מים" והנה גם ברפידים וגם בקדש מוזכר צמאון הצאן אך ברפידים כ' רק"ושתה העם" [ אמנם פשוט שגם השקו את צאנם שהרי התלוננו "להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא" מ"מ לא מוזכר השקיית הצאן בפ' בפירוש] ואילו במי מריבה כ' "ותשת העדה ובעירם" ומזה קצת משמע שהפייטן שאומר "והשקה צאן מים" מדבר על מי מריבה, אא"כ ננקוט שמכוין" לשניהם אך א"כ שוב ק' הקו' שהרי היה זה חטא, וק"ל.

[מקדש מלך]

'נמו דלו דלה והשקה צאן מים' הולך על בנות יתרו, שאמרו לאביהן 'וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן'.

[זנב לאריות]

'נמו דלו דלה והשקה צאן מים' הולך על בנות יתרו, שאמרו לאביהן 'וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן'.

ייש"כ נפלא ביותר, ונראה שטעיתי.

[דרומי]

ברור שעל הסלע הך ויצאו מים מכוון לאירוע מי מריבה דוקא, שדוקא שם כתוב סלע (ובבאר מים חיים כותב דבר נפלא, שהאותיות הפנימיות של סלע - סמך למד עין - הם מים). ואכן בסה"ק פירשו ענין זה למעליותא ואכמ"ל

[דרומי]

אגב, גם בהושענות להו"ר מזכירים "סלע הך ויזובו מים"

[אוצר החכמה]

לגבי השאלה השנייה.
פירוש מחודש כתב באדרת אליהו, וז"ל: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. במסה שאמרו (שמות יז, ז), היש ה', והם היו שלמים. ובמריבה היו מריבים עם ישראל ועשו עמהם מלחמה, כמו שנאמר (במדבר כ, יג), 'המה מי מריבה אשר רבו' וגו', והיינו עם הלוים עובדי ה', וזהו 'את ה'".
והיינו ש'אשר ניסיתו מסה' זה מסה ומריבה שברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ו'תריבהו על מי מריבה' זה מי מריבה - "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל".
ואין המכוון כאן למשה או לאהרן דווקא, אלא לכלל שבט לוי, והוא לומד מן הפסוק ששבט לוי נלחמו עם ישראל במי מריבה.

אבל זה לא מיישב את לשון התרגום אונקלוס שלא משמע שלזה כוונתו.

[מקדש מלך]

למה לא מיישב? זה הולך על כל השבט שלא חטא בחטא המורים שזה עיקר חטא מי מריבה (על ריב בני ישראל), אלא להיפך עשו מריבה עם החוטאים, כמו המשך הפסוק (האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו) שמדבר על כל השבט. וכמובן שגם אהרן קדוש ה' לא יצא מכללם ולא חטא בחטא זה.

[אוצר החכמה]

הרב אוצר החכמה כתב את התירוץ המפורסם שמדובר על המעשה שברפידים. אך לענ"ד יש להעיר על זה, שברפידים לא כתוב בשום מקום 'סלע', ונקרא רק 'צור', המלה סלע מקורה דווקא במי מריבה (ודברתם על הסלע, ויך את הסלע), ולמה בחר הפייטן בכינוי המוזכר דווקא במי מריבה?
גם 'על הסלע הך' תואם בדיוק דווקא ללשון שבמי מריבה 'ויך את הסלע'.

מאידך הלשון 'צמאו למים' תואם דווקא לרפידים, כי במי מריבה אין מוזכר צמא. אך מזה אין כל כך הערה, כי הפייטן יכול לכוון לשני המקומות, וצ"ע

לענ"ד אין בזה קושיה מהמלה סלע שנקט הפייטן לשון דוד המלך בתהלים עח טז כתב ויוציא נזלים מסלע. ולפי העניין מדובר שם על לפני ירידת המן.
ואיני יודע מה השאלה מהמילה הך הקב"ה אמר לו והכית בסלע.

[אוצר החכמה]

למה לא מיישב? זה הולך על כל השבט שלא חטא בחטא המורים שזה עיקר חטא מי מריבה (על ריב בני ישראל), אלא להיפך עשו מריבה עם החוטאים, כמו המשך הפסוק (האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו) שמדבר על כל השבט. וכמובן שגם אהרן קדוש ה' לא יצא מכללם ולא חטא בחטא זה.

לא מיישב כי לשון בחנתוהי לא נראה מתאים לעניין זה.

[מקדש מלך]

אגב לעניין 'נמו דלו דלה והשקה צאן מים'

הייתי פעם בסיטואציה של זרם גברים שוצף על מדרכה, בצאתם מכינוס כל שהוא, והבחנתי בכמה נשים שעמדו על הכביש, ורצו לחצות המדרכה על מנת להיכנס לבנין שהיה אחרי המדרכה, אך דא עקא שאף אחד לא שם ליבו אליהן, ומתוך שביישניות הן ולא יפלסו דרך בכח, עמדו שם אובדות עצות. ואז נזכרתי במשה רבינו רעיא מהימנא, שברגעים הכי מרגשים בתפילת גשם אנו בוחרים להזכיר שהציל פעם כמה נשים אלמוניות מחבורת גברים דורסניים, ופניתי עבורן דרך.

למען הסר ספק או לזות שפתיים, אני תומך נלהב כמובן ב'הדרת הנשים ממקומות ציבוריים', ולא על כך מדובר חלילה...

[עזריאל ברגר]

גם הביטוי "ויצאו מים" הוא מפרשת מי מריבה.

וע"ד הצחות אמרתי, שכפי שקוראים את הפיוט, אז יש רק הכאה אחת דהיינו מעשה דרפידים, אבל כששרים את זה בניגון החב"די "על הסלע הך הך, על הסלע הך הך הך" - יש שתי הכאות דהיינו מי מריבה, וגם שלש הכאות דהיינו שני המעשים כאחד...

[ברקים רב]

לגבי השאלה השנייה.
פירוש מחודש כתב באדרת אליהו, וז"ל: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. במסה שאמרו (שמות יז, ז), היש ה', והם היו שלמים. ובמריבה היו מריבים עם ישראל ועשו עמהם מלחמה, כמו שנאמר (במדבר כ, יג), 'המה מי מריבה אשר רבו' וגו', והיינו עם הלוים עובדי ה', וזהו 'את ה'".
והיינו ש'אשר ניסיתו מסה' זה מסה ומריבה שברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ו'תריבהו על מי מריבה' זה מי מריבה - "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל".

הרמב"ן כבר מפרש ש'נסיתו במסה' הוא מה שהיה ברפידים, ומבאר שם שזה כוונת הכתוב 'אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה', שהמעשה הראשון שיצא בו נאמן מוכיח שגם במעשה השני לא מעל בה', ולא היה עונשו אלא משום ישראל כמ"ש 'גם בי התאנף ה' בגללכם', עיי"ש.

[דרומי]

בענין השאלה על הנוסח "על הסלע הך ויצאו מים".

לכאורה פשוט, וכמשנת"ל, שהכוונה היא דוקא למי מריבה, ששם נאמר "סלע", ולא להסיפור ברפידים ששם נאמר "צור" (וראה 'באר מים חיים' עה"פ דברים נפלאים בהבדל בין 'סלע' ל'צור').

אמנם הא גופא קשיא, למה בחר הפייטן לשבח את משה דוקא בהכאת הסלע במי מריבה, ולא הזכיר את שבחו בזה שהכה בצור שהיה קודם וגם היה יותר לשבח כמובן.

ובפרט קשה לפי שיטת המלבי"ם שפירש ש'צור' קשה יותר מ'סלע', וא"כ שבחו של משה שהצליח להוציא מים מן הצור גדול יותר מאשר זה שהצליח להוציא מן הסלע!

[דרומי]

ובפשוטו י"ל, שכיון שהוצרך הפייטן לאות ע', הרי לא מתאים כאן המאורע ברפידים ששם מדייק הכתוב "והכית בצור" (עיין רש"י שם), ועל כן לא מתאים לומר "על הצור הך ויצאו מים". ודו"ק היטב.

והיינו טעמא שגם בהושענות להושענא רבה דייק הפייטן "סלע הך ויזובו מים", כיון שהוצרך שם לאות ס'....

[דרומי]

ובדרך דרוש י"ל, שמה שהכה בצור ברפידים היה בזכות מרים, בארה של מרים, ואינו חידוש של משה כ"כ.

ולכן כשבא הפייטן לדבר בשבחו של משה בענין המים, הוא משבחו דוקא בזה ש"על הסלע הך ויצאו מים" שהיה לאחר מות מרים, שגם כשזכות מרים כבר נסתלקה חזרו המים בזכות משה רבינו עצמו, ודוקא זה מתאים לשבחו של משה וכמו המאורע של בנות יתרו שהיה משה לבדו שם.

[צופה_ומביט]

[ואמנם ראיתי את האשכול הבא
viewtopic.php?f=17&t=41288&p=476037&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%97%D7%98%D7%90#p476037
ועדיין צ"ב].

אם כוונתך שבאשכול ההוא כתוב שמי מריבה היה חטא של בני ישראל ולא של אהרן, הרי שכך בדיוק כתב הרמב"ן בפסוק "אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה" בביאור דברי אונקלוס שהבאת. וכפי שהביא לעיל הרב ברקים.

[צופה_ומביט]

הרמב"ן כבר מפרש ש'נסיתו במסה' הוא מה שהיה ברפידים

כעי"ז כתב גם רש"י: "אשר נסיתו במסה - שלא נתלוננו עם שאר המלינים".

ואגב, ראה גם בהושענות להושענא רבה, בהושענא "למען שלם בכל מעשים", שהביא פסוק זה על שבט לוי כולו ולא על אהרן, ודוק.

מאידך, בעל ההושענא הנ"ל הבין לכאורה שניסיתו במסה ומי מריבה חד הם [ולא כרש"י רמב"ן וגר"א], שכתב "מנוסה במסה במי מריבת מים". ואולי הוא כמו "ובמי". אי נמי אולי מכאן יסוד לדברי הגר"א ש"מי מריבה" הוא שבח שבט לוי כולו. וצ"ב.

[צופה_ומביט]

את השאלה הראשונה איני מבין. לא מדובר על מי מריבת קדש שעליהם נאמר על אשר מעלתם בי. אלא על מסה ומריבה ברפידים בפרשת בשלח (יז ו) שהכה משה על הצור כפי שנצטווה ויצאו ממנו מים.

נראה להוכיח כביאור זה, ושהלשון שנקט הפייטן "סלע" [ולא "צור"] אינו סתירה לזה, מההושענא "תענה אמונים" להושענא רבה, ששם נאמר כך:

למען נאמן בית מספיק לעם מים. סלע הך ויזובו מים.
למען פוקד במי מריבת מים. צמאים להשקותם מים.

בראשון כותב "נאמן בית" ומשבחו שהספיק לעם מים, ובשני כותב "פוקד" [שנפקד עוונו ונענש] במי מריבת מים.
כמו"כ:
הביטוי "מי מריבת" כתוב בתורה על "מי מריבת קדש" ולא רפידים.
"לעם" - במי רפידים מוזכר כל הזמן "העם", לעומת מי מריבת קדש שמוזכר העדה, הקהל, ולא "העם".
[מאידך, "צמאים" מוזכר רק במי רפידים, ואילו "להספיק לעם מים" מתאים עם מי מריבת קדש ששם נזכר "ולא היה מים לעדה", וצ"ע]

הרי שהראשון הולך על רפידים, ונוקט לשון "סלע הך".

אמנם כעת מתעוררת שאלת פותח האשכול להדיא, ולא מהבית "סלע הך" [וכיו"ב בתפילת גשם שממנה שאל] אלא מהבית השני בהושענא זו, שמדבר להדיא על מי מריבה, ואומר להדיא שמשה נפקד ונענש עליה, ועכ"ז אומר "תענה אמונים למען פוקד במי מריבת מים". [ומשמע שהוא שבח משה על מסירות נפשו עבור עם ישראל, שמסיים "צמאים להשקותם מים", והיה מוכן לאבד כל עולמו ובלבד להשקותם, וכעין "מחני נא", ואולי זהו הביאור לפיוטים שנקטו זאת].

[אגב, בית זה עוסק במשה, ולא באהרן, שלגביו מביא רש"י עה"פ תריבהו על מי מריבה "נסתקפת לו לבא בעלילה אם משה אמר שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו"]

[דרומי]

כבר הערתי שבפיוט הזה של הושע"ר אין ברירה וחייב הפייטן לנקוט במלה 'סלע' כדי שיסתדר עם הא"ב.

לגבי הקטע השני, "למען פוקד כו'", אני הבנתי שזה מתייחס לאהרן שנחשב כשותף לענין מי מריבה מאיזה טעם שיהיה.

[צופה_ומביט]

ובאותו ענין, בהושענא להו"ר "למען שלם בכל מעשים" מוזכר על חזקיה "אז בבוא מחרף סתם עינות מים", וגם זה ק"ק שהרי הוא לכאורה מהדברים שעשה ולא הודו לו חכמים (פסחים ד, ט, ברכות י, ב).

ואולי שתי סתימות היו שם, וראה מה שהביא התוי"ט בפסחים שם "סתם מי גיחון. בדברי הימים (ב' לב ל') כתיב והוא יחזקיה סתם את מוצא מימי גיחון העליון. ולעיל מיניה כתיב ויסתמו את כל המעינות וגו' למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים". ואולי אין הכוונה שהיינו הך, אלא שתי סתימות שונות.

וגם בפסוקים יש להבין שהם שני עניינים, שבתחילה כתוב וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. ד וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים. ואח"כ כתוב וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד.

ויל"ע בזה.

ואגב, על סתימת הגיחון לא הודו לו חכמים, אבל הפסוק כותב וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ. וכנודע שנקבת השילוח היא פלא הנדסי, והיה גברא דמריה סייעיה, והפסוק מעיד עליו כנ"ל, וצ"ב א"כ איך לא הודו לו חכמים, הרי ראו שסייעוהו משמים. ואולי יש דברים כאלה, וצ"ע.

[צופה_ומביט]

כבר הערתי שבפיוט הזה של הושע"ר אין ברירה וחייב הפייטן לנקוט במלה 'סלע' כדי שיסתדר עם הא"ב.

אכן, וכתבתי שרציתי להביא ראיה לזה.

לגבי הקטע השני, "למען פוקד כו'", אני הבנתי שזה מתייחס לאהרן שנחשב כשותף לענין מי מריבה מאיזה טעם שיהיה.

יכול להיות, והגיוני כי כל הפיוט מחלק את הבתים לאישים שונים, בכל בית איש אחר. אבל אז זה מוזר מאד, כי בפיוט מזכירים שבחי האישים, ובשלמא בבית הראשון המדבר על משה [לכו"ע] כתוב שבחו: נאמן בית, מספיק לעם מים. אבל אם הבית השני מדבר על איש אחר, על אהרן, איזה שבח שלו נזכר כאן? לא כהונתו, לא חסידותו, לא כלום, אלא רק חטאו/עונשו? ובמילה מפורשת שנענש - "פוקד במי מריבת מים".

אא"כ נאמר כנ"ל שמוזכר כאן שבח, שעבור "צמאים להשקותם מים" היה מוכן להפקיר עצמו.

וכל זה רק לגבי הסוגריים שכתבתי שבית זה עוסק במשה. ויתכן שטעיתי בזה. אבל לגבי עצם השאלה איך מבקשים בזכות חטא - היא בתוקפה גם אם מדובר באהרן, וכאמור כאן א"א לתרץ שמדברים על רפידים וכיו"ב, וגם לא שנמצא נאמן, כי כתוב להדיא "פוקד במי מריבת מים". ולכן לכאורה צ"ל כנ"ל, שהוא שבחו על מסירות נפש עבור ישראל, וצ"ע.

ואולי שבחו של אהרן הוא שלמרות ש"נסתקפת לבוא עליו בעלילה, אהרן מה עשה" - גם כאן "וידום אהרן" ולא עלה בלבו דבר, אלא קיבל גזירת המקום בהשתוות גמורה.