מעיקר הדין בהכשרת בשר שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל (שו"ע יו"ד סי' ס"ט, סע' ו).
מה הדין במליחת הקרבנות, האם די בפיזור המלח על הקרבן או שהמלח צריך לשהות עליו?
והנה המ"ל פי"א כאן הקשה הא דמבואר במנחות תמלח אפי' בשבת למה צריך קרא מאי חילול שבת יש בדבר דמולח אוכלין א"ח משום מעבד ועמש"ל בקונטרס זה אי"ה ולפמ"ש דמולח בשר להוציא דם חייב משום מפרק אפשר דהוי ח"ש כיון דמולח והמלח מוציא דם א"כ הו"ל מפרק אף דא"צ לדם מ"מ לא הוי מקלקל וה"א דאסור למלוח בשבת ע"כ כתבה התורה תמלח אפי' בשבת אך באמת כיון דמולחו ומעלהו מיד אינו פורש דם כלל ברגע ואי דהתורה התירה אפי' לשהות כיון דיכול להיות בל"ז למה התירה התורה ועשעה"מ היו"ט פלפל בזה כה"ג. ולענ"ד דבשר קדשים ואימורים שעולים ע"ג המזבח ודאי צריכים מליחה להוציא דם לשיטת הר"מ המ"א דדם האברים שלא פי' אסור מה"ת ואפי' אם נאמר דמותר מ"מ לשיטתו ולשיטת רש"י דדם שבישלו ומלחו אסור מה"ת והד' עתיקים א"כ היאך יכול להניח לשרוף אברים ואימורים הא האש שואב הדם והיאך מקריב ע"ג המזבח דבר האסור הא בעינן ממשקה ישראל וכו' ודם זריקה וחלב מצותו בכך כמבואר פ"ק דמנחות אבל אחר כך להקריב דם ע"ג המזבח ודאי אסור וא"כ צריכים למלוח תחלה להוציא דמו א"כ הו"ל מפרק וכתבה התורה דאפי' בשבת אך ז"א באמת כיון דצריכים למלוח דבל"ז אינו ראוי למזבח א"כ לא הי' צריכה תורה להתיר כי בל"ז הו"ל מכשירי הקרבן כמו שחיטה וכדומה דא"א להיות בל"ז ומחללין שבת כי התורה התירה כל צרכי קרבן בשבת וגם ז"פ דודאי המליחה להפליט דמו צריך הדחה ג"כ מפני הדם והמלח שעלי' והמלח שצותה התורה להקריב הקרבן במלח ודאי אסור להדיח ואם הדיח הו"ל כאילו הקריב בלא מלח ועובר על עשה ול"ת ער"מ ה' א"מ א"כ מליחה זו לקרבן הוי פעם אחרת לא להפליט דמו ומאי חילול שבת יש בזה ובזה אפשר לדחות ד' האחרונים שהשיא המ"ל שכ' לתרץ מחמת שמקריבין עם העור או החלבים ושייך עיבוד בעור ובחלבים ובאמת כיון שכבר נמלח א"כ נתעבד אז ואפשר ל"ש עיבוד בתר עיבוד ויתבאר בס"ד במלאכת העיבוד עכ"פ לתרץ הקושיא אין עסקינו כאן אך עכ"פ נתחדש לנו חידוש גדול דכל הקרבנות צריך למלוח להוציא דמם ולא מצאתי זה בשום מקום ובר"מ לא נזכר זה וגם אם נאמר דדם שמלחו ובשלו רק דרבנן אסור להעלות ע"ג המזבח כמבואר בפסחים גבי מוקצה בפא"ע וגם תיכף ששואב הדם אפשר עדיין לא נתבשל ובעינן ממשקה ישראל וחידוש זה לא מצאתי בשום מקום. ונתיישבתי דבאמת אסור למלוח שישהה במלחו כדאמרינן במנחות דכ"א לענין מליחה דאברים שצלאן והעלן אינו ריח ניחוח דמליחה הרי היא כצלי א"כ מצותו בכך שלא יהי' מליח. והא דמולחין ומקריבים מיד דתיכף אינו נעשה הבשר רותח ע' בס' ח"ד סי' צ"א אבל לשהות במלחו הוי רותח א"כ אסור למלוח קדשים להשהות אותם ומקריבים בלא נמלח כי מצותו בכך כנ"ב ופשוט.
אליהו חיים כתב:שתי צדדים בפי' המיוחס להראב"ד לתמיד ל"ב ב' (ד"ה לברכה, תחילת טור הרביעי בדף המצורף).
אבל הראב"ד ז"ל כתב באיסור משהו שלו דבגירסת ספרדית מצא וכן לצלי וישרה בעיניו דלנוסחאי דגרסי וכן לקדרה מאי וכן דהא לא שותה לו מליחת בשר לקדרה שזה (הקרבן) אין צריך שהייה במלח ולקדרה בעי שהייה וזה אין צריך הדחה ממלחו אלא צריך להעלותו עם מלחו ולקדרה בעי הדחה קודם בישולו. ועוד דלקדרה הא אשמעינן שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אבל גרסת ספרדית דגריס וכן לצלי אתי שפיר דמהא דאביי שמעינן חומרא למליחה אפילו לצלי. ומיהו לא בעי שהייה ולא בעי הדחה אלא מולחו וצולהו עם מלחו שכן היה עושה בשעת הקטרת האימורים.
סליחות כתב:אליהו חיים כתב:שתי צדדים בפי' המיוחס להראב"ד לתמיד ל"ב ב' (ד"ה לברכה, תחילת טור הרביעי בדף המצורף).
ייש"כ.
יש לציין שהרשב"א בתורת הבית, מביא בשם הראב"ד מביא מספר איסור משהו דעה ברורה לכאורה, וזה מוכיח שהפירוש הנ"ל הוא מיוחס לו וכנראה לא באמת מהראב"ד:אבל הראב"ד ז"ל כתב באיסור משהו שלו דבגירסת ספרדית מצא וכן לצלי וישרה בעיניו דלנוסחאי דגרסי וכן לקדרה מאי וכן דהא לא שותה לו מליחת בשר לקדרה שזה (הקרבן) אין צריך שהייה במלח ולקדרה בעי שהייה וזה אין צריך הדחה ממלחו אלא צריך להעלותו עם מלחו ולקדרה בעי הדחה קודם בישולו. ועוד דלקדרה הא אשמעינן שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אבל גרסת ספרדית דגריס וכן לצלי אתי שפיר דמהא דאביי שמעינן חומרא למליחה אפילו לצלי. ומיהו לא בעי שהייה ולא בעי הדחה אלא מולחו וצולהו עם מלחו שכן היה עושה בשעת הקטרת האימורים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 315 אורחים