מרן המשגיח דפוניבז' בעל אור יחזקאל זי"ע

[פייביש אופטובסקי]

שמעתי מא' שלמד בישיבת פוניביז' בחיי רבי יחזקאל, ששמע מידידו שהיה בחור יתום מאב, וביקש מר' יחזקאל לנסוע לראש השנה לביתו להיות עם אמו. ר' יחזקאל הורה לבחור שלא יסע. ואז ניגש אל הרב כהנמן ואמר לו כנ"ל, והשיב הרב כהנמן, בודאי סע לביתך להיות עם אמך בראש השנה.

[פרנקל תאומים]

שמעתי מר׳ מאטל זילבר מסטיטשין שר׳ חאצקיל על אף שלא היה חסיד זכה לחסידישע מדריגות גדולות

מה אתה אומר? אזוי? כך אמר ר' מאטיל זילבר מסטטטישין? פשש...

[פייביש אופטובסקי]

הרב פרנקל-תאומים,
תפרט מה מעיק לך.
רבי מטל מסטוטשין -שהוא אינו קטלא קניא באגמא, פוק דוק ותשכח- מדבר על חסידות בעשטי"ת, והוא מצביע על יהודי שחרף התנגדותו החריפה לחסידות הבעשטי"ת, הוא הגיע אליה.
רבי מטל מסטוטשין אינו מתמקד בגדולתו הכוללת של רבי יחזקאל -אשר תוכל לבוא ולשאול מאן גברא דאסהיד עליה- אלא בטריטוריה שלו, החסידות כפי שהוא רואה אותה.

[.השוחט]

בס"ד, טו אד"א ע"ט. לקראת היא"צ ה-45 של מרן המשגיח בח"י אדר.

קראתי בשקיקה את כל האשכול וצצו לי כמה זכרונות.

א. בקשר להערכת מרן הרב שך. יצויין שלאחר פטירת המשגיח, עבר הרב שך ממקומו (בתוך הנישה בעלת שני המקומות, למי שמכיר, שם היה מקומו עם ר' שמואל, ושם אירעו כמה מעשים מופלאים שאכ"מ) לשבת על מקומו של המשגיח בתפילה, מול העמוד הבולט, עד סוף ימיו.

ב. בקשר לתביעות. אאמו"ר (הכ"מ) היתה לו תמיד חרדת קדש מספרים קדושים. פעם בעת רצון הוא התוודה שזה בגלל גערה אחת של המשגיח. אאמו"ר נכנס לסדר ב' והחזיק את גמרתו בידיו מאחורי גבו. המשגיח, שהיה נוהג להסתובב ב3 ורבע הלוך ושוב לאורך המעבר שבין 2 הדלתות ומביט בכל בחור כשנכנס, עצר אותו ואמר לו: הרי אתה חסיד (אאמו"ר היה ממוצא חסידי, ועם זקן גדול קצת נדיר בשעתו), מה אתה מסתובב עם ספר קדוש על האחוריים (אוף די אונטן)?

ג. הזכירו תפילה עבודה לכל החיים. אאמו"ר הכ"מ נכנס ביום חתונתו לקבל ברכה. אמר לו המשגיח, אמרו חז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו. זה לא דבר קבוע, זה מצב יום יומי (א טאג טעגלאכע זאך). ביום של זכה - עזר, ביום של לא זכה - כנגדו.

ד. מזכרונותיו של אאמו"ר הכ"מ, שדומני שלא היה פעם שדיבר ברבים בלא לצטט מזכרונו משהו מהוועדים, (אאמו"ר לא הכיר את הספרים), המשגיח הביא את הרמ"א שאע"פ שמדינא מי שלא כיוון בברכה ראשונה דשמו"ע לא יצא, למעשה לא יחזור כי גם בפעם השנייה לא יכוון. וצעק המשגיח הרמ"א הרי פוסק, והוא כותב שלא מכוונים, א"כ נמצא שאנחנו לא מתפללים? (קומט אויס אז מיר דאווענען נישט). אז מה כל הענין בתפילתנו. והשיב, משל לאב שיש לו שני בנים קטנים, האחד מתעטף במגבת גדולה ומדמיין שהוא מתפלל, והשני מסתובב עם מטאטא ומדמיין שהוא יורה באוייב או בחיות, ממי יש לאבא יותר נחת? כלומר אנחנו כמו הבן עם המגבת, אבל קצת נחת יש מזה בכל זאת לפניו ית'....

ה. בימים האחרונים לחייו, כבר לא אכל ולא שתה ולא היה לו כח לדבר. רק שכב והרהר. באותה שנה כמדומה היה פורים ביום ששי, ובאותה שבת, בערך 3 ימים לפני הפטירה, עמדו ליד מיטתו כמה תלמידים מהמבוגרים, חתנו ר' ראובן גינזבורג, ר' משה ברנשטיין ור' ראובן מלמד, הרב פריידין ועוד, ואולי להבחל"ח גם רמ"א ברוורמן (לרפו"ש), וכולם סיפרו פה אחד את דבריו הנוראים, שפלא עצום בעיניי איך זה לא מפורסם, וכך אמר בהתאמצות גדולה: מה יהיה אחרי שהכל ייגמר? (לא הבינו אם הכוונה עם הישיבה או המשפחה וכו'), אחרי כמה דקות אגר מעט כח וענה, יהיה מה שהיה לפני שהכל התחיל. כעבור כמה דקות המשיך, ומה היה, הקב"ה לבדו (דער אייבערשטער איינער אליין), ונשתתק. כעבור כמה דקות הוסיף "ועכשיו הוא גם כן ככה"! וכעבור כמה דקות חתם ואמר "וזה הרי הוא עניינו של פורים" (און האט דאס איז דאך פורים). דהיינו שזה עניין הפורים לזכור שגם בתוך הנהגת הגלות והטבע הכל רק הוא ית' לבדו. וכמדומה שאלו היו דיבוריו האחרונים עלי אדמות. [העירוני להלן שזה אכן פורסם בעיקרו בספר מרביצי תורה ומוסר של ר' אהרן סורסקי].

(אגב. זכיתי אז להיכנס לחדר רגע אחרי הפטירה, חזרתי מהחיידר בצהרים ועברנו שם לשמוע מה נשמע ואמרו שממש עכשיו נפטר, התחמקתי פנימה וראיתי איך ד"ר רוטשילד מפרק מפניו המאירות את החיבור לחמצן כדי שיכולו לכסות פניו, ומצמרר להיזכר מזה כמובן ).

ו. כמה שידוע לי הסיפור עם הספסלים קרה במציאות לפחות פעם אחת. ואכן בעלי המוסר תבעו לצייר כל ענין בחוש, מאותה הסיבה של לימוד מוסר בשפתיים דולקות, כדי שיחדור לתוך הכוחות הכהים (התת מודע בערך) וכידוע. וכשנפטר כתב עליו הרב וולבא מאמר בהמודיע וכותרתו היתה "נסתלק מעמנו אחרון היוצאים ממצרים"....

ז. באותו ענין. יש שיחה שנדפסה מתקופת שנחאי שהוא מביא מה ששמע שם מהרבי מאמשינוב שאמר לו בשם זקנו היהודי הקדוש בענין אמונה חושית ומשבח את הדברים. אני לא זוכר בדיוק, אבל בערך שאמר שגם אם כל האילנות מפשיסחא ועד מקום אחר היו פתאום מתחילים לדבר, אנשים היו מתפעלים רק זמן קצר ומהר מאד שבים לשגרה. ושלכן צריך כל הזמן לשנן ולצייר.

ח. אאמו"ר הכ"מ סיפר לנו שהגיע מהישיבה קטנה ובאלול הראשון שלו (דומני תשט"ו) לא הבין כלום בשיחה בגלל המבטא הוורשאי. אבל כל כמה רגעים המשגיח דפק ואמר בחרדה "אלול"... אז הוא ועוד חבר החלו לספור כמה פעמים הוא אומר אלול, ותוך זמן קצר ספרו מעל 80 פעם (אם אני זוכר נכון)....

המשגיח הצליח להכניס את כולם לאוירת אלול קדמונית. אאמו"ר הלך לאכול בליל ש"ק אצל אח נשוי שגר בבני ברק, וישב רציני. אחיו שאל אותו למה הוא כל כך רציני, אם לא טוב לו בישיבה וכו', ואבא אמר שהכל בסדר רק שזה אלול, והוא שאל שוב שאלול זו לא סיבה וכו', עד שאאמו"ר אמר לו "מה כבר בעלבוס מבין באלול".... הדוד היה תמיד מזכיר לו את זה...

ט. ציטטו תלמיד שכתב שהוא מצטייר בטעות אופי חלש. זה נשמע לי מוזר בלשון המעטה. אני עוד זוכר אותו כילד קטן כשהיינו הולכים להתפלל בישיבה בליל שבת, ועברו לגוט שבת, והוא כבר היה כפוף מאד, ובכל זאת קרנה ממנו תקיפות נוראה ומאיימת מאד !
וידועה תקיפותו עוד במיר ובפ"ת ובשנחאיי כשניהל הכל ולקח על עצמו את כל ההכרעות הנוראות (מפורסם שאמר פעם שבכל ספק התגלה אליו בחלום א' מג' רבותיו ואמר לו מה צריך לנהוג), ובארץ כשלא נעתר להגרא"י לשמש במיר, וכו' וכו'.
מספיק לשמוע הקלטה של שיחה כדי להתרשם איזה נחרץ ותקיף שהוא היה.

י. הסיפור עם הבית ישראל זצ"ל. אני שמעתי בשעתו שהבית ישראל באמת רצה לעמוד מאחורי הדלת של חדרו בזמן ההכנות לשירת הים שהיה עושה כל יום לפני שחרית. והגיע עוד לפניו ועמד במרפסת להביט איך צועד מביתו. אני כמעט בטוח שהמשגיח בכלל לא ראה אותו.

(אגב. הב"י ראה אז את ר' דוד מגיע ולומד והתפעל מאד מאד. הסתובבה אז שמועה שהוא אמר העולם חושב שפוניבז' מתקיימת בזכות וכו', ואני חושב שהיא מתקיימת בזכותו של ר' דוד. יש כאן איזה אשכול על ר' דוד? לשמו ולזכרו תאות נפש).

כתבו לי שהב"י היה מתאכסן הרבה אצל משפ' ר' הערשל ריגל ברחוב אלשיך. כולל לינה. אני גם זוכר את זה, אבל כנראה לפני זמני זה היה הרבה יותר.

יא. מדברים כאן על השגחה פרטית. המשגיח קנה לבנותיו מחברות, והבטיח להן שכל פעם שהן תכתובנה במחברת איזו עובדה שקרתה עמם שרואים בה השגח"פ, יקבלו איזה מטבע. להרגילן להתבונן ולראות השגחה בכל צעד ושעל. אני קראתי את זה פעם בראיון עם אחת הבנות.

יב. הזכירו משהו עם ר' שמואל והמשגיח. זה הזכיר לי (לא קשור למשגיח האור יחזקאל, אבל דרשן שנזכר סיפור צריך לספרו...). כשר' שמואל בא למסור שיעור בנדרים בתחילת קיץ תשל"ח, וביקשו לא לשאול וכו' (אחרי הניתוח הראשון שלו), הגה"צ ר' בן ציון במברגר בא קצת לשמור. בשיעור ר' שמואל דיבר שיש שני דינים בק"ש, אמירת התוכן, וקריאת הפרשה שבתורה וכו' (קשור לכינויים שבריש המסכתא), ואחרי השיעור רב"צ ניגש לארגן שר' שמואל יוכל מיד לשוב הביתה, ר' שמואל ראה אותו ואמר "אילו הייתי יודע שהמשגיח כאן, הייתי מוסיף דין שלישי, ק"ש בישיבה !... (זה מזכיר לי עוד משהו שר' שמואל אמר אז על עישון, אבל כבר אכ"מ).

ביקשוני לפרט. ר' שמואל רצה לחזק נגד העישון אחרי שעבר מה שעבר. שמעתי אותו אומר אז שמישהו שאל את מרן הגרי"ז על משקל הגמרא הידועה של שנים שהיו מהלכין במדבר ולאחד יש מים, דאמר ר"ע חייך קודמין. ושאלו להגרי"ז אם יש לו רק סיגריה אחת ושניהם מכורים. ענהו הגרי"ז "תן את הסיגריה לחברך - חייך קודמין"...

יג. ונחזור למשגיח. דיברו על תפילות ימים נוראים. ידוע שהיה בישיבה ש"ץ ר' הרשל כגן זצ"ל, שהיה בעל מנגן נפלא ובקי במודז'יץ וכו', ואמרו שהמשגיח העבירו מכהונתו היות שזה לא מספיק כבד לימי הדין כראוי לסגנון ישיבות ליטא.

יד. דיברו על ליל שבועות. אילו לא היו ערים, היו לומדים כל היום בשבועות ומרויחים כפול זמן וכו'. הרב אלישיב באמת הלך לישון. ובכלל כתבו שאמר לנכדו שמימיו לא היה ער לילה. ואכמ"ל. רק רציתי להוסיף (וזה גם בלי קשר ישיר למשגיח) ששמעתי בשם הג"ר יהודה עדס שאמר הרגשה נכונה. שהליטאים באמת לא עושים זאת בגלל הענינים הקבליים של הקונטרס הידוע שבשל"ה. אלא שאדם לא ער סתם. רק על ענין חשוב לו מאד. כמו נישואי משפחה וכדומה. ורק כשהוא מוכן להרוס את המחר שלו בשביל זה, וכשאדם ער לילה עבור תורה, הוא גורם לנפשו להיקשר לתורה באופן רגשי וחוייתי, לחוש שתורה מעל הכל ושווה עבורה להפסיד לילה, וזה כבר כן שווה מאד את הפסד השעות. וקיצרתי.

טו. ההספד של הרב שך מסתמא נמצא במקומו (במכתבים ומאמרים).

טז. הזכירו סעודה באדר כצוואת התוי"ט לנכדיו. ידיעה נחמדה. זקני ג"כ היה נכד, כתוב במצבתו דור תשיעי, והיה גר בת"א ושם היה א' הרבנים שג"כ היה נכד והיה עושה סעודה ברוב עם וזקני היה מוזמן. הגרי"ז הורה לו לא ללכת לשם (מסיבות השקפתיות), ואמר לו שיחליט לא לקיים את הצוואה בזה ויוכל להתחמק, כי אם יעשה סעודה לבד בביתו וישמע מזה הרב הנ"ל וכו'. מחקתי את שם הרב מחשש כבוד ת"ח ואונאת דברים לתלמידיו.

יז. הזכירו את הגריי"י בורדיאנסקי שליט"א. היה איזה מעשה בחופתו. כדאי לברר. דומני בערך כך, המשגיח בירכו שם שיהיה משגיח... והג"ר אפרים נזדעק ח"ו שיהיה ראש ישיבה, אז אמר המשגיח, נו, אפשר לקיים שניהם....

מחילה על האריכות. ומחילה על אי דיוק בפרטים. ותקוה לא לעורר דובים.

[מלך שלם]

יש"כ.

המשך להעשיר אותנו עוד!

[דרופתקי דאורייתא]

השוחט, תודה רבה, ויישר כחך!
מצו"ב מקובץ גליונות השבוע (בשבת הוא היא"צ, י"ח אדר, כעת נמלאו להם מ"ה שנים!)

קובץ.pdf

(314.91 KiB) הורד 349 פעמים

[דרופתקי דאורייתא]

מצו"ב מקובץ גליונות הנ"ל
האם יש מישהו שיש לו מספר פלאפון להשיג את זה? (אני בירושלים)
אודה מאד מאד לכל מי שיוכל לסייע בזה ושכמ"ה

[וונדרבר]

מצו"ב מקובץ גליונות הנ"ל
האם יש מישהו שיש לו מספר פלאפון להשיג את זה? (אני בירושלים)
אודה מאד מאד לכל מי שיוכל לסייע בזה ושכמ"ה

באוצר החכמה יש כבר קונטרס "מופת יחזקאל" שנדפס בסוף ס' מעלות הצדקה. [בטעות כתוב באוצה"ח: מופת הדור].
(צריך לבדוק אם יש תוספת במהדורה החדשה).

[דרופתקי דאורייתא]

ייש"כ.
באוצר המקוון מתוקן בשמו.
כנראה ומסתבר שיש חדש.
כתב לי חכ"א כי ביתד נאמן ביום ג' לפני שבועיים פרסמו זאת עם פרטים במדור רשות הרבים. אם יש מי שיש בידו העיתון הנ"ל אשמח אם יוכל לברר הדברים.

[בן אליהו]

השוחט, אין רפואה למכתך

[קרלינאי]

קונטרס משיחות מרן המשגיח זצ''ל על ספיהה''ע

האם יש את כל הספר סרוק?

[חשבה לטובה]

כן תפנה באישי

[משוש דורים]

שמעתי מהגר"ש אויערבאך זצ"ל, שנכנס אל המשגיח בשבוע שקודם פטירתו, ואמר לו, אויב אמענטש גרייט זאך נישט צו זיינע גאנצע לעבען, פארשפילט הער אפילו דעם יום המיתה. (אם אדם אינו מתכונן כל החיים, הוא מפסיד אפילו את יום המיתה).

[חשבה לטובה]

לאחר פניות רבים להעלות הקונטרס סרוק אתכבד בזה להעלותו,

[.השוחט]

בש"ק שעברה - יום היא"צ - דיברו אצלינו בבית הכנסת בשיעור שאחרי התפילה על מרן זצ"ל.
אחד המתפללים הוא הרה"צ רבי לוי שיינין שליט"א.
אמרו לו שבעיתון נתפרסם משהו ממנו לא שלם. ביקשוהו להשלים.
זמנו היה קצר והוא הבטיח בשבוע הבא.
אכן, בש"ק שמיני, הוא השלים את הדברים, ואני מקוה שאני מדייק.

הרב דסלר נפטר בטבת תשי"ד. המשגיח ר' יחזקאל החל לשמש כמשגיח מתחילת הקיץ ההוא. [לפני כן בא כמה פעמים לומר שיחות כשהרב דסלר היה באנגליה, והיה כבר מוכר במערכת].
בפורים תשט"ו, כמעט שנה לכהונתו, עלו ובאו הבחורים לביתו בשעות הבוקר, כנהוג.
הבחורים הכינו מכתב ארוך של תודה עם כמה בקשות והערות על הנהגתו. הרב שיינין שהיה ראש המדברים שם שאל את המשגיח אם זה בסדר למסור כזה מכתב והמשגיח אמר שהוא ישמח בזה. מסרו לו והניחו בכיסו.
א' הבחורים הציע שיקראו בקול את המכתב, המשגיח סימן בידיו תנועה כזו שמשמעותה שזה לא ראוי.
ביקשו מהמשגיח לשאת דברים, המשגיח אמר עכשיו זה הזמן שלכם...

ר' לוי פתח ואמר שאומרים אצל החסידים מדוע הבעש"ט נקרא ישראל, משום שאדם בתרדמה עמוקה, קוראים את שמו הפרטי וזה יכול לעוררו. כך עם ישראל היה אז בתרדמה ושלחו לו קריאה "ישראל !"...
בעלי המוסר אמרו שעל דרך זו רשאים אנו לומר כך על ר' ישראל סלנטר...
ואנו הבחורים אומרים על דרך זו שלא לחינם נקרא המשגיח בשמו של הנביא יחזקאל, אלא שעליו מוטל להחיות את העצמות היבישות...
המשגיח חייך ולא נענה בשעת מעשה.

לערב היתה מסיבת פורים עם כל ראשי הישיבה. המשגיח נשא דברים קצרים, וכך אמר:

בבוקר "תבעו" (מ'האט געמאנט. ביטוי שגור אצל המשגיח המשקף את גישתו) להחיות עצמות יבישות...
ובכן, ראשית אני רוצה לומר שיש כאן בחורים טובים מאד, לא נכון בכלל לכנותם עצמות יבישות.
ואם בכל זאת רוצים אומר לכם משפט אחד של תחייה. וזה מספיק.
ואז עבר המשגיח לדבר בניגון ובפנייה מאד לא אופיינים לו, [אולי פורים גרם, אולי המכתב שקיבל, אולי זה וזה גורם],
ואמר בניגון של מוסר, אחים יקרים (טאייערע ברידערלאך), אתם רוצים לחיות, עם לחלוחית בלא יובש,
דעו רק דבר אחד "אדם לעמל יולד !"
לא באנו כאן לנוח. באנו לעבוד.
מי שיפנים את זה יהא תמיד מאושר ומלא סיפוק.
אף פעם לא יסתובב עם טענות על הבורא ועל העולם, ולא יהא ממורמר ומתוסכל.
עם הידיעה היסודית הזו אפשר להיות תמיד בחיות, ללא שום יובש !

[חשבה לטובה]

שמעתי שהגרא''ב פינקל זצלה''ה כמה שנים מנישואיו ועדיין לא זכה לפרי בטן נכנס למרן המשגיח זצלה''ה וביקש ברכה א''ל המשגיח הסר דאגה מליבך יכול להיות לך עוד עשרה ילדים ואכן ככל היוצא מפיו נפק וגדלותו של הגא''ב זצ''ל שלילד העשירי קרא יחזקאל ע''ש של המשגיח זצ''ל.

[עושה חדשות]

אחים יקרים (טאייערע ברידערלאך), אתם רוצים לחיות, עם לחלוחית בלא יובש,
דעו רק דבר אחד "אדם לעמל יולד !"
לא באנו כאן לנוח. באנו לעבוד.
מי שיפנים את זה יהא תמיד מאושר ומלא סיפוק.
אף פעם לא יסתובב עם טענות על הבורא ועל העולם, ולא יהא ממורמר ומתוסכל.
עם הידיעה היסודית הזו אפשר להיות תמיד בחיות, ללא שום יובש !

נפלא ביותר. יש"כ על הכלל ועל הפרט.

[דרופתקי דאורייתא]

ציטוט מ"המבשר תורני" י"ז אד"א תשע"ט פר' כי תשא עמוד י"ח, כתבה על המשגיח זצ"ל, "הוא היה אומר"

כמה היה נסער באותו ליל לאחר שחגיגת 'הכנסת ספר תורה' להיכל ישיבת פונוביז' באה לסיומה. לבו דאב ואיבריו הזדעזעו. הוא נטל את הקולמוס והגיר את תחושותיו הסוערות בדיו המשרבט על נייר. מה זעזע אותו? ריקודם של בחורי הישיבה עם ספרי התורה לקול צלילי שירי התורה העממיים המושרים בכל 'הכנסת ספר תורה'.

רבינו לא הצליח להבין: איך יכול בחור ישיבה, גם אם הוא בן תורה אמיתי, להחזיק ספר תורה בידיו ולהצהיר שוב ושוב ושוב: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף!". האם זה באמת כך?! האם אותו בחור מוכן לוותר על כל חללא דעלמא בשביל אות אחת של תורה?!

הרי אם התורה אינה חשובה לו באותה מידה נעלה עד שיאה של אמת, הוא פשוט משקר! ולא סתם משקר, אלא מחזיק ספר תורה בידיו בעודו משקר!

את רבינו, לפיד האמת, המחזה הסעיר כטייפון.

[אגב לא הבנתי מה הכוונה "כטייפון"? אם כי תוכן הדברים ברור]

[שעת הכושר]

טוב לאותו בחור תורת פיו של הקב"ה, מאלפי זהב וכסף.

אולי עדיין לא זכה לומר על כל אות ואות שהיא חשובה לו מכל חללא דעלמא. אבל כללות התורה והמצוות יקרים לו ולכולנו יותר מהכל. כך באמת, וכך בהרגשה.

[דרופתקי דאורייתא]

המשגיח זצ"ל הבין "תורת פיך" כל אות ואות מתורה"ק, מאלפי זהב וכסף. כמו שהוא באמת (לאו דוקא בכללות, אלא כל אות ואות מהתורה).
אבל מה נעשה, שאף שבשכל ובדעת כך הוא, אבל לפעמים 'למעשה' זה לא כך. אנשים מוותרים בעד כסף על מצוות, כלל גדול הוא "אדם בהול על ממונו", ולא צריך להאריך בדוגמאות ידועות. וזה לא נקרא "אמת!". (אתה רוצה לומר שזה גם לא "שקר", שיהיה, אבל הדקדוק של ה"אמת" כאן ברור. וד"א מצינו כיו"ב עוד בהרבה מקומות בתפלה כידוע שעמדו עליהם הפוסקים).

[נחלי אפרסמון]

כבר אמר חכ"א שיש לשיר שיר זה בתמיה.

[עובדיה חן]

ראיתי לאחרונה הסכמתו על ספר עלי שור שבו משבח את המחבר על חיבורו אבל מבקרו!על זה שהוא קיצר בענייני אמונה,מידת האמת שלו נוקבת!

[עקביה]

רבינו לא הצליח להבין: איך יכול בחור ישיבה, גם אם הוא בן תורה אמיתי, להחזיק ספר תורה בידיו ולהצהיר שוב ושוב ושוב: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף!". האם זה באמת כך?! האם אותו בחור מוכן לוותר על כל חללא דעלמא בשביל אות אחת של תורה?!

שמעתי שהרב שך התעצב פעם אל לבו כשראה ששרים ורוקדים כך, מהאי טעמא.
ואמר לפניו מישהו, אם ניקח כל אחד ואחד מהיהודים השרים כך, ונציע לו מליארד דולר ובלבד שלא יפתח יותר גמרא כל ימי חייו, האם היה מסכים? ודאי שלא! אם כן יש צדק במה שהם שרים כך!
לפי אותה שמועה, הרב שך נהנה מאד מסנגוריה זו.

[יוסף חיים אוהב ציון]

פעם הגיע המשגיח (ר' חצקל לוינשטין זצ"ל) לישיבת מיר בירושלים למסור שיחת חיזוק, אך לפני תחילת השיחה נשען המשגיח על הסטנדר כעשרה דקות בלי לפתוח את הפה ולהוציא מילה...

אחרי ששאלו התלמידים את המשגיח לפשר הדבר, ענה המשגיח:

'בדרכי לכאן ראיתי צינור ביוב של כמה וכמה צול שעשוי מבטון והתפוצץ, והגיעו מספר רב של פועלים לתקן אותו...
אמרתי לעצמי: יש כזה צינור גדול שעשוי מבטון והוא התפוצץ, ולי יש בלב צינורות של אלפית ראש סיכה ואף פעם לא נסתמו...
וממה הם עשויים? ממוריד שהוא חתיכת עור דק שנחתך מנגיעה של סכין (כמו שרואים בשחיטת תרנגול שנגיעה קלה בסכין והתרנגול נשחט).
כאן יש צינור בטון שהתפוצץ ואצלי מילארדי נימים של אלפית ראש סיכה מחומר דק ולא מתפוצץ כלום...'

ההתבוננות הזו לקחת למשגיח עשר דקות לפני השיעור, בלי יכולת לפתוח את הפה ולומר שיחה על אף שידע את כל זה...

(מתוך שיחתו של מו"ר הרב דב קוק שליט"א מוצא"ש משפטים תשע"ט)

[יוסף חיים אוהב ציון]

שלא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי, תמיד שבר ושבר את רצונו.

מדוע היה עליו לשבור את רצונו אם בלאו הכי לא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי?

שמעתי פעם (מהר"מ שלי ביש"ק) שהמשגיח היה מסתגר בחדר, מסדר שם ספסלים בשתי שורות, עובר ביניהם ואח"כ מפיל אותם ברעש, כדי להמחיש לעצמו את קריעת ים סוף. אינני יודע אם מדובר על פעם אחת בלבד או יותר. מישהו יודע אם יש אמת בדברים?

דומני שכן מספר ר' דן שליט"א.

[פולסברג]

הרב פרנקל-תאומים,
תפרט מה מעיק לך.
רבי מטל מסטוטשין -שהוא אינו קטלא קניא באגמא, פוק דוק ותשכח- מדבר על חסידות בעשטי"ת, והוא מצביע על יהודי שחרף התנגדותו החריפה לחסידות הבעשטי"ת, הוא הגיע אליה.
רבי מטל מסטוטשין אינו מתמקד בגדולתו הכוללת של רבי יחזקאל -אשר תוכל לבוא ולשאול מאן גברא דאסהיד עליה- אלא בטריטוריה שלו, החסידות כפי שהוא רואה אותה.

היה מתנגד חריף? ואנכי לא ידעתי.

יש לציין שבמקור היה ממשפחה חסידית בווארשא [כמדו' גור או ווארקא], עד שנגנב מיטב כספו במקוה בערש''ק, ומאז מאס בעוה''ז.

וכנראה לבסוף משהו חוזר לשרשו. מבני בניו לומדים תורה בגור, עם כל המשתמע מכך...

[גביר]

הוזכרו לעיל דבריו בנוגע לעישון, שמעתי פעם מאחד מתלמידיו שכשחזר מטיפול רפואי במדינת הים התבטא שאין למשגיחים לדבר על נושא אחד בלבד - גנות העישון.

[מחולת המחנים]

יש לציין שבמקור היה ממשפחה חסידית בווארשא [כמדו' גור או ווארקא], עד שנגנב מיטב כספו במקוה בערש''ק, ומאז מאס בעוה''ז.

היכן מקור הסיפור?
בתודה מראש

[מודה ומהלל]

1.

[מודה ומהלל]

בדרשה בישיבת פונוביז'.

[גביר]

ראיתי עכשיו בישיבה של הרב סנדרו [ישיבה לבע"ת בצפון ד' פה עיר האבות באר שבע ת"ו] 'מסילת ישרים עם ביאורים של ר' דן סגל בשם 'חובת האדם' ושיצא לאחרונה. בביאור, ובייחוד בהערות, משולבים סיפורים רבים על המשגיח כנראה מכלי ראשון.
בין השאר מסופר שם שלדברי מוסר היה קורא 'דבר חכמה' וכאשר היה מבקש ממישהו שיאמר לו מוסר היה אומר לו 'אמור לי דבר חכמה', ונזכרתי שכך היה מספר גם ר' כתריאל קולודצקי, שכאשר המשגיח רצה להעיר לבחור על כך שנעדר מהשיחה היה אומר לו 'מפני מה לא באת לשמוע דבר חכמה?''

[איש_ספר]

לקראת הופעת ספר תולדות המשגיח רבינו יחזקאל זצ"ל

מי שיש בידו כל ידיעה העשויה לעניין את מחבר הספר (שמות תלמידים שראוי לראיין, עובדות, תמונות, וכו')
נא ונא יצור קשר עם הרה"ג חיים שלמה רוזנטל שליט"א [email protected]

בברכה

========
אכן הופיע מקרוב ספר ג"כ על הר"י, אבל הספר המעותד הוא בנוסח וסגנון אחר.

[חרט]

אכן יצא לאחרונה ספרו של הרב שלום מאיר ולך "ידיו אמונה" - שלושה כרכים!
"ה"בעיה, בספר, היא שאין לקורא שום אפשרות לדעת מה מקורי ומה מתוספת תיאוריו של הרב הסופר, כיד כשרונו הטובה עליו.
בתור יצירה ספרותית - אין כמוה.
אבל בתור תיעוד היסטורי...
בבחינה מסויימת ניתן לשייך את הספר לסדרת המחבר תחת השם "מאיר ברעם" - בסיס היסטורי מדוייק ואמין, ומעבר לכך הכל דמיון.
השיוך אמנם על דרך ההפלגה - והפלגה גדולה ומוקצנת. אבל די בזה למבין.

[ברמן]

יש לציין שבמקור היה ממשפחה חסידית בווארשא [כמדו' גור או ווארקא], עד שנגנב מיטב כספו במקוה בערש''ק, ומאז מאס בעוה''ז.

היכן מקור הסיפור?
בתודה מראש

UOYxRHyzelatZMeTyfMbr.pdf

(86.27 KiB) הורד 113 פעמים

[ברשילא]

ה. בימים האחרונים לחייו, כבר לא אכל ולא שתה ולא היה לו כח לדבר. רק שכב והרהר. באותה שנה כמדומה היה פורים ביום ששי, ובאותה שבת, בערך 3 ימים לפני הפטירה, עמדו ליד מיטתו כמה תלמידים מהמבוגרים, חתנו ר' ראובן גינזבורג, ר' משה ברנשטיין ור' ראובן מלמד, הרב פריידין ועוד, ואולי להבחל"ח גם רמ"א ברוורמן (לרפו"ש), וכולם סיפרו פה אחד את דבריו הנוראים, שפלא עצום בעיניי איך זה לא מפורסם, וכך אמר בהתאמצות גדולה: מה יהיה אחרי שהכל ייגמר? (לא הבינו אם הכוונה עם הישיבה או המשפחה וכו'), אחרי כמה דקות אגר מעט כח וענה, יהיה מה שהיה לפני שהכל התחיל. כעבור כמה דקות המשיך, ומה היה, הקב"ה לבדו (דער אייבערשטער איינער אליין), ונשתתק. כעבור כמה דקות הוסיף "ועכשיו הוא גם כן ככה"! וכעבור כמה דקות חתם ואמר "וזה הרי הוא עניינו של פורים" (און האט דאס איז דאך פורים). דהיינו שזה עניין הפורים לזכור שגם בתוך הנהגת הגלות והטבע הכל רק הוא ית' לבדו. וכמדומה שאלו היו דיבוריו האחרונים עלי אדמות.

מפורסם.

מרביצי.JPG (34.99 KiB) נצפה 2889 פעמים

[.השוחט]

יישר כח.
בלי נדר אציין לכך בס"ד בתוך דבריי דלעיל.

[גביר]

הרב כתריאל קולדצקי [אגב, מה איתו היום? אשמח להתוודע משלומו הטוב] היה מרבה לספר עליו [חלק מהדברים כבר כתבתי לעיל] ונראה שראה בו מורה דרך ודמות מופת של מחנך נוסח קלם או לפחות בהשראתה.

הוא תאר אותו כבעל הנהגה מוצקה ודייקנית, המושרש בהוויתו הקלמאית ומתקשה, מתוך כך, להכיל גישות שונות ממנה.

לדבריו, מסיבה זו חזר לחו"ל לאחר עלייתו הראשונה, עוד לפני המלחמה, כשנקרא לשמש משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, לאחר שהסיק ש'בא"י לא תקום תורה'. אחרי המלחמה, כשהגיע לארצות הברית, וטען שלא ניתן להמלט מהאווירה החומרנית השוררת שם כשם שהשרוי ביקב אינו יכול שלא לנשום את אדי היין, וב'אמריקה לא תקום תורה', ועלה שנית לאה"ק.

גם בשנותיו האחרונות, כאן בארץ, התקשה להכיל את ה'צ'למרס' והחסידים שהגיעו אז לישיבת פונוביז'.

הוא הציג אותו כסמל לעקביות ולדייקנות, שהקרין על האווירה בפונוביז' בכלל.
הדבר התבטא, למשל, בכך שכאשר קמו בני הישיבה לתפילת עמידה קמו כולם באותו הרגע והזיזו את הסטנדרים שלפניהם כאיש אחד.

הוא סיפר שאת ה'שיחות' שמסר כינה 'דבר חכמה', וכאשר נעדר בחור משיחה היה שואל אותו למחרת 'מדוע לא באת לשמוע דבר חכמה'.

[גביר]

אאל"ט [הדברים וודאי נמסרו בשם אחד הגדולים, אם אני זוכר נכון בשם המשגיח] סיפר גם [אולי בחנוכה, בהקשר של גזירות יוון] שהמשגיח היה אומר שתהיה מלחמת עולם שלישית, אולם היא לא תהיה גשמית אלא רוחנית [ואולי זהו אותו מאבק מתוחכם המתנהל כיום, בחסותן של מדינות אירופה, כנגד כל דבר שבקדושה].

[מטה עז]

אאל"ט [הדברים וודאי נמסרו בשם אחד הגדולים, אם אני זוכר נכון בשם המשגיח] סיפר גם [אולי בחנוכה, בהקשר של גזירות יוון] שהמשגיח היה אומר שתהיה מלחמת עולם שלישית, אולם היא לא תהיה גשמית אלא רוחנית [ואולי זהו אותו מאבק מתוחכם המתנהל כיום, בחסותן של מדינות אירופה, כנגד כל דבר שבקדושה].

הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א מאריך מאוד בתקופה זו בשם גדולי החסידות בדרך זו, שמלחמת גוג ומגוג יכולה להתרחש ברובד רוחני: "אך עיקר הדרך האמיתי היא להביא הגאולה בדרך של 'ברחמים גדולים אקבצך', וכמו שאמר הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע שיתקיימו דברי חז"ל בדרך פנימית, של ייחודי הצדיקים, ולא ח"ו בחיצוניות בדרך מידת הדין [...] שכל המלחמות יהיו בדרך פנימית, ובייחודים הגבוהים של הצדיקים האמיתיים שיגאלו ישראל ברחמים פשוטים אין קץ".

ואגב אזכיר עובדה מופלאה ששמעתי לאחרונה אודות מרן המשגיח ר' יחזקאל זי"ע, מפי תלמיד ישיבת קול תורה לשעבר, שלמד אופטומטריה לצורכי פרנסה, והגיע למשגיח להתייעץ ולהתברך בשנותיו האחרונות ממש, לדבריו הוא שם לב לדבר פלא, שעיניו הקדושות של המשגיח היו כעיני אדם צעיר לימים, לבנות לגמרי (מסביב לגלגל העין והאישון) באופן בלתי טבעי, בשונה מעיניהם של אנשים בגיל כה מתקדם, שבדרך כלל הינן צהובות מאוד.

[גביר]

נזכרתי היום -

הרב כתריאל תאר את העמידה לתפילת שמונה עשרה בישיבת פונוביז' כגוש אחד ואת הוזזת הסטנדרים קדימה לקראת התפילה בקצב אחיד [זה כך גם היום?], כחלק ממורשת הדיוק, הסדר והקונפורמיזם של קלם, אותה הנחיל המשגיח וכביטוי קונקרטי לערכים הקלמאיים [שכנראה הנחו גם את אביו, ר' יידל, כפי שהצעתי באשכול על אודותיו].