'תואר לחם' לענין חיוב חלה, וחיוב חלה ב'קישקע קוגל'

[אראל]

ידוע המחלוקת ר"ת והר"ש עיסה שבלילתה עבה ודעתו לבשלו אם מתחייב בחלה, והרבינו יונה בברכות מכריע כר"ת, אך כותב שאפי' לר"ת לא מתחייב אלא א"כ יש לה תואר לחם אחר הבישול, ולכן וירמז"ש [לאקש"ן באידיש] אינו מתחייב בחלה [אם רק נתבשלו ולא אפאם], לפי שהם דקין ואין להם תואר לחם, עיי"ש היטב, וביו"ד סי' שכ"ט, ובפתחי תשובה שם סק"א בשם פנים מאירות שלא מצא ברבינו יונה, וכבר העירו האחרונים שמבואר כן מפורש ברבינו יונה שם, דלר"ת אם אחר הבישול אין בה תואר לחם פטור מחלה לכל הדיעות, עיי"ש, והש"ך בסי' שכ"ט סק"ד פסק שיש להחמיר כשי' ר"ת להפריש חלה בלי ברכה, מן עיסה שבלילתה עסה ודעתו לבשלו, ולפי הנ"ל היינו אם נשאר עלי' תואר לחם אחר הבישול, שאז מתחייב בחלה לשי' ר"ת כהבנת הרבינו יונה.

ומסופקני בפירושן של 'תואר לחם' אם זה באותם הגדרים של חיוב ברכת המוציא או מזונות, המבואר באו"ח סי' קס"ח סעי' י' וסעי' י"ג ברמ"א לענין פשטיד"א וקרעפליך, ולענין ברכות יש 'טוצעך' גדול ומסובך, דדעת הרבה אחרונים שהבישול מבטל תואר לחם, ויש חולקין, עיי"ש היטב במג"א, בהגר"א, ובשו"ע הרב סעי' י"ז ובקו"א [מצרף שיש להכריע להלכה לענין חלה דלא כר"ת, נגד הש"ך בסי' שכ"ט], ובארוכה בדעת האחרונים שם.
ולא מצאתי מפורש, לענין חלה, איזה גדרים?
ונפק"מ להלכה, לענין 'קישקע קוגל' שעושין אותה מן עיסה שנילוש בלילה עבה, ומבשלים אותם בסוף [ואין אופים מן העיסה כלום, אפי' לא מעט], אבל יל"ע אם נשאר עליהם תואר לחם או לא, לענין חיוב חלה
וכפי מה ששאלתי נאמר לי שהנשים לא נוהגות ליטול ממנו חלה, ואפילו כשאופים כשיעור גדול [כגון לכבוד איזה שמחה ולקידושים], וצל"ע למה לא להחמיר כשי' ר"ת לחייבו בחלה אף שדעתו לבשלו? שהרי לכאורה נשאר ע"ז 'תואר לחם' אחר הבישול, או אולי שהטיגון מבטל התואר לחם, וצל"ע

[מתון]

כמה נקודות:
א) כהיום יש הרבה שאופים תחלה הקושקע וזה רק מגדיל התמיהה למה לא מפרישין חלה מעיסה זו.

ב) אולי יש לסמוך בזה על פירוש הרמב"ם ודעימה בביאור "הדובשנין" דאיתא במשנה חלה א-ד, דהיינו עיסה שנילושה בדבש, וצוקע"ר הוי כמו דבש. ועי' בערוך השלחן מה שהאריך לבאר בהיתר הלעקע"ך, דהוי כמו פרפרת וכו', ואולי גם קושקע נכלל בסוג לעקע"ך.

ג) מאן יימר ש'קושקע קוגל' הוא בלילה עבה? לפענ"ד יש לומר שחשוב כבלילה רכה, והא ראיה שאין מבשלין או אופין אותו בלי מעטפת, כדי שלא תתאבד צורתה העגולה, ע"י הלחלוחית שיש בה. וכל שאין לו קיום מעצמו כמו עיסת פת, אינו נחשב כבלילה עבה.

[בראנסוויל]

ג) מאן יימר ש'קושקע קוגל' הוא בלילה עבה? לפענ"ד יש לומר שחשוב כבלילה רכה, והא ראיה שאין מבשלין או אופין אותו בלי מעטפת, כדי שלא תתאבד צורתה העגולה, ע"י הלחלוחית שיש בה. וכל שאין לו קיום מעצמו כמו עיסת פת, אינו נחשב כבלילה עבה.

קושקע היא בלולה עבה, ואם תהי' רכה מדאי תאבד צורתה גם עם מעטפה, וטעם עטיפתה היא כדי שלא תתקלקל ממרק הטשולענט.

[מתון]

ג) מאן יימר ש'קושקע קוגל' הוא בלילה עבה? לפענ"ד יש לומר שחשוב כבלילה רכה, והא ראיה שאין מבשלין או אופין אותו בלי מעטפת, כדי שלא תתאבד צורתה העגולה, ע"י הלחלוחית שיש בה. וכל שאין לו קיום מעצמו כמו עיסת פת, אינו נחשב כבלילה עבה.

קושקע היא בלולה עבה, ואם תהי' רכה מדאי תאבד צורתה גם עם מעטפה, וטעם עטיפתה היא כדי שלא תתקלקל ממרק הטשולענט.

המציאות היא, שגם כשאופין אותה בתחלה, מעטפין אותה, שאל"כ תפול צורתה ותהיה מרודדת כמו לעק"ך דק. וזהו מחמת ריבוי השמן שבתוכה.

בנוסף להנ"ל יש עוד סימן, שבקושקע א"א להחזיק כל העיסה ביד בלי מעטפת או שאר כלי קיבול, שאם תחזיק במקצת השאר מה שאינה מוחזק ביד תתחלק ותפול, משא"כ עיסת חלה, כל העיסה אחיד, וכשמחזיקין מקצתה ביד השאר נמשך עמה. וזהו משום שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה.

[מתון]

ג) מאן יימר ש'קושקע קוגל' הוא בלילה עבה? לפענ"ד יש לומר שחשוב כבלילה רכה, והא ראיה שאין מבשלין או אופין אותו בלי מעטפת, כדי שלא תתאבד צורתה העגולה, ע"י הלחלוחית שיש בה. וכל שאין לו קיום מעצמו כמו עיסת פת, אינו נחשב כבלילה עבה.

קושקע היא בלולה עבה, ואם תהי' רכה מדאי תאבד צורתה גם עם מעטפה, וטעם עטיפתה היא כדי שלא תתקלקל ממרק הטשולענט.

המציאות היא, שגם כשאופין אותה בתחלה, מעטפין אותה, שאל"כ תפול צורתה ותהיה מרודדת כמו לעק"ך דק. וזהו מחמת ריבוי השמן שבתוכה.

בנוסף להנ"ל יש עוד סימן, שבקושקע א"א להחזיק כל העיסה ביד בלי מעטפת או שאר כלי קיבול, שאם תחזיק במקצת השאר מה שאינה מוחזק ביד תתחלק ותפול, משא"כ עיסת חלה, כל העיסה אחיד, וכשמחזיקין מקצתה ביד השאר נמשך עמה. וזהו משום שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה.

שוב ראיתי סעד לדברינו מדברי המאירי (פסחים ל"ז א) בסוגית תחלתו סופגונין שמבאר כן לדעת ר"ת, שבלילה עבה היינו דוקא אם יכולים לדבק העיסה בדופני התנור והיא עומדת לעצמה, אבל אם אינה יכולה לעמוד לעצמה אלא מתפזרת אילך ואילך כשמניחין אותה באילפס או בקרקע, הרי זו נחשבת בלילה רכה, עי"ש.

[אראל]

ייש"כ הרב 'מתון' על ציון דברי המאירי!
בענין אם עושין הקישקע בלילה עבה או רכה, יש לברר זאת, כי בסתמא יש כמה אופנים איך לעשות זאת,
כי יש קוגלען שמגישים בקידושים וכדומה, שעושים אותה מעשה קדירה, בלי שישימו אותה תוך טשולנט או מעטפה, וצורתם יותר עב וקשה
ובכל אופן, אה"נ שיש לברר המציאות.
אבל מה שכתבת שיש שאופים תחילה הקישקע, ע"ז לא יועיל באמת 'בלילה רכה' שהרי אף עיסה שנילוש בלילה רכה אם לבסוף נאפה בתנור חייב בחלה, כדנפסק בשו"ע שם סעי' ב'

ואגב, אעיר עוד בענין קוגל הנעשה מלאקשן [איטריות] [נקרא גם 'ירושלימער קוגל'], שצריך לברר אם מפרישין חלה במאפייה שעושים שמה הלאקשן, שאם לא הפרישו ממנה חלה, לכאורה צריכים להפריש מן הקוגל, שעושים הלאקשן בלילה עבה, ובסוף אופין אותה, ואולי יש לחייב כל הלאקשן שנעשו באותה ייצור בחלה, לפימש"כ במנחת יצחק (ח"ח סי' ק"ח), שיוצא מדבריו שם, שאם מוכרים מקצת מן עיסת הלאקשין גם לקוגל [היינו לאפיה], אזי יש מקום לחייב גם את הלאקשין שנמכרים לבישול, כמ"ש המהר"ם מרוטנבורג, הובא בטוש"ע שכ"ט סעי' ד', שעיסה בלילה עבה ע"ד לבשלה, ומקצת מן העיסה [אפי' פחות משיעור חלה] אופין אותה, מתחייב כל העיסה בחלה [מדרבנן] אפי' לשיטת ר"ת, וא"כ אם הקאמפאני העושה עיסת הלאקשן, מוכרים מן העיסה גם לעשות ממנה קוגל, הו"ל כאפה מקצת מן העיסה שמתחייב גם החלק שהי' דעתו לבשלה.

וכאן בניו יארק ביררתי אצל אחד מן המשווקים הגדולים, המוכרים לאקשן להציבור [לא העיתונות...], ואמרו שבאמת בעת ייצור העיסה, עדיין כל העיסה בבעלות נכרים, והם קונים מהם אחר שכבר נעשה עיסה ונתייבש ללאקשן, ולפי"ז שפיר נפטרים מחיוב חלה לגמרי, אבל אם כל הייצור בבעלות ישראל, לכאורה שצריכים לברר אם הופרש חלה [כמדומני שבההכשרים בארץ ישראל (בד"ץ העדה"ח ועוד), מחמירים הרבה יותר, ומפרישים חלה, ואפילו יותר מפע"א, כדי לצאת מכל צד ספק לכל הדיעות, ומסתמא משום שחלת ארץ ישראל חמיר טפי מחלת חו"ל]

[בראנסוויל]

ג) מאן יימר ש'קושקע קוגל' הוא בלילה עבה? לפענ"ד יש לומר שחשוב כבלילה רכה, והא ראיה שאין מבשלין או אופין אותו בלי מעטפת, כדי שלא תתאבד צורתה העגולה, ע"י הלחלוחית שיש בה. וכל שאין לו קיום מעצמו כמו עיסת פת, אינו נחשב כבלילה עבה.

קושקע היא בלולה עבה, ואם תהי' רכה מדאי תאבד צורתה גם עם מעטפה, וטעם עטיפתה היא כדי שלא תתקלקל ממרק הטשולענט.

המציאות היא, שגם כשאופין אותה בתחלה, מעטפין אותה, שאל"כ תפול צורתה ותהיה מרודדת כמו לעק"ך דק. וזהו מחמת ריבוי השמן שבתוכה.

בנוסף להנ"ל יש עוד סימן, שבקושקע א"א להחזיק כל העיסה ביד בלי מעטפת או שאר כלי קיבול, שאם תחזיק במקצת השאר מה שאינה מוחזק ביד תתחלק ותפול, משא"כ עיסת חלה, כל העיסה אחיד, וכשמחזיקין מקצתה ביד השאר נמשך עמה. וזהו משום שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה.

תמחול לי, לא כתבתי איש מפי איש או מפי אישה, רק מציאות הדברים שאני רואה במו עיני בעת הכינותי המאכלים לכש"ק.

עיסת הקושקע היא בלולה עבה מחזקת את עצמה, וכשאתה מחזיק אותו, לא תיפול ולא תשבר.

[כדכד]

ייש"כ הרב 'מתון' על ציון דברי המאירי!
בענין אם עושין הקישקע בלילה עבה או רכה, יש לברר זאת, כי בסתמא יש כמה אופנים איך לעשות זאת,
כי יש קוגלען שמגישים בקידושים וכדומה, שעושים אותה מעשה קדירה, בלי שישימו אותה תוך טשולנט או מעטפה, וצורתם יותר עב וקשה
ובכל אופן, אה"נ שיש לברר המציאות.
אבל מה שכתבת שיש שאופים תחילה הקישקע, ע"ז לא יועיל באמת 'בלילה רכה' שהרי אף עיסה שנילוש בלילה רכה אם לבסוף נאפה בתנור חייב בחלה, כדנפסק בשו"ע שם סעי' ב'

ואגב, אעיר עוד בענין קוגל הנעשה מלאקשן [איטריות] [נקרא גם 'ירושלימער קוגל'], שצריך לברר אם מפרישין חלה במאפייה שעושים שמה הלאקשן, שאם לא הפרישו ממנה חלה, לכאורה צריכים להפריש מן הקוגל, שעושים הלאקשן בלילה עבה, ובסוף אופין אותה, ואולי יש לחייב כל הלאקשן שנעשו באותה ייצור בחלה, לפימש"כ במנחת יצחק (ח"ח סי' ק"ח), שיוצא מדבריו שם, שאם מוכרים מקצת מן עיסת הלאקשין גם לקוגל [היינו לאפיה], אזי יש מקום לחייב גם את הלאקשין שנמכרים לבישול, כמ"ש המהר"ם מרוטנבורג, הובא בטוש"ע שכ"ט סעי' ד', שעיסה בלילה עבה ע"ד לבשלה, ומקצת מן העיסה [אפי' פחות משיעור חלה] אופין אותה, מתחייב כל העיסה בחלה [מדרבנן] אפי' לשיטת ר"ת, וא"כ אם הקאמפאני העושה עיסת הלאקשן, מוכרים מן העיסה גם לעשות ממנה קוגל, הו"ל כאפה מקצת מן העיסה שמתחייב גם החלק שהי' דעתו לבשלה.

וכאן בניו יארק ביררתי אצל אחד מן המשווקים הגדולים, המוכרים לאקשן להציבור [לא העיתונות...], ואמרו שבאמת בעת ייצור העיסה, עדיין כל העיסה בבעלות נכרים, והם קונים מהם אחר שכבר נעשה עיסה ונתייבש ללאקשן, ולפי"ז שפיר נפטרים מחיוב חלה לגמרי, אבל אם כל הייצור בבעלות ישראל, לכאורה שצריכים לברר אם הופרש חלה [כמדומני שבההכשרים בארץ ישראל (בד"ץ העדה"ח ועוד), מחמירים הרבה יותר, ומפרישים חלה, ואפילו יותר מפע"א, כדי לצאת מכל צד ספק לכל הדיעות, ומסתמא משום שחלת ארץ ישראל חמיר טפי מחלת חו"ל]

כמ'דומני שנחלקו הפוסקים בענין קוגל לאקשן שמבשלים האטריות ואח"כ אופים אם זה חייב בחלה ועד כמה שזכור לי המננהג להקל בזה

[יתן חן]

הייתי פעם במטבח של קייטרינג בהשגחת העדה"ח וראיתי בעיניי שמפרישים מעיסת הקישקע חלה ללא ברכה

[אראל]

הייתי פעם במטבח של קייטרינג בהשגחת העדה"ח וראיתי בעיניי שמפרישים מעיסת הקישקע חלה ללא ברכה

כפי ידיעתי, השגחת העדה"ח, נוהגת להפריש פעמיים, פעם קודם האפייה ופעם לאחר האפיה, וטעם הדברים ראה בס' 'חלה כהלכתה' [סוף פרק ג' אאל"ט]

[אראל]

ייש"כ הרב 'מתון' על ציון דברי המאירי!
בענין אם עושין הקישקע בלילה עבה או רכה, יש לברר זאת, כי בסתמא יש כמה אופנים איך לעשות זאת,
כי יש קוגלען שמגישים בקידושים וכדומה, שעושים אותה מעשה קדירה, בלי שישימו אותה תוך טשולנט או מעטפה, וצורתם יותר עב וקשה
ובכל אופן, אה"נ שיש לברר המציאות.
אבל מה שכתבת שיש שאופים תחילה הקישקע, ע"ז לא יועיל באמת 'בלילה רכה' שהרי אף עיסה שנילוש בלילה רכה אם לבסוף נאפה בתנור חייב בחלה, כדנפסק בשו"ע שם סעי' ב'

ואגב, אעיר עוד בענין קוגל הנעשה מלאקשן [איטריות] [נקרא גם 'ירושלימער קוגל'], שצריך לברר אם מפרישין חלה במאפייה שעושים שמה הלאקשן, שאם לא הפרישו ממנה חלה, לכאורה צריכים להפריש מן הקוגל, שעושים הלאקשן בלילה עבה, ובסוף אופין אותה, ואולי יש לחייב כל הלאקשן שנעשו באותה ייצור בחלה, לפימש"כ במנחת יצחק (ח"ח סי' ק"ח), שיוצא מדבריו שם, שאם מוכרים מקצת מן עיסת הלאקשין גם לקוגל [היינו לאפיה], אזי יש מקום לחייב גם את הלאקשין שנמכרים לבישול, כמ"ש המהר"ם מרוטנבורג, הובא בטוש"ע שכ"ט סעי' ד', שעיסה בלילה עבה ע"ד לבשלה, ומקצת מן העיסה [אפי' פחות משיעור חלה] אופין אותה, מתחייב כל העיסה בחלה [מדרבנן] אפי' לשיטת ר"ת, וא"כ אם הקאמפאני העושה עיסת הלאקשן, מוכרים מן העיסה גם לעשות ממנה קוגל, הו"ל כאפה מקצת מן העיסה שמתחייב גם החלק שהי' דעתו לבשלה.

וכאן בניו יארק ביררתי אצל אחד מן המשווקים הגדולים, המוכרים לאקשן להציבור [לא העיתונות...], ואמרו שבאמת בעת ייצור העיסה, עדיין כל העיסה בבעלות נכרים, והם קונים מהם אחר שכבר נעשה עיסה ונתייבש ללאקשן, ולפי"ז שפיר נפטרים מחיוב חלה לגמרי, אבל אם כל הייצור בבעלות ישראל, לכאורה שצריכים לברר אם הופרש חלה [כמדומני שבההכשרים בארץ ישראל (בד"ץ העדה"ח ועוד), מחמירים הרבה יותר, ומפרישים חלה, ואפילו יותר מפע"א, כדי לצאת מכל צד ספק לכל הדיעות, ומסתמא משום שחלת ארץ ישראל חמיר טפי מחלת חו"ל]

כמ'דומני שנחלקו הפוסקים בענין קוגל לאקשן שמבשלים האטריות ואח"כ אופים אם זה חייב בחלה ועד כמה שזכור לי המננהג להקל בזה

אם היה כאן אפייה גמורה, בודאי שמתחייבת בחלה, ואין שום חולק בזה
אך ראיתי בס' חלה כהלכתה, מביא שם סברא מאחד מפוסקי זמנינו [לא זכור לי כרגע ממי] שהאפיה שאופים האטריות לעשות ממנה קוגל לא נחשב כאפיה, שאינו כי אם דיבוק ביצים ודבש בעלמא, כי עדיין ניכרים היטב צורת האיטריות גם אחר שנאפו, ולא נעשו ממש כגוש אחד בלתי ניכר צורתם, על ידי האפייה
ואולי מחמת זה נוהגין להקל, אבל בפשטות יש מקום גדול להחמיר

[כדכד]

מענין
אולי התבלבלתי עם מחלוקת הפוסקים בדין ברכהמ"ז על קוגל שקבע עליו סעודה שהשאלה אם האפיה מפקיעתו מתורת המבושל שהיתה לו והופכת אותו לפהב"כ או שאין זה יכול להשתנות שסוף סוף הוא מבושל וסברתי שכך גם לענין חלה וצ"ע לע"ע

[אראל]

מענין
אולי התבלבלתי עם מחלוקת הפוסקים בדין ברכהמ"ז על קוגל שקבע עליו סעודה שהשאלה אם האפיה מפקיעתו מתורת המבושל שהיתה לו והופכת אותו לפהב"כ או שאין זה יכול להשתנות שסוף סוף הוא מבושל וסברתי שכך גם לענין חלה וצ"ע לע"ע

האמת אגיד, שגם אנכי בלמדי הלכות חלה, וניסיתי לצרף הדברים עם דיני המוציא ובמ"מ, באו"ח סי' קס"ח, יצא לי לא פעם אחת להתבלבל בין הנתונים והמושגים....,
בגדרי ברכת המוציא ומזונות, ישנו דין נוספת 'פת הבא בכסנין' שברכתו במ"מ, והשאלה שמה היא לברר מה היא פהבכ"כ, אבל לענין חלה, אין שום חילוק אם היא פת הבכ"כ או לא, ואם ברכתו במ"מ או המוציא, והכל תלוי בגדרי 'לחם'

[כדכד]

זה שלענין חלה אין הבדל אם ברכתו המוציא או מזונות גם אני יודע
אולם כאן השאלה אם אפיה של דבר מבושל מפקיעה ממנו את שם מבושל או לא עשויה להיות משותפת לשתי השאלות

[כדכד]

בדקתי עכשיו ומצאתי בספר הכשרות עמ' שעא פרק יד סעיף ח ובהערה ל"א והנני מעתיק מדבריו בהערה החלק הנוגע לעניננו:
"

פשטידה (קוגל).. דעת שו"ת מנח"י ח, קח... מן הדין יש להפריש חלה... מאידך בחדושים ובאורים חלה, ב ס"ק י, שקוגל בכל אופן נשאר כמבושל. ואף אם לאחר הבישול מכניסים את הפשטידה לתנור, לדעת מרן הגרש"ז אוייערבך זצ"ל אינו מייב בהפרשה, כיוון שכבר נגמר בישולם ע"י המשקים, וכן דעת הגרי"י פישר... בשו"ת אבן ישראל ז, מב. אכן, הגרי"ש אלישיב... מחייב בהפרשה - ראה דרך אמונה ח"ד 84".

[אראל]

בדקתי עכשיו ומצאתי בספר הכשרות עמ' שעא פרק יד סעיף ח ובהערה ל"א והנני מעתיק מדבריו בהערה החלק הנוגע לעניננו:
"

פשטידה (קוגל).. דעת שו"ת מנח"י ח, קח... מן הדין יש להפריש חלה... מאידך בחדושים ובאורים חלה, ב ס"ק י, שקוגל בכל אופן נשאר כמבושל. ואף אם לאחר הבישול מכניסים את הפשטידה לתנור, לדעת מרן הגרש"ז אוייערבך זצ"ל אינו מייב בהפרשה, כיוון שכבר נגמר בישולם ע"י המשקים, וכן דעת הגרי"י פישר... בשו"ת אבן ישראל ז, מב. אכן, הגרי"ש אלישיב... מחייב בהפרשה - ראה דרך אמונה ח"ד 84".

אה, הזכרתני..
הסברא הנ"ל שהובא בס' 'חלה כהלכתה' שזכרתי, שאפיית קוגל של אטריות לא נחשב אפיה ונשאר מבושל כמקודם, הוא מביאו אכן בשמי' של החידושים ובאורים..

[כדכד]

הסברא שראיתי אינה זו שכתב כת"ר אלא שכיוון שנגמר בישולו במשקים שוב לא יחול עליו שם אפיה שזה מה שהביא בשם רשז"א והאבן ישראל (אבל לא בדקתי בפנים באף אחד מהם).
אמנם יתכן שסברת החו"ב היא כן כדברי מר