שבת נאך חג השבועות
שבת שאחר חג השבועות נקרא בהרבה ספרים 'שבת נאך שבועות' והדבר צריך ביאור, מדוע? וכן מאי שנא שבת שאחר חג השבועות משאר השבתות שאחר מועדים האחרים שאינם נקראים כך?
בספר גדלת מרדכי (לר' מרדכי מאליק, י"ל בוורשא שנת תרמ"ה) ביאר, לענ"ד הענין בזה כמו מי שהוא זוכה לשמחת נישואין נמשך השמחה לשבעה ימים שבעת ימי המשתה ובפרט בשבת שחל בהם נקרא שבת שבע ברכות וכו' כך השבת הגדול הזה, כי החג הזה נקרא יום חתונתו זה מתן תורה שמברך החתן להכלה כנסת ישראל כלה קרואה וכו' ונמשך השמחה לשבעה ימים וכו', ומזה הטעם אין אומרים בהם תחנה ובפרט בשבת הזה, ע"ש. וכך כתב בספר אהלי יעקב (לר' יעקב, חתן רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל): שמעתי מפי זקני החסידים שאמרו בשם צדיקים מהדורות הראשונים, כי שבת אחרי שבועות נקרא 'שבת נאך שבועות' ופירשו עפ"י מה דאיתא במס' תענית (כו') 'צאינה וראינה וגו' ביום חתונתו זה מתן תורה ושבת אחרי שבועות – עדיין שבועות כי כנסת ישראל בבחינת כלה ושבת זו היא השבת השמחה, ע"ש.
בספר דרש משה (לר' משה ב"ר אברהם יהודה קאלענבערג, רב בק"ק 'מיץ') כתב, והנה השבת שלאחר שבועות נקרא בפי כל 'שבת נאך שבועות'. ומדוע אינם מכנים כך לשבתות שאחר שארי המועדים, דהיינו אחר הפסח, ואחר חג הסוכות, ואומרים בשם ר' ישראל מריזשין זיע"א דהיינו 'נאך שבועות' שעדיין הוא שבועות כל השבוע אחר השבת. וכבר אמרתי ג"כ טעם לכך, עפ"י מה דאיתא במשנה חגיגה (יז'), שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת, וכן מצאנו כמה פעמים כעין זה בש"ס לענין קצירת העומר בשבת, מגל זה, מגל זה, אקצור אקצור וכו', כדי להוציא מלבן של צדוקים וכו' לכן אנו אומרים ג"כ 'שבת אחר שבועות'.
בספר משנת ישראל (לר' מאיר בלומענפלד) גם הקשה מדוע דוקא שבת שאחר חג השבועות נקרא בשם זה ולא בשבתות שאחר שארי המועדים? וביאר עפ"י דברי חז"ל שאמרו במסכתות מנחות וחגיגה, שבכל יום טוב היו מראים להעולים לרגל בשבת את לחם הפנים שהיה חם בשעת סילוקו כסידורו וחג השבועות שלא היה אלא יום אחד ולא היה שבת באמצע כמו בחג המצות וחג הסוכות, נשארו העולים בירושלים עד אחר השבת כדי לראות הנס בלחם הפנים שהיה חם בסילוקו, ולכן קוראים השבת שאחר חג השבועות על שם החג, ע"כ. וביאר זאת בספר 'בים הדרך' דלפי זה א"כ הוא שייך בעצם למצות העליה לרגל שרואים חיבתם לפני המקום בראיית לחם הפנים. ועוד כתב שם, שקוראין כך לזו השבת מפני שהיא בתוך שבעת ימים של תשלומין שיש לעצרת.
בספר דברי דוד (לרבי דוד משה מטשורטקוב ז"ל בנו של רבי ישראל מרוזי'ן ז"ל) כתב, הנה העם קוראים לשבת שאחר שבועות בשם 'שבת נאך שבועות' ואמר על כך, כי פירושו הוא, ס'איז נאך שבועות, שההארות וההשפעות של שבועות מאירים עד לשבת שאחריה ועדיין שבועות הוא (משמעות 'נאך' מתפרש לשני פנים –'אחרי' ו'עדיין', והעם מיתכוון לומר שהוא שבת שאחרי שבועות, אמנם הוא ז"ל פירשו כשבת שעדיין שבועות). והוסיף על כך ה'בית אברהם' (האדמו"ר מסלונים ז"ל), דהיזדמנות זה נותנין לכל אחד, דאיתא שבעת קריאת ים סוף לא היו שם דתן ואבירם כי היו מאלה שאמרו 'נשובה מצרימה' ואחרי ששמעו כי הים נקרע לכלל ישראל, אז חזרו, ונקרע הים שוב פעם שנית במיוחד עבורם, וכמו כן הוא בחג של קבלת התורה, שאפילו אלו שהתאחרו ועדיין לא קבלו את התורה בשבועות הניחו להם מקום מן השמים בשבת זו לקבל התורה.
הרה"ק ר' מנחם מטשערנוביץ (ס' תפארת מנחם – נשא תרצ"א) ביאר הטעם מדוע שבת שאחר שבועות הוא עוד שבועות, כי בכל יום טוב כשהיום טוב עובר נשאר רושם מהיום טוב, ובשבועות נשאר הטעם, וכשבא שבת מרגישים את הטעם, פירוש, כי בקבלת התורה בשכר שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע קבלו שני כתרים אשר על ידם באו להשגת תורה אור ואחר כך נלקחו הכתרים מהם, וכשבא שבת מחזירים להם הכתרים, וזהו הנשמה יתירה, וזהו 'הטעם' של שבועות, ולכן השבת הזה הוא עוד שבועות. (תפארת למשה).
ובספר קול מבשר (ח"א – נשא) כתב: רגיל בפי העולם לומר, שבת נאך (אחר) שבועות, שבת נאך (עדיין) שבועות. שבת קבלת התורה, לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל. כ"ק אאז"ל פירש, מה דאיתא, שבת יעשה כולו תורה - לעשות מהכל תורה. ובשבת זו קבלת התורה, בודאי. מאכען אלעס תורה'דיג, אלעס אויפהייבען. ויש לה תשלומין כל שבעה, אם כן עדיין שבועות, ע"ש.
שבת דרך ארץ
שאל האדמו"ר רבי מנחם מענדיל
מווארקי זצ"ל בשבת שלפני חג השבועות,
שבת שלפני הפסח נקרא 'שבת הגדול'
שבת שלפני יום הכיפורים נקרא 'שבה תשובה'
מה שם השבת שלפני חג השבועות?
הוא מקשה והוא משיב:
'שבת דרך ארץ' משום שדרך ארץ קדמה לתורה.
(ספרים)
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)