קרוב לי לפרסם ביקשני, ולסרב נמנעתי.
הנה לפניכם רביבים מליבו, לב שיכור ולא מיין.
הביאני אל בית היין
הוי – קנקנים מתנודדים
מעסיס הענבים,
לעייפה עמוסים
ביינות מרקחים.
לאזני מדנדנים
נעימת מבושמים
חרצנים כענבלים
בזגים כפעמונים.
שורות שורות כדים עומדים
כחיילים זקופים עומדים,
ימין ושמאל כצועדים
בסך השיכורים.
הנה ישן עם חדשים
והנה חדש עם ישנים,
בוהק לבן בין לבנים
ואדום מאדומים.
טיפין מחרכי פקקים
בוקעים מהדף הזבים,
הישר לאף מתרוננים
ניחוחות כובשי חושים.
ועיני תרות כנוצצים
ליבי בלב הקנקנים,
איזה ראשון במובחרים
אבחר ראשית למנעמים.
אחרונים כראשונים
ממתינים בסך ומזמינים,
בוא וטעם הם לוחשים
כרוח באיבי הנחלים.
אז נתתי דרור מאוויים
פרעתי ראש הקנקנים,
פי גמע מן הפתחים
חיכי געש מטעמים.
וכבר במעט הרגעים
ולצידי הוטלו הריקנים,
כי איך אעמוד בפיתויים
משבעים פנים.
מילים חוקים ומשפטים
לקרבי הישר כמחליקים,
משביעים וסועדים
משמחים ומצהילים.
מעשרת הדברים
לכללות ודקדוקי סופרים,
תנאים ואמוראים
ראשונים כאחרונים.
ושם הם עוד פורטים
על נבלים העתיקים
לנאחזים מעולפים
בדגלו עלי אהבים.