שיטת הפסיקה של עדות המזרח

[מגדל]

"החמור אותו חומר אך האוכף שונה"

נזכיר לציבור שכפי הנראה, חלק נכבד מהודעות של כת"ר מקודשות לזלזול והכחשת ערכו של הרב עובדיה, במישרין או בעקיצין. התחושה ש'צריך לחנך את הרב יצחק', היא כבר בגדר הותרה לו.

אין מאומה בין דעתי האישית גבי שיטת הפסיקה אותה הבעתי כאן פעמים ספורות לבין הדברים שציינתי בהתנהגותו של הראשון לציון.
ולמען הסר ספק: אני מעריך ומוקיר את הרב עובדיה יוסף ז"ל. חיי ראשי.

[אבני גזית]

אני מעריך ומוקיר את הרב עובדיה יוסף ז"ל. חיי ראשי.

מחמם את הלב. חיי ראשו של הכבש באחו

[יוצא פוניבז']

כבר אמר מי שאמר (במוצש"ק שעבר)

ובפרט הציבור הספרדי שהוא תמים, לספרדים יש סוג של תמימות, הם לא מבינים מה אתה רוצה, הוא רב...

דברי חלק מהכותבים כאן מחזקים את האבחנה הנ"ל...

וכבר נכב"ב
viewtopic.php?f=7&t=19904&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91+%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%A9&start=40#p194153

[נוריאל עזרא]

כבר אמר מי שאמר (במוצש"ק שעבר)

ובפרט הציבור הספרדי שהוא תמים, לספרדים יש סוג של תמימות, הם לא מבינים מה אתה רוצה, הוא רב...

דברי חלק מהכותבים כאן מחזקים את האבחנה הנ"ל...

וכבר נכב"ב
viewtopic.php?f=7&t=19904&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91+%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%A9&start=40#p194153

במידה ויימשכו כאן התקפות ומריבות כנראה שסופו של אשכול זה יהיה להינעל כמו האשכול ההוא וחבל.

[מגדל]

כבר אמר מי שאמר (במוצש"ק שעבר)

ובפרט הציבור הספרדי שהוא תמים, לספרדים יש סוג של תמימות, הם לא מבינים מה אתה רוצה, הוא רב...

דברי חלק מהכותבים כאן מחזקים את האבחנה הנ"ל...

וכבר נכב"ב
viewtopic.php?f=7&t=19904&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91+%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%A9&start=40#p194153

שפתיים ישק כתמיד.

[אבני גזית]

[size=85]כבר אמר מי שאמר (במוצש"ק שעבר)

ובפרט הציבור הספרדי שהוא תמים, לספרדים יש סוג של תמימות, הם לא מבינים מה אתה רוצה, הוא רב...

דברי חלק מהכותבים כאן מחזקים את האבחנה הנ"ל...

לא חושב שהתמימות היא הכללה גורפת, בוודאי לא הרב מגדל ולא הרב אוהב ציון. הם מבינים מה אתה רוצה, אבל סבורים אחרת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

[size=85]כבר אמר מי שאמר (במוצש"ק שעבר)

ובפרט הציבור הספרדי שהוא תמים, לספרדים יש סוג של תמימות, הם לא מבינים מה אתה רוצה, הוא רב...

דברי חלק מהכותבים כאן מחזקים את האבחנה הנ"ל...

לא חושב שהתמימות היא הכללה גורפת, בוודאי לא הרב מגדל ולא הרב אוהב ציון. הם מבינים מה אתה רוצה, אבל סבורים אחרת.

....

[מענה איש]

עושה רושם דיצה''ר דמחלוקת מיצה כבר אצל האשכנזים ומנסה עכשיו אצל הספרדים.

[דרופתקי דאורייתא]

מה שכואב בכל זה שזה נהפך להיות 'שיטת פסיקה' וד"ל.


מענין לענין באותו ענין - בענין כבוד לרב שהוא בעל מחלוקת -

בשבת ראיתי מציינים בשם עיון יעקב גיטין לא: שלא רק שא"צ לכבד ת"ח בעל מחלוקת, אלא יש בזה איסור, כי אם מכבדו הוא שותף במחלוקת! [ועוד ציינו לשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמו]. והרי זה ממש עניינא דיומא שלא להחזיק במחלוקת כקורח ועדתו.

דבריו ע"ד הגמרא גיטין שם
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לא עמוד ב

רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו, אמר חד לחבריה: ניקום מקמיה, דבר אוריין הוא, א"ל אידך: מקמי פלגאה ניקום?

וכתב הרב המאירי ז"ל שם

תלמיד חכם כל שאינו מצויין במדותיו וטכסיסיו אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד של תלמידי חכמים והוא שאמרו כאן ברב הונא ורב חסדא דהוו יתבי וחליף גניבא קמייהו אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא ואמר ליה מקמי פלגא ניקום ורוצה לומר בעל מריבה ומחלקת ועליו אמר מר עוקבא בני אדם העומדים עלי ובידי למסרן למלכות כו' עד דום ליי' והתחולל לו כו' השכם והערב עליהם בבית המדרש כו':

וראה עוד דברי החיד"א
פתח עינים מסכת גיטין דף לא עמוד ב

מקמי פלגאה נקום. כלומר דתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וזה מעורר מדנים אין ראוי לעשות לו כבוד ת"ח כיון שאינו נוהג כדרך תלמיד חכם. ומה גם דקרוב הדבר שיבא חילול ה' על ידו וכתב הרב זקן אהרן סי' ל"ב דכל ת"ח שיש בידו חילול ה' אסור לשמוע תורה מפיו ולסמוך על הוראתו ע"ש. ו

עע"ש

[יוסף חיים אוהב ציון]

http://www.ladaat.info/showgil.aspx?par ... 12&gil=179

[הוגה]

במידה ויימשכו כאן התקפות ומריבות כנראה שסופו של אשכול זה יהיה להינעל כמו האשכול ההוא וחבל.

הצטערתי לראות את תבערת המחלוקת הקדושה במוצש"ק קורח. אם אנו מאמינים שמחלוקת זו אש, אז נבקש מהנהלה להסיר או לנעול.

[עובדיה חן]

עושה רושם שיש מי שכועס שמביאים דעות שונות, ובעיקר מבני ספרד, נגד דעתו של מרן הרב עובדיה זצוק"ל. והדבר תמוה מאוד וכי לא יכולים לעלות דעות שונות?כאילו ר"ל שיש פוסק אחד לבני ספרד ואין בלתו, עצם הדבר הזה הוא לכאורה לא מובן, שהרי כך דרכה של תורה זה פוסק כך וזה פוסק אחרת וחולק עליו וכו וצ"ע על מה יצא הקצף.

[גביר]

על אודות ספרות ההשגות על הרב עובדיה ופסיקתו כתת סוגה בפני עצמה יעוין כאן הערה 1 [בסופה] וליד הערה 19.
https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... %91%D7%97/

[עובר ושב]

הערות על הקדמת הקונטרס הנ"ל, הנקרא 'מענה שלום ואמת' (להרב מיארה).

בהסכמת הרב יצחק יוסף, "ספר הבא לחזק את כל מנהגי מרוקו, גם במנהגים שהם נגד ההלכה".

יש להעיר שאין זה נכון, כי אדרבה מחבר הספר הגר"ש טולדנו הוכיח על מנהגי מרוקו שהם כדין וכהלכה, מפי סופרים ומפי ספרים, באומנות ובבקיאות נפלאה, כאשר העיד מרן הגר"ש משאש זצוק"ל בהסכמתו שם.

עוד בהסכמת הרב יצחק יוסף, "ומחליש מאוד את קבלת הוראות מרן".

יש להעיר שאין זה נכון, כי אדרבה מחבר הספר הוכיח שיהודי מרוקו הולכים אחר מרן השו"ע הרבה יותר מהרב עובדיה, שחלק בפסקיו בעשרות מקומות על הרב עובדיה. והוכיח זאת ע"פ טבלאות ברורות. ולדוגמא בשחרית תשעה באב, פסק הרב עובדיה להניח תפילין, נגד השו"ע, מחמת מנהג חדש בירושלים, שנוסד בק"ק קטנה של בית אל, הרבה אחרי מרן השו"ע. אבל יהודי מרוקו הלכו אחר מרן השו"ע והניחו רק במנחה.

עוד בהסכמת הרב יצחק יוסף, "ואטו אותם מעט מרבני מרוקו חולקים כיום על תשובת מרן הב"י באבקת רוכל... ואף שיטענו שלא קיבלו דברי מרן בתשובה, אבל למה שיתפסו כדברי הפנים מאירות... ויעזבו את דברי מרן, מאי חזית".

יש להעיר שאין זה נכון, כי כפי שכתב מחבר הספר, יש שני מקומות בשו"ת אבקת רוכל שסותרים לכאורה זה לזה ויש ליישבם, וביאר שאמנם דעת מרן השו"ע בשו"ת אבקת רוכל (סי' רי"ב) שקהילה הנטמעת בקהילה אחרת, קמא קמא בטיל וצריכים לנהוג כמנהג הקהילה שהגיעו אליה, אפי' אם נעשו ציבור גדול, "שאפי' הבאים קהל גדול ביחד בטלים הם לגבי הראשונים הדרים בעיר אעפ"י שהם מועטים", אבל שם מדובר באופן שקהילת האשכנזים הגיעה למקום מושבם של הספרדים ולכן הוצרכו להתבטל אליהם, אבל בארץ ישראל של זמננו בכל מאות השנים האחרונות לא היתה קהילה אחת ולא היה מנהג אחיד, ואף "מנהג ירושלים" לא היה מנהג אחד מעולם, ותקופה ארוכה קודם זמנו של השו"ע היו קהילות שונות בארץ: מוסתערבים (קהילות מן המזרח), ספרדים (מגירוש ספרד), מערבים (ממרוקו), אשכנזים, ולכל קהילה היה מנהג שונה. והביא שם ראיות רבות לכך.

וכאשר קהילות רבות הגיעו לארץ ישראל, שלא היה בה מנהג אחיד, הרי בזה שייכים דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב): "אפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת". ובאותה תשובה מדובר על קהילות רבות שהגיעו למקום אחד, כאשר אירע בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, והשו"ע פסק שכל קהילה תמשיך במנהגה, גם אם היא מיעוט.

וממילא אין נכון מה שכתב שעזבו את דברי מרן והלכו אחר פנים מאירות, אלא גם אליבא דמרן הכל שריר ובריר וקיים.

בהקדמת המחבר, "אנו קיבלנו עלינו את הוראות מרן השו"ע... אלא שלאחרונה התחילו כל מיני מחברים וביחוד מהצעירים לנסות להחזיר בכח את המנהגים".

יש להעיר שטעה בכפליים, ראשית, כפי שכתבנו - מחבר "דברי שלום ואמת" הדגיש שיהודי מרוקו הולכים כמרן השו"ע יותר מהגר"ע יוסף, וממילא החזרת עטרה ליושנה אינה נגד 'הוראות מרן השו"ע' אלא להיפך, וישנן גם הלכות רבות שבהן נחלקו רבני מרוקו עם הרב עובדיה בפירוש דברי השו"ע.

ושנית, ענין החזרת עטרה ליושנה לא החל מהצעירים ולא בייחוד אצל הצעירים, אלא מגדולי רבותינו, כמרן הגר"ש משאש שזעק על כך בכל ספריו, והגאון ראב"ד ירושלים רבי אליהו אברז'ל שחיזק את המנהגים בספרו שו"ת דברות אליהו חלק ז' סימן א', ועוד. והצעירים רק לומדים בספריהם ומפרסמים דבריהם לציבור הרחב, או מחזקים את דבריהם בדיוק כפי שמחבר הקונטרס עושה בקונטרס זה לרב עובדיה.

וגם הזלזול ב"צעירים" אינו מובן (בפרט כשהוא נכתב ע"י צעיר), הרי גם הרב עובדיה היה צעיר מאוד וחלק על הזקנים ממנו, ומדוע יתרעמו על כך שגלגל חוזר בעולם? ובהקדמה לספרו "הליכות עולם" (חלק א') כתב וזה לשונו, "ואף שהיו כמה מבני בבל מתרעמים על שאני פוסק נגד ספר "בן איש חי", החזיק בידי מורי הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ועודד אותי להמשיך להורות בהלכה כאשר עם לבבי, ולא להשגיח על דברי ההמון האלה, אשר לא ידעו ולא יבינו. וכמש"כ הגר"ח מוואלוז'ין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט') בזה"ל: ואע"פ שאנכי שמשתי את מו"ר הכהן הגדול ומחוייב אני בכבודו ובמוראו כמורא שמים, מ"מ אני שומר מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא דף קל:) כד אתי פסקא דדינא קמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תגמרו מיניה, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות... וכ"כ בספרו רוח חיים (פ"ק דאבות מ"ד) שאסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו מה להשיב עליהם, כי לפעמים תהיה האמת עמו, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול". ע"כ. ועיין עוד להגר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק יו"ד סי' מ"ב), שאין לת"ח לכבוש את נבואתו בפסקי ההלכה, וחייב לגלות דעתו, ונכתב בספר, שאין משוא פנים בדבר". עכ"ל.

ואח"כ הביא הרב שם מכתב שכתב לגדול אחד מבני בבל שחלק עליו, בהיותו בן ל"א שנים, ובין הדברים כתב לו: "ואינני מכחיש, שיש לי קונטרס מיוחד, הערות על דברי הרב בן איש חי... וידעתי כי כל מלחמתו של מר עתה היא מכוונת להטיל עלי אימה שלא אדפיס את הקונטרס הלזה, אבל כבר לימדונו רבותינו לא תגורו מפני איש, לא תאגור דבריך מפני איש". עכ"ל.

עוד בהקדמת המחבר, "התחילו לפרוך ולשנות ממה שהנחיל לנו מרן [הרב עובדיה] זיע"א מכל דברי רבותינו הספרדים".

יש להעיר שאדרבה, הרב עובדיה ביטל מנהגים רבים שהונהגו ע"פ גדולי רבני הספרדים בדורות האחרונים, בטענה שצריך להחזיר ההלכה כהשו"ע.

עוד בהקדמת המחבר, "בחרו להם כקו ושיטה לומר תמיד איפכא מסתברא מדברי מרן [הרב עובדיה] זיע"א".

יש להעיר שאין זה נכון כלל, ואדרבה הגר"ש משאש הסכים ברוב ההלכות עם הגר"ע יוסף, וגם עם משנתו ההלכתית ודרך פסיקתו. אלא שבדברים מעטים (כמה עשרות הלכות) נטה קו ממנו, בגלל מנהג מרוקו שקדם למרן, או איזה חילוקי דעות שהיו לו עם הרב עובדיה בהבנת דברי השו"ע.

וכן מחבר סדרת הספרים "דברי שלום ואמת" הולך בדרך זו, תוך ענווה מופלגת וכבוד גדול לרב עובדיה, ומחזק אך ורק את המנהגים, וכל מה שכתב מחבר הקונטרס שייך אולי באחרים החולקים על הגר"ע יוסף כמו הרב יעקב חיים סופר ראש ישיבת כף החיים, אך אינו ענין כלל להגר"ש טולדנו.

גם מה שכתב "תופסים את מיעוט השיטות והפוסקים... מצטטים חלק מלשונות הפוסקים ומשמיטים את שאר דבריהם" כל זה אינו שייך במחבר הספר "דברי שלום ואמת", וגם אין ההלכה נקבעת ע"פ רוב הפוסקים ומיעוט הפוסקים, אלא אם כן מדובר בדעה יחידאה שלא התקבלה להלכה.

עוד בהקדמת המחבר, "אדרבה אם יש הערה נכונה נקבל את האמת ממי שאמרה".

אדרבה, יראה לנו איזה מקום אחד שחזר בו הרב עובדיה מחמת הערה שהעיר עליו אחד מחכמי הדור, והודה לו? וקל וחומר בן בנו של קל וחומר הרב יצחק יוסף, היכן חזר בו כתוצאה מהערה נכונה על דברי אביו?

ואם תאמר שלא טעה מעולם, הרי בספר "עין יצחק" לרב יצחק יוסף (חלק ג' עמ' נ"ה) הביא בעצמו את תשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס, שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה".

וממילא אין זה אלא פיטומי מילי בעלמא, אבל לעולם לא יחזור בו הרב יצחק כתוצאה מהערות על דברי אביו, וגם מחבר קונטרס זה, לעולם לא יחזור בו ולעולם לא יודה שנראה לו כהחולקים על הרב עובדיה.

עוד בהקדמת המחבר, "על כן מחמת מצוות עשה דכבוד תורה".

יש להעיר שאין כאן ענין של כבוד תורה כלל, ובכל ענין הלכתי יש מחלוקות מאז ומעולם, עוד מימי התנאים והאמוראים, ומעולם לא מצינו שקפץ אחד מהם וחירף וגידף וכתב הקדמה בסגנון זה רק להכריח כדעת רבו, וגם במקומות רבים חוזר ונשנה הענין הזה ש"מצווה ליישב דברי אביו" או "מצווה ליישב דברי רבו" אבל אין שום ענין שלא להודות על האמת ולא לחזור בו אף שרואה שהאמת עם החולקים, ולתלות העקשנות בדבר זה.

והראיה הכי גדולה, שמעולם לא מצינו שיקום אחד ויחבר קונטרס כזה, ובהלכה מסויימת יכתוב "כאן נראה לי כדעת החולקים, ולא כהרב עובדיה".

עוד בהקדמת המחבר, "ובאמת שאין חיבורינו זה נכתב לאותם מחברים, שיודע אני שהם לא יחזרו בהם, וזהו מחמת מגמתם להצדיק את מנהגם, וכמ"ש רבינו אברהם בן הרמב"ם... מי שיצרו גובר עליו ומעדיף נצחון בגלל פחיתותו, ומגן על מנהגו ומה שנתחנך עליו, ובפרט אם נמצאים אצלו גאוה וכשרון להלכה, כמעט ברור שלא יחזור בו עפי' ע"י הוכחה ברורה ומאה ראיות".

ויש להעיר שנאים הדברים למי שאמרם, וכל דברי הגנאי שכתב על גדולי עולם - מתאימים לו, והתקיימו בו דברי חז"ל "הפוסל במומו פוסל". דהנה כנ"ל, לא מצינו מעולם אצל מחבר הקונטרס וחבריו שחזרו בהם, וחלקו על הרב עובדיה. אלא כל מגמתם לקעקע את דברי החולקים עליו, בכל מחיר. ולעיתים כותבים דברים מופרכים ביותר, ולא מרגישים בזה. ושייכים בהם דברי רבי אברהם בן הרמב"ם.

אבל אצל מרן הגר"ש משאש מצינו שאדרבה, ביטל מנהגים שאין להם מקור ויסוד בהלכה, כמו המנהג לומר "ה' מלך" בין הטעימה להמוציא, וממילא לא התעקש על כל מנהג כעיוור באפילה, אלא רק מה שיש לו יסוד חזק בפוסקים ראשונים ואחרונים.

וכן הוא בסדרת הספרים "דברי שלום ואמת", שהביא גם את דברי רבי יוסף משאש, לבטל המנהג שלא לאכול אורז בפסח, כי המנהג היה שייך דוקא בזמנם שלא היה ניתן להשיג בכשרות, אבל בזמננו שיש להשיג אורז כשר לפסח ללא חשש חמץ, אין ענין לקיים את המנהג.

ונמצאנו למדים שגדולי חכמי מרוקו ידעו היטב לבטל מנהגים היכן שצריך, ולא התעקשו, וכל מה שהעתיק מחבר הקונטרס הנ"ל מדברי ר' אברהם בן הרמב"ם, שייך רק בו ולא בהם, והפוסל במומו פוסל.

עוד בהקדמת המחבר, "אם יש במנהג שמץ של איסור כבר לימדונהו רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים שמנהג במקום שיש בו שמץ של איסור לא חשיב מנהג".

ויש להעיר שכל זה נאמר כאשר המנהג אסור לכל הדעות, אבל אם קיימו הגדולים את המנהג והסכימו לו אפילו בדיעבד, שפיר דמי ולא נחשב מנהג של איסור. וממילא לא נגע ולא פגע במנהגי מרוקו שיסודם בהררי קודש, כאשר האריך להוכיח בסדרת הספרים דברי שלום ואמת.

עוד בהקדמת המחבר, "וכבר ידועים דברי הרמב"ם בתשובה שכל העומד בעשרת הדיברות ראוי לגעור בו... ומה שטען החכם אחר שאנשי בבל נוהגים לעמוד בעשרת דיברות, אין זו טענה כלום, לפי שאם נראה אנשים בריאים וחולים, לא נחלה הבריאים כדי שיהיו שווים לחולים, אלא נשתדל להברות את החולים שיהיו שווים לבריאים, עכ"ד הרמב"ם, והוא יסוד גדול בענייני המנהגים, שבכל מנהג יש לתור ולבדוק אחריו מהיכן שרשו, ומהיכן מקומו, האם מ"הבריאים", ואכן יש לקיימו, או שהגיע מ"החולים".

ונראה שלדעת מחבר הקונטרס, כל מנהגי מרוקו הם מה"חולים" וכל מנהגי הרב עובדיה הם מה"בריאים", גם מנהג הנחת תפילין בבוקר תשעה באב שיצא מבית כנסת אחד בירושלים לפני מאתיים שנה, והתפשט רק במאה השנים האחרונות, זה מנהג בריאים, ואע"פ שהוא נגד השו"ע. אבל מנהגי מרוקו שיסודם בראשונים שקדמו למרן, ומרן עצמו כתב במפורש שלא בא לשנות מנהגם, לזה יקרא "חולים".

וכבר כתבו האחרונים לחזק המנהג, כי לא שייכים דברי הרמב"ם הנ"ל בימינו, וראה בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב סימן א') שהביא מאביו הרה"ג שר שלום הדאיה זצוק"ל שהנוהגים לעמוד אין להם לשנות המנהג, ואפשר להמשיך לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לחשוש לתרעומת המינים, והוסיף ואמר שהמינים של ימינו אינם דומים למינים של פעם שהאמינו רק בעשרת הדיברות, כי המינים של ימינו הלואי ויאמינו בעשרת הדיברות לשמור שבת וכדו'.

[שומע ומשמיע]

קשה בכלים לוגיים להוכיח מחשבות, מי העניני ומי בעל האג'נדה כי זה גלגל מסתובב. אבל יש הבחנה פשוטה על אופי הדיון, אצל הרב יצחק יוסף באופן קבוע הדיון ההלכתי בפסקי אביו זי"ע מלווה בייחוס כוונות פסולות לחולקים.

[תפילה למשה]

שגיאה ומחקתי

[תפילה למשה]

על אודות ספרות ההשגות על הרב עובדיה ופסיקתו כתת סוגה בפני עצמה יעוין כאן הערה 1 [בסופה] וליד הערה 19.
https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... %91%D7%97/

ומי יעלה לחסומים

[נוריאל עזרא]

ומי יעלה לחסומים

אני מצרף את התוכן כווארד וpdf ואעתיק את הקטע מהערה 1 שהופנה אליו:
1).....המעגל הרביעי, השונה משלושת האחרים אך אין להתעלם ממנו, הוא זה של ספרות ההשגות על פסקי הרב עובדיה.[1] [על ספרות זו ראה: שמואל גליק, אשנב לספרות התשובות, ירושלים תשע"ב, עמ' 247 – 248. וראה עוד שם עמ' 244 הערות 730, 731.] ספרות זו, המעידה על ההד שעוררו פסקי הרב עובדיה ועל הקף השפעתו, מלמדת רבות על דרכו בפסיקה ועל ההבדלים שבינה לבין דרכם של פוסקים אחרים.

[שומע ומשמיע]

קשה בכלים לוגיים להוכיח מחשבות, מי העניני ומי בעל האג'נדה כי זה גלגל מסתובב. אבל יש הבחנה פשוטה על אופי הדיון, אצל הרב יצחק יוסף באופן קבוע הדיון ההלכתי בפסקי אביו זי"ע מלווה בייחוס כוונות פסולות לחולקים.

וגם זה

וממילא אין זה אלא פיטומי מילי בעלמא, אבל לעולם לא יחזור בו הרב יצחק כתוצאה מהערות על דברי אביו, וגם מחבר קונטרס זה, לעולם לא יחזור בו ולעולם לא יודה שנראה לו כהחולקים על הרב עובדיה.

[פלוריש]

מעניין לציין שהרב יצחק יוסף תוקף את הרב שלמה טולידאנו פעמים רבות, כשהוא מדבר עליו, אבל לא כשהוא מדבר איתו. במשך שנים ארוכות הוא היה מתפלל מנחה בבית הכנסת בו היה הרב טולידאנו מוסר שיעור, והם היו מדברים בידידות.

ולגופה של מחלוקת, בכמה סוגיות בודדות שלמדתי ממקורן, ראיתי שה"דברי שלום ואמת" דבריו יצוקים בסלע ויפה השיב. יש בו ידיעות והבחנות נפלאות (וכן בספרו על מורה הנבוכים).

[נוריאל עזרא]

1) מעניין לציין שהרב יצחק יוסף תוקף את הרב שלמה טולידאנו פעמים רבות, כשהוא מדבר עליו, אבל לא כשהוא מדבר איתו. במשך שנים ארוכות הוא היה מתפלל מנחה בבית הכנסת בו היה הרב טולידאנו מוסר שיעור, והם היו מדברים בידידות.

2) ולגופה של מחלוקת, בכמה סוגיות בודדות שלמדתי ממקורן, ראיתי שה"דברי שלום ואמת" דבריו יצוקים בסלע ויפה השיב. יש בו ידיעות והבחנות נפלאות (וכן בספרו על מורה הנבוכים).

1) תוקף את דרכו בהלכה. אין זה אומר שלא יתנהג עמו בידידות.
2) לאחרונה פתחנו אני והחברותא שלי את הדברי שלום ואמת בעניין מסויים ודבריו לא היו מוכרחים כלל.
ואני דווקא תמיד מחפש יישוב למנהגי מרוקו ושמח מאוד כשיש יישוב.
(אף כי זה לא סותר דבריך כי פתחנו דבריו רק בעניין אחד.(אולי בהמשך ארחיב על זה אם יהיה זמן בע"ה)).

[בברכה המשולשת]

מאמר שראיתי בעניין, ללא הסכמה בדווקא עם כל דבר במאמר
(גילוי נאות א: הרב המחבר הוא אחיו של הרב טולידאנו. גילוי נאות ב: בנו של הרב המחבר הוא חבר יקר שלי נ"י)

[עובר ושב]

לאחרונה פתחנו אני והחברותא שלי את הדברי שלום ואמת בעניין מסויים ודבריו לא היו מוכרחים כלל

מדוע לא תפתח פיך בחכמה ותגלה לנו מה כתב, ומדוע אינו מוכרח?

[נוריאל עזרא]

מדוע לא תפתח פיך בחכמה ותגלה לנו מה כתב, ומדוע אינו מוכרח?

כבר התייחסתי לזה בדבריי הקודמים וכתבתי: "אולי בהמשך ארחיב על זה אם יהיה זמן בע"ה".
והסיבה כי אין לי את הספר ולא אוצר החכמה וקראתי בו באוצר החכמה שבכולל ובשביל להתייחס לדבריו אני צריך זמן בכולל מעבר לסדרים(המדפסת שם לא תקינה כך שאין לי אפשרות להדפיס) ובע"ה אשתדל.
(אף כי כמובן ייתכן שאחרי שאטען שדבריו לא מוכרחים יבוא מי שיאמר שדברי שדבריו אינם מוכרחים לא מוכרחים, וייתכן וזה יהיה נכון, אני תמיד פתוח לדיון ומוכן לחזור בי).
אגב, יכולת באותה מידה לבקש מידידנו הרב פלוריש הי"ו שכתב: "ראיתי שה"דברי שלום ואמת" דבריו יצוקים בסלע ויפה השיב". שיפתח פיו בחכמה ויראה לנו איך יפה השיב.

[עובר ושב]

לא ביקשתי, כי אני יודע בעצמי שדבריו יצוקים בסלע, ויפה השיב...

אבל בהחלט אין זה מחייב שהוא צודק בכל דבר שיעלה על הדעת. התורה אינה ספר חשבון, או איך שהגדיר זאת הרמב"ן: "שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה". גם אני לכשעצמי, איני נוטה אחרי חכמי מרוקו בכל דבר בעצימת עיניים, וגם לא אחר מרן הגר"ש משאש, דא"כ נסגור את כל הספרים במחלוקת הגר"ש משאש והגר"ע יוסף אודות חימום ישירות על הפלטה (ללא נייר כסף) אני נוטה לסברת הרב עובדיה, כי אין דרך לבשל על פלטה.

ולכן אין קשר בין דבריך לבין דברי 'פלוריש', ויתכן שבדרך כלל "דברי שלום ואמת" יצוקים בסלע, ולעיתים לא מוכרח, או אפילו טעה.

הפלא הגדול על הגר"י יוסף, שהתקיף אותו במילים כמו "בדה מלבו דברים בשם ר' חיים פלאג'י", וחזר ושנה זאת שוב ושוב בספריו כדרכו להעתיק עניינים מהכא להתם, וגם במאמר בקונטרס הנ"ל חזר ונשנה הסגנון ("המציא בשם ר' חיים פלאג'י") וזאת כשהמחבר שליט"א כבר בפתח ספרו השני הבהיר בשפה יפה ובענווה נפלאה ("מודה לגר"י יוסף שהאיר את עיני...") שטעות היתה בידו, טעות שכל אחד היה טועה בה, כי העתיק מספר כתר שם טוב את דברי הגר"ח פלאג'י, ושם הוסיף איזה שורה מדיליה, באופן שלא ניכר כלל שזה ממנו, והוא טעה והעתיק גם שורה זו בשוגג.

וכיצד יתכן להמשיך ולכתוב עליו "שבדה מלבו" או "שהמציא", ולתייגו כשקרן וזייפן, כאשר ברור שלא המציא כלום?

וגם מחבר הקונטרס שהוא אברך צעיר (והכותבים שם, כמו הרב אליהו עזריאל), העיז פניו במי שגדול, ובעמ' 79, במקום להעיר הערה קצרה ופשוטה, שנעלם ממנו סעיף ב' בשו"ע, כתב מילים מכוערות במיוחד:

"פעם אחר פעם הוא מטעה את עיני הקורא ומסלף את מה שכתוב וכותב דברים שאינם נכונים כלל"...
"ובאמת שהוא סילוף גמור ושינו האמת במכוון"...

ונראה שמרוב התלהבותו שמצא על מה להעיר שנעלם ממנו, ניצל את ההזדמנות לשפוך עליו עביט של שופכין.

(וגם נעלם ממנו שהשאלה של המחבר במקומה עומדת - הרי גם הדלקת נרות יום כיפור הוא ענין של מנהג ובכל זאת מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו, ומדוע על מנהג למעלה מאלף שנה במרוקו לא נאמר שאין סב"ל במקום מנהג, ועוד ששני עמודי ההוראה סוברים לברך).

ולמה אני מתפלא על כל זה, כי בשלמא אחרים שנלחמים בהגר"י יוסף, והוא מחזיר להם, מילא (אגב - גם הרב אופיר מלכא ידוע כאחד שמעולם לא נלחם באף אחד). אבל הגר"ש טולדנו בספר "דברי שלום ואמת" הגדיל לעשות, וכתב דבר מפליא, והוא - ש"קיבלנו עלינו הוראות הגר"ע יוסף" חוץ מאותן הלכות שבהן נחלק עם חכמי מרוקו... (למרות שכידוע, חוץ ממרן השו"ע לא קיבלו עליהם הספרדים אף אחד. והאמת תורה דרכה בכל ענין הלכתי בפני עצמו). אז אחד כזה עניו מופלג, היו צריכים להתייחס אליו בכל הכבוד והדרך ארץ שאפשר להעלות על הדעת. ובכל זאת, ראו מה עלתה בידו.

[נוריאל עזרא]

ולכן אין קשר בין דבריך לבין דברי 'פלוריש', ויתכן שבדרך כלל "דברי שלום ואמת" יצוקים בסלע, ולעיתים לא מוכרח, או אפילו טעה.

כבר הסתייגתי כן אני בעניותי לרב פלוריש היקר, וזה לשוני לעיל: "אף כי זה לא סותר דבריך כי פתחנו דבריו רק בעניין אחד." ולא באתי להתנגד לו בזה(וכנ"ל) רק כדרך אגב כתבתי כן, כניכר למעיין בדבריי.

[רציני]

מדוע לא תפתח פיך בחכמה ותגלה לנו מה כתב, ומדוע אינו מוכרח?

כבר התייחסתי לזה בדבריי הקודמים וכתבתי: "אולי בהמשך ארחיב על זה אם יהיה זמן בע"ה".
והסיבה כי אין לי את הספר ולא אוצר החכמה וקראתי בו באוצר החכמה שבכולל ובשביל להתייחס לדבריו אני צריך זמן בכולל מעבר לסדרים(המדפסת שם לא תקינה כך שאין לי אפשרות להדפיס) ובע"ה אשתדל.
(אף כי כמובן ייתכן שאחרי שאטען שדבריו לא מוכרחים יבוא מי שיאמר שדברי שדבריו אינם מוכרחים לא מוכרחים, וייתכן וזה יהיה נכון, אני תמיד פתוח לדיון ומוכן לחזור בי).
אגב, יכולת באותה מידה לבקש מידידנו הרב פלוריש הי"ו שכתב: "ראיתי שה"דברי שלום ואמת" דבריו יצוקים בסלע ויפה השיב". שיפתח פיו בחכמה ויראה לנו איך יפה השיב.

תגיד איזה עמוד אתה צריך וננסה לשלוח לך

[נוריאל עזרא]

אני צריך את מאמר ה' בחלק א' העוסק במנהג לעמוד בעשרת הדברות. בתוכן עניינים של הספר באוצר המקוון אני רואה שמדובר בעמודים 166 - 175 מעמודי הספר(אני לא יודע איזה עמודים זה מדפי האוצר כי העמודים חסומים לי).
תודה רבה!

[לבי במערב]

מוסג"פ:

דברי שלום ואמת ח''א מאמר ה.pdf

(1.33 MiB) הורד 173 פעמים

[נוריאל עזרא]

מוסג"פ:

דברי שלום ואמת ח''א מאמר ה.pdf

ייש"כ גדול!

[גביר]

מאמר שראיתי בעניין, ללא הסכמה בדווקא עם כל דבר במאמר
(גילוי נאות א: הרב המחבר הוא אחיו של הרב טולידאנו. גילוי נאות ב: בנו של הרב המחבר הוא חבר יקר שלי נ"י)

דומה שהדוגמא הראשונה שהביא בהערה 5, שהיא השגה על מים חיים לרבי יוסף משאש, מייצגת בעיקר את השגותיו של הרב עובדיה על חכם ייחודי זה ולא את השגותיו [הרבות האחרות] על מנהגי המערב בכלל.

על יחסו של הרב עובדיה לדרכו ההלכתית של רבי יוסף משאש יעויין למשל הערה 62 כאן -

https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... 91-%D7%A2/

[נוריאל עזרא]

אני מעלה לטובת החסומים(כpdf וכווארד).

[נוריאל עזרא]

מדוע לא תפתח פיך בחכמה ותגלה לנו מה כתב, ומדוע אינו מוכרח?

כבר התייחסתי לזה בדבריי הקודמים וכתבתי: "אולי בהמשך ארחיב על זה אם יהיה זמן בע"ה".
והסיבה כי אין לי את הספר ולא אוצר החכמה וקראתי בו באוצר החכמה שבכולל ובשביל להתייחס לדבריו אני צריך זמן בכולל מעבר לסדרים(המדפסת שם לא תקינה כך שאין לי אפשרות להדפיס) ובע"ה אשתדל.
(אף כי כמובן ייתכן שאחרי שאטען שדבריו לא מוכרחים יבוא מי שיאמר שדברי שדבריו אינם מוכרחים לא מוכרחים, וייתכן וזה יהיה נכון, אני תמיד פתוח לדיון ומוכן לחזור בי).
אגב, יכולת באותה מידה לבקש מידידנו הרב פלוריש הי"ו שכתב: "ראיתי שה"דברי שלום ואמת" דבריו יצוקים בסלע ויפה השיב". שיפתח פיו בחכמה ויראה לנו איך יפה השיב.

תגיד איזה עמוד אתה צריך וננסה לשלוח לך

דברי שלום ואמת ח''א מאמר ה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הרבה מהחכמים כאן כתבו לעיל דאף כי בספר הנייר כתוב שיש להדליק ואחר כך לברך, אבל אחר שמחבר ספר הנייר אשכנזי מה לבני ספרד ולו ולדוגמא מה שכתב "ישא ברכה": לא הכרתי את ספר הנייר וסקרן אותי מיהו. אז הוא אחד מהראשונים מבעלי התוספות, מן הסתם מחכמי אשכנז, אז קצת מוזר לתלות את מנהג ספרד בו".

ולדידהו מדוע לא קשה בעיניהם מה שכתב מרן ז"ל בהליכות עולם ח"ב עמ' רסה שעם שרב עמרם גאון בסדורו והרמב"ם ז"ל כתבו שיש לומר בתפילת יום הכיפורים את מוספי גם כשיוה"כ חל בחול, מכל מקום אנחנו בני ספרד נוהגים כמו מחזור ויטרי והמאירי לומר את מוספי רק כשיוה"כ חל בשבת ולא בחול, ראה שם, ולמה זה לא מוזר לומר שנעזוב דברי ונוסח רב עמרם גאון והרמב"ם שבני ספרד אדוקים בהם ונמשכים אחריהם, ונעשה כחכם מאשכנז מחזור ויטרי, או חכם מפרובנס כמאירי

עוד כתבו שהיא הוספה בספר הנייר ובספר ילקוט יוסף דחה הראיה מספר הנייר - מאוד אבקש שיעלו דברי הילקוט יוסף בזה איך דחה הראיה מספר הנייר ותודה רבה מראש ויישכח.

בשיעורו השבוע שוב העלה ענין זה של ספר הנייר ובאמת יש לחקור אם יש ממש בטענותיו.
https://www.youtube.com/watch?v=73MFG6k_ovc מדקה 17.

שוב השבוע חזר הרב הראשי על טענה זו. אבקש מהמבינים כאן שיגלו לנו מי כתב את האותיות הקטנות בספר הנייר?

[ס''ט]

שוב השבוע חזר הרב הראשי על טענה זו. אבקש מהמבינים כאן שיגלו לנו מי כתב את האותיות הקטנות בספר הנייר?

זה שנים שהרב הראשי חוזר, אומר וכותב שההגהות בספר הנייר הן מאת איזה אחרון. בשיעור שלונקק לעיל, הוא אומר (להלן ציטוט לשונו):

מחוץ לנושא

הספר לא היה לי. שלחתי אחד התלמידים שילך לאותו חכם שפרסם את ספר הנייר, שיתן לי אותו יום אחד בהשאלה. הביא לי את זה. צילמתי את זה. אני מסתכל, אני רואה שזה לא כתוב בספר הנייר, זה כתוב בהגהה בצד. הסתכלתי בהקדמה, אני רואה בהקדמה כתוב שזה הגהות של אחד מהאחרונים, מזכיר איזה שם של איזה גאון אשכנזי. זה אחד מהאחרונים! אז מה אמרת ספר הנייר? אחד מבעלי התוספות? זה לא נכון. זה אחד מאחרונים.

אבל הדברים אינם נכונים. בהקדמת ספר הנייר, עמ' 24-23, נאמר:

מחוץ לנושא

למחבר ההגהות היתה ידיעה מדויקת על הליכות חייו של בעל ספר הנייר. זה משמע ממקומות אחדים בספר ובהגהות... בהלכות שבת בענין היתר נתינת ברזא בחבית של יין בשבת, אם אין כלי תחתיה לקבל היין שנופל, כתוב: "אמנם בבית הרב אבי הספר הזה היו נזהרין אף בלא כלי תחתיו". במקום אחר בהלכות פסח... "ובבית אבי הספר הזה היו אופין את הסולת ואומר כי באותה חומרא אין לחוש". מכל האמור יש לשער שבעל ההגהות היה מבני ביתו של בעל ספר הנייר, וכנראה היה גם תלמידו.

הווי אומר, ספר הנייר הוא מאחד מבעלי התוספת, ומחבר ההגהות הוא מבני ביתו, וכנראה אחד מתלמידיו. כלומר, גם כן מבעלי התוספות...

יתירה מזאת, בנוגע לנידון דידן, לשון ההגהה (עמ' כה) היא:

מחוץ לנושא

כתבו רבותינו הצרפתים, אמרינן פ"ב דשבת... והנשים שלנו שנהגו שלא לברך על נר שבת עד אחר שהדליקה פתילה אחרונה הדין עמהם, וכשר הדבר בעיני האלהים, דודאי אין לאחר הדלקה כלום... לשון רבינו יצחק.

כלומר, בעל ההגהה מעתיק קטע מבעלי התוספות, ועל פי החתימה ייתכן מאוד שזהו ר"י הזקן.

ברור ומחוור אפוא שלפנינו מקור מובהק, למנהג, מבית מדרשם של בעלי התוספות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

תודה רבה. אולי הרב ס"ט תשלח את זה לרב ראשי שלא ישלש בטעותו.

[נוריאל עזרא]

שוב השבוע חזר הרב הראשי על טענה זו. אבקש מהמבינים כאן שיגלו לנו מי כתב את האותיות הקטנות בספר הנייר?

בפורום מורשת מרן נתפרסם לפני שנה וחצי בערך *השגה בזה על הילקוט יוסף באריכות בעילום שם ומזכיר אותך בעמוד 5 אני מצרף.
* וצוין שם שזו טיוטה.

[מן הדרום]

ואח"כ הביא מכתב הג"ר רפאל ברוך טולידאנו, שנדפס ביביע אומר ח"ו או"ח סי' מ"ח, שלדבריו העיד שבמרוקו לימדו אותם לפי קיצור שלחן ערוך של הרב גנצפריד ונהגו על פי ספר זה.

בהקדמת הרב מרדכי אליהו למהדורת קצש"ע של הרב גנצפריד עם הערותיו, כתוב ששיטתו של הקצש"ע דומה לבן איש חי בהחשיבו את הנסתר, מישהו יכול להרחיב

[ישראל אליהו]

שוב השבוע חזר הרב הראשי על טענה זו. אבקש מהמבינים כאן שיגלו לנו מי כתב את האותיות הקטנות בספר הנייר?

בפורום מורשת מרן נתפרסם לפני שנה וחצי בערך *השגה בזה על הילקוט יוסף באריכות בעילום שם ומזכיר אותך בעמוד 5 אני מצרף.
* וצוין שם שזו טיוטה.

כל ההתעסקות הזו בספר הנייר, מסיטה את הטעם העיקרי מהמנהג המצויין לברך לאחר ההדלקה, ובכך לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

ספר הנייר הוא חשוב, כתוספת, אבל לא עליו הושתת המנהג להחמיר ולברך לאחר ההדלקה (כפי שכתב החיד"א "להחמיר"), אלא המנהג הוא בכדי לצאת ידי שיטת הבה"ג שמקבלת שבת בהדלקה א"נ בברכה. ואשר השו"ע עצמו חשש לו בהלכות חנוכה.
ובגלל יראת ההוראה והחשש מחילול שבת, נהגו כשיטת מהרי"ו.
ותו לא מידי.

[ערוך]

שוב השבוע חזר הרב הראשי על טענה זו. אבקש מהמבינים כאן שיגלו לנו מי כתב את האותיות הקטנות בספר הנייר?

בפורום מורשת מרן נתפרסם לפני שנה וחצי בערך *השגה בזה על הילקוט יוסף באריכות בעילום שם ומזכיר אותך בעמוד 5 אני מצרף.
* וצוין שם שזו טיוטה.

כל ההתעסקות הזו בספר הנייר, מסיטה את הטעם העיקרי מהמנהג המצויין לברך לאחר ההדלקה, ובכך לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

ספר הנייר זו הוכחה שהמנהג קדום קודם מהר"י וויל, וגם אינו מנהג "קצת נשים" שחכמתן בפלך...