חרסון כתב:הקישור זוקק שם משתמש וקוד
לא ידעתי, מטבע הדברים אני מנוע מלעקוף זאת ולהעתיק את כל העבודה, אעתיק ממנה את התקציר-
עבודת מחקר זו עוסקת ב"למדנות הפילוסופית" של ר' יוסף רוזין )1936-1858 ,הרוגוצ'ובר(.
"למדנות פילוסופית" היא שיטת לימוד ייחודית שפיתח הרוגוצ'ובר לתלמוד ולהלכה שעושה שימוש
בכלי מחשבה וטרמינולוגיה פילוסופית. הפילוסופיה שעימה יצר הרוגוצ'ובר את ה"למדנות
הפילוסופית" היא בעיקרה הפילוסופיה של ספר המורה נבוכים לרמב"ם, ולפיכך מוקד העבוד ה הוא
בחינת יחסו של הרוגוצ'ובר למורה נבוכים, הצגת התפרים שיצר בין הפילוסופיה של המורה
למחשבה התלמודית וההלכתית ועמידה על התוצר הלמדני שנולד משידוך זה שבין שני עולמות
המחשבה.
לאחר שבפרק הראשון מוצגים דמותו וכתביו של הרוגוצ'ובר על ידי רשימת ביו-ביבליוגרפיה
בסיסית שלו, הפרק השני משמש כמבוא מקיף לשיטתו הלמדנית של הרוגוצ'ובר והוא עומד על
המאפיינים העיקריים והמקוריים המעצבים אותה. הצגת המאפיינים האלה מתבצעת מתוך עיון
בתשובה מיוחדת אחת שכתב )אשר מכילה נגיעות מכול המאפיינים האלה(, והיא כוללת בקשה
להצביע על הקשר )הישיר או העקיף( של מרבית המאפיינים אל מושג ה"למדנות הפילוסופית".
המאפיינים שעליהם עומד הפרק הם: כתיבה מהירה, קצרנית ועמוסת הפניות, לכל שואל ובכל
נושא הלכתי-תורני; סינתזה בין נושאים שונים, לרוב על ידי מציאת נקודה מופשטת משותפת;
הערצה לרמב"ם ולתורתו; פרשנות על ידי "למדנות אנליטית" וכן על ידי "למדנות פילוסופית"
ו"למדנות פילוסופית-תיאולוגית" המבוססות על הפילוסופיה והתיאולוגיה של המורה נבוכים;
שימוש במורה נבוכים, שאותו הוא פירש באופן עקבי על פי ספרות חז"ל, גם בדיונים הנושאים צביון
"דרשני" או "אגדתי"; תפיסת ההלכה כעוסקת במהויות אונטולוגיות יחד עם נתינת מקום
למציאות הטבעית במסגרת עולם ההלכה; שילוב של אגדה ודרוש בדיון ההלכתי; פסיקה עצמאית
מתוך התלמוד המהווה חלק מיחסו האדוק לדברי חז"ל הכולל: יחס מיוחד לתלמוד הירושלמי
והסתכלות על המציאות היומיומית דרך דברי חז"ל, ומנגד מ חלוקות על הספרות הרבנית הבתר-
תלמודית המקובלת שמחלקה התעלם; יחס ביקורתי לפרשני המורה נבוכים יחד עם הכלה מסוימת
של דבריהם. השפעות מסוימות מתורת הקבלה והחסידות; ביאור מנהגים בדרך המעגנת אותם
בספרות התלמודית ומכילה אוריינטציה הלכתית.
הפרק השלישי מוקדש להערות שרשם הרוגוצ'ובר על גליונות המורה נבוכים, דרכן מבקשת
העבודה לאפיין את שיטתו הפרשנית למורה נבוכים ולהשוות אותה לאופני פרשנות אחרים. המחקר
מעלה כי פרשנות זו היא אחת הפרשנויות המקוריות ביותר במרחב הפרשנויות המגוון של המורה
נבוכים, וכי מקוריות זו היא הצד השני של מטבע השמרנות הקיצונית שלה: האופן הקיצוני שבו
פירש הרוגוצ'ובר את המורה על פי חז"ל )כצוואת המורה(, הוא שהוביל לנתינת הדעת על מחשבות
פילוסופיות הסמויות בתלמוד, ולא רק בצד האגדי של התלמוד אלא גם בפרטי ההלכות
התלמודיות. ה"למדנות הפילוסופית" אינה אלא חלק מקו פרשני זה הבוחן את ההלכה התלמודית
ביחס למחשבת המורה. העבודה מראה כי אין להסתכל על פרשנות זו רק כ"דרשנות" של הספר
הפילוסופי המשמשת לטובת הדיון הלמדני-הלכתי: ניתן לראות כיצד הרוגוצ'ובר מעורה היה
בדיונים הפילוסופיים של המורה ומודע ל"פרשנות הרדיקאלית" של המורה, וכי מתוך מסגרת זו
ראה עצמו כמי שירד לדעת הרמב"ם. גם כאשר בחר הרוגוצ'ובר לחלוק על הרמב"ם על ידי עימות בין הלכות תלמודיות לתפיסת העולם הפילוסופית של הרמב"ם, לא היה זה אלא מתוך אמונה בשיח
הפילוסופי שמציג המורה ומתוך ראיית השאלות שבו כשאלות הרלוונטיות לשיח התלמודי.
לאחר שהפרק השלישי ביקש לעמוד על האופן שבו קרא ופירש הרוגוצ'ובר את המורה נבוכים,
הפרק הרביעי בוחן את מקומו של המורה נבוכים במסגרת הכתיבה ההלכתית שלו ומציג בכך תופעה
ייחודית בתולדות ספרות ההלכה. הוא נפתח בעמידה על התהליך ההדרגתי של הטמעת המורה
ומונחיו בכתיבתו הלמדנית של הרוגוצ'ובר, אולם הדיון ב"למדנות הפילוסופית" הבשלה שלו
ממוקד דווקא בתשובות שכתב בהלכה. הסיבה לבחירה זו היא משום שרק מהלך למדני החורג מן
הכתיבה הפרשנית-למדנית ומופיע בסוגת התשובות הלכה-למעשה מורה על אמונה טוטלית של
הלמדן במהלך הלמדני שלו. ואמנם, הפרק מראה כיצד בשילובו של הרוגוצ'ובר את המורה נבוכים
בכתיבה ההלכתית שלו הוא לא ראה "פלפול" בעלמא, אלא היה זה חלק מבקשתו לעמוד על "גדרי
דין" הלכה למעשה. השימוש של הרוגוצ'ובר במורה נבוכים לא הצטמצם לאופן שימוש מסוים בלבד
ובסוג רעיונות מסוים בלבד שמציע המורה נבוכים )כמו הבנת הלכה בעזרת הנחה או המשגה
אריסטוטלית, שהיא אופן עיקרי של ה"למדנות הפילוסופית"(, אלא התרחב לאופני שימוש נוספים
וסוגי רעיונות נוספים המופיעים במורה )כמו השאלה של רעיון מהכלאם או אזכור של פרשנות
המורה על פסוקי המקרא(, אך בעיקר ניתן לראות כיצד שימוש זה במורה לא הצטמצם לסוג מסוים
של תשובות בהלכה אלא הופיע במגוון נושאים והקשרים: הן בתשובה לאדם הפרטי בחלק "אורח
חיים" של השולחן ערוך, הן בתשובות בנושאים ציבוריים ב"אבן העזר", והן בנושא אישי וקריטי
הנושא מימד של בעיה כלל ציבורית. כל אחד מן המקרים האלו מועמד בעבודה, עד כמה שניתן,
בראי המימד ההיסטורי והריאלי שבה הוא הופיעה הבעיה, ועל ידי כך ניתן להכיר בייחודיות
שבהבאת המורה נבוכים לדיון. העבודה מדגישה כי אין לתאר את כלל שימושיו של הרוגוצ'ובר
במורה נבוכים כריבוי שימושים אינסטרומנטליים לטובת ההלכה, אלא יש לראות בהם ביטוי של
ראייתו של הרוגוצ'ובר שלפיה התלמוד, ההלכה והעצמים הנידונים בהם, "ספוגים" במחשבת
המורה נבוכים.
לאחר שהפרקים הקודמים הוקדשו ליחסו של הרוגוצ'ובר למורה נבוכים, הפרק החמישי דן
ביחסו לפרשני המורה נבוכים. הרוגוצ'ובר הכיר קשת רחבה של פרשני המורה, כולל כאלו שהודפסו
בנפרד ממהדורות המורה. בכתביו של הרוגוצ'ובר, בעיקר בהערותיו על גליונות מהדורת המורה
זולצבאך תקפ"ח שכללה את פירושיהם של נרבוני וגבעת המורה לשלמה מימון )לחלק א( ואת
פירושו של יצחק סטנוב )לחלקים ב וג(, ניתן למצוא התייחסויות לקשת רחבה של פרשנויות למורה.
למרות יחסו הביקורתי לפרשני המורה, הרוגוצ'ובר ידע להכיל את דבריהם ואף ליצור בעזרתם
"למדנות פילוסופית". את ה"למדנות הפילוסופית" שיצר הרוגוצ'ובר דרך דיון ב"שפינוציזם"
המופיע בגבעת המורה, מעמידה העבודה כחלק מהשיח שניהל הרוגוצ'ובר עם המדע והפילוסופיה
בני העת החדשה הנזכרים בחיבורו של מימון. חלק חשוב מן הפרק יוקדש לתופעה שבה צמד מונחים
שהתגלגלו אצל פרשני המורה נבוכים הפכו אצל הרוגוצ'ובר למעין תת-מתודה במסגרת מתודת
הלמדנות הפילוסופית שלו – תת-מתודה שאף התגלגלה אל אנשי הלכה מאוחרים יותר שהושפעו
ממנו. בעבודה עולה הטענה כי להכרה ביחסו של הרוגוצ'ובר לפרשני המורה, עשויה להיות השלכה
להבנת מקורם של רעיונות מסוימים שלו שבהם ישנו יסוד להשפעה מצד פרשנים אלה.
ה"אחרית דבר" מוקדשת להפנמה של הרוגוצ'ובר את הפילוסופיה של המורה נבוכים, ומדגישה
את ה"הילומורפיזם ההלכתי" שנהג להופיע אצלו גם ללא הפניה או קישור ישירים למורה. היא מצביעה על התועלת במחשבה פילוסופית זו בנוגע לניסיון פתירת בעיות והמשגת רעיונות בהלכה,
ג
זאת על ידי מחקר בעל אופי השוואתי. היא מראה כיצד הרחבת השפה ההלכתית אל זו הפילוסופית
אפשרה לנסח רעיון הלכתי שהתבקש בעבר להיאמר, באופן דומה, אלא שבהיעדר הרחבה זו נראה
כי לא היה ניתן לניסוח שלם. כן היא מציגה כיצד הפשטה פילוסופית שיצר הרוגוצ'ובר לסוגיה
קונקרטית צמחה רק לאחר שהתבקש להבהיר דברים קודמים שלו, שלא לא היו ברורים די הצורך
בהיעדר לשון פילוסופית מבהירה, וכיצד בעקבות הפשטה זו נוצרה אפשרות לגישור בין המציאויות
התלמודיות הקדומות למציאויות שהתחדשו בתקופות מאוחרות.