בסנהדרין עא, א:
כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתנן רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס, מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון, כתיב קיר וכתיב קירת, איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית. תניא אמר רבי אליעזר ברבי צדוק מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם.
התגלגל אלי השבוע עלון ובו הובאו שתי קושיות מהגראי"ל שטיינמן. האחת, לפי האמור בגמרא (ערכין טו:) שהנגעים באים בעוון לשון הרע, הרי שאין מדובר במחלה טבעית, אלא בסימן הנשלח משמים לעורר את האדם, ואם כן הרי אפשר שיישלח באופן כזה המטמא ע"פ ההלכה, גם אם מצד המציאות הטבעית הסבירות להתרחשותו רחוקה. וקושיה שניה לפי דעה אחת בחולין י, א, שמקור דין חזקה נלמד מבית המנוגע שהכהן מטמאו ואין חושש שנחסר עד שיצא, והרי ענין חזקה הוא בדברים שבטבע העולם שאין חוששים להשתנות, אך אם כל מציאותו של הטבע ניסית - איך שייכים בו דיני חזקה.
והנה רס"ג בחיבורו אלתמייז חוזר לעסוק בשיטתו העקרונית לפיה חז"ל מדברים במקרים רבים על עניינים שאינם שייכים במציאות, באופן תאורטי, כדי להבהיר את גדרו של הנושא, גם אם המקרה התאורטי אינו אפשרי למימוש במציאות (במאמרי ב'חצי גבורים' תשע"ו התייחסתי לנושא בהרחבה בהערה 140). רס"ג עוסק בנושא זה במספר מקומות ובכל מקום מביא כמה דוגמאות, ובקטע האמור באלתמייז (Oxford: MS heb. e.45/1 - MS heb. e.45/2, הוהדר ע"י פוזננסקי JQR 10 עמ' 263) כותב: 'וכמא וצף נגעים פי אלמנאזל ונגעים פי אלת'יאב והי גיר מוג'ודה'', ותרגומו: וכפי שתיאר נגעים בבתים ונגעים בבגדים והם בלתי נמצאים.
מכך שהוסיף נגעי בגדים למה שאין שייך במציאות, מבואר שהרחיב את הברייתא שהובאה בסנהדרין, וסובר שמה שאין נגעי בתים במציאות אינו רק משום שאין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין וכו', אלא משום שנגעים הם מחלת עור ואינם שייכים בבתים ובבגדים. ועוד למדנו מדבריו, שדיני נגעי בגדים ונגעי בתים שבתורה ניתנו לעמוד על גדרי הדין, גם אם אינם שייכים במציאות, ולכן דנים בהם בכל גדרי חזקה כמו בשאר דיני התורה.
ושמא יש לומר שהעובדה שהנגעים הללו יכולים לבוא בדרך נס, היא המרתיעה מדברי לשון הרע, וכיון שנרתעו - שוב לא באו הנגעים. ועדיין צ"ע מנליה לרס"ג שלא באו באמת בדרך נס למי שלא נשמר מלה"ר, ואולי הדבר קשור לנידון הראשונים אם יש נסים ליחידים, וצ"ע.