רַבִּי פִינְחָס אוֹמֵר שְׁנֵי עֲשִׁירים הָיוּ (לְפָנִים) בָּעוֹלָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּצָא אוֹצְרוֹת זָהָב שֶׁל יוֹסֵף. וְהָמָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם [נ"א: בשושן], שֶׁלָּקַח כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
וכעס הב"ה עליו ואמ' לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי, חייך הם יעלו ויקחו את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים, שנ' הנה ימים באים נאם ה' ונשא את כל אשר בביתיך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה יובאו לא יותר דבר
אִיךְ-מֶיְין כתב:בגמרא: ר' אליעזר אומר ארון גלה לבבל.
בפרקי דרבי אליעזר פרק נ:...רַבִּי פִינְחָס אוֹמֵר שְׁנֵי עֲשִׁירים הָיוּ (לְפָנִים) בָּעוֹלָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּצָא אוֹצְרוֹת זָהָב שֶׁל יוֹסֵף. וְהָמָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם [נ"א: בשושן], שֶׁלָּקַח כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
ואולי דקדקו חז"ל שינוי לשון דכאן כתיב אשר ישרתו בם, ובפרשה הקודמת פ' ל"א ולעיל בפרשה זו פ' ט' ולהלן פ' י"ד בכולם כתיב אשר ישרתו בהם, ואף על פי דלכאורה אין חילוק בין לשון בם לבהם, אך חז"ל בעומק עיונם בסגולת לשון הקודש, מצאו מקום להרגיש ולדרוש שינוי לשון זה, ודרשו ד"בהם" משמע כמו עמהם או אתם, ולשון זה אינו מורה על פרטי השימוש איך נעשית, אלא שרק שהם משמשים כפי הדין והצורך, כל אחת ביחוד, משא"כ הלשון "בם" הוי כמו בתוכם, ולכן מדכתיב כאן כלי השרת אשר ישרתו "בם", משמע אשר ישרתו בתוכם. ולכאורה, הלא בתוך הכלי אין שורתין רק באחת ולא בשתים וא"כ הול"ל "בהם", לכן דרשו שני כלים ושירות אחת, ר"ל בא לרמז שמותר לשמש שירות אחת בשני כלים, וכמו שצייר שהניח מזרק בתוך מזרק.
גם י"ל דדייקו הנקוד במלה "כלֵי", בציר"י הלמ"ד, ובעלמא כתיב בחיר"ק, כל כלי זהב, מכל כלי עץ, כל כלי חרש, כל כלי העור, כל כלי מעשה (פ' מטות) ועוד הרבה, כולם בחיר"ק, ורק כאן כתיב בציר"י - המורה על לשון רבים, ולכן דריש מה שדריש.
וגם י"ל דמדייק מדלא כתיב כלי "השרתות", דהיה משמע שתי שירות.
פרשת ויקרא (מקטע א) אות יט: ר"ל שאם היה כתוב ישרתו בו, היה מורה בכל אחד בפ"ע. לא כן בשכתוב בם, מורה שיכול לשרת בהם כאחת.
אולי ט"ס, וצ"ל: שאם היה כתוב ישרתו בהם... ראה לק'.
שם פרשת אחרי מות אות קמא: ואחרי העיון ראיתי, כי בכינוי הרבים יאמר לפעמים "בם", ולפעמים "בהם". ונשא בם את השולחן, ויקדש בם, כי בם בחר ה' לשרתו, ולא תתחתן בם. והמותי את כל העם אשר תבא בהם. ויפתח יוסף את כל אשר בהם.
ומבואר שמלת "בהם" פורט יותר ממלת "בם". ובא לרוב כשיתפשט בכל הדבר שבו. ואמר ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו עליו בהם. ושם ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם.
משא"כ (בפסוק יב) אמר את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש. ואמר ביומא הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בהם את הדם מהו, תנא דבר"י, אשר ישרתו בם בקדש, שני כלים ושירות א', שמ"ש "בם" משמע שאינו משמש בכל אחד בפרט וביחוד, [וכן אמר ביומא דף ס"ד ללמוד דרק באיתנייהו בעין ממ"ש משחתם בהם ולא כ' בם]...
לא כי, אלא שם־עצם הוא, והוראתו: שרות, שמוש, כתרגומו: שמושא.באמונתו כתב:נח, א
'שָׁרֵת' - שם־תואר הוא.
אִיךְ-מֶיְין כתב:נז.
תוספות ד"ה כילה דם הפר - הקשו התוספות: "לא ידענא מאי איצטריך לאיתויי האי קרא, תיפוק ליה מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה" ותרצו: דאי מחוקה ה"א דדוקא שינה במעשה שלם, כגון הקדים כל עבודות שעיר (אחת למעלה ושבע דלמטה) לפני הפר, אבל הקדים רק אחת ממתנות שעיר לשבע מתנות הפר, לא מעכב מצד "חוקה" אלא מצד "וכילה" התורה אמרה כלה דם הפר לגמרי, ואח"כ כלה דם השעיר.
והחזו"א (סימן קכז אות ט' בקטע המתחיל ובתוס' פירשו) הוכיח מדברי התוס', שלר' יהודה גם דברים שלא נאמר בהם 'חוקה' (שנאמר רק על לפני ולפנים), 'וכילה' כן נאמר, והמשנה בדף ס. "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום, הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר" הגם דמוקמינן לה בדף סא. בהזאות שבהיכל, בכל זאת אתיא גם כר' יהודה.
והקשה החזו"א: א"כ מדוע לר' יהודה הקדים מעשה לחברו בהזאות המזבח לא מעכב, (כמבואר דף מ. "לא, דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל. ורבי יהודה היא, דאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ, לא מעכבי"), הא קרא כתיב להדיא באחרי מות (טז כ), "וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי" הרי דאם ילפינן מוכילה, אפילו מתנות המזבח צריך לעכב.
באמונתו כתב:'משך חכמה': והנה ידוע, דעל שם התואר יתכן ה"א, אבל על שם העצם לא יבוא ה"א.
נשגבו.והנה ידוע, דעל שם התואר יתכן ה"א, כמו 'החכם', 'הלבן', 'האדום', אבל על שם העצם לא יבוא ה"א, כמו 'הראובן', לבד שם המין. ומטעם זה כתוב 'האדם', 'השמש', שמינו הוא פרטיותו. לכן בריש כריתות מדמה הא דכתיב בתרומה 'זר לא יאכל בו', וכתיב בשמן המשחה 'אשר יתן ממנו על זר', דבזר שלא מעיקרו פליגי אם מקרי זר; אבל כאן דכתיב 'והזר הקרב יומת', 'הזר' בה"א, הוא שם התואר, זר דאותו עבודה, אע"ג דהמשורר כשיפסל בקול יחזור לעבודת השוערים. ובכהאי גוונא גבי תרומה, היכי דהיא ראויה עוד לשוב לאכול בתרומה, כמו בת כהן שניסת לישראל, לאו זרה היא, דשם כתיב בלא ה"א, וזה שם העצם ולא שם התואר.
ביקורת תהיה כתב:באמונתו כתב:'משך חכמה': והנה ידוע, דעל שם התואר יתכן ה"א, אבל על שם העצם לא יבוא ה"א.
לפני כל שם ממיני השמות תבוא ה"א הידיעה, מלבד לפני שם־עצם־פרטי (ראובן, ירושלים וכיו"ב). ודברי רבי מאיר שמחה:נשגבו.והנה ידוע, דעל שם התואר יתכן ה"א, כמו 'החכם', 'הלבן', 'האדום', אבל על שם העצם לא יבוא ה"א, כמו 'הראובן', לבד שם המין. ומטעם זה כתוב 'האדם', 'השמש', שמינו הוא פרטיותו. לכן בריש כריתות מדמה הא דכתיב בתרומה 'זר לא יאכל בו', וכתיב בשמן המשחה 'אשר יתן ממנו על זר', דבזר שלא מעיקרו פליגי אם מקרי זר; אבל כאן דכתיב 'והזר הקרב יומת', 'הזר' בה"א, הוא שם התואר, זר דאותו עבודה, אע"ג דהמשורר כשיפסל בקול יחזור לעבודת השוערים. ובכהאי גוונא גבי תרומה, היכי דהיא ראויה עוד לשוב לאכול בתרומה, כמו בת כהן שניסת לישראל, לאו זרה היא, דשם כתיב בלא ה"א, וזה שם העצם ולא שם התואר.
אִיךְ-מֶיְין כתב:נח:
במשנה "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב".
כתב הגבורת ארי: דלאו מלפני ה' נפקא, דהא קרא בהדיא כתיב שהזאות דיו"כ הם על מזבח הזהב, "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וכו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וכו' וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וכו'" (שמות ל), אלא סידורא דקרא נקט ואזיל, ומפרש ליה.
אמנם העירו בזה: דמרש"י משמע דמלפני ה' דריש, שכתב: "זה מזבח הזהב: דאילו מזבח החיצון לא לפני ה' הוא" וביותר: דכן מבואר להדיא בתורת כהנים (פ"ג ח') "דתניא או אינו מדבר אלא במזבח החיצון, תלמוד לומר אשר לפני ה', הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי". וא"כ חוזרת שוב הקושיא דמקרא מפורש הוא, ומה צריך למילף מלפני ה', וצ"ע. (חוקת היום).
באמונתו כתב:לכאורה, הקרא שם: וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה - מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים - אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם... מופיע בסוף פרשת תצוה, ואצלנו הפסוק שבפרשת אחרי מות: וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְיָ֖ וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו - וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר - וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב...
מהיכא תיתי שמדובר בעבודה הזהה ובמזבח האחד, הלא אולי שתי מצוות ועבודות שונות כאן, לא באותו מזבח הקטורת.
כמובן, למעשה ודאי הכול אחד הוא, אבל אפשר שזה אחרי הדרש אצלנו מלפני ה'.
מיללער כתב:באמונתו כתב:מחולת המחנים כתב:כהן גדול שנאנס ולא צם ביום הכיפורים, האם יש לדון שתהא עבודתו פסולה?
האם נתפרש הדבר באיזה מקום?
חכמי ימינו האריכו בדבר, ויש לציין לדעת מרן הרב אלישיב, בספר וישמע משה (חלקים א' עמוד ז', חלק ה' עמוד 28).
שייך להשאלה ברעק"א אם מי שלא צם יכול לעלות לתורה ביוה"כ ובתענית ציבור?
וַיֹּ֕אמֶר [= אהוד לעגלון] דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ - וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס - וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו כָּל־ הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו: וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ - וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ - וַיָּ֖קָם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא: וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ: וַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ - וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה: וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל: וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת - וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת־רַגְלָ֖יו בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה: וַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶנּ֥וּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָֽעֲלִיָּ֑ה וַיִּקְח֤וּ אֶת־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת:
רש"י: דבר אלהים לי אליך - וצריך אתה לעמוד: ויקם מעל הכסא - לכך זכה, ויצאה ממנו רות... ויצא הפרשדונה - תרגם יונתן ונפק אוכליה שפיך, עשאו כשתי תיבות, ושי"ן משמשת לשתיהן, ויצא הפרש שדונה, בשפיכה. שפך - שדא בתרגום... מסיך רגליו - עביד צורכיה, הם הנקבים הגדולים...
המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם, אמר ר' יהושע בן קרחה, בכל יום דנין את העדים בכינוי, יכה יוסה את יוסה, נגמר הדין, לא היו הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ, ומשיירין את הגדול שבהן, ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהם, וקורעין ולא מאחין, והשני אומר אף אני כמוהו, ושלישי אומר אף אני כמוהו, עומדין מנ"ל, אמר ר' יצחק אמר ר' אמי, אמר קרא ואהוד בא אליו, והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו, ויאמר דבר סתר לי אליך המלך, ויקם מעל הכסא, והלא דברים קל וחומר, ומה עגלון שהוא גוי, לא שמע אלא בכינוי, עמד, ישראל ושם המפורש, על אחת כמה וכמה...
יש מקשין, אם כן, אפילו בכינוי היו צריכים לעמוד, ואין זה, שהרי ברכת המזון בישיבה, וכמה ברכות, [ועוד כשמעידין בכינוי, היו יושבין. -
ויש אומרים, כינוי בפי הגוי - כשם המפורש בפי ישראל, לפי שהגוי נהרג על כינוי].
אלא כך הוא, "והוא שב מן הפסילין אשר את הגלגל, ויאמר דבר סתר לי אליך המלך" לאמר, והם "יצאו מעליו, כל העומדים עליו, ואהוד בא אליו, והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו, ויאמר אהוד, דבר אלקים לי אליך המלך, ויקם מעל הכסא"...
ויש לומר כך פירושו, "והוא שב מן הפסילין", עד עתה היו ישראל שואלין בפסילין, והוא שב מהן, כי המלך שם פסילין כדי שישתחוו להם, והוא שב מהן,
"ויאמר דבר סתר לי אליך המלך", שלא אוכל לדבר לך לפני איש, ומיד וישב המלך, שאין דבר סתר שאינו יכול להגיד בפני יועציו אלא שם המפורש, והוצרך, כדי שידע המלך, שישראל עובדים לאלהים אחרים, וכשאמר דבר סתר, ידע שמן הקדוש ברוך הוא, ואילו היה מגיד בשם הקדוש ברוך הוא בפני עבדיו, היו הורגין אותו, מפני שהעמיד פסילים את הגלגל, וצוה שלא לשאול לנביא אלא לפסילין, והוא שב מהן, כאילו סבורים ששאל, ולא עשה אלא שיהו סבורים שיהא אומר בשמם למלך, ואמר "דבר סתר לי אליך המלך", שלא אוכל להגיד לך בפני יועציך, וחשב שעל השם אמר, ואמר לא אוכל לדבר בפני עבדך, וחשב המלך - מן השם רוצה לדבר, ולפני עבדיו אמר שלא ידברו הם, כי לא להזכיר בפני עבדיו, כי לא יוכלו לשמוע מפני שהעמידו פסילים.
"ויצאו מעליו כל העומדים עליו", שידע שאין מזכירין שם המפורש בפני רבים!
"ואהוד בא אליו", והלא כבר דבר אליו, ויצאו, למה הוצרך להיות בעלית המקרה, אלא אמר לו אהוד, שם המפורש צריך טהרה, ובמקום עבדיך אין טהרה להזכירו, והלך בעליית המקרה אשר לו לבדו, מקום טהור הוי,
והוא ישב, אמר "אהוד, דבר אלקים לי אליך", כיון שראה שישב, אמר אהוד, דבר אלקים לי אליך, אומר לך בכינוי, כה אמר "אלקים" הנבואה, ואילו תעמוד, אומר לך, כה אמר "ה'" ככתיבתו, שכך צוה לי לומר לך בעמידה.
וזו היא "עגלון שהוא גוי, ולא שמע אלא בכינוי, עמד כדי לשמוע בשם המפורש", עגלון שאינו מאמין בה', כיון ששמע מאהוד שאמר דין לשמוע בעמידה, כשאמר לו כה אמר ה' הנבואה, בלשון שאמר לומר לך אם תעמוד, "ישראל" שמאמינים בו, כל שכן שצריכין לעמוד, כששומעין את השם ככתיבתו.
ואם תאמר, לא היה צריך לומר "לא שמע אלא בכינוי", אלא כך יעמד, כדי לשמוע הכל בשם המפורש, אלא לפי שבישיבה שמע דבר אלהים, דוגמת הדיינין - כששומעין כל היום בכינוי יוס"ה יוס"ה, היו יושבין.
ועוד, אם לא תאמר כמו שכתבנו, ויעמוד כדי לשמוע שם המפורש, אלא בשביל שכבר שמע הכינוי, אם כן - כך היה צריך לומר, ישראל ששמע שם המפורש כבר, צריך לעמוד, ואינו אומר אלא קודם שיאמר העד שם המפורש היו עומדין, ולא אחר ששומעין.
ד"א, בתמיה, "דבר אלקים לי אליך" שאתה יושב, והלא ככתיבתו אתה צריך לשמוע, ועמד לשמוע ככתיבתו.
וכן כל העם העומדים בעזרה או בהר הבית, כששומעין את שם המפורש מפי כהן גדול, עומדים, כל השומע עד יריחו עמד.
ואחר שמת שמעון הצדיק, לא היו מזכירין ברכת כהנים בשם המפורש. מי כמוכה באלים ה' - מי כמוכה נאדר בקודש, נזכיר ככתיבתו שם הנורא כשעושה פלא, כגון בימי שמעון הצדיק, ולא אחר כך שלא היה פלא.
וממשלתך בכל דור ודור, כי הוא היוצר כל והוא בראם, ובאות קטנה י' ברא העולם הבא, כי ב' אלפים שנה קודם העולם, ו' אלפים שנה היה העולם ואלף חרב הרי ט' אלפים, ואחר כך י' כשיכנס העולם הבא, לכך נברא העולם הבא בי'. וי' קטנה, כי באי העולם הבא מועטין. וכפופה, אין זה הדומה לזה, זה כחמה, זה כלבנה, וזה ככוכבים, ומי שמקטין עצמו כי' וכפוף ושפל רוח ויודה להקב"ה, שהרי א"ר יוסי יהא חלקי עם מי שאומר פסוקי דזמרה ותהילה לדוד בכל יום, זהו יו"ד, אם יודה לה' חסדו, ויודה על פשעו, הרי הוא בן העולם הבא שנברא ביו"ד. ואין בעולם הבא אלא צדיקים יושבין ויודו לה', ונהנין מזיו שכינה, ושם אין כי אם הודיות, מי שיודה בעולם הזה עלי עשור לעולם הבא שנברא בי', ואין בו לא אכילה ולא שתי' אלא נהנין מזיו השכינה, שנ' ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וכת' כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך, כן אברכך בחיי, כמו חלב ודשן תשבע נפשי, וכת' אך צדיקים יודו לשמך - ישבו ישרים את פניך, וקדש הקדשים י' אמות, ואין לבא שם אלא בעינוי נפש לכל, והדביר כ' אמות, י' סביב לארון כמעין יו"ד, מה ארון בנס עומד ועל סביביו י' אמות, כך בין תיבה לתיבה רוח כמו י', לכך י' כל"מ בא"ב להפך מלך, וכן כ'בוד לה'ודיע מ'לכותו הרי להפך מלך.
ודרשו לקדוש ה' מכובד, זה יום הכפורים, קטרת לפני ולפנים ביום הכפורים, שהעושה בו תשובה, קציעות כל בגדותיך, יהיה נפשו בצרור החיים עם ה' לעולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתייה, כי אם הנפש נהנית כקטורת ביום הכפורים!
והוא נחל שלא היה שם מים שהיה חוץ לירושלים ויוצאין הדמים לשם והיו מוכרים אותם לגננים לזבל והדמים להקדש ונתחללה קדושת הדם עליהם.
ויוצאין לנחל קדרון - כמו לנחל איתן (דברים כא) - עמק.
שאלו את ר"א מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם. אמר להן כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את רגליו בנחל קדרון.
ר' פנחס אומר מי הבאר עתידין לעלות תחת מפתן הבית ומפרים ונובעים ויוצאים שנים עשר נחלים כנגד שנים עשר שבטים... ושלשה כלפי צפון לעבור בהם עד הצואר, שנ' וימד אלף אמה ויעבירני במים מי אפסים, ויורדין לנחל קדרון נחל אשר לא יוכל אדם לעבור, שנ' כי גאו מי שחו נחל אשר לא יעבור, והמים נמשכין ויורדין אל ערבות יריחו, שנ' וירדו אל כל הערבה, וכל שדה וכרם שאינם עושין פרי משקין מאותם המים האלה ונכנסין לים המלח והם מרפאין אותו.
והיו שותים כל סוסיהם כשיעור אמת המים שיש בנחל קדרון שמוציאה ומחזקת כל מימי גשמים של ירושלם.
ועפר בעפר מהו, אמר שלמה לגבי אבא בעפר הוה, לגבי שמעי במיא דכתיב והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון, עפר התם, והכא מיא.
ותדע דנחל קדרון אית מיא צא ולמד מקרא דגבי אסא 'וגם את מעכה אמו וכו' ויכרות אסא את מפלצתה וידק וישרוף בנחל קדרון' ופירש שם הרד"ק דה"ק אחר ששרפה השליך עפרה בנחל קדרון, וכי האי גוונא אשכחן בעגל 'ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר' והרי במקום אחר כתיב 'ויזר על פני המים' א"כ בע"כ נחל דכתיב בההוא קרא מיירי במים וכמה מקראות מוכיחים על זה לא עת האסף.
על כן דעתי נוטה קצת לפשרה ר"ל שדברי שניהם אמת, שהדברים ג"כ מראים במקומן כדברי שניהם, דמדכתיב במקום אשר לא יעבד בו, על כרחך במקום הראוי לזריעה משתעי, ויצא נחל השוטף שאינו ראוי לכך, ומ"מ צריך שתהא נערפת בבקעה הסמוכה למים, דכתיב וערפו שם את העגלה בנחל, דהך בנחל יתירא הוא, דהא כבר כתיב שם. אלא ממקומו הוא למד שהיא ארץ נחלי מים, ואעפ"כ אינה כל כך ראיה.
ונראה לפשר בין הסתירות ולומר דשני הפירושים אמת, והיינו דנחל איתן הוא השוטף מים בחזקה, ורק בימי השרב ייבש וכלשון הכתוב באיוב (ו') כאפיק נחלים יעבורו בעת יזרבו נצמתו, ואז תהיה הקרקע קשה, ולכן הגמרא איירי בעת שהנחל יבש, והרמב"ם מפרש ע"פ ענין הכתוב בעת ששוטף מים, [או דכונתו היא, שהעריפה תהיה על שפת נחל איתן] ולפי"ז יתישבו כל הפסוקים והסוגיות על מכונם.
נחל איתן האמור לענין עגלה ערופה פירושו לפי סוגיא זו נהר שמימיו נשטפים בחוזק ולפי מה שהתבאר במקומו שהוא מקום קשה נראה שהיו עורפין סמוך [לשפתו] שמן הסתם הוא מקום קשה ושאינו ראוי לזריעה כל כך ועליו אמרו סימן לנחלים קנים ר"ל שמן הסתם קנים גדלים על שפתו.
נוטר הכרמים כתב:נח, ב
במתני', אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.
במאירי לעיל (נד, א):והוא נחל שלא היה שם מים שהיה חוץ לירושלים ויוצאין הדמים לשם והיו מוכרים אותם לגננים לזבל והדמים להקדש ונתחללה קדושת הדם עליהם.
וברש"י פסחים (כב, א):ויוצאין לנחל קדרון - כמו לנחל איתן (דברים כא) - עמק.
ברם ידועה היא מחלוקת רש"י והרמב"ם בפירוש "נחל איתן" האמור בפרשת עגלה ערופה, רש"י פירש 'קשה שאינו נעבד', וראה בארוכה בשו"ת מהרי"ק (שורש קנח) דנראה יותר בשיטתו שפירש איתן קרקע קשה ויבשה ולא רדיפי מיא, ואילו שיטת הרמב"ם (פ"ט מרוצח ה"ב) "ומורידין אותה אל נחל שהוא שוטף בחזקה, וזהו איתן האמור בתורה".
והנה גם מדינא דמתני' יש שהביאו ראיה דלא כהרמב"ם (פי' בית דוד על המשניות סוטה פ"ט מ"ה; חי' צמח צדק פסחים כב, א ועוד) דהרי איתא שיוצאין לנחל קידרון "ונמכרין לגננים לזבל", ואי נחל נהר הוא ודאי משירדו הדמים שם נשטפין עם המים והיאך מצו למכרם.
ובפי' שושנים לדוד דחה הראיה "כבר ידוע שטבע הדם להפרד מן המים ונקפא". ועוד דנו לדחות הראיה לפי המשמעות ברש"י (ע"ז מד, א) שהמים והדם מתערבין באמה בתוך העזרה קודם הגיעם לנחל קידרון...
והנה מצינו כמה מקורות מפורשים בדברי חז"ל הקדושים ד'נחל קידרון' יש בו מים רבים....
גם ב'תורה תמימה' פרשת שופטים הערה לא הרחיב בראיות, ומסיים בה:ונראה לפשר בין הסתירות ולומר דשני הפירושים אמת, והיינו דנחל איתן הוא השוטף מים בחזקה, ורק בימי השרב ייבש וכלשון הכתוב באיוב (ו') כאפיק נחלים יעבורו בעת יזרבו נצמתו, ואז תהיה הקרקע קשה, ולכן הגמרא איירי בעת שהנחל יבש, והרמב"ם מפרש ע"פ ענין הכתוב בעת ששוטף מים, [או דכונתו היא, שהעריפה תהיה על שפת נחל איתן] ולפי"ז יתישבו כל הפסוקים והסוגיות על מכונם.
ויצא אל המזבח: הוא מזבח העולה
וכפר על הקדש: הוא קדש הקדשים, וכן יעשה לאהל מועד: שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת
מן הסתם לא זכר הרב באותה שעה כי חכמי המשנה מפרשים אחרת.טור תלגא כתב:נח:
מתני' 'ויצא אל המזבח אשר לפני יי' זה מזבח הזהב.
'שיח יצחק': מה שפירש הרב"ע שם 'זה מזבח העולה', לא ידענא למה בחר לפרש שלא כדברי המשנה ותורת כהנים.
טור תלגא כתב:נח:
מתני' "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב"
בשיח יצחק הקשה על האבן עזרא שכתבויצא אל המזבח: הוא מזבח העולה
ועוד יש להקשות שבפסוק ט"ז כתבוכפר על הקדש: הוא קדש הקדשים, וכן יעשה לאהל מועד: שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת
הרי לפי דבריו מזה לפני ולפנים, לפני הפרוכת, על מזבח הפנימי ועל מזבח החיצון?!
שהמקרא מתעלם לחלוטין ממתן הדם על קרנות המזבח הפנימי.באמונתו כתב:פשוטו של מקרא משמע דווקא ע"ד האבן עזרא.
ביקורת תהיה כתב:שהמקרא מתעלם לחלוטין ממתן הדם על קרנות המזבח הפנימי.באמונתו כתב:פשוטו של מקרא משמע דווקא ע"ד האבן עזרא.
פשוטו של מקרא ממש!באמונתו כתב:וכן יעשה לאהל מועד – שיזה שבע פעמים לפני הכפורת, ועל קרנות מזבח הקטורת.
ביקורת תהיה כתב:פשוטו של מקרא ממש!באמונתו כתב:וכן יעשה לאהל מועד – שיזה שבע פעמים לפני הכפורת, ועל קרנות מזבח הקטורת.
פשוטו של מקרא ממש!
ביקורת תהיה כתב:שהמקרא מתעלם לחלוטין ממתן הדם על קרנות המזבח הפנימי.באמונתו כתב:פשוטו של מקרא משמע דווקא ע"ד האבן עזרא.
אִיךְ-מֶיְין כתב:כבר הבאתי לעיל דקרא בהדיא כתיב בפרשת תצוה שהזאות דיו"כ הם על מזבח הזהב, "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וכו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וכו' וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וכו'" (שמות ל)
כלומר, תימה יש כאן: הכיצד חכמי המשנה, שלא ראו את הבית מימיהם, חולקים על הכהן מימי הבית, אשר קדם להם מאות שנים?באמונתו כתב:יוסף בן מתתיהו (הכהן מימי הבית!), מאות שנים מקודם רז"ל בעלי המשנה והתלמוד, מפרש ע"ד האבן עזרא.
ביקורת תהיה כתב:כיצד אפוא חולקים חכמי המשנה, שלא ראו את הבית מימיהם, על הכהן מימי הבית, אשר קדם להם מאות שנים? נשגבה לא אוכל לה.באמונתו כתב:יוסף בן מתתיהו (הכהן מימי הבית!), מאות שנים מקודם רז"ל בעלי המשנה והתלמוד, מפרש ע"ד האבן עזרא.
נהר שלום כתב:איפה אפשר למצוא ביאר ברור ל"כי היכי דלא ניתווסן מאניה"
מכאן קשה למה דאמרי' פ"ק דזבחים והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר"ע, רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה עליו כאילו לא כפר וכפר, ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר, כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש. ופירש רש"י ויביא אחר ויתחיל במתנות הראש וכו'.
באמונתו כתב:נהר שלום כתב:איפה אפשר למצוא ביאר ברור ל"כי היכי דלא ניתווסן מאניה"
מה לא ברור בפירוש רש"י?
אִיךְ-מֶיְין כתב:סא.
תוספות ד"ה דברי הכל:
מכאן קשה למה דאמרי' פ"ק דזבחים והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר"ע, רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה עליו כאילו לא כפר וכפר, ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר, כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש. ופירש רש"י ויביא אחר ויתחיל במתנות הראש וכו'.
ויש להקשות: איך שייך שיביא שמן חדש שלא ניתן ממנו קודם ויתן במתנות הראש (שזה סוף מתנות המצורע) הרי כתיב בקראי (ויקרא י"ד י"ח) "וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה'" ושם (פס' כ"ט) במצורע עני "וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה'" הרי ששמן זה צריך להיות 'נותר' ממתנות קודמות, ולא שמן חדש?.
וכעין זה יש להקשות גם בדברי הגמרא כאן: גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג, יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות. דהא בקרא כתיב: (במצורע עשיר – ובעני לא כתיב 'ומיתר') וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם: (ויקרא יד יז). הרי לן ששמן זה צריך להיות 'נותר' וא"כ איך יתחיל במתנות בהונות, הרי אכתי אין שם 'יתר' על השמן. ויעויין בזה בתנובת יהודה (לר' ראובן פינק זצ"ל) על תוספות ד"ה אלא מעתה, מש"כ ליישב בזה.
ובשיעורי הגרמ"ד לזבחים ו: הביא קושיא זו ממרן הגרי"ז, והוסיף דבזבחים נב: אמרינן דלמ"ד שיריים הפנימיים מעכבי, אם מביא עבורם קרבן אחר, אינו מתחיל ממתן שיריים, אלא נותן אחת בפנים כדי שיהיה להם שם שיריים, (כמבואר ברש"י שם ד"ה לדברי האומר), והכא נמי הו"ל למימר כן.
ואכן כך ס"ל לשפ"א זבחים שם, דלכו"ע הרי הוא צריך לחזור ולהזות מהלוג החדש את הז' הזאות שלפני ה', ולפיכך הרי זה נקרא 'והנותר', אמנם יעויי"ש בקר"א ד"ה אימא וכו' דמבואר שלכו"ע אינו צריך לחזור ולהזות.
ובשיעורי הגרמ"ד כתב ליישב: דצ"ל דהתם בעינן חפצא של שירים, וללא שיתן קודם מתנה אחת בפנים, אין זה חפצא של שיריים, משא"כ הכא לא בעינן חפצא של שיריים, אלא סגי במה שנותן לצורך מתנת שיריים.
דברי מר יפים אף נעימים. ברם הדברים המצוטטים משם 'הכתב והקבלה' בלתי מובנים כלל, וחוששני שדברים בטלים המה.באמונתו כתב:סד, ב
לענ"ד להוסיף ביאור.
מ"מ, ראה הכתב והקבלה
"קשה לי למה לא אוקמי בפשוטו דהב' שעירים הם אם ובנה, דהא דבעינן שניהם שוים במראה ובקומה הוא רק לכתחלה בעלמא, דבזה בשעת הגרלה כל חד וחד ראוי לשם, אלא דלאחר שנשחט אותו דלשם, נעשה אידך מחוסר זמן".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 95 אורחים