.השוחט כתב:הערות קצרות הרשומות אצלי [כמעט על כל יומא] מהמחזור הקודם (חורף תשע"ד).
ד. נרגי וחציני. פירש"י קרדומות ומגלות. קצ"ב מה שימשו אלו ביום הכיפורים.
סנהדרין דף לז עמוד בבאמונתו כתב:גמרא: [ואמר] רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה' מצקי ארץ - וישת עליהם תבל.
ברם, בלשון חכמים, נדמה לי שלא מצאנו השימוש בשורש "שתל" באנשים בשום מקום אחר, מלבד כאן.
.השוחט כתב:לז.
א. מוכני לכיור. בפירוש המשנה להרמב"ם מביא ביאור מקורי שהיתה מכונה שהיתה מעבירה מים ממיכל גדול שלא היה מקודש ובכל פעם שפתחו את הכיור היו המים יורדים ממיכל זה דרך הכיור ומתקדשים ומיד באים לשימוש. אמנם זה לא אתי שפיר כלל עם לשון הגמרא שלפנינו גילגלא דהוי משקעא ליה.
.השוחט כתב:לח.
ח. כל פעל ה' למענהו. צ"ב מדוע שינו את הפסוק מכל הנקרא וגו' להאי קרא. [הוספה בתשפ"א. שו"ר שבתוס' ישנים עמדו בזה, וכתבו דפת מעופשת הוי גנאי ושייך טפי קרא דלכבודי, משא"כ עשן מפציע אינו גנאי כל כך].
אִיךְ-מֶיְין כתב:סנהדרין דף לז עמוד בבאמונתו כתב:גמרא: [ואמר] רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה' מצקי ארץ - וישת עליהם תבל.
ברם, בלשון חכמים, נדמה לי שלא מצאנו השימוש בשורש "שתל" באנשים בשום מקום אחר, מלבד כאן.
שלתיאל בנו. אסר - שעיברתו אמו בבית האסורין, שלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין. גמירי שאין האשה מתעברת מעומד וכו'.
גלאגוזים כתב:.השוחט כתב:לח.
ח. כל פעל ה' למענהו. צ"ב מדוע שינו את הפסוק מכל הנקרא וגו' להאי קרא. [הוספה בתשפ"א. שו"ר שבתוס' ישנים עמדו בזה, וכתבו דפת מעופשת הוי גנאי ושייך טפי קרא דלכבודי, משא"כ עשן מפציע אינו גנאי כל כך].
חשבתי לבאר זאת בדרך אחרת: דהנה היתרון של בית גרמו על שאר העוסקין באפיה, היא חכמתם, כלומר ידיעתם בהדבקת וברדיית הפת.
ואילו יתרונם של בית אבטינס על שאר המפטמים לא היה בחכמת המלאכה, שהרי אנשי אלכסנדריה היו יודעים לפטם כמותם, אלא שלא היו יודעים להעלות עשן,
וזה לא היה פועל יוצא מחכמת אומנותם, אלא מהכרתם את העשב ה'מעלה עשן', וכמ"ש אח"כ בגמרא.
ולפי"ז י"ל דיש חילוק בדברי חכמים על כך שהכל נברא לכבודו. בעוד שכלפי בית גרמו הבינו שחכמתם ניתנה להם לצורך גבוה לרומם את כבודו, הרי בעניין הקטורת נאמרו דבריהם כלפי העשב ה'מעלה עשן', שלולא בית אבטינס נמצא שלא יהיה לו שימוש לכבודו ית'.
ולכן כשהחזירו את בית גרמו, נסמכו על הפסוק 'כל הנברא בשמי', דיעויין שם ברש"י וברד"ק, הקרא קאי על ישראל או על הצדיקים, כלומר על בני אדם.
וייחסו פסוק זה לחכמת בית גרמו שבנראה לכבודו של השי"ת.
ואילו כשהחזירו את בית אבטינס, זה משום שהבינו שבריאת ה'מעלה עשן' נבראה לכבודו ית', וכלפי העשב מתאים יותר הפסוק 'כל פעל ה' למענהו'.
באמונתו כתב:לח, ב
ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור (פיזרן בכל הדורות - רש"י).
'אֲשֶׁר קֻמְּטוּ בְלֹא עֵת, נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם'. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: אֵלּוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דוֹרוֹת שֶׁקֻּמְּטוּ לְהִבָּראוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְלֹא נִבְרְאוּ. עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְהֵן הֵן עַזֵּי פָנִים שֶׁבַּדּוֹר.
דומה כי רבי שמעון החסיד היה כמה דורות לפני רבי יוחנן.באמונתו כתב:לשונם שם יסודו בדרש אצלנו.
ביקורת תהיה כתב:דומה כי רבי שמעון החסיד היה כמה דורות לפני רבי יוחנן.באמונתו כתב:לשונם שם יסודו בדרש אצלנו.
הגם שהנוסח היה לפני בעלי התוספות (והם מתאמצים להשוות אליו את הנוסח 'עמד וטרדן'), והגם שמלשון התוספות ('פירש רש"י לפי לשון ראשון') משמע שגם לפני רש"י היה הנוסח הזה.באמונתו כתב:נוסח 'עמד ושתלן', המופיע לפנינו בחגיגה, הינו מוטל בספק גדול.
ביקורת תהיה כתב:
כל הטורח הזה שטרח מר להעמיד פירוש צולע שפלט קולמוסו (לעומת פירוש רש"י), מזכיר את ששנו חכמים בפרק שבועת העדות:
אִיךְ-מֶיְין כתב:נסתפקתי אם כל העוסק בתורת וכו', נאמר גם בעוסק בתורת שעיר המשתלח כאילו שילח וכו'.
וידוע מש"כ הרמב"ם שכשיש שעיר המשתלח אין אפי' ד' חילוקי כפרה!
ומצאתי מפורש בשיר השירים רבה פרשה ד יא:
ר' אבהו אמר עלה, ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו...
ולפי זה יש עניין גדול לעסוק ביוה"כ בדיני השעיר, ויכופר לו כאילו שילח וכו'.
בינו נא זאת!
אליהו חיים כתב:אִיךְ-מֶיְין כתב:נסתפקתי אם כל העוסק בתורת וכו', נאמר גם בעוסק בתורת שעיר המשתלח כאילו שילח וכו'.
וידוע מש"כ הרמב"ם שכשיש שעיר המשתלח אין אפי' ד' חילוקי כפרה!
ומצאתי מפורש בשיר השירים רבה פרשה ד יא:
ר' אבהו אמר עלה, ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו...
ולפי זה יש עניין גדול לעסוק ביוה"כ בדיני השעיר, ויכופר לו כאילו שילח וכו'.
בינו נא זאת!
ברש"י יומא ל"ו ב' מבואר שכל סדר העבודה שאומרים ביוה"כ יש בו משום ונשלמה פרים שפתינו
אִיךְ-מֶיְין כתב:אליהו חיים כתב:אִיךְ-מֶיְין כתב:נסתפקתי אם כל העוסק בתורת וכו', נאמר גם בעוסק בתורת שעיר המשתלח כאילו שילח וכו'.
וידוע מש"כ הרמב"ם שכשיש שעיר המשתלח אין אפי' ד' חילוקי כפרה!
ומצאתי מפורש בשיר השירים רבה פרשה ד יא:
ר' אבהו אמר עלה, ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו...
ולפי זה יש עניין גדול לעסוק ביוה"כ בדיני השעיר, ויכופר לו כאילו שילח וכו'.
בינו נא זאת!
ברש"י יומא ל"ו ב' מבואר שכל סדר העבודה שאומרים ביוה"כ יש בו משום ונשלמה פרים שפתינו
הא פשיטא! דהתם קרבנות נינהו, אני הסתפקתי בשעיר המשתלח משום שאינו קרבן...
אליהו חיים כתב:אִיךְ-מֶיְין כתב:אליהו חיים כתב:אִיךְ-מֶיְין כתב:נסתפקתי אם כל העוסק בתורת וכו', נאמר גם בעוסק בתורת שעיר המשתלח כאילו שילח וכו'.
וידוע מש"כ הרמב"ם שכשיש שעיר המשתלח אין אפי' ד' חילוקי כפרה!
ומצאתי מפורש בשיר השירים רבה פרשה ד יא:
ר' אבהו אמר עלה, ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו...
ולפי זה יש עניין גדול לעסוק ביוה"כ בדיני השעיר, ויכופר לו כאילו שילח וכו'.
בינו נא זאת!
ברש"י יומא ל"ו ב' מבואר שכל סדר העבודה שאומרים ביוה"כ יש בו משום ונשלמה פרים שפתינו
הא פשיטא! דהתם קרבנות נינהו, אני הסתפקתי בשעיר המשתלח משום שאינו קרבן...
מתוך 'סדר העבודה' לכל הנוסחאות אומרים גם על שילוח השעיר לעזאזל.
אִיךְ-מֶיְין כתב:שה"ש רבה: 'ונשלמה פרים שפתינו', מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו.
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ מִלַּת 'לֵאמֹר' מוֹרָה כְּדַעַת הָאוֹמְרִים שֶׁפָּרָשַׁת פָּרָה מִדְּאוֹרָיְתָא, וְלָזֶה בָּא הָרֶמֶז בַּתּוֹרָה 'אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר', שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ בַּיִת לַעֲשׂוֹת פָּרָה כְּתִקּוּנָהּ, צָרִיךְ לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, וְתִהְיֶה אֲמִירַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַפָּרָה. וְזֶהוּ 'לֵאמֹר'.
.השוחט כתב:המשך הערות קצרות מהמחזור הקודם.
ל:
ב. לשכת המצורעין. לא ציין עליו כלום במסוה"ש, וברש"י להלן כ ' דהיא משנה במס' מידות
HaimL כתב:כמדומני שהתנהל כאן דיון, שהתזה העיקרית שלו הייתה שחז"ל העתיקו, כביכול, לשונות מסוגיא אחת לסוגיא אחרת (וכן הובאה ראיה משבועת העדות). ומי שאוחז שהתיאוריה ההיא נכונה (אני לא), ממילא צדק המגיב מפני שניתן להבין שהלשון "ושתלן" היא כביכול מועתקת ללשון הברייתא, ומשבשתא היא.
אִיךְ-מֶיְין כתב:מ.
בגמרא - פר מעכב את השעיר.
וכתב רש"י ד"ה פר מעכב את השעיר - כשהקדים שעיר לפר, "הפר שהוא ראוי ליקדם לה מעכבא ופוסלה ואינה עולה לו וצריך לחזור ולעשותה לאחר הפר".
וידועים הדברים דלשיטת רש"י אזלינן בתר 'הנעקף' ועד כמה שהנעקף הוי פנימי (פר במקרה הזה) נאמר עליו 'חוקה' לר' יהודה ומעכב.
ובשיטת הרמב"ם הסביר הגר"ח הלוי על הרמב"ם דאזלינן בתר 'העוקף', ועוד כתב שם דלשיטת הרמב"ם מתנות הפרוכת נמי חשיב 'פנים' (אע"פ שהכה"ג עומד מחוץ לקה"ק) ומעכב לר' יהודה, (ואילו מתנות המזבח חשיב 'חוץ'), והלח"מ באמת הגיה ברמב"ם ולא ס"ל דפרוכת הוי פנים.
ושמעתי מחכם אחד דראיה נפלאה לדברי הגר"ח יש להביא מלשון מהר"י קורקוס (פ"ג הלכה ו' ממעיוה"כ), וז"ל: "סימן להזיות שבפנים ל"ב נתיבות חכמה, כי הלב בתוך הגוף וחכמה צפונה בלב, ואלו ההזיות במקום הצפון ולב חכם לימינו. י"א בחוץ, סימן להם "ימלט אי נקי" (איוב ספכ"ב) כי בהם הם נקיים ומתכפרים מעונתיהם ונמלטים מהעונש ובבור הידים דכתיב 'ונמלט בבור כפיך' והיינו תשובה, סימן לכולם גם את הטוב נקבל" (שם ב' י').
חזינן מדבריו דלמד ברמב"ם כהגר"ח דהיכל דינו חלוק, דפרוכת כפנים, ומזבח כחוץ. ולכן ט"ז הזאות שבקודש הקדשים וט"ז הזאות שעל הפרוכת דהיינו ל"ב הוי פנים, וי"א דעל המזבח הוי חוץ, דאי דיינינן לכל ההיכל כחוץ הוו רק ט"ז בפנים. ומוכח כהגר"ח דפרוכת כפנים ומזבח כחוץ.
מיללער כתב:לח.
בין בעובדא דבית גרמו בלחם הפנים ובין במעשה הקטורת בבית אבטינס הביאו חכמי המקדש חכמים 'מאלכסנדריא של מצרים' לנסות לחקות את החכמים לעשות כמתכונת הקטורת ולחם הפנים.
בסנהדרין סז: מובא עובדא מזעירי שהלך לאלכסנדריא של מצרים ליקח חמור והללו מכרו לו דף של גשר שע"י מעשה כשפים היה מתחזה לו כחמור עיי"ש ומבואר שאלכסנדריא בירת מצרים היתה מקום כשפים (וכמו שאחז"ל על מצרים, תבן אתה מכניס לעפריים).
האם יש מי שמפרש כאן שהחכמים של אלכסנדריא רצו לעשות את חכמת הקטורת ולחם הפנים ע"י מעשה כשפים ואחיזת עינים ולפיכך לא הצליח מעשיהם?
אִיךְ-מֶיְין כתב:נסתפקתי אם כל העוסק בתורת וכו', נאמר גם בעוסק בתורת שעיר המשתלח כאילו שילח וכו'.
וידוע מש"כ הרמב"ם שכשיש שעיר המשתלח אין אפי' ד' חילוקי כפרה!
ומצאתי מפורש בשיר השירים רבה פרשה ד יא:
ר' אבהו אמר עלה, ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו...
ולפי זה יש עניין גדול לעסוק ביוה"כ בדיני השעיר, ויכופר לו כאילו שילח וכו'.
בינו נא זאת!
פולסברג כתב:לט.
וכל כהן מגיעו כפול - הצנועין מושכין את ידיהן.
עי' במהרצ''ח שרצה להביא ראיה מכאן שאין מצוה באכילת חצי שיעור במצה ומרור, אך העיר לו החת''ס דהכא שאני שאינו מצוה אלא על הבית אב, עכת''ד.
ולא זכיתי להבין, דלכאורה איפכא מסתברא, דאם הוא רק מצוה שיהא נאכל אז די אפי' אם כאו''א אוכל פחות מכשיעור. ועוד, וכי אין רוצין לזכות עצמן בהמצוה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 34 אורחים